תביעה קטנה ע"ס 7,500 ₪ נגד חברת תחבורה ציבורית בשל אי עמידה בחובותיה.

כתב התביעה:

בכתב התביעה נטען כי במוצאי חג החנוכה 1.1.2017 ביקש התובע לנסוע מתחנת האוטובוס שברח' חזו"א פינת ר"ע מבני ברק לצפת בשעה 17:30; מדובר היה במוצאי היום האחרון של חנוכה. האוטובוס עבר בשעה 17:50 אך לא עצר מאחר שהיה מלא עד אפס מקום; התובע התקשר מיד לנתבעת למס' *3553 על מנת לברר אם יש תגבור; התובע הודיע לנציגי הנתבעת כי בתחנה ממתינים מעל 20 אנשים כאשר יש במסלול עשר תחנות נוספות; נציגי הנתבעת השיבו לו כי אין תגבור ושעליו לנסוע בקו 984 שאמור להגיע בשעה 18:30 – קו שנוסע דרך חצור; התובע השיב כי ברור שגם קו זה יהיה מפוצץ מאחר שמדובר במוצאי חנוכה ויש חופש וכל תלמידי בתי הספר נוסעים למרכז וזאת הוא יודע על סמך ניסיון השנה שעברה; התובע הודיע לנציגי הנתבעת כי אם לא ישלחו לאלתר תגבור תהיה לבטח קריסה; הוא ביקש שיקליטו את השיחה והנציגה ענתה "כמובן" ושזה יטופל מידית; התובע המשיך להתקשר לנציגי הנתבעת שניסו לבדוק מה קורה ובשעה 18:45 לערך חזרו עם תשובה כי אכן קו 984 התמלא בתחנה הראשונה וכי הם דואגים לזה ותוך 20 דקות יגיעו שני אוטובוסים; התובע הודיע לנציג כי ממתינים עכשיו כבר 60 אנשים בתחנה זו בלבד; בסוף ,בשעה 19:20 הגיע תגבור אחד אך גם הפעם האוטובוס היה מלא. עקב כך נאלץ התובע להמתין עד השעה 21:00 -שלוש וחצי שעות מעל הזמן המקורי; כל הזמן הזה המתין התובע בקור עם 4 ילדים קטינים ומזוודות גדולות ושקיות ברחוב סואן; ואם לא די בכך, הבת שלו כמעט נדרסה באותן שעות. בצר לו, נאלץ התובע לוותר על הנסיעה , להישאר בבני ברק ,לסחוב את כל המזוודות ולהפסיד יום של לימודים לילדים ויום עבודה שלו. לטענת התובע שוטר, הוזמן למקום מספר פעמים ויש עוד עדים.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ארוך ומתיש שמחזיק שמונה עמודים המורכבים מ - 41 פסקאות ו- 127 דפים של נספחים. מדבור בכתב הגנה שנוסח בידי כותב יודע משפט. חלקו הארי של כתב ההגנה מוכן מראש והוא נפלט מן המחשב ומוגש לבית המשפט בכל פעם שמוגשת תביעה נגד הנתבעת. מעבר להתייחסות למקרה הקונקרטי, הנתבעת פורסת בכתב ההגנה, כמחזיקה שלל רב, סיכום טענות שכולל את השקפת עולמה. על פי השקפת עולם זו, לנתבעת זכות ,כביכול, להפר את תנאי הזיכיון שבו זכתה על פי מכרז של משרד התחבורה מבלי שתהיה מחויבת לפי שיטתה בפיצוי הולם בגין הנזק שנגרם לציבור הנוסעים עקב התופעה של הפרות חוזרות ונשנות של תנאי הזיכיון על ידה. יש להימנע לדבריה מפסיקת פיצוי ואם פוסקים אז חובה להסתפק בפיצוי סמלי וזניח, וזאת מכוח השיקול של "השלכות רוחב".

לאור ריבוי התביעות המוגשות לפני נגד הנתבעת, נתייחס להלן בפסק דין זה באופן ממצה לחלק הכללי הנ"ל. אך לפני כן ניגש לחלק העובדתי של כתב ההגנה.

כתב ההגנה - החלק העובדתי:

הנתבעת מצהירה ומדגישה בכתב ההגנה כי "רק אם יקרה נס" יוכל התובע להוכיח את תביעתו.

לטענתה, קו 980 מושא התביעה ביצע עצירה בתחנה המדוברת היא תחנת חזון אי"ש/רבנו תם שנמצאת בכתובת חזון איש 11 בני ברק ,( להלן: "תחנת רבנו תם"), במועד שתוכנן ואף העלה נוסעים; דבר זה סותר חזיתית את טענות התובע; על כן תמוהה הטענה כי האוטובוס לא עצר בתחנה בטענה שהיה מלא; יום 1.1.2017 הוא יום אירועים חריג ביותר בשל הצטברות אירועים חריגים – יום אחרון של חנוכה וראש השנה לנוצרים; הנתבעת נערכה מבעוד מועד עם תגבורים משמעותיים ואף הזעיקה נהגים נוספים מחופשת החג והכל לרווחת ציבור הנוסעים; חרף זאת אירעו תקלות נקודתיות ,( למעט בקווים מושא התביעה); הסכום הנתבע מופרז; אם ייפסק פיצוי כי אז אין לחורג מעלות הזמנת מונית; ב 1.1.2017, האוטובוס של קו 980 עצר בתחנת רבנו תם ממש בשעה 17:50 למשך 4 דקות מ 17:50 עד 17:54 ואף העלה נוסעים. קו 984 שגם הוא מגיע ליעד חפצו של התובע עצר בתחנה בשעה 19:11 ושהה בה 9 דקות עד 19:20 ; ואם לא די בכל אלה ,ממשיכה הנתבעת וטוענת, הרי שקו 984 נוסף עצר בתחנה ממש בשעה 20:12 למשך שתי דקות דהיינו עד 20:14. ולא עוד אלא שקו 981 אשר גם הוא נוסע לצפת עצר בתחנה בשעה 20:45 למשך 2 דקות עד השעה 20:47.

