בפניי תביעה לתשלום פיצוי על סך 33,400 ₪ בגין תאונת דרכים שארעה ביום 7.12.16 בכביש 2 מכיוון תל אביב לכיוון חיפה. המדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים שבעה כלי רכב, כאשר כלל הנהגים המעורבים העידו בפני בית המשפט אודות נסיבות קרות התאונה.

לשם הנוחות יפורטו להלן הנהגים המעורבים בתאונת השרשרת:

הנהג הראשון בשרשרת שאינו אחד מבעלי הדין בתביעה זו ואולם העיד בפני בית המשפט הינו מר זיו ברוכיאן, אשר נהג ברכב מס' רישוי 9906367. (להלן – "הנהג הראשון"; "הרכב הראשון").

הנהג השני בשרשרת שאינו אחד מבעלי הדין בתביעה זו ואולם העיד בפני בית המשפט הינו שמחאי שחר אשר נהג ברכב מס' רישוי 4275958. (להלן – "הנהג השני"; "הרכב השני").

הנהג השלישי בשרשרת הינו התובע מר קפלן ולדימיר אשר נהג ברכב מס' רישוי 2636279. (להלן – "הנהג השלישי"; "הרכב השלישי").

הנהג הרביעי בשרשרת מר מאור תורג'מן שהינו נתבע מס' 5, אשר נהג ברכב מס' רישוי 8897033. (להלן – "הנהג הרביעי"; "הרכב הרביעי"). המבטחת של הרכב הרביעי הינה הנתבעת מס' 4.

הנהג החמישי בשרשרת שאינו אחד מבעלי הדין בתביעה זו ואולם העיד בפני בית המשפט הינו מר אלעזר מלכיאל, אשר נהג בג'יפ, מסוג שברולט אורלנדו, מס' רישוי 3067632 (להלן – "הנהג החמישי"; "הרכב החמישי"). המבטחת של הרכב החמישי הינה הנתבעת מס' 3.

הנהג השישי בשרשרת הינו מר גוטליב דניאל שהינו הנתבע מס' 2, אשר נהג ברכב מס' רישוי 7060679. (להלן – "הנהג השישי"; "הרכב השישי"). המבטחת של הרכב השישי הינה הנתבעת מס' 6.

הנהג השביעי בשרשרת יואב בראל שהינו הנתבע מס' 7, אשר נהג ברכב מס' רישוי 8680131. (להלן – "הנהג השביעי"; "הרכב השביעי"). המבטחת של הרכב השביעי הינה הנתבעת מס' 1.

להלן תמצית גרסאות הנהגים המעורבים:

גרסת הנהג הראשון:

בעת נסיעה בנתיב השמאלי בכביש ולאחר שמשאית השתלבה מצד שמאל לנתיב זה הרכבים שהיו לפניו בלמו במפתיע את רכבם וגם הוא בלם בלימה פתאומית. הנהג הראשון בלם את רכבו באופן שלא גרם לפגיעה ברכב שלפניו ואולם רכבו נפגע מאחור מהרכב שהיה מאחוריו (הרכב השני). הנהג הראשון לא שמע ולא ראה את התאונות שקרו מאחוריו וציין כי לאחר בלימת הפתע המתין מספר שניות ואז חש בפגיעה שמאחוריו.

גרסת הנהג השני:

בעת נסיעה בנתיב השמאלי בכביש ולאחר שמשאית השתלבה מצד שמאל לנתיב זה, בלם הנהג השני בלימת פתע ולא פגע ברכב הראשון. גם הרכב השלישי שהיה מאחוריו הספיק לעצור. לאחר מכן שמע שלושה בומים ואחריו בום נוסף. בעקבות הבום הראשון הרכב השלישי נהדף על רכבו ופגע בו מאחור וכתוצאה מכך נהדף הרכב השני על הרכב הראשון. הפגיעה מאחור ברכב השני וברכב הראשון הינה מינורית ועיקר הפגיעה הינה בחלק האחורי של הרכב השלישי. במסגרת חקירתו הנגדית טען הנהג השני שהיה מרחק של חצי מטר מהרכב הראשון ולמרות זאת כתוצאה מהדיפת הרכב השלישי על רכבו נהדף רכבו אל עבר הרכב הראשון. משנשאל הנהג השני כמה מכות הרגיש, הוא השיב מכה אחת. משעומת הנהג השני עם הסתירה בין גרסתו עם העדויות במשטרה שנמסרו על ידי הנהגים הוא טען כי הוא לא אומר שהן שקריות אבל זה מה שהוא שמע.

