התביעה שבפניי הוגשה לאחר שרכבו של התובע ניזוק על ידי רכב שהיה בשליטת הנתבעים.

הצדדים:

התובע הינו הבעלים של רכב מסוג יונדאי (להלן: "הרכב") אשר ניזוק על ידי הרכב השני שהיה בשליטת הנתבעים.

הנתבעים:

כתב תביעה מתוקן הוגש כנגד ארבעה נתבעים:

חברת מיסטר ליס בע"מ שהייתה חברת השכרה.

דוד פופר – היה הנהג ברכב הפוגע.

שומרה חברה לביטוח – חברת ביטוח אשר נמחקה בהסכמה לאחר שהתברר שלא היה כיסוי ביטוחי לאירוע הנדון.

מר ישראל קדוש – הבעלים הרשום ברישיון הרכב הפוגע (להלן: "הנתבע").

בפועל הצדדים שנותרו רלוונטיים לתביעה היו התובע ונתבע 2 מר קדוש. הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה ואף לא מצאתי כי בוצעה לה מסירה כדין, אך מאחר והנתבע קבל עליו את האחריות אינני רואה צורך להתעמק במעמדה של הנתבעת 1 המקורית.

חברת הביטוח שומרה נמחקה בהסכמה לאחר שמר קדוש הצהיר לפרוטוקול בדיון שהתקיים ביום 26.7.17 כי הרכב הפוגע לא היה מבוטח בשומרה.

הנתבע 1 מר פופר לא הגיש כתב הגנה ולפי הצהרת התובע בדיון שהתקיים ביום 26.7.17 הוא לא קיבל את כתב התביעה והוא נמצא בחו"ל.

בפועל, כפי שציינתי, התנהל הדיון בין התובע למר קדוש, הבעלים של הרכב, אשר הודה שהשכיר את הרכב למר פופר ולמעשה קבל עליו את האחריות לניהול התביעה. עוד ציין הנתבע בעדותו בדיון שהתקיים ביום 26.7.17 שקיבל ממר פופר סך של 5,000 ₪ בגין השתתפות עצמית עקב נזקי התאונה. לטענתו סכום ההשתתפות העצמית בהתאם לחוזה השכירות עומד על סך של 8,500 ₪, אך מתוך התחשבות במר פופר הוסכם על הסך של 5,000 ₪.

למעשה במקרה הנדון אין מחלוקת על אירוע התאונה, אלא על גובה הנזק.

התובע תיאר בכתב התביעה ובעדותו את אירוע התאונה. לטענתו רכבו נפגע בזמן שעמד בחנייה. על שמשת הרכב היה פתק, שהעתקו צורף לכתב התביעה, ובו נכתב כדלקמן: "לצערי הרב שרטתי לך את האוטו... דוד" ומספר טלפון.

לטענת התובע הוא ניסה ליצור קשר עם מר הנתבע לצורך תיקון הרכב, אך הדבר לא עלה בידו. הרכב תוקן בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה . הנזק בהתאם לחוות הדעת, כולל ירידת ערך עומד על סך של 10,330 ₪. שכ"ט השמאי עומד על סך של 739 ₪.

אין, כאמור, מחלוקת לגבי האירוע עצמו ועל כך שהרכב השני, הרשום על שמו של הנתבע , ואשר הושכר על ידו למר פופר, פגע ברכב התובע. יצוין כי מר פופר, בהגינותו, השאיר פתק על שמשת חלון רכבו של התובע ואף מר קדוש קבל על עצמו את האחריות בתור הבעלים של הרכב והמשכיר שלו למר פופר. עוד יצוין כי מר פופר ומר קדוש הסדירו את העניינים ביניהם עם החזרת הרכב, כאשר מר פופר ציין בעת החזרת הרכב המושכר כי פגע ברכב אחר. מר פופר שילם ,כאמור, השתתפות עצמית בסך 5,000 ₪.

כפי שציינתי בפועל הצדדים בתיק הינם התובע ומר קדוש.

המחלוקת העיקרית בתיק מתייחסת לגובה הנזק. בעוד התובע צירף חוות דעת מומחה שבדק את הרכב לפני התיקון, טען מר קדוש כי הסכום הנתבע גבוה ואינו משקף את הנזק האמיתי שנגרם כתוצאה מהתאונה.

כבר עם הגשת כתב ההגנה ביקש הנתבע לקבל את התמונות הצבעוניות שהמעידות על הנזק. הוריתי להעביר לו את התמונות, אך הדבר בוצע רק במועד הדיון עצמו. לבקשת הנתבע , אפשרתי לו להגיש חוות דעת מטעמו לאחר הדיון הראשון ולאחר שקבל את התמונות הצבעוניות. חוות דעת מטעם הנתבע הוגשה ביום 11.9.17 ולפיה הנזק עומד על סך של 5,993 ₪ בלבד. בעקבות הפערים בין חוות הדעת קבעתי דיון נוסף ליום 1.1.18 בהחלטתי מיום 22.10.17, בה קבעתי כי צד המעוניין לחקור את השמאי של הצד השני ידאג לזמנו.

לדיון שהתקיים ביום 1.1.18 לא התייצב הנתבע ואף לא שלח כל בקשה לשינוי מועד הדיון. מנתוני המחשב של בית המשפט עולה כי הזימון בוצע על ידי "הדבקה" וכך גם מסירת הפרוטוקול ,וזאת לאותה לכתובת בה נמסר כתב התביעה שהתקבל על ידי הנתבע , אשר הגיש כתב הגנה ואף התייצב לדיון הראשון. מכל מקום קיום הדיון הנוסף נעשה בעקבות בקשת הנתבע להגשת חוות דעת מטעמו בדיון הראשון שהתקיים ביולי 2017, כך שהיה עליו לברר את מועדו או על החלטה אחרת שניתנה בעקבות הגשת חוות הדעת מטעמו לאחר הדיון הראשון. משבחר הנתבע שלא להגיש כל בקשה או הודעה לאחר הגשת חוות הדעת מטעמו, למרות שניתנה לו האפשרות הן להגיש את חוות הדעת והן לחקור את המומחים, לא נותר לי אלא לתת פסק דין על סמך החומר המצוי בתיק.

השמאי מטעם התובע בדק את הרכב סמוך לאירוע התאונה ולפני תיקונו, בעוד שמאי הנתבע בדק את הרכב שנה לאחר מכן ולאחר תיקונו. שמאי הנתבע הסתמך גם על תמונות הצבע שנמסרו לנתבע על ידי התובע במועד הדיון ועל חוות הדעת מטעם התובע.

המחלוקת העיקרית שבין השמאים מתייחסת להחלפת הדלתות שאושרה על ידי שמאי התובע, ואילו לדעת שמאי הנתבע ניתן היה לתקנן ולא היה צורך בהחלפה. יצוין כי מדובר בהחלפה לדלתות משומשות.

מאחר והשמאים לא נחקרו, למרות שקבעתי דיון נוסף לצורך כך, לא נותר לי אלא להתייחס לחוות הדעת כפי שהן.

מצאתי לקבל את חוות דעת שמאי התובע מאחר והיא מבוססת על בדיקת הרכב מיד לאחר התאונה ולפני תיקונו.

לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 10,330 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב, (סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן), סך של 739 ₪ בגין החזר שכ"ט השמאי (סעיף 11 לכתב התביעה המתוקן) וכן הוצאות בסך 500 ₪.

הסכום של 11,569 ₪ ישולם תוך 30 יום, ומעבר למועד זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן להגיש ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 יום.

ניתן היום, ה' ניסן תשע"ח, 21 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.