1. זו תביעה כספית בגין נזקים עקב הפרת הסכם עבודה מיום 5.4.13 שבין התובעים לבין

הנתבע.

דובר בהסכם עבור ביצוע עבודות אינסטלציה תמורת 200,000 ₪ בבית דירות ברח' טרומפלדור 56, נתניה, שבבעלות המשותפת של התובעים.

2. התובעים עותרים לסכום כולל של 25,000 ₪. לטענתם בבנין 7 דירות, והתובעים טוענים שבדירה 5,6 ו – 3 הנתבע לא סיים את העבודות ו/או לא סיים אותן בצורה נאותה. כתוצאה מכך התובעים נאלצו להוציא כספים לקבלני משנה על מנת להשלים את העבודה.

לטענת התובע 1:

"הוא ביצע עבודות כקבלן אינסטלציה. היו תקלות. אנו פונים לתקן הוא מקלל אנו שילמנו את ההוצאות לבעלי מקצוע פרטיים".

3. עמדת הנתבע כפי שמפורטת בכתב הגנתו (עמוד 1 שורות 15-16) היא שאין יריבות בינו לבין התובעים מכיוון שההתקשרות הייתה בינו לבין חברה בשם י.ב.גלאור בע"מ להלן – החברה).

החברה הנפיקה את החשבוניות.

הנתבע גם מלין על שהוי בהגשת התביעה.

באשר למהות הטענות בפניו הנתבע מספר טענות:

בדירה 3 בעלי הדירה הכניסו בעלי מקצוע אשר ביצעו שינויים שפגעו בעבודת הנתבע.

לא היו בעיות הקשורות לאינסטלציה אלא בעיות של איטום שלא קשורות כלל לעבודתו.

בדירה 6 לא הייתה כל תקלה.

בדירה 5 כלל לא התבקש לתקן דבר.

הנתבע גם מלין שאין בפני בית המשפט חוות דעת מומחה שמפרטת את הפגמים –

בעדותו הנתבע טען נמרצות:

"התבקשתי לתקן את הליקויים האלה ובאתי ותיקנתי. כל מה שצריך התייצבתי מליון פעמים... אין שום בעיה באינסטלציה רק איטום" (ע.2 שורות 7-9).

4. כנגד טענות הנתבע התייצב מר יואל לבנה הדייר מדירה 3.

הוא הכחיש שהזמין בעלי מקצוע או שעשה שינויים לדירה וכך מסר:

"כן היו ביקורים אבל רק ביקורים.. לא ראיתי שהוא ביצע שום תיקונים" (ע.2 שורות 15-16).

5. לאחר ששקלתי את הטענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים:

ההסכם.

1. ההסכם נערך בין התובעים אשר חתמו עליו באופן אישי ובין הנתבע. לא היה הסכם בין הנתבע לבין החברה.

לפי הראיות עולה שהחברה בבעלות התובע מס 2 ושימש כקבלן מבצע:

"אנו שילמנו את התיקונים", דברי התובע 1 עמוד 1 שורה 14.

לכן מסקנתי היא שההסכם היה בין התובעים לבין הנתבע.

2. הפרת ההסכם

מכלל הראיות שוכנעתי שהנתבע לא השלים את העבודות ו/או לא תיקן כראוי את הליקויים. בהקשר זה דברי הדייר מר לבנה היו משכנעים ועקביים. כמו כן צורפו לכתב התביעה מספר מכתבים שנשלחו על ידי התובעים לנתבע בין אוגוסט לאוקטובר 2016 שבהם תלונות והתראות שעליו להשלים את עבודתו ואם לא כן יצטרכו לפנות לקבלנים אחרים.

די בכך לשכנע אותי שהנתבע הפר את ההסכם.

3. נזקי התובעים

בכל הקשור לנזקי התובעים התמונה מעורפלת.

לאחר בדיקת כל המסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה שהתובעים שילמו את הסכומים הבאים:

• לפלון 17.1.15 עבור נזילה בדירה 5 1,416 ₪
• לגרבי עבור איטום (10.2.16) 975 ₪

(10.2.15) 1950 ₪

- לאלי עטיה עבור נזילה (10.216) 1365 ₪

- לוקנין עבור נזילה (20.7.15) 5,900 ₪

אולם צודק הנתבע שהתשלום לגרבי מתייחס לאיטום על בסיס שנתי, ואין לייחס את ההוצאה להסכם.

לכן הוכחו 7316 ₪ הוצאות תיקון עבודות הנתבע.

כמו כן בכתב התביעה אין פירוט של הסכום של 25,000 ₪ והתובעים עותרים לסכום גלובאלי של 10,000 ₪. סכום זה נובע מהשקעת זמן של התובעים.

"כ-3 ביקורים לחודש וזאת בנוסף לעשרות שיחות טלפוניות מול הדיירים."

אין כל בסיס לעתירה זו של 10,000 ₪. אין כלל הוכחות התומכות בה.

אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובעים 7316 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות הדיון.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום ואם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ז, 30 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.