התובע הגיש נגד הנתבע תביעה על סך 11,717 ₪ (להלן: "התביעה העיקרית").

הנתבע הגיש נגד התובע תביעה על סך 7,630 ₪ (להלן: "התביעה שכנגד").

התביעות ההדדיות עניינן הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים בקשר לדירה ברחוב סמטת האשל 21/1, שדרות, בבעלותו של הנתבע (להלן: "הדירה").

בתביעה העיקרית, טוען התובע (שהוא הנתבע שכנגד – יקרא להלן: "התובע") כי שכר מהנתבע את הדירה לתקופה של 12 חודשים על פי הסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות").

את הדירה החזיר לנתבע בתום תקופת השכירות כשהיא נקייה ובכפוף לבלאי סביר.

טוען התובע כי במעמד מסירת הדירה לנתבע, טען הנתבע כי קיים עובש במקלחת. כמו כן, דרש מהתובע להחזיר למקומה דלת של המקלחון שלטענת התובע כבר בתחילת השכירות נותקה ממקומה והייתה מונחת במקלחת ללא פגע.

לטענת התובע, הניתוק של הדלת מהמקלחון ארע כתוצאה מבלאי והתיקון חל על הנתבע לפי סעיף 6 להסכם השכירות. יחד עם זאת, בסוף תקופת השכירות, לבקשת הנתבע ניסה התובע להחזיר את הדלת למסילה אך זה לא עלה בידו. באותו מעמד זכוכית הדלת התנפצה והתובע נחתך בידו.

עוד לטענת התובע, דרש ממנו הנתבע במעמד סיום החוזה לסייד את כל הדירה וזאת עקב העובש במקלחת.

עוד טוען התובע כי בחודש אוגוסט 2016 הודיע לנתבע כי חלון הסלון התנפץ עקב הדי התפוצצויות שהגיעו מכיוון עזה, לטענתו עד ליום עזיבתו את הדירה לא תיקן הנתבע את החלון ואף הפיל את האחריות על שבירתה של הזכוכית על התובע.

טוען התובע כי הדירה היא יחידת דיור שצמודה למבנה קיים, קירות הדירה הפנימיים והחיצוניים סדוקים, ארגז הרוח שמתחת לגג שבור, לחות ורטיבות חודרות מבחוץ.

לטענת התובע העובש במקלחת הוא תוצאה של שימוש סביר בנכס ולא נגרם עקב שהותו של התובע בדירה.

עוד טוען התובע כי ניכר היה שתקרת חדר האמבטיה נצבעה טרם כניסתו לדירה וכתמי העובש היו טרם נכנס התובע להתגורר בנכס.

טוען התובע כי בטרם שכר את הדירה בדק עם הנתבע האם השוכרים בשתי הדירות הסמוכות מעשנים, שכן העישון מפריע לו. לטענתו אמר לו הנתבע כי השוכרים אינם מעשנים אך בפועל התברר כי הם מעשנים דבר שהטריד את התובע לאורך כל תקופת השכירות.

טוען הנתבע בעניין זה כי מדובר בהפרת תנאי חוזה.

עוד טוען התובע כי על פי הסכם השכירות, הפקיד בידי הנתבע שיק ביטחון על סך 5,000 ₪. על פי סעיף 12 להסכם, השיק היה צריך להיות מוחזר לתובע עם סיום השכירות. כאשר ביקש לקבל חזרה את השיק סירב הנתבע להחזירו לתובע עקב טענתו לגבי העובש במקלחת ודרישתו שהתובע יסייד את הדירה כולה. עוד טען הנתבע כי על התובע לשאת בעלות דלת המקלחון שהתנפצה.

טוען התובע כי אין הוא חייב לשאת בעלויות סיוד הדירה מחדש, שכן השאיר את הדירה נקייה במצב תקין לאחר שימוש סביר.

עוד לטענת התובע, ביום 01.11.16 הציג הנתבע את שיק הביטחון לבנק ללא הודעה מוקדמת דבר שהיה עליו לעשות על פי ההסכם ובכך הפר הנתבע את הסכם השכירות. הנתבע לטענתו לא פירט כיצד חושבו על ידו העלויות שאותן ביקש לכסות באמצעות שיק הבטחון.

לטענת התובע אין הוא חייב לנתבע מאומה.