גרסת הנהג השלישי (התובע):

לאחר שהמכונית שלפניו בלמה באופן פתאומי בלם גם הוא באופן פתאומי ועצר את רכבו. בעת שהסתכל על המראה ראה שגם הרכב הרביעי שמאחוריו עצר ורק לאחר מכן הרגיש מכה מאחור כתוצאה מהפגיעה נהדף לעבר הרכב שלפניו ולאחר שברירי שניה נפגע רכבו בשנית. הנהג השלישי הבהיר שבתחילה לא הייתה פגיעה בין הרכב השלישי לרביעי וכי רק לאחר הגעת הרכב החמישי הוא פגע ברכב הרביעי, והרכב הרביעי נהדף לעבר הרכב השלישי, והרכב השלישי נהדף לעבר הרכב השני. לגבי הפגיעה השנייה ברכבו, הוא לא ידע להשיב מי הגורם שפגע בו. כאשר עומת הנהג השלישי עם גרסת הנהג השני, ולפיה לכאורה הרכב הרביעי פגע ברכב השלישי ולא נהדף עליו כתוצאה מפגיעה של הרכב החמישי, הבהיר הנהג השלישי כי "שלושת הבומים האלה היו כל כך קרובים אחד לשני שהוא לא יכול היה לומר מי מהם פגע בו". הנהג השלישי הבהיר כי הסתכל במראה אחורה במידי וראה בבירור שהרכב מס' 4 לא פגע בו בתחילה וכי היה מרווח בזמן בין השנייה של הבום לבין המכה.

גרסת הנהג הרביעי:

הרכבים שהיו לפניו בנתיב השמאלי עצרו בהפתעה. מאחר והוא שמר מרחק הוא בלם מבלי לפגוע ברכב שלפניו. לאחר מספר שניות, התנגש הרכב החמישי ברכב הרביעי והדף אותו כלפי הרכב השלישי. הפגיעה הייתה עוצמתית מאוד וגרמה לנזקים גדולים ביותר בחלק האחורי והקדמי של הרכב, כאשר הפגיעה בחלק האחורי גדולה יותר מזו של החלק הקדמי. הנהג הרביעי הבהיר כי חש שלוש מכות בעוצמה הולכת ופוחתת אחת אחרי השניה ובהפרשים של שניות או חצאי שניות. הנהג הרביעי הבהיר כי בדיווח למשטרה סבר שהרכבים שלפניו התנגשו אחד בשני לא על סמך וודאות אלא על בסיס הנחה שנוכח העצירה הפתאומית ארעה התנגשות ביניהם. הנהג הרביעי הבהיר שבאופן חד משמעי הספיק לעצור את רכבו טרם ההדיפה וכי הפגיעה העוצמתית ברכבו וברכב השלישי מקורה במהירות ובעוצמת הפגיעה של הרכב החמישי.

גרסת הנהג החמישי:

ליד צומת שפיים בלם את רכבו בלימה פתאומית וזאת לאחר שהרכב הרביעי בלם אף הוא בלימה פתאומית. כתוצאה מהבלימה לא ארעה פגיעה מאחר ששמר על מרחק מספיק מהרכב הרביעי ואולם לאחר זמן קצרצר קיבל מכה חזקה מהרכב השישי וזה הדף אותו בחוזקה על הרכב הרביעי. לאחר ההדיפה לא יצא הנהג החמישי מהרכב ונותר ברכבו מספר דקות להירגע. הנהג החמישי טען כי היה במרחק של שני רכבים מהרכב הרביעי טרם הבלימה ולאחר העצירה היה במרחק של 20 ס"מ ממנו וכל זאת שעה שמהירות נסיעתו הייתה כ-80 קמ"ש. הנהג החמישי הדגיש שחטף מכה חמורה מאחור אשר הדפה אותו כלפי הרכב הרביעי שהינו רכב קל ולכן גרמה לקיפולו. הנהג החמישי טען כי חש פגיעה אחת בלבד ובניגוד לאמור בכתב ההגנה טען כי הפגיעה ברכב נגרמה על ידי הנהג השישי ולא על ידי הנהג השביעי.

