בשם המערערים – עו"ד ח'טיב

בשם המשיבה – עו"ד אבו בכר

ערעור על החלטת הרשמת כב' השופטת אילונה אריאלי ב-ע"א 25558-11-16

1. המערערים הם יורשיו של המנוח בילאל שיבלי, שמצא את מותו תוך כדי קפיצה לאגם, המצוי בשטח שבשליטת המשיבה. המערערים תבעו את המשיבה ונתבעת נוספת (להלן "חברת חלקות") כשהם מטיחים בשתיים את האחריות לאירוע הטרגי. בית משפט השלום קיבל את התביעה וחייב את המשיבה, יחד עם חברת חלקות, לפצות את המערערים בסך של כמיליון ₪. ביחסים שבין שתי הנתבעות חולקה האחריות חלק כחלק.

2. על פסק הדין של בית משפט השלום ערערה חברת חלקות, והמערערים הגיבו בהגשת ערעור נגדי.

המשיבה היתה, ככל הנראה, בדיעה כי לא תגיש ערעור, ולכן העבירה לידי ב"כ המערערים צ'ק לסילוק הסכום הפסוק. עורך הדין העבירוֹ לידי מרשיו, המערערים. סמוך לאחר מכן הגישה המשיבה בכל זאת ערעור על פסק הדין, ובד בבד ביקשה לעכב את ביצועו עד להכרעה בערעור.

3. כב' הרשמת נענתה לבקשת המשיבה והורתה על עיכוב ביצועו של פסק הדין, לאחר שהביאה בחשבון שיקוליה את סיכויי הערעור להתקבל, ואת הסכום הגבוה של פסק הדין, שהדעת נותנת כי יקשה על המשיבה להחזירו לידיה אם תזכה בערעורה.

4. אחר הדברים הללו הגישה המשיבה בקשה לצוות על המערערים להחזיר לידיה את הכספים שכבר העבירה לידי בא כוחם, וכן ביקשה להטיל עיקול זמני על נכסים שונים של המערערים.

הרשמת הנכבדה נענתה לבקשה והטילה עיקול זמני לפי המבוקש. לאחר שנתקבלה עמדת המערערים קבעה כב' הרשמת, כי עיכוב הביצוע של פסק הדין איננו רלוונטי עוד, שכן הכספים הועברו לידי המערערים; על כן ציוותה על המערערים להפקיד בקופת בית המשפט את הכספים שקיבלו מידי המשיבה. צו העיקול הזמני שהטילה בהחלטה קודמת – נותר בעינו.

5. על החלטה זו של כב' הרשמת מלינים המערערים, בערעור שהניחו לפניי.

הם טוענים, כי המשיבה לא שכנעה בצדקת עיכוב הביצוע, שכן – ראשית – סיכויי ערעורה להתקבל הינם קלושים, ושנית – המשיבה לא הראתה כי יקשה עליה להשיב את הכספים ששילמה, אם תצליח בערעורה.

לצד טענות אלו טוענים המערערים, כי תכליתו של עיכוב הביצוע היא הקפאת מצב קיים, ולא השבתו של מצב קודם, כפי שמבקשת לעשות החלטת כב' הרשמת. בפועל הם נסמכו על התנהגותה של המשיבה, שהעבירה לידיהם את הכספים בטרם הגישה ערעור, והם מצידם עשו שימוש בחלק מן הכספים שקיבלו.

דיון והכרעה

6. בכל הנוגע להצדקה לעיכוב הביצוע, דעתי כדעת הרשמת הנכבדה, על ההנמקה שליוותה את החלטתה (סיכויי הערעור להתקבל, שאינם קלושים כפי שטוענים המערערים, והשיעור הגבוה יחסית של הסכום הפסוק).

7. המערערים תיארו כיצד הועבר לידיהם הצ'ק שהפקידה המשיבה לידי בא כוחם, והכל בטרם ניתנה ההחלטה על עיכוב הביצוע. אינני רואה כל טעם ראוי מדוע לא אראה בגירסה זו של המערערים גירסת אמת. ואם כאלו הם פני הדברים, הרי שבמצב העניינים שנוצר אין עוד לדבר על עיכוב ביצועו של פסק דין, שהרי זה כבר בוצע.

8. שאלה היא, מכל מקום, האם היה בידי הרשמת לסובב את הגלגל לאחור, על ידי ציווי שהופנה למערערים להשיב את הכספים שקיבלו לידיהם. שאלה זו אותיר בצריך עיון, משסברתי כי את זכויותיהם של שני הצדדים ניתן לשמר בדרך אחרת, והדברים מכוונים לעיקול שהוטל על זכויותיהם השונות של המערערים, ובהם חלק מן הכספים שהגיעו לידיהם על פי פסק הדין, והכל – כאשר הערעור עומד להישמע בעוד זמן קצר. העיקול הזמני, מחד, וסיומם של הליכי הערעור בתוך זמן קצר, מאידך, מצדיקים הותרת המצב – שנוצר בשל התנהלותה של המשיבה ולא של המערערים –על כנו.

9. סיכומם של דברים הנני מקבל את הערעור ומורה על ביטול החלטתה של כב' הרשמת מיום 19.12.16. למען הסר ספק, העיקול הזמני שניתן במסגרת הליך הערעור ייוותר על כנו עד לפסק דין בערעור.

בנסיבות העניין לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ז, 01 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.