לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 5.1.17, במסגרת תיק מ"ת 41709-11-16, בגדרה הורה על שינוי תנאי שחרורו של המשיב, באופן שיתאפשר לו לצאת לעבודה במוסך שבאזור התעשייה בקלנסווה, כאשר הוא ילווה אל המוסך וממנו על ידי אחד המפקחים שאושרו. כן הורה בית המשפט קמא כי יתרת התנאים המגבילים, בדמות איסור יצירת קשר עם המתלוננים, תוותר על כנה.

רקע

1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק והיזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק.
2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 12.11.16, התגלע ויכוח בין המשיב למתלונן – הוא אבי המשיב, בנוגע לבקשת המשיב להשתמש ברכבו. במהלך הויכוח בין השניים, איים המשיב על המתלונן כי יהרוג אותו וכי ישרוף את ביתו. אחיו של המתלונן (להלן: "האח") הגיע למקום ומשהבחין כי המשיב ניגש לכיוון המתלונן, הפריד בין השניים. בתגובה, תפס המשיב את האח, שרט אותו ביד שמאל, רץ למטבח, אמר לאח כי יהרוג אותו והוציא סכין ממגירת המטבח ואז הוזעקה משטרה למקום.
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה להותרת התנאים המגבילים בהם שוחרר המשיב במסגרת מעצר הימים, כפי שנקבעו במ"י 30737-11-16. תנאים אלו כוללים מעצר בית מוחלט בבית דודתו של המשיב ובפיקוח ערבים, הרחקה מכל מקום בו שוהים המתלוננים, איסור יצירת קשר עמם וכן הטלת ערבויות והפקדות כספיות.
4. בדיון שהתקיים לפני בית המשפט קמא ביום 28.11.16, הסכימה ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועתרה להקלה בתנאי שחרורו. בית המשפט קמא קבע כי עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, הוא ישהה במעצר אדם בפיקוח המפקחים שאושרו ובשעות 21:00 עד 07:00, ישהה במעצר בית לילי בתוספת ליתרת התנאים המגבילים אשר הושתו עליו.
5. תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב לא המליץ על הקלה בתנאי מעצרו, באופן שיאפשר לו לצאת לעבודה. שירות המבחן ציין כי מפרוטוקול הדיון האחרון בעניינו של המשיב, עולה כי הוא משתמש בסמים לאורך השנים. לצד זאת, ציין שירות המבחן כי בדיקת שתן שמסר המשיב, העידה על הימנעות משימוש בסמים. עוד צוין, כי המשיב ניסה להפחית מחומרת מצבו, התקשה להתייחס לעבירות המיוחסות לו ולבחון את התנהלותו. עוד הובעה התרשמות שירות המבחן משיחה שנערכה עם המתלונן, במסגרתה בלט רצונו לצמצמם מחומרת האירוע ולתמוך בחזרתו של המשיב למעגל העבודה, על מנת שיוכל לפרנס את בני משפחתו. המתלונן שלל כל חשש מפני המשיב ולתחושתו, מאז מעצרו של המשיב, חל שינוי חיובי בהתנהלותו. המתלונן אף מסר כי הוא מצוי בקשר טלפוני רציף עם המשיב בעוד שלגישתו לא היה בכך כל פסול, על אף שמדובר בהפרת התנאים המגבילים. מנתונים אלו כולם, הסיק שירות המבחן כי המשיב מתקשה לבסס אורח חיים יציב וכי מערכת יחסיו עם בני משפחתו מורכבת. כן התרשם שירות המבחן כי המשיב מתקשה לווסת את דחפיו התוקפניים כלפי משפחתו, במצבי לחץ וקונפליקט. עוד זיהה שירות המבחן אלמנטים של הסתרה ומניפולטיביות בהתנהגותו של המשיב, כפי שאלו התבטאו בשיחה עמו. בנוסף, שירות המבחן התרשם כי נחזה שהמשיב משתמש בסמים לאורך השנים.

