1. בית המשפט קמא הורה על פינויין של המבקשת ושל אחותה (המשיבה 4) ממבנה ומקרקעין, בהם הן מתגוררות, המצויים בשכונת הארגזים בתל אביב (פסק דין מיום 24.11.16). אולם, בעוד שביחס למבקשת נקבע כי היא תפנה את המקום בתוך 120 יום, הרי שביחס לאחותה נקבע כי ביצוע הפינוי ומועדו כרוכים במימוש "חבילת הפיצוי" שנקבעה במכרז למכירת המקרקעין בשכונה (המכרז התפרסם על ידי המשיבה 1 וזכו בו המשיבות 2 ו-3).

המבקשת הגישה ערעור זה על חלק פסק הדין המתייחס אליה (הערעור הוגש ביום 8.1.17) והמשיבות הגישו ערעור אחר על חלק פסק הדין המתייחס לאחות.

2. בבקשה זו עותרת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור, כשלטענתה, סיכויי הערעור הם טובים וגם מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

בהקשר זה טוענת המבקשת, כי בין כה לא ניתן לפנות את המקרקעין ולהרוס את המבנה, עד שיוכרע ענינה של אחותה.

המשיבות טוענות, לעומתה, כי סיכויי הערעור "אפסיים" וכי גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת.

בהקשר זה טוענות המשיבות, כי ערעור המבקשת מופנה, למעשה, לקביעת בית המשפט קמא, לפיה היא אינה זכאית לחבילת הפיצוי על פי המכרז, ולכן מדובר למעשה במחלוקת כספית, שאין נוטים לעכב ביצוע פסק דין בגינה.

3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שיש להיעתר לבקשה.

אין חולק שהמבקשת מתגוררת במקרקעין, ככל הנראה מאז שנת 1996 (סעיף 74 לפסק הדין), כלומר מזה כעשרים שנים.

הלכה היא, שכאשר מדובר בפינוי דירת מגורים, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשות שעניינן עיכוב הפינוי, אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים, וזאת נוכח החשש שאם יתקבל בסופו של דבר הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 211/17 יעקובוביץ נ' עו"ד נשר, 18.1.17).

4. גם אם כדברי המשיבות, המחלוקת האמיתית היא על זכאותה של המבקשת לקבלת "חבילת הפיצוי", הרי שזו נועדה בראש ובראשונה כדי ליצור תחליף מגורים ראוי למפונה, ואין בכך כדי לפגום במסקנה כי בענייננו מדובר בפינוי דירת מגורים.

5. באשר לסיכויי הערעור, מדובר במחלוקת עובדתית בעיקרה, שערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בה, אולם כאמור, אין זה השיקול המכריע כשמדובר בפסק דין הקובע פינוי מדירת מגורים. כאשר השיקול המכריע הוא מאזן הנוחות, כמעט ואין דנים בסיכויי הערעור (השוו: ע"א 8577/16 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונים, 9.1.17; ע"א 8124/16 נווה אטיב נ' שריקי, 16.2.17).

6. מלבד זאת, יש טעם בטענת המבקשת, כי בין כה, המשיבות לא יוכלו לקבל את החזקה במקרקעין, עד שעניינה של אחותה יוכרע בפסק דין חלוט, ועד שתוסדר חבילת הפיצוי שנועדה לה.

7. אשר על כן הבקשה מתקבלת, ואני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא, עד למתן פסק דין בערעור.

למרות זאת, אינני פוסק הוצאות לטובת המבקשת, הן משום שיש להמתין לבירור הערעור גופו, והן משום השיהוי בהגשת הבקשה, אשר הוגשה רק ביום 19.2.17, למרות שפסק הדין ניתן עוד ביום 24.11.16.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ז, 01 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.