בחתימת החלק העובדתי מבקשת הנתבעת מבית המשפט " לשים סוף לסאגה בה חברות התחבורה הציבורית בכלל והנתבעת בפרט נתונים לסחיטה של ממש המבוצעת מדי יום בין באמצעות תביעות מוצדקות ולעיתים קרובות גם באמצעות תביעות סרק כגון זו . לאחרונה נראה כי אזרחי ותושבי המדינה מצאו להם דרך קלה להתעשרות והכנסה אגבית "נקייה ממס" באמצעות הגשת תביעות מסוג זה ודרישות אלפים של שקלים בטענות שווא או בגין נזקים פעוטים וחוסר נוחות רגעי ומינורי. בית המשפט הנכבד יתבקש להגיש – לא עוד".

הוכחות:

סקירת העדויות-

התובע חזר על עיקרי כתב התביעה והוסיף כי " חיכיתי לקו 980 שיוצא בשעה 5 וחצי מבני ברק ביום ראשון. בתחנה האחרונה של חזון איש, רבנו תם. חיכיתי שם עם 4 ילדים קטנים, ברבע ל – 6 הוא הגיע, הוא לא עצר בתחנה. יש להם נתונים שהם יכולים להביא של פתיחת דלתות, של מכירת כרטיסים ועצירת אוטובוס. אני אתמקד על העצירה. אני כמה חודשים מדבר עם עשרות נהגים שהג'יפיאס, אני ראיתי את המיקום, זה גם רשום על הצג של האוטובוס, תחנה הבאה ונוכחית. יש איזה סכום של 15 מ', אני מבין ואני רואה בעיניים, יש עשרות מטרים לפני ואחרי. המכשיר מדייק בד"כ, הוא נותן את השם של התחנה הנוכחית, בטווח של 20 מ' מהתחנה. אני טוען שיש מצב שהוא עצר 20 מטר לפני התחנה. יש להם נתון של פתיחת דלתות. הם לא מביאים את זה. רק שהייתה מכירת כרטיסים. כל מי שנוסע באוטובוס יודע, ובמיוחד במדובר באירוע כזה גדול עם עשרות אנשים. מכירת הכרטיסים היא מהתחנה לפני. אני עומד על זה שלא הייתה פתיחת דלתות. אני שאלתי גם נהגים, יש פתיחה וסגירה של הדלת לאחר התחנה. אני עומד על כך שלא הייתה פתיחת דלתות. שיציגו דו"ח פתיחת דלתות. לשאלת בית המשפט, מה עם דו"ח מכירת כרטיסים, אני משיב שזה יכול להיות מהתחנה הקודמת. אני רוצה לציין שדיברתי עם נהג, ששאלתי אותו מה הוא זוכר מה היה ביום של חנוכה האחרון, הוא זכר, הוא אמר שהוא ראה מה קורא בתחנות, הוא התקשר לשוקרון אמרתי לו מה קורה, הוא אמר את זה כמה חודשים אחרי שהוא זוכר. הנהג שחזר לצפת, הוא אמר שהיה עמוס והוא אמר לאנשים שיעלו וישלמו אחרי זה. וזה דבר מאוד מצוי באוטובוסים האלה. רואים לראות את זה בכל מקום. מי שעולה עם מזוודות ותיקים וכבר חוזר לשלם. זה מצוי. כל מי שנוסע יודע. אפשר לצאת עכשיו לאוטובוסים ולראות את זה. התקשרתי מיד לאחר שהוא לא הגיע, יש לי פירוט שיחות. איפה שמסומן באדום – הוגש וסומן ת/1. "

"רואים את השיחה הראשונה 5:46, לא ענו לי, אחרי זה התקשרתי לאחראי, לא ענה לי, אחרי זה התקשרתי למודיעין, הודעתי להם, אמרתי להם, היה אמור להיות אוטובוס שעה אחרי, אמרתי להם שזה מוצאי חנוכה, וברור לי זה מוצאי החופש, ויום למחרת לימודים וכולם היו בבני ברק וחזרו לצפון. אמרתי להם שישלחו תגבור מיד, כי האוטובוס של 6 וחצי, וכל האנשים זה אוטובוס ראשון אצלם שהוא יהיה מלא ולא יהיה סיכוי לעלות עליו אם לא ישלחו תגבור. אחרי זה התקשרתי להישאם, היה לי את הטלפון שלו, הוא אמר לי שהוא יעזור לי. אמרתי לו שמוצאי חג, הוא אמר לי שמוצאי חג היה אתמול. המשטרה הייתה צריכה לבוא. 984 היה מלא, המשטרה הייתה צריכה לבוא 3 פעמים הייתה צריכה לבוא יש לי מספר תיק. האוטובוס לא יכל לנסוע מכיוון שאנשים עצרו את האוטובוס. היו הרבה אנשים שחיכו שעה וחצי. האנשים עצרו אותו בגופם, עמדו. רשום שם את זה בזמן העצירה שרשום – 9-10 דק'. הייתה משטרה, יש מספר אירוע במשטרה. המשטרה הגיעה 3 פעמים לתחנה כדי להפסיק את חסימת האוטובוס בגופם של הנוסעים. בסוף לא נסעתי באותו יום, אחרי 3 וחצי שעות. אחרי שהיו שם מאות אנשים. אני יכול להביא את כל האנשים שהיו בקו הזה, כולם יזכרו את זה. והם מבחינתם זה שקר."