מכל אלו, התרשם שירות המבחן כי קיים סיכון להמשך התנהגות בעייתית ופורצת גבול מצד המשיב, אשר אינה ממוקדת בהכרח בתוקפנות כלפי בני משפחתו בלבד. שירות המבחן לא מצא אינדיקציה ממשית להפחתה בסיכון שבמצבו של המשיב ולכן לא המליץ על הקלה בתנאי מעצרו. להערכת שירות המבחן, יש צורך בהותרת גבול חיצוני ברור בדמות ליווי צמוד למשיב על ידי מפקח ולכן יש לעבות את מערך הפיקוח באופן שיכללו בו מפקחים נוספים, לבד מאשתו. אשר להשתלבות המשיב במעגל התעסוקה, ציין שירות המבחן כי חזרתו לתפקוד תעסוקתי עשויה להפחית לחץ מהמשיב וממשפחתו ובכך גם להפחית מהסיכון שבמצבו, אך זאת בפיקוח צמוד מצד מעסיק שמכיר בקשייו ובמוקדי הסיכון שבמצבו.

1. בדיון שהתקיים ביום 5.1.17, בחסות התסקיר, קבע בית המשפט קמא כי המלצות שירות המבחן נסוגות מפני האינטרס של המשיב לשוב ולהתפרנס ולכן החליט על תנאי שחרורו בתנאים המפורטים לעיל ובאופן שיתאפשר לו לצאת לעבודה בין השעות 07:00 עד 17:00. בית המשפט קמא הטעים כי במקרה הנדון, ניתן לסטות מההמלצה השלילית בבסיס התסקיר, שכן מדובר במסוכנות ספציפית כלפי בני משפחתו של המשיב ומהתסקיר עולה כי המתלונן העיקרי אינו ירא מפניו ואף יוצר עמו קשר. בית המשפט קמא הבהיר למשיב כי גם אם המתלונן יוצר עמו קשר, מדובר בהפרת תנאים והדבר עלול לעמוד לו לרועץ. בית המשפט קמא הוסיף והטעים, כי לנוכח עברו הפלילי של המשיב, שאינו מכביד ואף התיישן, לנוכח הקשר עם המתלוננים - במובן שהות ילדיו הקטינים בביתם, ולנוכח המצב הכלכלי הרע המשתקף מהתסקיר ובדיקת הסמים שנמצאה נקיה - ניתן לסטות מהמלצתו השלילית של שירות המבחן ולאפשר למשיב לחזור לעבודה במוסך ובלבד שילווה אל המוסך וממנו על ידי אחד המפקחים שהותרו.

עוד צוין, כי הזכות לעבוד ולהתפרנס מצאה את ביטויה גם במקרים חמורים מהמקרה הנדון ואף במקרים בהם דובר על עצורים בפיקוח אלקטרוני ובהינתן שהמשיב לא הפר את התנאים המגבילים שהושתו עליו, נכון לייחס לו את האמון המתבקש. בנוסף, הודגש כי יכולת התעסוקה והיציאה ממעגל הבטלה, תהווה מענה גם לאינטרס הציבורי.

תמצית טענות הצדדים

1. העוררת טוענת כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לשיטתה, יש להעניק משקל גבוה יותר להמלצת שירות המבחן לפיה ראוי להקשות את התנאים המגבילים אשר הושתו על המשיב. בנוסף טוענת העוררת, כי אין בנמצא כל טעם כבד משקל שיש בו כדי להצדיק סטייה מהמלצתו השלילית של שירות המבחן. כן סבורה העוררת כי יש ליתן משקל מכריע לעובדה כי המשיב מפר את התנאים המגבילים שהושתו עליו, בכך שהוא מקיים קשר עם המתלונן ומכאן יוצא כי אין לייחס לו את מידת האמון הנדרשת לשם הקלה בתנאיו. העוררת הוסיפה והפנתה לגורמי הסיכון במצבו של המשיב, לפיהם קיים סיכון להמשך התנהגות בעייתית ופורצת גבולות מצדו בהקשרים שונים, שאינם ממוקדים בהכרח במערכת יחסיו עם בני משפחתו. העוררת סבורה, אפוא, כי בהעדר כל שינוי במסוכנותו של המשיב, אין כל עילה להקלה בתנאיו. עוד נטען, כי לא היה מקום לאשר למשיב לצאת לעבודה ללא פיקוח במהלכה, מבלי שמעסיקו התייצב לפני בית המשפט ומבלי שהובהרו לו משמעויות הפיקוח על המשיב.