לאור האמור לעיל, התביעות של התובע מסתכמות כדלהלן:

החזק שיק בטחון בסך 5,000 ₪

פיצוי על הטעייה עקב עישון הדיירים 2,700 ₪.

פיצוי בגין טרחה על הגשת התביעה 950 ₪.

פיצוי בגין הפרת הסכם 1,100 ₪.

פיצוי על הפציעה והדימום עקב תיקון המקלחון 1,050 ₪.

עוגמת נפש 750 ₪.

אגרת בית משפט 117 ₪.

אשר לתביעה שכנגד: טוען הנתבע (שהוא התובע שכנגד- יקרא להלן: "הנתבע") כי בטרם חתימת הסכם השכירות ציין בפניו התובע כי היה ביחידת הדיור, התרשם ממנה לטובה. ההסכם נחתם ביום 06.10.15 והכניסה הייתה לנכס ביום 13.10.15.

עוד טוען הנתבע כי התקשר עם התובע מספר פעמים על מנת לתאם ביקור ביחידה אך נדחה ע"י הנתבע. בפועל לטענתנו כאשר קיבל לידיו את הדירה התברר כי התובע החזיק את הדירה בתנאי הזנחה.

בכך לטענת הנתבע הפר התובע את סעיף 8 (1) להסכם.

אשר לחלון השבור – לטענת הנתבע כחודש וחצי לפני תום השכירות פנה אליו התובע בטענה כי החלון נשבר עקב פיצוצים בעזה. הנתבע בדק ענייו זה עם פיקוד העורף והמשטרה וענו שלא היה כל פיצוץ בתקופה זו באזור ועל כן טענת הנתבע לגבי החלון היא שקרית ותיקון החלון באחריות התובע.

עוד לטענת הנתבע, במהלך תקופת השכירות מפעם לפעם פנה הנתבע לתובע וביקש לבצע קריאת מונה החשמל וביקש לשלוח צילומי מונה כדי לבצע חישוב של צריכת החשמל אך התובע לא טיפל בכך וכאשר ביקש התובע לסיים את הסכם השכירות הוא התבקש למסור קריאת מונה. כשבסופו של דבר התקבלה קריאת המונה, הסתבר שבכל התקופה של שנה שלמה צרך הנתבע 124 קילו וואט, וזאת לתקופה של 12 חודשים, צריכה בלתי סבירה שכן מדובר באדם שהתגורר בנכס במשך 12 חודשים. לטענת הנתבע כאשר נשאל התובע על כך אמר שלא שהה בנכס הרבה זמן. לדברי הנתבע בדירה ישנם מכשירי חשמל כגון מקרר, מכונת כביסה, קומקום חשמלי, טלויזיה, מזגן ותאורה ביתית ששימושם צורך חשמל ולא סביר שהצריכה השנתית תעלה על 124 קלט"ש.

טוען הנתבע כי בהתייעצות עם חשמלאי נראה כי התובע עקף את מונה החשמל וכך נהנה מחשמל חינם.

עוד לטענת הנתבע בתביעה שכנגד, לא אפשר לו התובע להציג את הדירה לדיירים פוטנציאלים כנראה מהחשש שיראה את ההזנחה בדירה דבר שהתגלה לנתבע תקופה קצרה לפני תום השכירות ואז כאשר נכנס לנכס ראה הרס, קירות מלאים עובש, ארונות מטבח מטונפים והזנחה רבה של הדירה.

על כן דרש הנתבע מהתובע להחזיר את הדירה לקדמותה.

לטענת הנתבע התובע לא טיפל בתקלות ובפגמים שהתגלו ודרש את שיק הביטחון חזרה.

הנתבע המציא לתובע מכתב לגבי ההפרות שהתגלו, התובע התעלם.

לאור האמור לעיל, הגיש הנתבע תביעה שכנגד בה הוא מבקש לחייב את התובע כדלהלן:

עבור טיפול בעובש וסיוד הדירה 2,300 ₪.

ניקיון יסודי של הדירה 300 ₪.

התקנת נורה חיצונית 120 ₪.

התקנת מקלחון 1,700 ₪.

החלפת זכוכית 250 ₪.

פתיחת סתימות 180 ₪.

מדף חסר במקרר 80 ₪.

תשלום בגין צריכת חשמל עבור 12 חודשים 1,200 ש"ח לפי 100 ₪ לחודש.