נציג הנתבעת חזר על עיקרי החלק העובדתי של כתב ההגנה, תוך שהפנה לספחי כתב ההגנה ( דו"חות ה ISR ) הרלוונטיים לטענותיו.

מטעם התובע העיד מר יחיאל הופמן שהעיד שעלה על קו 981 בשעה 20:30 וכשהגיע לתחנת רבנו תם ראה את התובע בין המוני הממתינים. הוא תיאר כיצד ראה אדם חוסם בגופו את האוטובוס:

" אני עליתי לאוטובוס בשעה 20:30 קו 981, בתחנה הראשונה שלו שנמצאת בתחילת חזון איש, על הקצה של רמת גן, ושם האוטובוס התמלא לגמרי. היו שני אוטובוסים 981 מלאים. הנהג אמר "אל תשלמו עכשיו נגבה אח"כ תשלום" בגלל העומס. ומשם יצאנו, בכל תחנה ניסו לעצור אותנו אנשים שהמתינו בתחנות, הם עמדו על הכביש, וכשהגענו לתחנה שבה היה התובע – חזון איש, שם היה מיכאל פורש, שאני מכיר במקרה, הוא המתין בתחנה 4 שעות, הוא סיפר לי על כך, הוא עצר את הנהג שלא רצה לפתוח דלתות, הוא נעמד באמצע הכביש כמה דקות עד שאנשים התחילו לדבר על משטרה ואז המשכנו בנסיעה. כמובן שהוא לא העלה בתחנה הזו אפילו אדם אחד. התובע היה שם. הוא חבר שלי. ראיתי אותו ועוד הרבה חברים. אני ישבתי בספסל השני, קמתי לראות את כל ההמולה וראיתי את התובע ועוד כמה חברים."

התובע הוסיף כי ביקש מהמשטרה את דו"חות האירועים והם מסרו לו את מספרי האירועים אך את מסירת הדו"חות עצמם התנו בקבלת צו מבית משפט.

"בסוף נשארתי בבני ברק, ישנתי אצל חמי. אשתי ילדה שבועיים לפני, והילדים שלי, 4 ילדים קטנים חיכו בקור. הילדה שלי כמעט נדרסה בגלל שניסיתי לתפוס את האוטובוס. אפילו העירו לי על זה אנשים. מספר האירועים במשטרה הוא: 291 – משטרת רמת גן, 300 ו – 301. אמרו לי שצריך צו בימ"ש לקבל את האירועים האלו ממשטרת רמת גן."

דיון והכרעה:

נס חנוכה:

הנתבעת הדגישה פעמים בכתב התביעה כי "רק אם יקרה נס" יוכל התובע להוכיח תביעתו. אין חולק שמדובר היה ב - 1.1.2017- יום האחרון של חג החנוכה ועל כן אל תשתומם הנתבעת ואל תרים נא גבה שהנס קרה והתובע הוכיח את תביעתו.

לאחר שבחנתי לעומק את העדויות ואת המוצגים שהונחו על שלחני, באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה במלואה. אלמלא היה מדובר בתביעה קטנה ,היה מקום להשית על הנתבעת הוצאות משפט לדוגמא והוצאות לטובת אוצר המדינה.

בעוד הנתבעת מתארת בהכללה לא מכובדת את "אזרחי ותושבי המדינה" כמגישי תביעות סרק נגדה במטרה להתעשר על חשבונה שלא כדין, ואת התובע כאדם שקרן, רודף בצע וסחטן אשר מבקש על סמך סיפור שבדה מדמיונו לזכות בפיצוי כספי, התרשמותי מעדותם של התובע ושל מר יחיאל הופמן היא חיובית.

אני נותן אימון מלא בעדותם של התובע ושל מר הופמן. התרשמתי ,אל נכון, כי התובע ומר הופמן עברו את החוויה המתוארת בכתב התביעה ובעדותם.

התובע ביקש לנסוע יחד עם ארבעת ילידו הקטינים מבני ברק לצפת; הוא המתין בשעה 17:30 לקו 980 שהגיע מלא ובשל כך לא עלה עליו; הוא התחיל בסדרה של התקשרויות לנציגי הנתבעת אשר לא הושיעו אותו( ראו ת/1); הוא היה מוכן לעלות על אוטובוס של קו אחר של הנתבעת שאמור להגיע בהפרש של שעה ( אך הגיע בפועל בהפרש של יותר משעה וחצי) ומסלולו ארוך יותר אך גם אוטובוס זה הגיע לתחנה מלא. לאחר שחיכה שעות עד בוש , ובצר לו, נאלץ הוא לסחוב בשנית את המזוודות ולחזור כלעומת שבא; הוא וויתר על הנסיעה וחזר עם ילדיו ללון בבני ברק.

עדותו של מר הופמן מסייעת לעדות התובע. עד זה בהיותו נוסע על קו 981 של השעה 20:30 ראה מעבר לחלון את התובע ממתין בתחנה, וראה אדם עומד באמצע הכביש וחוסם בגופו את האוטובוס ואנשים מדברים על להזמין את המשטרה.

עדותם של התובע ושל מר הופמן מתחזקות ומקבלות סיוע למכביר מראיות נוספות שיובאו להלן:

בירור טענות הצדדים לגבי קו 980 – אי הגשת דו"ח פתיחה וסגירה של דלתות:

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובע בדה סיפור שכן גרסתו נסתרת "חזיתית" על ידי המסמכים הממוחשבים של מערכת ה ISR שמתעדים את הנסיעה, באופן שרק "בדרך נס" (כך בלשונה) יוכיח התובע את גרסתו. הנתבעת הפנתה לדו"ח הממוחשב של מערכת ה ISR.