גרסת הנהג השישי:

לאחר שנוכח בבלימת הרכב החמישי באופן פתאומי וחזה במו עיניו בהתנגשות וודאית שהתרחשה לפניו, בין היתר מאחר והרכב שנעצר זז טיפה שמאלה והחלק האחורי שלו התרומם, בלם הנהג השישי את רכבו והצליח לבלום באופן שפגע ברכב החמישי בפגיעה חלשה ביותר. בחלוף כ-2 שניות פגע ברכב השישי הרכב השביעי בעוצמה גדולה מאוד ונהדף לעבר הרכב החמישי. בשל האמור הפגיעה בחלק האחורי של הרכב השישי הינה עוצמתית יותר מאשר בחלק הקדמי ובהתאם לכך הנזקים בחלק האחורי כפולים מהנזקים בחלק הקדמי.

גרסת הנהג השביעי:

בעת נהיגה בנתיב השמאלי במהירות של בין 90 ל- 100 קמ"ש ולאחר ששם לב שהרכב שלפניו בלם בפתאומיות הוא ניסה לבלום כמה שיותר, ואולם לא הצליח לבלום לגמרי ופגע ברכב השישי בעוצמה.

נציג הנתבעת 1 טען בסיכומיו כי הרכב השביעי הינו מסוג ניסן ניקרה שהוא בהגדרתו רכב מיני עירוני ולא יכול לגרום לנזקים לשרשרת הרכבים שלפניו, קל חומר לרכב התובע. הרכב השביעי הצטרף לתאונה קיימת ולכן יש לדחות את התביעה כנגדו המתייחסת לנזקי הרכב השלישי.

נציג הנתבעת 3 טען בסיכומיו כי הרכב החמישי נפגע מאחור על ידי הרכב השישי במרדף קדימה כלפי הרכב הרביעי. לתמיכה בטענה זו הוא מפנה לעדות הנהג השני ומשכך הנזקים לרכב התובע נגרמו בגין אשמו של הנהג הרביעי. לחילופין בהתאם לגרסת הנהג הרביעי הרכבים שלפניו היו מעורבים בתאונה קיימת ולכן יש לשלול כל חבות של הנהג החמישי מנזקי התובע. אומנם הרכב החמישי הוא רכב גדול שברולט אורלנדו שהינו ג'יפ מסיבי ולכן הנזקים של הרכב החמישי והרביעי שהינו רכב פרטי שונים. רכב התובע משועבד ולכן כל פיצוי שייפסק ישולם רק כנגד קבלת אישור של המשעבד לביצוע התשלום.

נציג הנתבעת 4 טען בסיכומיו כי האחריות לפגיעה ברכב התובע מוטלת על הרכב החמישי ואשר לא שמר מרחק ופגע ברכב הרביעי מאחור בעוצמה והדף אותו על רכב התובע. חלוקת הנזקים ברכב של הנתבעים 4 ו-5 מוכיחה כי הפגיעה ברכב נגרמה כתוצאה מהדיפתו שכן הנזק האחורי ברכב הרביעי מסתכם בכ-22,000 ₪ והקדמי בסך של כ- 19,000 ₪. כמו כן עדות התובע תומכת בגרסת הנהג הרביעי. התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ירידת ערך וכן לפיצוי בגין הוצאות וכל תשלום ישולם כנגד קבלת אישור המשעבד או לידי המשעבד. אשר לעדות הנהג השני, הרי שיש להעדיף את עדות התובע שהינה עדות ראיה ולפיה ראה התובע שהנהג הרביעי הספיק לבלום את רכבו טרם הפגיעה שארעה בחלוף מספר שניות. עדות ראיה זו עדיפה על פני עדות הנהג השני המתייחסת לשמיעה של "בומים" בלבד. כמו כן, עדויות המשטרה תומכות בגרסת הנהג הרביעי.

נציג הנתבעת 6 טען בסיכומיו כי עדות הנהג הרביעי במשטרה מלמדת על כך שארעה פגיעה בכלי הרכב שלפניו ולכן רק משום כך יש מקום לדחות את תביעת התובע. ככל שבית המשפט יתייחס לרכבים הנוספים הרי שיש להתמקד בנזקים שנגרמו לרכב השישי שהיו בעוצמה רבה ובסך של כ- 49,000 ₪ וכן לנזקים של הרכב השביעי שפגיעתו העוצמתית גרמה לכך.

דיון הכרעה:

לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים והעדים וכן לאחר שעיינתי בכלל הראיות שהובאו בפניי אני רואה לנכון לקבל את התביעה בחלקה.

