הסתדרות העובדים הכללית החדשה המבקשת

המערערת בעס"ק 14219-01-17

-

חברת נמל אשדוד בע"מ המשיבה

המערערת בעס"ק 15343-01-17

לפני: הנשיא יגאל פליטמן, השופט רועי פוליאק, השופטת חני אופק גנדלר

נציג ציבור (עובדים) מר אלעזר וייץ, נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי טבצ'ניק

בשם המבקשת - עו"ד נטלי שוכוביצקי

בשם המשיבה - עו"ד יעקב מלישקביץ

החלטה

הנשיא יגאל פליטמן

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט צבי פרנקל ונציגי הציבור גב' פסה מרקוביץ ומר יאיר כפיר; ס"ק 34208-07-16), שבו נדחתה בקשת הצד מטעם המשיבה (להלן - הנמל) שבה ביקשה, בין היתר, כי בית הדין יורה לעובדים להתייצב לעבודה בהתאם לסיכום מחודש מרץ 2016.

הרקע לבקשה

1. בבית הדין האזורי התבררה בקשת צד בסכסוך קיבוצי שהגיש הנמל, כאמור, וכן בקשה למתן סעדים זמניים, בעניין עיצומים פראיים שלטענת הנמל ננקטו ביחס לפריקת אניות המלט.
2. בפסק דינו של בית הדין האזורי הסביר בית הדין, כי בעבר, התבצעה פריקת המלט בהתאם להסכם קיבוצי מיוחד מיום 14.11.2001 (להלן - הסכם 2001) ולנספח ה' להסכם שעניינו מועצת הייצור, אשר קובעים כי לצורך פריקת מלט, התקן הוא עובד אחד מעובדי הנמל. הסכמים אלו חלים על הצדדים מכוח הסכמי המעבר מיום 24.2.2005.
3. בשנת 2011 הוסכם במועצת הייצור, אשר היא על פי ההסכם הקיבוצי והסכם 2001, כאמור, הפורום המוסכם והמוסמך בקביעת תקני כוח אדם לעבודות חדשות בנמל, כי פריקת מלט בכל רציפי הנמל, תעשה באמצעות 6 עובדים.
4. ביום 16.3.2016 נפגשו נציגי הנמל עם נציגי ועדי התפעול על מנת לדון ולהסדיר את פעילות פריקת אניות המלט, ובין היתר את כמות העובדים שתשתתף בפעילות זו.
5. בסיכום שהופץ בחודש יוני 2016, בהמשך לאותה פגישה, הוסכם כי יוצבו "2 עובדי תפעול לאניה (עדיפות לעובדים ירודי כושר)". עוד הוסכם, כי "תזומן מועצת ייצור בשילוב סיור בשטח כדי להתרשם מהפעילות. באופן זמני (עד סיכום מועצת ייצור) יעבדו במכולות ממושטחות עם 2 עובדים. אם יגיעו לסיכום במועצת ייצור – ישולם רטרו בהתאם לסיכום" (להלן - הסיכום ממרץ 2016).
6. ביום 4.7.2016 בשעה 20:00 הגיעה אניית מלט ראשונה לרציף 21 לפריקת המלט שעל סיפונה. העובדים שנדרשו להתייצב לצורך הדרכה על פעילות שאיבת המלט לא התייצבו, אלא לאחר 48 שעות.

נוכח האמור, פנה הנמל לבית הדין האזורי ביום 17.7.16 בבקשה למתן סעד זמני, שבמסגרתו יורה בית הדין לעובדים, בין היתר, להתייצב לעבודה בהתאם לסיכום מחודש מרץ 2016. בהמשך הוגשה בקשת צד בסכסוך קיבוצי בעניין. בית הדין האזורי קבע, בין היתר, כי עד להכרעה בהליך העיקרי יפעלו הצדדים בהתאם לסיכום ממרץ 2016, כלומר יוצבו שני עובדי תפעול לאנייה.

