בפני בקשת המדינה להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וזאת לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א -1961.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה כאשר רישיון הנהיגה פקע לתקופה של מעל 6 חודשים, נהיגה ללא ביטוח וכן נטען כי ביום 30.12.16 נהג המשיב ב רכבו בדרך מהירה במהירות של 161 קמ"ש כאשר המהירות המרבית המותרת במקום הינה 90 קמ"ש.

ביום 31.12.16 נפסל רישיון נהיגת המשיב פסילה מנהלית למשך 30 ימים על ידי קצין משטרה.

ביום 9.1.17, בדיון אשר נערך בפני, הוסכם על ידי הצדדים, כי המשיב ימשיך לשהות בפסילה והדיון נדחה ליום 25.1.17.

בבקשתה, טוענת המבקשת כי מדובר במשיב אשר נוהג משנת 1999, צבר לחובות 17 הרשעות קודמות מהן 4 בעבירות דומות ונהיגה בשכרות, ועל כן יש לפסול רישיונו לאור מסוכנותו הרבה וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים.

ב"כ המשיב טוען לכרסום משמעותי בראיות. לדבריו יש ספק באשר לזיהוי רכבו של המשיבה על ידי השוטרים, יחד עם זאת ב"כ המשיב לא טען בשלב זה כנגד מהימנות או תקינות הבדיקות.

לדברי ב"כ המשיב, המשיב כופר בעבירת המהירות המיוחסת לו ומבקש כי כדי שלא ייגרם עיוות דין במקרה שהנאשם יקבל בסוף ההליך עונש הקטן יותר מתקופת הפסילה עד תום ההליכים.

כן מציין כי ההרשעה האחרונה של המשיב הינה משנת 2011.

במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים על בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה המתוארת בכתב האישום, וכן לבחון שאלת מסוכנות נהיגתו של המשיב. הכרעה בשאלה זו תינתן לאור נסיבות האירוע עצמו ועברו התעבורתי של המשיב.

ראיות לכאורה

לאחר שעיינתי בחומר הראיות מצאתי כי די בראיות הקיימות לשלב זה של הדיון

בטופס ההזמנה לדין ציין השוטר תומר גמדני כי מדופן שמאל של הניידת שחנתה בשול הימני של נתיב ההתמזגות מדד את מהירות נסיעת רכבו של המשיב אשר לפניו לא היו כלי רכב. השוטר שמר על קשר עין רצוף עם רכב המשיב עד לעצירתו של המשיב בתחנת דלק.

כן מצויין בטופס דברי המשיב לפיהן נסע במהירות אבל זה היה בערך 140 ולא 160. למעשה בפי המשיב למעלה "מראשית הודייה".

במזכר אשר צורף לדו"ח מאשר השוטר רומן צורני את הדברים הכתובים בטופס ההזמנה לדין לפיהן היה קשר עין רצוף עם רכב המשיב עד לעצירתו.

כאמור ב"כ המשיב לא טען כנגד מהימנות או תקינות הבדיקות.

די בטופס ההזמנה לדין הרשום באופן מפורט ובמזכר המאמת את הנתונים בכדי לקבוע, לשלב זה של הדיון, את קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב.

לאור כך, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה לשלב זה של הדיון.

באשר לטענתו של ב"כ המשיב כי קיים ספק באשר לזיהוי המשיב בכך שהשוטר לא עצר אותו מיידית.

במידת הזהירות הראויה, אציין כי אינני רואה עם הסנגור עין בעין סוגיה זו. שאלת משקלן של הראיות תדון במהלך שמיעת הראיות, היה וההגנה תבחר לכפור באשמה. הינה במהלך ניהול התיק העיקרי, בשלב זה די בקיומן של ראיות לכאורה.

הריני קובעת כי שוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה במידה המצדיקה מתן החלטה בסוגיה אשר הונחה לפתחי.

מסוכנות

המהירות שנמדדה הייתה 161 קמ"ש בכביש שהמהירות המותרת בו היא 90 קמ"ש. מדובר בחריגה של 71 קמ"ש אין ספק כי מדובר במהירות גבוהה ומסוכנת מאוד.

המשיב נוהג משנת 1999 וצבר לחובתו 17 הרשעות קודמות ובהן 4 עבירות מהירות, וכן עבירה של נהיגה בשכרות.

לבד ממסוכנותו של המשיב המתבטאת בהרשעותיו הקודמות. יש לקבוע קיום המסוכנות החמורה העולה מנסיבות מקרה זה שבו נהג המשיב, לכאורה, במהירות של 161 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש. מדובר בחריגה של 71 קמ"ש. העובדה כי רישיון נהיגתו איננו תקף תקופה משמעותית אשר גרמה לביטול הכיסוי הביטוחי לנהיגתו – מוסיפה למסוכנתו.

אין ספק כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מהעבירה המיוחסת לו . מדובר במהירות שלא ניתן להגיע אליה בהיסח הדעת אלא במודע.

נהיגה במהירות כזו, מצדיקה הרחקת המשיב מהכביש לתקופה ארוכה העולה על ימי הפסילה המנהלית.

נתתי דעתי לפסיקה אותה צירף ב"כ המשיב, אך אין להשליך מפסיקה זו על המקרה שלפנינו, באשר בפסיקה שצויינה מדובר במשיבים בעל עבר בין 0 ל-4 הרשעות, כאשר במקרה דנן מדובר במשיב אשר לחובת 17 הרשעות קודמות, מהן 4 על נהיגה במהירות, דבר המלמד כאמור לעיל על מסוכנתו של המשיב.

סוף דבר -

נוכח האמור דלעיל, אני מורה על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לאור הלכת אבו צעלוק נ' מדינת ישראל בש"פ 8514/05, אשר לפיה ראוי כי משך הפסילה יהיה מדוד וקצוב בזמן, אני קוצבת את משך הפסילה למשך 6 חודשים מיום הפסילה המנהלית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ז, 25 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.