אקדים את המאוחר ואציין מסקנתי ולפיה נהג ברכב החמישי הינו מי שאחראי לנזקי התובע וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

ראשית, עדותו של התובע הותירה בבית המשפט רושם מהימן והייתה קוהרנטית ומתאימה לתוואי השטח. עדותו של התובע הינה עדות ניטראלית מאחר וברור כי בהיותו מי שנפגע על ידי רכב כלשהו מאחור הוא אמור לקבל פיצוי בגין נזקיו, יהא אותו נהג ו/או מבטח רכב אשר יהא. עדותו של התובע הינה גם העדות של מי שנכח ברכב השלישי לו נגרמו הנזקים נשוא התביעה ומשכך הינו האדם הקרוב ביותר לזירת האירוע, כמו גם הנהג הרביעי, להבדיל מכל יתר הנהגים.

לפי גרסתו של התובע שהינו הנהג השלישי, לאחר בלימת הרכב השני בלימה פתאומית, בלם גם הוא את רכבו מבלי לפגוע ברכב השני. באותה עת הוא הסתכל על המראה וראה שגם הרכב הרביעי שמאחוריו עצר מבלי לפגוע ברכבו. התובע נשאל בעניין זה מספר פעמים ולא חזר בו מגרסתו. כמו כן, התובע הבהיר כי רק לאחר מספר שניות חש פגיעה ברכבו מאחור כתוצאה מהדיפת הרכב הרביעי כלפי רכבו כשלאחר מספר שניות נפגע רכבו בשנית. אשר לגרסת הנהג השני, הבהיר התובע כי שלושת ה"בומים" שנשמעו היו קרובים מאוד אחד לשני ובוודאי שלא ניתן היה לגזור מהם את אופן התרחשות הפגיעה שבין הרכבים, בעוד שהוא עצמו מאשר כי הסתכל בוודאות על המראה וראה וגם חש שהרכב הרביעי לא פגע בו בתחילה אלא הספיק לבלום באופן מלא.

שנית, גרסתו של התובע נתמכת גם בגרסתו של הנהג הרביעי ולפיה הרכב הרביעי הספיק לבלום בלימה מלאה ולאחר מכן הרכב החמישי פגע בו בעוצמה רבה והדף אותו אל עבר הרכב השלישי שהינו רכבו של התובע. הרכב הרביעי כפי העולה מהתמונות שהוצגו בפני בית המשפט (נ/1), נפגע פגיעה עוצמתית ביותר בחלק האחורי של הרכב אשר הובילה להתקמטות והתעקמות של כל החלק האחורי של הרכב וכן לניפוץ השמשה האחורית. גם בחלק הקדמי של הרכב הרביעי ישנה פגיעה עוצמתית ביותר המלמדת על פגיעה בחזית קדמית של הרכב ובפרט בצד שמאל קדמי של הרכב. אותות האמת בדבר אמיתות גרסתו של הנהג הרביעי ניכרים, בין היתר, בעצם העובדה שהפגיעה בחזית הקדמית של הרכב הינה גדולה יותר בצד השמאלי הקדמי של הרכב. עובדה זו תואמת את עדות הנהג הרביעי ולפיה תוך כדי בלימה ניסה לסטות שמאלה מתוך אינסטינקט ולאחר שהסתכל בראי ראה את הרכב החמישי מגיע בכל העוצמה ופוגע בו (ראה עמ' 7 לפרוטוקול מיום 14.11.17 שורות 10-18).

אומנם בטופס ההודעה למשטרה של הנהג הרביעי הוא טען שראה שהתרחשה תאונה לפניו ואולם הוא הדגיש בעדותו כי רשם זאת על סמך הנחה כי ארעה פגיעה וכי אינו יכול לומר זאת בוודאות. למותר לציין כי לא הייתה כל מניעה כי הנהג הרביעי ימשיך לטעון במסגרת העדות כי אכן ארעה תאונה לפניו ובכך היה מרחיק עצמו לחלוטין מזירת האירוע ומבחינת החבות של הנהגים המעורבים ואולם למרות זאת לא נמנע מלהודות כי אינו יכול לומר בוודאות, כי ארעה תאונה קודמת בין הרכבים שלפניו וכי רק הניח זאת, נוכח הפגיעות בהם חזה לאחר ירידתו מהרכב.