להוכחת טענה זו, צירפה התובעת את דו"ח המיקומים של קו 980 שמראה כי האוטובוס הגיע לתחנת רבנו תם בשעה 17:50 ועזב אותה בשעה 17:54 ולא עוד אלא שעל פי דו"ח ספירת נוסעים ניתן ללמוד כי אף העלה נוסעים.

התובע לא נבהל מהנתון הממוחשב הלז על אף כוחו המאיים, אלא עמד איתן על גרסתו והעלה את האפשרות שספירת הנוסעים מתעדת נוסעים בתחנות קודמות שטרם שילמו.

אכן כל הנוסע בתחבורה הציבורית יראה כי מדובר באפשרות סבירה ושכיחה, והדברים אמורים במיוחד כאשר יש עומס ומזוודות כך שהנהג עשוי להגיע לתחנה הבאה בטרם הספיק לתת כרטיסים לכל אלה שנסעו בתחנות קודמות. ( ראו גם עדותו של יחיאל הופמן).

מה שמטה את הכף באופן ברור לטובת גרסת התובע הוא התרשמותי החיובית מדבריו הנכוחים כאשר התריס כלפי נציג הנתבעת שאם עלו נוסעים על קו 980 בתחנת רבנו תם אזי שיציג דו"ח פתיחה וסגירה של דלתות. תשובתו של נציג הנתבעת לא השאירה מקום לספק:

"באוטובוס הספציפי הזה אין דו"ח פתיחת דלתות".

מאחר שדו"ח פתיחת דלתות הוא חלק אינטגראלי מהדו"ח הממוחשב של מערכת ה ISR ובהינתן שהנתבעת שידעה להציף את התיק ב 127 דפים בחרה להחסיר מסמך חשוב זה מבלי שנתנה לכך הסבר כלשהו, ומאחר שאוטובוס אינו מעלה נוסעים דרך החלונות –המסקנה המתבקשת היא שאוטובוס 980 שהגיע לתחנת רבנו ב 1.1.2017 בשעה 17:50 לא פתח דלתות בתחנה הנ"ל וכפועל יוצא מכך ממילא לא העלה נוסעים בתחנה זו. זהו חיזוק משמעותי ביותר לעדותו של התובע בה אני נותן אימון מלא.

די באמור עד כאן כדי לקבל את התביעה שהרי הנתבעת אינה טוענת כי על פי תנאי הזיכיון לא הייתה חייבת לתגבר את קו 980 באמצעות הזנקה מידית של אוטובוס נוסף של אותו קו ( 980) של שעה 17:50 . משלא תגברה את הקו ונמנעה מהצגת תנאי הזיכיון, קמה נגדה חזקה כי על פי תנאי הזיכיון הייתה חייבת לתגבר, (מה גם שהזה מה שאומר ההיגיון). זה המקום לציין כי הנתבעת מעולם לא חשפה בבית משפט זה את תנאי הזיכיון לגבי חובת התגבור. אלה נחשפו בתיק אחר על ידי אחד התובעים דווקא ומשם עלה כי תנאי הזיכיון מכילים פירוט מדויק, נרחב וממצה לגבי חובת התגבור ובאלו תנאים תוך התייחסות ספציפית ופרטנית לתוקפות של עומס, חגים וכיו"ב').

למעלה מן הנדרש- קו 984 וקו 981 :

למעלה מן הנדרש נתייחס גם לטענותיה של הנתבעת לגבי קווים 984 ו 981. אך לפני שניכס בעובי הקורה נציין כי במקרים אחרים בהם דן מותב זה, הנתבעת הגישה ,כמוצג מטעמה, אישור ממשרד התחבורה לפיו מותר לנתבעת לראות בקו מסוים תחליף לקו אחר שמסלולו שונה אם הוא מוביל לאותו יעד ובתנאי שפער הזמנים בין האוטובוסים אינו משמעותי. במקרה זה לא הוגש אישור כגון דא ולא בכדי. מעיון בנספחי כתב ההגנה עולה כי קו 980 ,( הוא הקו לו חיכה התובע מהשעה 17:30), יוצא למסלול בשעה 17:30 ומסיימו בשעה 20:00. נסיעה של 2.5 שעות . ברם , הנסיעה של קווים 984 ו 981 ארוכה הרבה יותר.

זכותו של התובע וילדיו הקטינים לקבל פיצוי התגבשה אפוא מעצם אי תגבור קו 908 . הוא לא היה חייב להמתין לקווים אחרים שמגיעים לתחנה בפער זמן משמעותי ומגיעים ליעד בפער זמן משמעותי עוד יותר.

אף על פי כן, מאחר שהתובע עשה את הניסיון לעלות על קו אחר הוא קו 984 ומאחר שהנתבעת השליכה יהבה על קו זה ועל קו 981 שהגיע לתחנה אחרי השעה 20:30 , נתייחס להלן גם לשני קווים אלה.

לעניין קו 984 שהגיע לתחנת רבנו תם ב 19:11 - אי הגשת דו"ח ספירת נוסעים- מדו"ח המיקומים הממוחשב נספחים ג' ו –ד ' ( דו"ח מיקומים ודו"ח פתיחת דלתות) עולה כי אוטובוס זה לא זז מתחנת חזון איש בני ברק משעה 18:04 ועד השעה 18:38. התחיל נסיעתו ב- 18:39:05 ועצר בתחנת חזון איש 65 בני ברק ב - 18:45:30 . מ 18:48:48 עד 19:08:57 שהה בבית שמאי 1 בני ברק. ומ- 19:11:11 עד 19:20:18 שהה בתחנת רבנו תם ( חזון איש 11 בני ברק) סה"כ שהה בתחנה זו 9 דקות.

