פתח דבר

1. בתיק שפניי הגישה המבקשת המרצת פתיחה ולצידה בקשה דחופה למתן סעדים זמניים.
2. התביעה העיקרית והבקשה לסעדים זמניים הוגשו בתחילה על ידי המבקשת לבית משפט שלום (59547-12-16). בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופט יריב ביום 28.12.2016 נדחתה הבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד.

באותה החלטה העלה כב' השופט יריב ספקות בנוגע לסמכותו העניינית של בית משפט שלום לדון בהליך, בהמשך ההחלטה ביקש מהמבקשת להבהיר מה מקור סמכותו העניינית של בית משפט השלום. לאחר שהוגשה הבהרה כאמור מטעם המבקשת הורה כב' השופט יריב ביום 1.1.2017 על מחיקת התובענה עקב היעדר סמכות, בזו הלשון [ההדגשות שלי, ח.כ.]:

"השאלה המרכזית העולה בתובענה - היא בדבר זהות בעלי המניות בחברה; הסעד המבוקש - סעד הצהרתי בדבר זהות בעלי המניות בחברה.

משכך, מדובר בעניין אזרחי בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בחברה ככאלה, לפי סעיף 42ב (3) לחוק בתי המשפט, ולחלופין - מדובר בעניין אזרחי לפי חוק החברות, כאמור בסעיף 40 (א) לחוק בתי המשפט, המצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי.

כך או כך, אין מדובר בהליך המצוי בסמכותו העניינית של בית משפט זה. על כן, ועל מנת לאפשר למבקשים להגיש את ההליך לערכאה המתאימה, אני מורה על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

המבקשים רשאים, כמובן, להגישה מחדש לערכאה המתאימה לפי כללי הסמכות העניינית".

1. אין בידי לקבל את עמדת כב' השופט יריב בעניין הסמכות העניינית ביחס לתיק דנן. אפרט.

תמצית טענות המבקשת בהמרצת הפתיחה

1. לפי המפורט בהמרצת הפתיחה, המבקשת היא חברה העוסקת ביבוא, מכירה ושיווק של טלפונים סלולריים וציוד נלווה, כאשר בינה לבין חברת וידוסר בע"מ (אשר איננה צד להליך) (להלן: "חברת וידוסר"), העוסקת אף היא בשיווק ומכירה של טלפונים סלולריים, התקיימה התקשרות מסחרית. המשיב 1 ורעייתו ירדן חתמו (בנוסף לגב' ציפי וידוסר) כערבים להתחייבויות חברת וידוסר כלפי המבקשת. נטען כי רעיית המשיב 1 היא בעלת כל המניות בחברת וידוסר אולם המשיב 1 הוא "המוציא והמביא" בה.

המבקשת טוענת כי חברת וידוסר חייבת למבקשת כספים, חוב בגינו הגישה המבקשת תובענה בסדר דין מקוצר כנגד חברת וידוסר והערבים.

1. המשיבה 2, נורינקו בע"מ (להלן: "החברה"), עוסקת אף היא, בין היתר, בשיווק ומכירת טלפונים סלולאריים ולטענת המבקשת בעלי מניותיה בתקופה הרלוונטית היו המשיב 1 והמשיב 3 בחלקים שווים.
2. טענת המבקשת במסגרת המרצת הפתיחה היא כי המשיבים 1 ו-3 חברו יחדיו במעשה מרמה מתוכנן של הברחת נכסים במטרה להותירה בפני שוקת שבורה ואי יכולת לגבות את חובה, כך שמניות המשיב 1 בחברה הועברו למשיב 3, כך שהאחרון הוא בעל מלוא המניות בחברה נכון להיום. עוד מוסיפה המבקשת כי כדי שמעשה המרמה לא יתגלה לנושי המשיב 1 שונה שם החברה (אשר קודם לכן היה "סופר דילר בע"מ") ומיד לאחר שינוי השם ברשם החברות הודיעה חברת וידוסר (שהמשיב 1 הינו בעל ענין בה וערב להתחייבויותיה) כי החברה חדלת פירעון והיא מפסיקה פעילותה.

סמכות המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו

1. סעיף 42ה לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), מגדיר את סמכותה של המחלקה הכלכלית וקובע בס"ק (א) כלהלן [ההדגשות שלי, ח.כ.]:

"(א) עניינים אלה לא יידונו אלא לפני שופטי המחלקה הכלכלית -

(1) עניין כלכלי כמשמעותו בסעיף 42ב, שבסמכות בית משפט מחוזי שהוקמה בו מחלקה כלכלית וכן כל עניין כלכלי כמשמעותו בסעיף 42ב(א)(1)(ו), אף אם הוא בסמכות בית משפט מחוזי אחר;

(...)".