שלישית, גרסתו של התובע נתמכת גם בגרסת הנהג השישי אשר העיד כי הרכב החמישי בלם באופן פתאומי והתנגש באופן וודאי ברכב שלפניו . זאת הסיק, בין היתר, מאחר וראה שהרכב החמישי שנעצר זז טיפה שמאלה והחלק האחורי שלו התרומם. נהג הרכב השישי בלם את רכבו והצליח לבלום באופן שפגע ברכב החמישי פגיעה חלשה ביותר. רק בחלוף כ-2 שניות פגע ברכב השישי הרכב השביעי בעוצמה גדולה. יש להזכיר בהקשר זה כי הפגיעה ברכב השישי נגרמה בהתאם לעדויות הנהג השישי והשביעי כתוצאה מפגיעה עוצמתית של הרכב השביעי ברכב השישי.

רביעית, בחינת התמונות שהובאו בפני בית משפט מלמדות על הנזקים שנגרמו לרכב התובע שהינו הרכב השלישי, לרכב הרביעי ולרכב החמישי, תומכות בגרסת התובע. בתמונות אלו, נראה הרכב הרביעי עם פגיעות קשות מאוד בחלק הקדמי והאחורי, וכך גם הפגיעה בחלק האחורי של רכב התובע. כמו כן, העובדה כי הרכב החמישי הינו רכב מסיבי וגדול מסוג ג'יפ שברולט אורלנדו, בעוד שהרכבים האחרים הינם רכבים קטנים יותר גם היא תומכת בגרסה של התובע ולפיה פגיעה עוצמתית של הרכב החמישי ברכב הרביעי הובילה להדיפתו בעוצמה על גבי הרכב השלישי של התובע ולגרימת נזק משמעותי בחלק האחורי של רכב התובע. חוו"ד השמאי שהוצגו בפניי מלמדות אף הן על פגיעה משמעותית בחלק האחורי והקדמי של רכב הרביעי ותומכות בגרסת התובע.

חמישית, אשר לגרסת הנהג השני הרי שאני רואה לנכון להעדיף את גרסת התובע ויתר העדים שתמכו בגרסתו. הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי הנהג השני היה מרוחק יותר מזירת הפגיעה שבין החלק האחורי של רכב התובע לבין הרכב הרביעי ומשכך לא יכול היה לראות את ההתרחשות שארעה מאחוריו, קל וחומר להעיד עליה בוודאות מוחלטת. כמו כן, אני רואה לנכון להעדיף את גרסת התובע ולפיה ראה במו עיניו במראה כי הרכב הרביעי הצליח לבלום את רכבו מבלי לפגוע בו על פני גרסת הנהג השני ולפיה לא ראה מאומה אבל שמע שלושה "בומים". הנתבעת 3 כבעלת אינטרס מבקשת להסיק מעדות זו לגבי הרעשים אותם שמע הנהג השני, כי כביכול הייתה פגיעה מידית ברכב התובע על ידי הרכב הרביעי מבלי שנהדף על ידי הרכב החמישי. אני דוחה מסקנה זו של הנתבעת 3 , הן על בסיס העדפת גרסת התובע שהינה ברורה יותר וקרובה יותר לזירת האירוע והן על בסיס העובדה כי התובע הבהיר בעדותו כי ה"בומים" נשמעו בסמיכות קרובה ביותר, באופן שאינו מהווה את המסקנה המתבקשת על ידי הנתבעת 3.

שישית, אשר לגרסת הנהג החמישי, הרי שלא מצאתי לנכון להעדיף אותה על פני עדותו של התובע והעדויות שתמכו בה. הנהג החמישי העיד כי נסע במהירות של כ- 80 קמ"ש בעוד שהמרחק שבינו לבין הרכב הרביעי היה במרחק של כ-2 רכבים. הנהג החמישי בלם את רכבו והצליח לטענתו לעשות כן מבלי לפגוע ברכב הרביעי. רק מאוחר יותר נפגע לכאורה מהרכב השישי ונהדף כלפי הרכב הרביעי. טענה זו של הנהג החמישי הינה בלתי סבירה, נוכח עוצמת הפגיעה ברכב החמישי שהינה פגיעה מינורית יחסית, הן בחלק הקדמי והן בחלק האחורי וכל זאת בהשוואה לפגיעה העוצמתית שנגרמה לרכב הרביעי ולרכב התובע. כמו כן, בלתי סביר שרכב שייסע במהירות של כ- 80 קמ"ש ויצטרך לבלום לחלוטין את רכבו מרחק של כ- 2 רכבים (כ-10 מטרים), יוכל לעשות כן מבלי לפגוע ברכב הרביעי שלפניו. מכאן כי אין מנוס אלא לקבוע כי אין לקבל את גרסתו של הנהג החמישי ובוודאי שאין להעדיף אותה על פני גרסתו של התובע.