הנתבעת טוענת כי העצירה של אוטובוס זה למשך 9 דקות בתחנת רבנו תם סותרת את גרסתו של התובע לפיה אוטובוס זה הגיע מלא ולא היה בו מקום.

לתמיכה בטענתה זו מצרפת הנתבעת דו"ח פתיחת דלתות.

ברם, כמו שעשתה לגבי קו 980 , גם כאן החסירה הנתבעת מסמך חשוב וללא הסבר. כאן חסר דו"ח ספירת נוסעים והרי אם העצירה למשך 9 דקות הייתה מיועדת להעלאת נוסעים הרי שדו"ח ספירת נוסעים צריך להצביע על עליה מסיבית של נוסעים.

הנה כי כן , השהיה הארוכה של האוטובוס הנ"ל בתחנה בצירוף אי הגשת דו"ח ספירת נוסעים מתיישבת דווקא עם טענתו של התובע כי הנוסעים חסמו את האוטובוס בגופם וכי המשטרה הוזעקה למקום. מסקנה זו מתחזקת נוכח השהייה הארוכה ממש גם בתחנת בית שמאי שמופיעה באותו דו"ח שמצביעה על שהיה של 20 דקות בתחנה הנ"ל.

זה המקום לציין כי התובע העיד, ואני מאמין לו, כי פנה למשטרת רמת גן וביקש אישור שמתעד את הזמנתה לתחנה על ידי הנוסעים שלוש פעמים וכי נענה שצריך צו בית משפט ושמספרי שלושת האירועים הם : 291, 300 ו- 301.

ושוב נעיר כאן ,כמו שהערנו לגבי החסרת דו"ח פתיחת דלתות ממסמכי קו 980, שדו"ח ספירת נוסעים הוא חלק אינטגראלי מדו"ח מערכת הISR כך שהחסרתו ללא הסבר יוצרת חזקה לרעת הנתבעת שכה משליכה יהבה על דו"חות אלה.

לעניין קו 984 נוסף: ממשיכה הנתבעת וטוענת כי קו 984 נוסף ( רכב 687 A) עצר בתחנת רבנו תם למשך 2 דקות מ 20:12 עד 20:14. מעיון בדו"חות עולה כי הנתבעת לא דקה פורתא. בתחנה רבנו תם לא עצר אוטובוס זה כל עיקר. התחנה שבה עצר האוטובוס מ 20:12 עד 20:14 היא תחנת חזון איש 8 בני ברק ולא חזון איש 11 בני ברק ( היא תחנת רבנו תם). דו"ח המיקומים בשורה 19-20 מצביע על כך שבתחנת חזון איש 11 בני ברק האוטובוס נסע במהירות של 2-3 קמ"ש.

ואם לא די בכך גם כאן לא צורף דו"ח פתיחת דלתות ולא צורף דו"ח ספירת נוסעים.

ולעניין קו 981: על פי גרסתה של הנתבעת, אוטובוס 981 הגיע לתחנת רבנו תם בשעה 20:45 ואף פתח דלתות. ברם מכת התביעה עולה כי התובע לא המתין לאוטובוס זה אלא ציין אותו בתור אופציה לא אקטואלית שהייתה לו לאחר שהגיע קו 984 השני באיחור של שעתיים לעומת מה שהובטח לו.

גם בהנחה שהיה מקום בקו 981 שהגיע בשעה 20:45 אין הדבר סותר את טענת התובע כי המתין בתחנה עד לשעה 21:00. ראשית נציג הנתבעת לא חקר את התובע בעניין זה. שנית- והיא העיקר, אין לשכוח שהתובע המתין לקו 980 הישיר שמסלולו קצר יותר. התובע לא היה מלכתחילה חייב להמתין לקו 984 או לקו 981 , הוא היה זכאי לקבל תגבור לקו 980 בסמוך לשעה 17:30. בלית בררה נאלץ להמתין לקו 984 שהובטח לו בעוד 20 דקות . לכך היה מוכן התובע להסכים אך הבטחה זו התבדתה שכן במקום אוטובוס עם מקומות פנויים אחרי 20 דקות הגיע אוטובוס מלא ( 984) אחרי שעה ו- 41 דקות. התובע לא היה מוכן לעלות על קו 984 או על קו 981 בשעה מאוחרת אחרי השעה 20:00 כאשר מדובר בקווים לא ישירים שנסיעתם ארוכה משמעותית ומתישה לעומת קו 980 שבשבילו הגיע לתחנה בשעה 17:30.

הדברים עולם מקריאה מדוקדקת של כתב התביעה( ואין לשכוח כי התובע אינו משפטן אלא אדם מן השורה):

" " ואח"כ בשעה 18:45 בערך חזר אלי כי אכן הקו 984 התמלא בתחנה הראשונה והם דואגים לזה ותוך 20 דקות יגיעו שתי אוטובוסים. הודעתי לו כי עכשיו כבר ממתינים 60 איש בתחנה שלנו בלבד.

והוא ענה שוב כנ"ל . בסוף בשעה 19:20 הגיע תגבור אחד כמובן ג"כ מלא וזהו חיכינו עוד עד השעה 21:00 שלוש וחצי שעות ( כאשר בערך בשעה 20:00 הגיע האוטובוס השני שהובטח לעוד 20 דקות ( הגיע שעתיים אחרי) כאשר בשעה 20:30 כבר צריך להגיע קו 981 )".

אוסיף עוד כי גם אם קיימת אי בהירות לגבי השעה המדויקת שבה החליט התובע לעזוב את התחנה, אינני זוקף זאת לחובתו. מדובר במסכת עמוסה פרטים, מספרי אוטובוסים ושעות. אינני רואה הבדל גדול אם התובע המתין עם ילדיו שלוש שעות או שעתיים. בשני המקרים מדובר בהפרה גסה של תנאי הזיכיון.