חוק בתי המשפט למעשה מקנה למחלקה הכלכלית סמכות עניינית בלעדית לדון בעניינים שהחוק מגדיר אותם כ"עניינים כלכליים".

1. סעיף 42ב לחוק בתי המשפט מפרט עניינים אשר עולים לכדי "עניין כלכלי", כאשר השופט יריב בהחלטתו מיום 1.1.2017 הפנה לסעיף 42ב(א)(3) לחוק לפיו "עניין כלכלי" הוא גם:

"(3) עניין אזרחי בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בחברה ככאלה, המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר".

אכן, המרצת הפתיחה דנה בעניין בעלות במניות בחברה, היא המשיבה 2, האם אלו בבעלות המשיבים 1 ו-3 או שמא בבעלות המשיב 3 בלבד, אולם הטענות ביחס לבעלות במניות אלה נטענות על ידי המבקשת בהקשר של הברחת נכסים שביצע המשיב 1 בקנוניה ובמזימה עם המשיב 3 ולא בהקשר של זכויות וחובות של בעלי מניות.

בה"פ (מחוזי ת"א) 21643-01-11 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' הראל (4.5.2011) (להלן: "עניין עגיב") קבעה כב' השופטת רונן ביחס למונח "ככאלה" שבסעיף 42ב(א)(3) כלהלן:

"לטעמי, מונח זה נועד להבחין בין סכסוך בין בעלי מניות בחברה, הנובע מהיותם בעלי מניות בה, לבין סכסוך בין מי שהם במקרה בעלי מניות בחברה, אולם הסכסוך ביניהם אינו נוגע להיותם כאלה (כגון סכסוך שכנים בין מי שהם במקרה בעלי מניות באותה חברה וכד'). סכסוך כזה, שאינו נוגע להיותם של בעלי המניות - 'כאלה' - איננו צריך להיות נדון כמובן במסגרת המחלקה הכלכלית".

היינו, הסכסוך לצורך סעיף 42ב(א)(3) לחוק בתי המשפט נדרש להיות בין בעלי מניות ככאלה. לא כך הדברים בענייננו, בהליך שבפניי אין כל סכסוך בין בעלי מניות בחברה, המבקשת איננה בעלת מניות בחברה והיא אף איננה טוענת לבעלות או לזכות כאמור במניותיה, המבקשת טוענת כי הבעלות במניות בחברה שונתה באופן פיקטיבי במסגרת פעילות תרמיתית של הברחת נכסים והיא איננה טוענת לזכויות או לחובות שמוסדרים בתקנון או בחוזה בין הצדדים.

יש לזכור כי עניין כלכלי נוגע לסכסוך בין בעלי מניות בחברה ככאלה, נוגע לטענות בדבר זכויות או חובות של בעלי מניות או לטענות בדבר קיומה של זכות במניות - לא כל טיעון הנוגע למניות בחברה, וודאי לא טיעון המועלה על ידי צד שלישי חיצוני לחברה וחיצוני למערכת היחסים בין בעלי מניותיה, עולה כדי "עניין כלכלי" לפי חוק בתי המשפט. בענייננו הועלתה טענת הבעלות במניות המשיבה 2 בהקשר של הברחת נכסים ביחס למניות, ההתייחסות למניות בענייננו היא כהתייחסות לנכס "מוברח" ואותה טענה ממש היתה יכולה להיות מועלית ביחס לכל נכס אחר שברשות המשיב 1.

1. עוד ציין כב' השופט יריב בהחלטתו מיום 1.1.2017 "ולחלופין - מדובר בעניין אזרחי לפי חוק החברות, כאמור בסעיף 40 (א) לחוק בתי המשפט".

סעיף 40 לחוק בתי המשפט אינו כולל ס"ק (א) ולכן נראה שבשגגה הפנה כב' השופט לסעיף זה. אניח שהשופט יריב התכוון להפנות לסעיף 40(5) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

סעיף 42ב(א)(1)(ד) לחוק בתי המשפט קובע כלהלן [ההדגשות שלי, ח.כ.]:

"42ב. (א) עניין כלכלי הוא כל אחד מהעניינים המפורטים להלן, למעט תביעה אזרחית שבית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בה -

(1) עניין אזרחי לפי כל אחד מהחוקים המפורטים להלן:

(...)