שביעית, מלבד הפגיעה שנגרמה ברכב התובע כתוצאה מהדיפת הרכב החמישי את הרכב הרביעי כלפי רכב התובע נגרמה כאמור פגיעה מינורית נוספת בחלוף זמן קצר וזאת כפי הנראה כתוצאה מהפגיעה של הרכב השביעי ברכב השישי. בשים לב לעובדה כי הפגיעה ברכב החמישי בחלקו האחורי אינה משמעותית, ובשים לב לכך שהרכב השביעי הינו רכב פרטי קטן מסוג ניסן ניקרה וכי מפרידים בין רכב זה לבין רכב התובע 2 רכבים נוספים, ספק אם הפגיעה הנוספת הזו תרמה לתוספת פגיעה משמעותית לרכב התובע שהינו הרכב השלישי בשיירה ויש להניח ברמת הסתברות גבוהה כי אם נגרמה פגיעה הרי שהיא מינורית לחלוטין ונבלעת בנזקים הקודמים שאירעו לרכב התובע. מכלל העדויות והראיות ברי כי הנזק המשמעותי והמכריע נגרם לרכב התובע כתוצאה מהפגיעה של הרכב הרביעי שנפגע כלפי רכב התובע.

אשר לנזקי התובע הרי שבכתב התביעה הוא דרש תשלום בגין נזק ישיר בסך של 27,521 ₪, שכ"ט שמאי בסך 1,755 ₪, ירידת ערך בסך של 3,536 ₪ והוצאות בסך 688 ₪. סה"כ 33,400 ₪.

הנתבעים לא הגישו חוו"ד נגדית ביחס לחוו"ד שהוגשה על ידי התובע ואף לא ביקשו לזמן את השמאי מטעם התובע. לאור האמור אני דוחה את הטענות שהועלו ביחס לאי זכאותו של התובע לקבלת פיצוי בגין ירידת ערך.

אשר להוצאות בסך 688 ₪, אני דוחה רכיב נזק זה מאחר ולא הוצגו ראיות בגינו.

סיכום:

הנני מחייבת את הנתבעת 3 שהינה המבטחת של הרכב החמישי בתשלום נזקי התובע בסך של 32,712 ₪. התביעה כנגד יתר הנתבעים תידחה.

הואיל ורכב התובע משועבד לצד ג', בנק דיסקונט לישראל בע"מ, הרי שהתשלום האמור ישולם לתובע כנגד הצגת אישור של המשעבד המתיר את העברת התשלום במישרין לידי התובע ותוך 30 יום ממועד הצגת אישור זה. ככל שחרף הצגת האישור לא ישולם הסכום האמור, אשר שהוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

אשר לסוגיית ההוצאות, הרי שבמסגרת תיק זה התקיימו שני דיונים, במסגרת הדיון הראשון ביקש התובע לדחות את הדיון חרף התייצבות הנתבעים והעדים מטעמם וזאת על מנת לזמן את הנהג הראשון והשני בשרשרת. בית המשפט בהחלטתו קבע כי ההוצאות שנגרמו לנתבעים והעדים מטעמם תילקחנה בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי שיינתן בתיק. לאור האמור, אינני קובעת כי הנתבעת 3 תשלם הוצאות לתובע ותביעתו מתקבלת כאמור בחלקה ללא צו להוצאות. התובע יישא בהוצאותיו לרבות בשכ"ט העדים מטעמו.

כמו כן, ובשים לב לאחריות הנהג החמישי כאמור לנזקי התובע, ומאידך לצורך של התובע לצרף לתביעתו את כלל הנהגים המעורבים בתאונה, הנני קובעת כי הנתבעת 3 תשלם הוצאות משפט ליתר הנתבעים שתביעתם נדחתה, קרי תשלום הוצאות משפט לכל יתר הנתבעים (נתבעים 1,2,4,5,6,7) בסך 600 ₪ לכל אחד מהם (סה"כ 3,600 ₪). תשלום ההוצאות ייעשה תוך 30 יום מהיום אחרת יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ח, 15 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.