זאת גם זאת- אין להסיט המחלוקת מחובתה המוכחת של הנתבעת לתגבר את קו 980 , לדרישה לא לגיטימית מהנוסעים להמתין כל הלילה לאוטובוסים אחרים שמסלולם ארוך יותר ובאופן משמועתי ומגיעים לתחנה בהפרש זמן משמעותי בהשוואה לקו 980.

מכאן יש לעבור ולבחון את שיקולי המדיניות בקביעת הפיצוי ההולם תוך התייחסות לטענות הרבות שמעלה הנתבעת בכל התביעות המוגשות נגדה ( ומדובר בלא מעט תביעות):

התייחסות לטענות המשפטיות הכלליות של הנתבעת:

א. התייחסות בית המשפט העליון לרמת השירות הנדרשת בתחבורה הציבורית:

בית המשפט העליון בבג"צ 1527/06 התנועה להגינות שלטונית נ' אגד, בית המשפט העליון מייחס לחשיבות היתרה של התחבורה הציבורית ושל הצורך בתחבורה ציבורית יעילה: "ובחתימה נאמר מדוע ראינו לנכון להידרש בפרטות לעתירה זו תקופה ארוכה? בעולם הזכויות וכבוד האדם, התחבורה הציבורית היא בראש וראשונה נחלתו של מי שאינו בין האמידים והעשירים, ונחלת צעירים, אנשים שמצבם הכלכלי לא שפר, קשישים החיים מקצבה וגמלה – כל אלה שאין בידם להחזיק מכונית פרטית, שהם הנזקקים לתחבורה הציבורית."

ראו גם לפסק דין בע"פ 222/78 דן נ' מדינת ישראל, פס"ד לג'(1) 566, 1979.

"הצידוק לחיוב הנתבעת"...נעוץ בשיקול העליון של טובת הציבור, במקרה שלפנינו- שהאזרח הנזקק להסעה באוטובוס בקו פלוני יוכל לדעת כמעט בוודאות שאם יגיע לתחנת המוצא (אליה בלבד מתייחס לוח הזמנים) ייאסף בשעה הקבועה בלוח, ואם יהיה באחת התחנות האחרות – יוכל לחשב בערך מתי יצא לדרכו. זהו שירות יום-יומי רב חשיבות לחלק נכבד מן הציבור וזכותו שהחברה המפעילה את הקו תעשה כל מאמץ, אף מעבר לסביר, כדי לעמוד בחובה שהמחוקק הטיל עליה כתנאי להפעלה זו."

ב. הטענה- שהתובע לא הקטין את הנזק:

הנתבעת טוענת כי התובע הי צריך לקחת מונית ספיישל ובכך להקטין את נזקו. טענה זו נכונה היא לגבי נזקים עקיפים שנבעו מביטול הנסיעה. למשל אם עקב ביטול הנסיעה או דחייתה איחר התובע למטוס והפסיד חבילת נופש , כי אז ניתן לבוא אליו בטענה כי אילו לקח מונית הוא לא היה מפסיד את הנופש.

כאן מדובר בנזק לא ממוני המתבטא בסבל שבהמתנה מתמשכת לאוטובוס שלא מגיע עם ארבעה ילדים קטינים. באותו שלב שבו הנוסע מתייאש ומבין שאין בררה אלא לוותר על הנסיעה באוטובוס ו"לקחת מונית" הנזק כבר נגרם. זאת גם זאת, לא הוכח במקרה שלפני כי לתובע האמצעים הכספיים לקחת מונית ספיישל מבני ברק לצפת במוצאי החג.

הטענה של אי הקטנת הנזק נדחית אפוא.

ג. הטענה- שיקולים מערכתיים :

הנתבעת טוענת כי יש לשקול שיקולים מערכתיים ולקחת בחשבון כי התובע הוא רק אחד מבין רבים מאוד אשר ייתכן ואך הם יהיו זכאים לפיצוי ולכן יש לפסוק פיצוי סמלי.

גישה זו , בכל הכבוד , אינה מוקבלת עלי. חלקי עם הסבורים כי דווקא כשמדובר בתופעה שכיחה מאוד כי אז יש לקחת בחשבון שהתובע היחיד מייצג באופן עקיף את האינטרס של תובעים רבים אשר מאחר שמדבור בסכום קטן לא מצאו כי משתלם להם לתבוע. על כן אין מקום להפחית מהפיצוי הראוי ושמגיע על פי דין. פסיקת פיצוי הולם ( ויודגש- הולם , אך לא עונשי) תגרום ,נוסף על עשיית צדק עם התובע האינדיווידואלי, לצמצום התופעה החמורה של אי סדרים בקווים שמפעילה הנתבעת. ואילו הגישה שעליה מצביעה הנתבעת מנציחה את העוולה ואין זה תפקידו של בית המשפט לצאת מגדרו ולפסוק סכום סמלי פחות מהמקובל והמגיע על מנת להנציח עוולות.

ד. הטענה - פיקוח של הרגולטור:

הנתבעת מפנה לכך שהיא נתונה לפיקוח מטעם הרגולטור אשר מטיל עליה סנקציות משמעותיות לטענתה וקנסות במקרה של הפרת תנאי הזיכיון.

לא זכור בכל התיקים שבהם טיפל מותב זה כי הובאה ראיה שמשרד התחבורה קנס את הנתבעת בשל הפרת תנאי הזיכיון.