פסק הדין האזורי

1. בפסק דינו הגדיר בית הדין האזורי, כי עליו להכריע בשאלה, איזה הסכם חל ותקף בנוגע לכמות העובדים אשר יש לשבץ לעבודת הפריקה של אניות מלט הפוקדות את נמל אשדוד? במסגרת שאלה זו, כך קבע בית הדין, יש צורך להכריע בשאלת פרשנותו ותוקפו של הסיכום ממרץ 2016.
2. בית הדין מצא, לאחר ששמע את העדויות ובחן את לשון הסיכום, כי כוונת הצדדים בכריתתו של הסיכום מחודש מרץ 2016 הייתה להצבת שני עובדים פיקטיביים, אשר אינם נדרשים לעבודה בפועל, ועל כן סיכום זה, בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים - בטל. בית הדין הגיע למסקנה זו לנוכח ציון העובדה במסגרת הסיכום, כי מדובר בעובדים ירודי כושר, ובשים לב כי אותם עובדים ירודי כושר משובצים בפרויקטים אחרים, שבהם הם אינם נדרשים לעבודה בפועל. כמו כן, הוראה נוספת בסיכום מציינת כי "ליבואנים הרלוונטיים יש ציוד לפריקה עצמית..", ובית הדין הסיק מכך כי כוונת הצדדים הייתה שהעבודה תבוצע על ידי היבואן ולא על ידי עובדי הנמל. עוד הפנה בית הדין להסכמים נוספים שהושגו בין הצדדים בהקשר דומה, למשל הסכם מועצת הייצור משנת 2011, שבו נכתב בדיוק מהי העבודה הנדרשת מעובדי הנמל אשר יוצבו לפריקת אניות מלט, ולעומת זאת בסיכום ממרץ 2016 הסתפקו הצדדים בציון מספר העובדים ותו לא, מה שמעורר ספק בדבר נחיצות עבודתם בפועל. בית הדין קבע עוד, כי מהעדויות שנשמעו לפניו עולה באופן ברור כי כוונת הצדדים הייתה להצבת עובדים פיקטיביים.
3. בית הדין קבע, כי חוזה לתשלום שכר לעובדים פיקטיביים, מבלי שהללו יידרשו לעבוד בפועל, על מנת לקנות "שקט" מטעם העובדים, כעולה מהעדויות שנשמעו לפניו, מהווה חוזה הנוגד את תקנת הציבור, ועל כן הוא בטל, והעיר כי מדובר בבזבוז כספי ציבור אשר אין לתת לו יד.
4. נוכח האמור עבר בית הדין לבחון, האם יש להחיל את סיכום מועצת הייצור משנת 2011, הקובע הצבתם של 6 עובדים, או שמא יש להחיל לכל הפחות את הסכם 2001 הקובע הצבתו של עובד אחד, כטענתו החלופית של הנמל?
5. אשר לסיכום מועצת הייצור משנת 2011 שוכנע בית הדין, כי הוא מעולם לא הוצא אל הפועל ומעולם הצדדים לא פעלו על פיו. אשר להסכם 2001 קבע בית הדין, כי גם הוא אינו חל במקרה דנן, שכן הנמל עצמו הכיר בצורך ב-2 עובדים לפריקת אניית מלט, מה גם שספק אם הסכם זה, שהיה רלבנטי לפריקת אניות בשנת 2001, הוא רלבנטי כיום. עוד קבע בית הדין, כי אף אם היה מקום לקבל את עמדת הנמל כי הסיכום ממרץ 2016 בתוקף ויש להחילו, הרי שאף לפי לשונו של סיכום זה, יש לכנס מועצת ייצור ומדובר בסיכום זמני בלבד.
6. בית הדין המשיך וקבע, כי משהסיכום ממרץ 2016 ואף ההסכמים הקודמים אינם חלים במקרה זה, הרי שיש לקבוע כמה עובדים יש להציב לפריקת אניות המלט המתייצבות בנמל. לשם כך קבעו הצדדים, במסגרת ההסכם הקיבוצי משנת 2001, מנגנון לקיומה של מועצת ייצור אשר לה הידע המקצועי הנדרש בקביעת תקני כוח האדם, בשים לב לעבודה הנדרשת, מורכבותה ושיקולים מקצועיים נוספים. לפיכך סבר בית הדין, כי הדרך הנכונה, בנסיבות העניין הספציפי, היא לכנס מועצת ייצור, בהתאם למתווה הקבוע בהסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, אשר תקבע את תקני כוח האדם הנדרשים לעבודה האמורה.
7. לנוכח קביעותיו אלו, לא מצא בית הדין מקום לדון בטענות הנמל בנוגע לעיצומי העובדים.
8. בסיכומו של דבר פסק בית הדין האזורי, כי הסיכום מחודש מרץ 2016 בטל; כי הצדדים יכנסו מועצת ייצור בהתאם לקבוע בהסכמים, תוך 21 יום מיום קבלת פסק הדין, אשר תדון בעבודה הנדרשת ובתקני כוח האדם הדרושים לכך; וכי בנסיבות העניין, ועד להחלטת מועצת ייצור כאמור, יחול ההסדר המתקיים בפועל, לפיו יוצבו שני עובדים לעבודה בפועל.