(ד) הוראות חוק החברות המנויות בסעיף 40(5), למעט עניין אזרחי לפי פרק ראשון א' לחלק התשיעי וסעיף 362 לחוק האמור ועניין אזרחי לפי הפרק השלישי לחלק התשיעי לחוק האמור בהליך פשרה או הסדר שמטרתו הבראת חברה".

כאשר סעיף 40(5) לחוק בתי המשפט קובע [ההדגשות שלי, ח.כ.]:

"(5) עניין אזרחי לפי חוק החברות, התשנ"ט-1999, למעט תביעה אזרחית שבית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בה, עניין אזרחי לפי סעיפים 6, 7 ו-353א לחוק האמור שיידון בבית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה ועניין אזרחי לפי סעיפים 354(ב1)(5) ו-359 לחוק האמור".

לאחרונה קיבלה כב' השופטת קרת-מאיר את הקביעה כי את סעיף 40(5) לחוק בתי המשפט, אליו מפנה סעיף 42ב(א)(1)(ד) לחוק בתי המשפט, "יש לפרש כך שהוא נוגע לתובענות בעניין כלכלי, לרבות עניין אזרחי לפי חוק החברות, ולא לטענות הגנה המבוססות על הוראות חוק החברות" (ראו ת"א (מחוזי ת"א) 20071-01-16 דבש נ' א.ד. חברה קבלנית לבנין והשקעות בע"מ (21.11.2016) וההפניות שם). אציין למען שלמות התמונה כי שם נדונה הסוגיה האם אותו "עניין אזרחי" לפי חוק החברות נוגע לעניינים בגינם מוגש ההליך או שמא אף לעניינים העולים במהלך הדיון בתיק, זאת בהקשר של הגנה נגזרת, ונקבע כי הפרשנות הראשונה היא הראויה.

התביעה בתיק שבפניי איננה "עניין אזרחי" לפי חוק החברות. המבקשת לא העלתה בהמרצת הפתיחה או בבקשה לסעדים זמניים ולו טענה אחת לפי חוק החברות או טענה להפרת הוראות חוק זה על ידי המשיבים.

אף העילות והסעדים המבוקשים במסגרת המרצת הפתיחה והבקשה לסעדים זמניים אינם נוגעים כלל וכלל לחוק החברות - אומנם בבקשה לסעדים זמניים מבוקשים צווים למניעת דיספוזיציה במניות המופנים הן למשיב 3 והן לרשם החברות אולם גם כאן, העובדה שעסקינן ב"מניות" אין משמעותה כי מדובר בסעדים לפי חוק החברות. כך גם בנוגע לסעדים המבוקשים במסגרת המרצת הפתיחה, במסגרתה מתבקש בית המשפט להצהיר, בין היתר, בדבר בעלות במניות, איסור דיספוזיציה וזכאות המשיב 1 לדיבידנד מכוח בעלותו במניות המשיבה 2, אולם סעדים אלו לא מתבקשים לפי חוק החברות, הם אומנם נוגעים לסוגיות של בעלות במניות החברה ולחלוקת דיבידנד מכוח בעלות זו אך הכל בהקשר של מניות כנכס "מוברח", ככל נכס אחר שבבעלות המשיב, ולא כעניין אזרחי לפי חוק החברות.

1. נוכח האמור לעיל הרי שההליך דנן אינו עולה כדי "עניין כלכלי" ולפיכך אינו בסמכות המחלקה הכלכלית, מכאן שלא היה מקום למחיקת התביעה אשר הוגשה במסגרת תיק 59547-12-16 בנימוק היעדר סמכות.

כבר נפסק בעבר כי "אם נושא המחלוקת אינו עניין כלכלי, אין למחלקה הכלכלית סמכות עניינית לדון בתובענה - כפי שאין סמכות עניינית לשופט שאינו שופט במחלקה הכלכלית לדון בתובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שעניינה הוא ענין כלכלי" (ראו עניין עגיב, עמ' 3-4; ת"צ (מחוזי ת"א) 14227-04-11 פלד נ' פנומנל החזקות בע"מ, עמ' 9 (3.5.2012); ת"צ (מחוזי ת"א) 49666-03-14 גורודיש נ' ווייז מוביל בע"מ, פסקה 7 (26.3.2014)).

סוף דבר

1. אני מורה על העברת הדיון בתיק לבית משפט השלום בתל אביב.
2. מובהר כי הדיון הקבוע בפניי ליום 18.1.2017 מבוטל.
3. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ז, 15 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.