אובדן חודש שכירות בגלל השיפוצים 1,500 ₪.

במעמד הדיון, חזרו הצדדים על טענותיהם.

אשר לתביעה העיקרית:

התובע מבקש שיוחזר לו שיק הביטחון בסך 5,000 ₪.

נוסף לכך מבקש פיצוי כפי שפורט לעיל.

ככלל טוען התובע כי החזיר דירה במצב תקין וחזר במעמד הדיון על טענותיו כי דלת המקלחון נותקה ממקומה כבר בתחילת השכירות ואכן לא פנה לנתבע בעניין זה אך האחריות בסופו של דבר על הנתבע לטפל בציוד שבדירה. הדלת לא נותקה בגלל רשלנות של התובע לטענתנו אלא כתוצאה מבלאי.

לגבי ניפוץ החלון חזר התובע וציין כי הוא נופץ בעקבות המצב הביטחוני בדרום.

בנוגע לעובש הוא טען שהעובש היה לפני כניסתו לדירה ולא נגרם עקב שימושו בדירה.

ככל שמדובר בשאלה האם יש מקום להחזיר לתובע את שיק הפיקדון הדברים ידונו להלן לאור העובדה שהנתבע ציין כי פרע את שיק הביטחון על מנת לכסות הוצאות שהיו לו להשיב את הנכס למצבו התקין לאחר עזיבתו של התובע.

בתביעה העיקרית כאמור, תובע התובע פיצוי על סבל עקב העישון של הדיירים בסך 2,700 ₪ הנתבע ציין במעמד הדיון כי מעולם לא הבטיח לאף דייר שגר ביחידות הדיור שהמקום ללא עישון. התובע ראה את יחידת הדיור והיא מצאה חן בעיניו.

לגבי העישון אני דוחה את התביעה על סך 2,700 ₪ בעניין זה. בית המשפט איננו יכול להעריך כלל את גובה הפיצוי גם אם היה צורך לקבוע פיצוי. כאמור הנתבע דוחה מכל וכל את הטענה שהבטיח לתובע שהדיירים אינם מעשנים.

לגבי התביעה בעניין אובדן הזמן והטרחה של הכנת התביעה העל סך 950 ₪ - גם בעניין זה התביעה נידחת שכן אם בסופו של דבר יגיע בית המשפט למסקנה שהתובע הוכיח את תביעתו הרי שהוא יהיה זכאי לתשלום הוצאות.

בחישוב ההוצאות הללו כולל בית המשפט את הזמן והטרחה שנגזלו מהתובע לצורך הגשת התביעה.

התובע תבע סך של 1,100 ₪ בגין הפרת הסכם כשלטענתו ההסכם הופר בכך שהנתבע הבטיח לו שמדובר ביחידת דיור שנמצאת ליד יחידות דיור אחרון שם השכנים אינם מעשנים, דבר שהתברר כלא נכון.

כפי שציינתי לעיל דחיתי את התביעה של התובע בנוגע לפיצוי בגין הסבל שנגרם לו עקב העישון.

מצאתי כי התובע לא הוכיח שהייתה הפרה של הנתבע בנקודה זו ועל כך התביעה על סך 1,100 ₪ נדחית.

לגבי הפיצוי בגין הפציעה והדימום עקב תיקון המקלחון – מדובר בתביעה של נזקי גוף. בית המשפט איננו מעריך נזקי גוף בתביעות קטנות.

לאור האמור לעיל גם התביעה בגין הפציעה נדחית.

לגבי הסעיפים של עוגמת נפש ואגרת בית המשפט – בית המשפט איננו מפצה בגין עוגמת נפש אלא כאמור לעיל פוסק הוצאות משפט אם התובע מוכיח את תביעתו גם אגרת בית המשפט תיכלל בהוצאות המשפט שתפסקנה אם תפסקנה.

יוצא אפוא כי למעט שיק הביטחון על סך 5,000 ₪ שאין מחלוקת שנגבה ע"י הנתבע, כל יתר רכיבי התביעה העיקרית נדחו. לאור זאת תבחן התביעה שכנגד ותידון השאלה האם היה מקום להפעיל את שיק הביטחון לצורך כיסוי הוצאות החזרת הדירה לקדמותה.