הערעור והבקשה

1. שני הצדדים הגישו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. בערעור המבקשת נטען, בין היתר, כי בית הדין האזורי נתן סעד שכלל לא התבקש לתיתו במסגרת הבקשה, ולמעשה הכריע בעצמו לגבי תקן כוח האדם שיוצב לפריקת אניות המלט, כל זאת, שעה שטענות הנמל במסגרת בקשת הצד נדחו במלואן. לדידה של המבקשת, היה מקום לפעול בהתאם לסיכום 2011, המורה על הצבתם של 6 עובדים לפריקת אניות המלט.
2. ביום 10.1.2017 הגישה המבקשת בקשה למתן צו לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בכל הנוגע לכינוס מועצת הייצור, ולהוראה שלפיה עד להחלטת מועצת הייצור יוצבו לעבודה שני עובדים. כמו כן ביקשה כי יינתנו סעדים זמניים בערעור, המחייבים את הנמל להציב לפריקת אניות המלט 6-7 עובדים בכל פעם, בהתאם לתקן ולתנאים שהוסכם עליהם במסגרת מועצת הייצור משנת 2011, ולהורות לנמל להימנע מלהציב לעבודה זו עובדי קבלן או כל עובד חיצוני שאינו עובד נמל, ולחלופין ביקשה המבקשת כי בית הדין יורה לנמל להציב עובדי נמל במקום העובדים החיצוניים. המבקשת הסבירה כי מדובר בבקשה דחופה, שכן במועד הגשתה עוגנת אניית מלט הממתינה לפריקה בנמל, וכן עתידות להגיע אניות נוספות, מדי 3-4 ימים. עוד הוסיפה המבקשת, כי לנוכח העובדה שלא ניתן לבצע את עבודת הפריקה באמצעות שני עובדים בלבד, מציב הנמל עובדי קבלן לביצוע העבודה, ללא הסכמת המבקשת.
3. הנמל הגיב, כי סיכויי הערעור קלושים, לאחר שכל טענות המבקשת נדחו בפסק הדין על יסוד העדויות שנשמעו לפניו, וביניהן עדויות שנשמעו מטעם המבקשת עצמה, וכי משמעות עיכוב הביצוע והסעדים הזמניים, לו יינתנו, היא חיסול ההתקשרות עם אניות לפריקת מלט בנמל אשדוד, שכן הלקוחות לא יסכימו להגדלת עלויות הפריקה בשל מספר עובדים גבוה יותר שיוצב למלאכה זו. אשר למאזן הנוחות טען הנמל, כי ממילא כך פועל הנמל במהלך חצי השנה האחרונה, לאור הצו הזמני שניתן בבית הדין האזורי, הקובע כי יוצבו לעבודה שני עובדים בלבד, צו שעליו לא הוגשה בקשת רשות ערעור. עוד טען הנמל, כי לא צפוי בזמן הקרוב גידול בכמות אניות המלט הצפויות לעגון בנמל, והכחיש כי הוא מציב לעבודה עובדי קבלן, ואף הבהיר כי הוא מתנגד לכך, ופועל לכך שבעבודה זו לא יועסקו עובדי היבואן עצמו.
4. בתשובתה לתגובת הנמל טענה המבקשת, כי למעשה הנמל מודה שעובדי היבואן עוסקים לעתים בפריקת אניות המלט, ומכאן שברור לכל כי אין די בשני עובדים לביצוע העבודה, וכי הנמל מודה למעשה שמספר אניות המלט שיגיעו לנמל צפוי לגדול. כמו כן התנגדה המבקשת לטענותיו האחרות של הנמל בתגובתו.

הכרעה

1. ככלל, נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצועו של פסק דין שעליו מערערים. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ונסמך על שניים: סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, בין היתר במובן זה שביצועו המיידי של פסק הדין יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו, ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל (רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח' (2000); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם; ע"ע 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ – מוחמט סווחטורק, ניתן ביום 14.6.2012).

בית הדין ייטה לעכב ביצוע פסק דין כאשר מסתבר כי דחיית הבקשה לעיכוב הביצוע, אם בסופו של יום הערעור יתקבל, תגרום, או עלולה לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך או נזק רב, העולה על הנזק שעשוי להיגרם למשיב כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן לטובתו, אם בסופו של יום יידחה הערעור (ע"א 1900/13 המועצה האזורית רמת נגב נ' נחום, ניתן ביום 5.5.2013).

1. ראשית ייאמר, כי כאמור בהחלטת בית הדין מיום 18.1.2017, שני הערעורים נקבעו לדיון לפני מותב ליום 20.2.2017 בשעה 12:00.
2. אשר לסיכויי הערעור ייאמר, מבלי להיכנס כעת לעובי הקורה, כי לא ניתן לקבוע בשלב זה כי טענות המבקשת בערעור מטעמה, מופרכות ומשוללות יסוד באופן שיצדיק דחיית הבקשה מטעם זה בלבד.
3. אשר למאזן הנוחות ייאמר, כי יש טעם בטענת הנמל שלפיה המצב בפועל בחצי השנה האחרונה, בהתאם לצו הזמני שנתן בית הדין האזורי, הוא כי למלאכת פריקת אניות המלט מתייצבים שני עובדים בכל פעם, וכי אין צפי גידול במספר האניות בזמן הקרוב. לפיכך, לא מצאנו, בשלב זה, כי ייגרם נזק בלתי הפיך למבקשת לו מצב זה ימשיך להתקיים בפועל, וזאת עד למועד הדיון בערעורים, שנקבע למועד קרוב, כאמור לעיל.
4. אשר לכינוס מועצת הייצור - בעניין זה מצאנו כי יש מקום לדון בטענות המבקשת במסגרת הדיון בערעורים, שנקבע למועד קרוב כאמור. לפיכך, בשלב זה, ועד למועד הדיון בערעורים, מצאנו לנכון להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי, במובן שבו עד למועד הדיון הקרוב שנקבע בערעורים, לא תתכנס מועצת הייצור, כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי.
5. סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה. נוכח תוצאת הדברים ומשמצויים אנו במישור הקיבוצי, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א טבת התשע"ז (19 ינואר 2017), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.