רק מאחר שמשרד התחבורה אינו צד בהליך זה, אני נמנע מלקבוע כי הנתבעת כלל אינה חוששת ממשרד התחבורה וכי אילו משרד זה היה מפעיל פיקוח אפקטיבי כי אז לא היה בית המשפט לתביעות קטנות נדרש לעסוק באופן מתמיד בניתוח דו"חות ה - ISR .

גם בתיק זה לא נטען כי משרד התחבורה קנס את הנתבעת על כך שלא תגברה את קו 980.

זאת גם זאת, קיומו של פיקוח מצד הרגולטור רלוונטי כטענה נגד פסיקת פיצו עונשי על ידי בית המשפט אך לא מצדיק אי פסיקת פיצוי או פסיקת פיצוי סמלי כפי שמבקשת הנתבעת.

ה. הטענה - עלויות ההפרה כשיקול של משתתף במכרז או "שיקולי רוחב":

הנתבעת טוענת כי זכתה בקווים מושא התביעה במכרז של משרד התחבורה. לטענתה, עלות שיפור השירות ומניעת תקלות מגדילה את עלות התפעול באופן משמועתי ואלה מגולגלות בסופו של דבר לאזרח לרבות ציבור הנוסעים.

הגם שקיים קשר ישיר בין טיבו של שירות לבין עלותו לצרכן, אני דוחה הבאת הדבר כשיקול להפחתת הפיצוי שמגיע לצרכן בגין הפרת תנאי זיכיון שקיבל זכיין מהרשות.

אמור מעתה, יש להיזהר מהפעלת שיקול זה לטובת זכיין שזכה במכרז. ואסביר מדוע:

הטיעון של "שיקולי רוחב" מוכר אומנם בפסיקה . החלתו אפשרית ,למשל, בתביעות נזיקין נגד המדינה כאשר בית המשפט עשוי במקרה מסוים להימנע מהרחבה יתירה של חובת הזהירות מחשש למצב שבו המדינה או הרשות לא תעמוד בנטל הכספי גם אם תרצה. אך החלתם של שיקולי רוחב מעין אלה לטובת זכיין שזכה במכרז מוקשית היא בעיני ועלולה לעודד הפרת חוזים מכרזיים ,וביתר פירוט:

כשהרשות מפרסמת מכרז, היא לוקחת מבין ההצעות המתאימות את זו הזולה ביותר. אחד הדברים החמורים בדיני המכרזים הוא כאשר מציע נותן הצעה זולה ממש - על גבול חוסר הכדאיות ובכך דוחק את רגליהם של המציעים והאחרים וזוכה במכרז. אלא שלאחר שזכה במכרז וקיבל את הזיכיון , ולאחר שהמציעים האחרים יצאו כבר מהתמונה ואינם יודעים דבר על אודות המתרחש, הופך אותו זכיין את הצעתו לכדאית על ידי הפרת תנאי הזיכיון במתן שירות גרוע לציבור בניגוד להתחייבותו על פי החוזה המכרזי. ( וכאן אציין כי אינני קובע כעובדה כי זה מה שעשתה הנתבעת אך די בקיומו של חשש זה כחשש מובנה בחוזים מכרזיים כדי לדחות על הסף טענה של זכיין להפעלת "שיקולי רוחב" לטובתו).

ברור ,במצב זה, שאם הרגולטור לא יפעיל את הפיקוח הראוי על ביצוע התחייבויות של אותו זכיין מפר כי אז הצרכנים שנפגעו יפנו לבית המשפט ויבקשו פיצוי בגין הפרת זכויותיהם. כלום יעלה על הדעת שבית המשפט לא יושיע אותם מתוך דאגה לאינטרסים של הזכיין המפר? תמהני.

הזכיין ניגש הרי למכרז מרצונו הטוב והחופשי והוא לוקח על עצמו התחייבויות חוזיות קונקרטיות לאחר שעשה שיקולי רווח והפסד. ההתקשרות שלו עם הרשות היא חוזה לטובת צד שלישי -הציבור. מה שמבקשת הנתבעת הוא לאפשר לה להפר את החוזה הזה מבלי לשלם פיצויים ( או לחייבה בפיצויים סמליים בלבד) וכל זאת על מנת שהחוזה ימשיך להיות רווחי עבורה. טענה זו יש לדחות בשתי ידיים מאחר שהיא סותרת את עיקורן החוקיות ,את המנהל התקין ואת הלוז של דיני המכרזים.

ודוקו: אין פירוש הדבר ששיקולי רוחב, לרבות הקשר בין שירות טוב יותר לבין מחירים גבוהים יותר, הוא לא לגיטימי בתחום השירותים הניתנים באמצעות זכיינים שכרתו חוזה מכרזי עם הרשות. זהו שיקול לגיטימי ורלוונטי אך שיקול זה זהו עניינה של הרשות ואותו היא צריכה לשקול בבואה לקבוע את דרישותיה במסגרת תנאי המכרז. והיה ותנאי המכרז נמצאו לא אטרקטיביים למציעים, עד כי לא נמצא מציע שמוכן לקחת את המכרז , או אז תשקול הרשות את "שיקולי הרוחב" ותחליט אם ובאיזה מידה לוותר על איכות שירות על ידי הקלת דרישותיה במכרז או אם לשמור על רמת שירות גבוהה ולהעלות במקביל את המחיר שעל הצרכן לשלם. החלטה זו כמובן תהיה נתונה לביקורת של בתי המשפט המנהליים. כך פועל מנהל תקין. במנהל תקין, שיקולי העלות ושקולי הרוחב נשקלים בשקיפות בעת קביעת תנאי המכרז . אסור לשקול אותם באופן עקיף בדיעבד כהצדקה להפרת החוזה המכרזי.