בעניין מצב הדירה שאותה התחייב התובע להחזיר כשהיא נקייה ותקינה – טוען הנתבע שהדירה הוחזרה לו כשהיא מלוכלכת, עם עובש בתקרה ומוזנחת. הנתבע צרף תמונות של מצב הדירה בעת מסירתה לתובע ותמונות שמלמדות על נזקים שהשאיר אחריו התובע בעת שסיים את השכירות. כמו כן הציג במעמד הדיון סרטון לגבי מצב הדירה.

בסרטון נראה כי המקלחון שבור, דלת אמבטיה לא נקיה, עובש בתקרות. ככלל הדירה לא נראית במצב חמור כפי שהנתבע טוען בכתב התביעה שכנגד.

חלקן של התמונות וגם הסרטון מתייחסים לעובש בתקרה שלטענת הנתבע התגלה לו שהתובע החזיר לו את הדירה.

בחלק מהתמונות שהוצגו נראה כי הדירה נמסרה כשהיא לא נקיה אך לא נראים נזקים בקירות. לגבי העובש בקירות אכן רואים סימני עובש בתקרות.

מדובר בנזקים בתקרה והעובש שמופיע באזור התקרה נגרם מנזילות ורטיבות שישנם על הגג ולא משימוש לא תקין של התובע בדירה.

לגבי הקירות - קשה היה להעריך מהתמונות והסרטון שהוגשו אם אכן הקירות ניזוקו ובעניין זה הנטל היה על הנתבע שהוא התובע שכנגד להוכיח באופן ברור את מצב הקירות. כפי שציינתי לעיל הדירה אכן נראה לא נקייה אך עדיין לא ניתן לקבוע כי היה מקום לחייב את התובע בטיפול נגד העובש וסיוד הדירה כולה ועל כן ככל שמדובר בסך 2,300 ₪ לצורך החזרת הדירה לקדמותה אני דוחה את התביעה שכנגד בעניין זה.

לגבי הרכיב של 300 ₪ עבור ניקיון יסודי של הדירה לאור התמונות שהוגשו - מצאתי לנכון לחייב את התובע לשלם לנתבע סכום של 300 ₪ עבור ניקיון הדירה.

לגבי המקלחון - מחד גיסא מדובר בדלת שנותקה מהמקלחון כשלטענת התובע הדלת לא הייתה בשימוש לאורך כל תקופת השכירות. הדלת נשברה כאשר התובע ניסה להחזירה למקום ועל כך אין מחלקות. אומנם לפי הסכם השכירות היה על התובע להודיע לנתבע מיד עם תחילת השכירות שהדלת לא במקומה על מנת שנתבע יטפל בהחזרתה למקום שכן בעניין הזה על פי הסכם השכירות החובה מוטלת על הנתבע לטפל בתקלה.

התובע הודה שלא הודיע לנתבע על כך שכן, העובדה שהדלת לא הייתה במקומה לא מנעה ממנו שימוש במקלחת באופן שוטף. ניסיון החזרתה של הדלת למקומה לא צלח ועל כך אני סבורה כי יש מקום לחייב את התובע באופן חלקי בעלות המקלחון בסך של 500 ₪.

לגבי החלפת הזכוכית בחלון – המציא התובע לבית המשפט צילום מעיתון הארץ מתאריך 22.06.16 לפיו במועד זה שוגרה לשדרות רקטה והיו פיצוצים חזקים בכל האזור. במעמד הדיון הציג התובע הודעת מסרון ששלח אל הנתבע ביום 22.08.16 בה הוא מודיע לו כי יום קודם לכן היו הדי פיצוצים שגרמו לשבירת הזכוכית וכי הדביק עם סלוטייפ את הזכוכית. הנתבע משיב לו "בוקר טוב, הבנתי יטופל".

לאור האמור לעיל מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח שהודיע לנתבע על שבירת הזכוכית עקב הפיצוצים והנתבע גם התחייב לטפל בכך.

אשר על כן אני דוחה את התביעה של הנתבע בעניין תיקון הזכוכית.

לגבי השרברבות ופתיחת הסתימות - גם בעניין זה אני דוחה את התביעה.

על הנתבע שהוא התובע שכנגד, להוכיח כי הסתימות נגרמו משימוש לא תקין בנכס ע"י התובע דבר שלא הוכח בבית המשפט ועל כן אני דוחה את התביעה בעניין פתיחת הסתימות והשרברבות.