בנוסף, טוענת העוררת כי לא ניתן לאשר למשיב לצאת לעבודה, מבלי שמקום העבודה הקונקרטי ייבחן על ידי בית המשפט, לרבות זהות העובדים, זהות המעסיק וסוג העבודה. העוררת הוסיפה והדגיש את עברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעה בשבעה תיקים בעבירות איומים, היזק לרכוש במזיד, תקיפה סתם (ריבוי עבירות), חבלה במזיד ברכב והפרת הוראה חוקית (ריבוי עבירות).

1. המשיב, מנגד, טוען כי יש להותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה. המשיב סבור כי מעסיקו מכיר אותו מזה תקופה ארוכה ואין כל צורך או הכרח ליידע אותו בדבר ההליך הפלילי התלוי ועומד כנגדו. במיוחד כך, שעה שעומדת למשיב חזקת החפות. ב"כ המשיב הדגישה כי המשיב מצוי בתנאים מגבילים החל מהליך מעצר הימים שהתנהל כנגדו, מבלי שנרשמה לחובתו כל הפרה. עוד הודגש, כי עברו הפלילי של המשיב התיישן בשנת 2007 ולכן אין לזקפו לחובתו, כמו גם שמדובר בעבר פלילי מושא עבירות שבוצעו בהיות המשיב קטין. ב"כ המשיב טוענת כי העבירה היחידה שטרם התיישנה, היא החזקת סמים לצריכה עצמית, באופן שאין בו כדי ללמד על מסוכנותו של המשיב.

עוד נטען, כי לא ניתן לקבל את מסקנות התסקיר במלואן, שכן חלקן מבוססות על נתונים שגויים. כך, מפנה הסנגורית למסקנת שירות המבחן לפיה המשיב הוא נרקומן, חרף העובדה כי בדיקת השתן שמסר נמצאה נקייה. עוד הודגש, כי המתלונן בעצמו תומך בבקשת המשיב לחזור לעבודתו, על מנת שיוכל לפרנס את ילדיו הקטינים, המתגוררים עם המתלונן ואשתו – הם הורי המשיב. הסנגורית סבורה כי המסוכנות הנשקפת מנסיבות המעשה והעושה, אינה כזו המצדיקה איסור על לצאת לעבודה, שכן מדובר במסוכנות ספציפית שמקורה בתא המשפחתי של המשיב בלבד.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בערר, בהחלטת בית המשפט קמא, בתסקיר שירות המבחן ולאחר שנתתי לבי למכלול נסיבות העניין ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר בחלקו, באופן שבו יותר לעורר לצאת לעבודה ובלבד שיהיה מפוקח על ידי מפקח ראוי בזמן שהותו במסגרת העבודה ובתוספת ליתרת התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא. שוכנעתי, כמו בית המשפט קמא, כי במקרה הנדון, קיימים טעמים כבדי משקל, המצדיקים סטייה מהמלצתו השלילית של שירות המבחן בנוגע לאפשרות יציאת המשיב לעבודה. לצד זאת, לא מצאתי טעם כבד משקל לסטות מהמלצת שירות המבחן בנוגע לצורך בפיקוח מתמיד על המשיב, גם ובמיוחד בעת שהותו בעבודה, שכן לעת הזו, מסוכנותו של המשיב אינה ברמה כזו המצדיקה היתר למשיב לעבוד - ללא פיקוח.

אוסיף ואציין, כי מבלי לקבוע מסמרות בנושא, לא מן הנמנע כי ייתכנו מקרים בהם תותר יציאה לעבודה ללא פיקוח. יתכן אף שבמקרים שכאלו, בהם ניתן לאשר יציאה לעבודה ללא פיקוח, לא תהא חובה ליידע את המעסיק אודות האישומים המיוחסים לעצור אשר בכוונתו להעסיק. דא עקא, המקרה הנדון אינו נכלל בגדרם של מקרים אלו. מסוכנותו של המשיב אינה פחותה ברמה כזו המאפשרת לאשר לו לשהות ללא פיקוח צמוד בכל עת. לפיכך, לא ניתן אף להורות על יציאתו לעבודה ללא פיקוח וממילא, בנסיבות אלו, קיימת חובה ליידע את מעסיקו על האישומים וחזקת החפות המיוחסים לו.

1. וביתר פירוט; כידוע, לנוכח המלצתו השלילית של שירות המבחן בעניינו של המשיב, עליו להצביע על נימוקים מיוחדים וכבדי משקל על מנת בית המשפט יסטה מהמלצה זו (ר' בש"פ 3201/10 מדינת ישראל נ' פלוני (6.5.2010); בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (18.4.07); בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' עמר (16.04.07)). בנסיבות המקרה הנדון, שוכנעתי כי אכן ניתן לסטות במידת מה מהמלצת שירות המבחן, באופן שבו תישקל יציאתו של המשיב לעבודה כבר בשלב זה, חרף ההמלצה לשקול זאת בהמשך.
2. התרשמתי כי הנימוקים כבדי המשקל הנדרשים לסטייה זו מהמלצת שירות המבחן נמצאו, בין היתר, בעמדת המתלונן, במעלתה של היציאה לעבודה ובהתרשמותו של שירות המבחן שהתבססה, בחלקה, על עברו הפלילי של המשיב אשר התיישן זה מכבר ועיקרו בעבירות שבוצעו בהיות המשיב קטין. בנסיבות אלו, אינני סבור כי ניתן להסיק מעברו הפלילי של המשיב מסקנה נחרצת בנוגע למסוכנות הנוכחית. כן סבורני שלא ניתן להתעלם כליל מעמדת המתלונן, התומכת בחזרת המשיב למעגל העבודה על מנת שיהיה בידו לתמוך בכלכלת ילדיו ובני משפחתו. ראוי לייחס משקל מסוים לדברי המתלונן, לפיהם הוא אינו חושש מהמשיב ואף לא נמנע מליצור עמו קשר (השווה: בש"פ 3821/11 מימוני נ' מדינת ישראל (20.6.2011)). נוסף על כך, בנסיבות המקרה הנדון, אינני סבור כי ניתן לייחס למשיב הפרה כה בוטה של התנאים המגבילים בהם הוא מצוי, הן לנוכח יצירת הקשר עמו על ידי המתלונן עצמו והן לנוכח בדיקת השתן הנקייה שמסר ומשכך, ניתן לייחס לו את מידת האמון המתבקשת לצורך מתן היתר יציאה לעבודה.
3. בנוסף וכנזכר, שירות המבחן סבר כי חזרת המשיב לתפקוד תעסוקתי עשויה להפחית לחץ ממנו ומבני משפחתו ובכך גם להפחית את הסיכון שבמצבו. בנסיבות אלו, שוכנעתי, כאמור, כי ניתן לאשר את יציאתו של המשיב לעבודה כבר בשלב זה, חרף המלצת שירות המבחן. אולם, לא ניתן להתעלם כליל ממסוכנותו של המשיב, הנלמדת מנסיבות העושה בעניינו, כדי האיומים שהשמיע כלפי בני משפחתו בעודו אוחז סכין בידו, כמו גם מאיומיו כי ישרוף את בית המתלונן. אינני סבור כי בשלב זה ניתן לחרוג לחלוטין ממכלול התרשמות שירות המבחן ולאשר למשיב לשהות בעבודה למשך שעות ארוכות בכל יום ללא פיקוח.

לכן, אתיר למשיב לצאת לעבודה ובלבד שישהה תחת פיקוח אנושי צמוד במהלך שעות עבודתו, על ידי מפקח שיאושר על ידי בית המשפט קמא.

לאור המקובץ, הערר מתקבל בחלקו. שמורה זכותו של המשיב לפנות לבית המשפט קמא בבקשה תואמת, ככל שיבקש להציג מסגרת עבודה בפיקוח.

ניתנה היום, 9 פברואר 2017, במעמד הצדדים.

ארז יקואל, שופט