הנה כי כן, שקילת שיקולי עלות וכדאיות לזכיין בעת הפרת תנאי המכרז היא מתכון בטוח למנהל לא תקין , וזו לשון עדינה. תפקידו של בית המשפט הוא לקבוע אם הנתבעת עמדה בתנאי הזיכיון ומהו הפיצוי ההולם שמגיע לצרכן בגין ההפרות. פיצוי זה צריך לשקף את נזקו האמתי של הצרכן. אין זה מתפקידו של בית המשפט להכשיר ולהנציח הפרת תנאי מכרז באמתלא של שיקולי כדאיות לזכיין.

לפני סיום פרק זה אוסיף כי תפקידה של הנתבעת הוא לעמוד בהתחייבויותיה החוזיות ואין זה מתפקידה להיות מוטרדת מהאפשרות ששירות טוב יביא לעליית מחיר הכרטיסים.

דומה כי הדברים נטחנו עד דק ואין צורך להחריב יותר.

ו. הטענה- חשש מתביעות שווא:

חשש זה קיים בכל תחום. לבית המשפט הכלים להבחין בין תביעת סרק לבין תביעת אמת. מה גם שדו"חות האיי. אס . אר נותנים בידי הנתבעת כלי אפקטיבי לבור את התביעות האמתיות מאלו הבדויות.

לאחר שדחיתי את התזה של הנתבעת לגבי זכותה כביכול להפר את תנאי הזיכיון , נפנה עתה לבחינת גובה הפיצוי הראוי בתביעות כגון דא.

שיעור הפיצוי – פיצוי הולם כנהוג וכמקובל אך לא פיצוי עונשי:

חשוב להבהיר ,כבר עתה, כי ההתייחסות לטיעוניה הנ"ל של הנתבעת ודחייתם לא באו על מנת להכשיר את הקרקע לפיצוי עונשי אלא להבהיר כי אין מקום לפסוק פיצוי סמלי שהוא פחות מהמקובל (שזה למעשה מה שמבקשת הנתבעת). יש לפסוק פיצוי ראוי כנהוג וכמקובל בפסיקה לגבי נזק שאינו ממוני , שכידוע ממילא מדובר בסכומים צנועים.

בכתב הגנתה ייחסה הנתבעת לציבור הנוסעים שמגישים תביעות נגדה תכונה של "סחטנות". תכונה זו יוחסה ברחל בתך הקטנה גם לאלה שמגישים תביעות מוצדקות. ( ראו עמוד 2 הפסקה האחרונה של המבוא).

הנתבעת ביקשה שבית המשפט ישים קץ לסחטנות זו ולהגיד "לא עוד".

בבית משפט זה הוגשו מספר רב של תביעות נגד הנתבעת ורובן המכריע נמצאו מוצדקות. כולן ,למעט אחת, הוגשו על ידי אנשים מהציבור החרדי שתלותם בתחבורה הציבורית מפקידה בידי הנתבעת במידה רבה את טיב זכותם לחופש התנועה.

במקרה שלפני מדובר במקרה חמור שבו נאלצה משפחה לוותר על הנסיעה ולהישאר בבני ברק. המשטרה הוזמנה למקום מספר פעמים לאחר שהמון זועם של נוסעים חסמו בגופם את האוטובוסים.

זה המקום להעיר שאין זה המקרה הראשון שמוכח לפני כי נוסעים מתוסכלים חסמו בגופם אוטובוסים של הנתבעת לפרקי זמן ממושכים, מדובר בתופעה חוזרת. (ראו למשל ת"ק 5902-07-16 ( צפת) ליברמן נגד נתיב אקספרס שם נחסם אוטובוס בתחנת בנייני האומה למשך שעה שלמה).

אני מקבל את דרישת הנתבעת שהגיע הזמן שבית המשפט יגיד "לא עוד" כלשון הנתבעת. לא עוד המון מתוסכל של חרדים התלויים בתחבורה הציבורית חוסמים בגופם אוטובוסים של הנתבעת בכבישי הארץ. מחזה זה צריך לסלקו מחוצותיהן של ירושלים ,בני ברק וצפת. מדינה מתקדמת אינה יכולה להרשות לעצמה תופעה זו שקיימת בחלק ממדינות העולם השלישי.

רף הפיצוי הנהוג בגין איחור משמעותי של אוטובוס נע בן 1,000 עד 2,500 ש"ח. תלוי בחומרת ההפרה ובנזק שנגרם לנוסע.

ראו גם גובה הפיצויים שנפסקו בפסקי הדין שלהלן:

ת"ק ( צפת) 5902-07-16 ליברמן נגד נתיב אקספרס

ת"ק ( צפת) 15305-11-14 נימי נגד נתיב אקספרס

ת"ק ( צפת) 6955-12-14 רוזנברג ואח' נגד נתיב אקספרס

ת"ק (צפת) 47071-02-15 מרקוביץ נגד נתיב אקספרס.

ת"ק (צפת) 47324-06-15 ועקנין נגד נתיב אקספרס.

ת"ק(צפת) 44100-08-15 אסתרזון נגד נתיב אקספרס.

ת"ק (צפת) 48224-11-15 פלדמן נגד נתיב אקספרס

ת"ק(צפת) 54350-03-16 איזרעאל נגד נתיב אקספרס.

מדובר במקרה דנן במשפחה המונה חמש נפשות שכולם סבלו עקב הפגיעה החמורה בזכותם לקבל שירות של תחבורה ציבורית מכובדת. בזמן ההמתנה נשקפה סכנת דריסה לקטינים. אני פוסק לכל אחד מבני המשפחה פיצוי בסך של 1,500 ₪. סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך של 7,500 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 750 ₪.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ז, 19 יולי 2017, בהעדר הצדדים.