לגבי המדף החסר במקרר והמנורה שנשברה – עניינים אלו לא נטענו במהלך הדיון בבית המשפט, אין כל ראיה לכך שהמדף היה מלכתחילה במקרר וכי הנורה נשברה כשהייתה באחריותו של התובע. התביעה נידחת לעניין זה.

לעניין חשבון החשמל בסך 1,200 ₪ - בהסכם השכירות נאמר בסעיף 7 (1): "השוכר יישא בהוצאות החשמל במושכר וזאת על פי התעריף לכל קילו וואט שעה הנגבית ע"י חברת החשמל".

לא צוין בהסכם מה הייתה קריאת המונה בעת שנכנס השוכר לנכס.

במעמד הדיון הוסבר ע"י הנתבע כי בכל יחידת דיור יש מונה עצמאי של אותה יחידה.

יש מונה של חברת החשמל ראשי והדירות מחוברות למונה משני.

במעמד הדיון ציין הנתבע כי ביקש פעם אחר פעם מהתובע לתת לו קריאת מונה לגבי השימוש בחשמל ולא נענה.

לטענת הנתבע, התובע לא שילם מעולם את חשבון החשמל בעת ששהה בנכס, יש לו מכשירים חשמליים וסכום של 100 ₪ לתקופה של 12 חודשים איננו סכום סביר. התובע טען במעמד הדיון כי לא היה תקופה ארוכה בנכס ואין לו טלוויזיה. במעמד הדיון הציג התובע חשבון חשמל לארבעת יחידות הדיור שאותן משכיר הנתבע שמסתכם ב 478 ₪ לחודשיים לכל היחידות.

בסופו של דבר במעמד הדיון ציין התובע (בעמוד 4) כי הוא מוכן לשלם גם היום מה שמגיע ממנו עבור החשמל בלבד שהתובע יודיע לו בדיוק מה הוא הסכום לפי קריאות מונה.

עוד ציין התובע כי הוא עצמו לא חשמלאי ולא עשה שום מעקף של החשמל.

לעניין החשמל עלי לציין כי מדובר בתביעה שכנגד והנטל הוא על התובע במקרה זה הנתבע בתיק העיקרי להוכיח את טענתו.

הנתבע הוא בעל הנכס ויכול היה לפנות לחברת החשמל בצורה מסודרת על מנת שיתנו לו את קריאות המונה של הנכס בתקופה שבה שהה התובע בנכס ולא די בטענה בעלמא לפיה יש לחייב את התובע ב 100 ₪ לחודש מבלי שתביעה זו מבוססת בראיות.

מאחר והתובע הסכים לשאת בהוצאות חשמל מצאתי לנכון להעריך כי הסכום שעל התובע לשלם בסך של 600 ₪.

לגבי התביעה של 1,500 ₪ בגין אי השכרת הנכס עקב השיפוצים – אני דוחה את התביעה.

לא מדובר בנכס גדול וניתן היה בתוך יום או יומיים לשפצו. אם הנכס לא הושכר במשך 30 יום הסיבה לא נעוצה בצורך לשפצו אלא בסיבות אובייקטיביות אחרות.

מכל האמור לעיל מצאתי לנכון לקבל את התביעה שכנגד בסכום של 1,400 ₪ (300 ₪ עבור ניקיון, 500 ₪ עבור מקלחון, 600 ₪ עבור חשמל).

סך הכל מסתכמת התביעה שכנגד בסך 1,400 ₪.

הנתבע שהוא התובע שכנגד מימש את שיק הביטחון על סך 5,000 ₪.

לאור האמור לעיל, יהיה על הנתבע להחזיר לתובע סך של 3,600 ₪.

מצאתי שלא לחייב מי מהצדדים בהוצאות משפט שכן מצד גיסא הפעיל הנתבע שכנגד את שיק הביטחון לכיסוי הוצאות שמצאתי שעיקרן איננן מגיעות לו ומנגד חייבתי את התובע ב 1,400 ₪ בלבד אך דחיתי את כל התביעה העיקרית כנגד הנתבע.

לסיכום, הנתבע שהוא התובע שכנגד יחזיר לתובע סך של 3,600 ₪.

פסק הדין ישלח לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום.