לפני בקשת התובעת לעיין במסמכים שנזכרו בתצהירי עדותה של הנתבעת, ובראשם שש החלטות שקיבלה רמ"י במהלך שנת 2017, לאחר הגשת התובענה, החלטות העוסקות כולן בתובעת ובעניינים נשוא תיק זה (סעיפים 21,22,26,29 ו-34 לתצהיר העדות הראשית).

לטענת הנתבעת, לא ניתן להיעתר לדרישת התובעת שכן מדובר במסמכי דיונים פנימיים של הועדה, הכוללים התייעצות בין המחלקות השונות, ובין השאר נציגי המחלקה המשפטית המהווים "תרשומת פנימית" מביניהם מסמכים עליהם חל חסיון עו"ד-לקוח.

כל אלה- כך טוענת הנתבעת- נועדו לצורך גיבוש עמדת רמ"י בנושאים המסורים לטיפולה, כאשר בתום הליך הכנה זה, מתגבשת עמדה והיא מבוטאת בקבלת החלטה, או משלוח מכתב המבטא את העמדה בה גורסת רמ"י. מסירת המידע המבוקש יפגע בסדרי עבודתה של רמ"י.

הנתבעת מפנה לפסיקה- ת.א 22938/97 מנהל מקרקעי ישראל נ' שמעון שרביט בה נקבע כי חוות דעת הפקידים השונים אינן רלוונטיות ליריעת המחלוקת הנוגעת לברור הגבולות, כל עוד לא הבשילו כדי מסמך רשמי או כדי החלטה של הגורם המוסמך. רק החלטתו של הגורם המוסמך היא הרלוונטית, וכל גילוי של מסמכים פנימיים אלה מהווה פגיעה באינטרס הציבורי.

כך גם הפנתה הנתבעת לספרו של קדמי, על הראיות, מהדורה 2009, חלק ג' עמ' 1133, ולבש"א 17726/03 איגוד הבאהיים העולמי נ' מדינת ישראל (נבו) במסגרתם נקבע כי הועדה זכאית לקבל החלטותיה באופן חופשי, בתוך התייעצות ובלי שאלה יהיו חשופים לפני המבקשות. יש לראות בהתייעצויות אלה חלק ממנגנון חבל ההכרעה המופעל באופן פנימי בין הועדה ויועציה, כפי שיש לראות כחסויות את התייעצותיהם של חברי הועדה בינם לבין עצמם לצורך קבלת ההכרעה.

עוד הוסיפה הנתבעת וציטטה מהחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בת.א. 32375-02-10 עמירם שרון נגד מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל, במסגרתו נקבע כי מזכרים דוחו"ת ותרשומות פנימיות המצויים בתיק המנהל חסויים.

בתשובתה טוענת התובעת כי יש לדחות טענת החיסיון אך בשל העובדה שלא נתמכה בתצהיר, כי החובה לגלות מסמכים בהליך אזרחי משתרעת על כל מסמך, כשהשאלה העומדת על הפרק היא שאלת הרלוונטיות של המסמך להליך להבדיל משאלת היותו של המסמך "פנימי" או "חיצוני".

גם אם מדובר במסמך שחל עליו חסיון, התובעת זכאית לעיין בו , שכן לא ייתכן שעדות תגלה טפח ותכסה טפחיים (בש"א 7581/06 טבע נכסים בע"מ נ' פאקא תעשיות בע"מ, רע"א 1710/99 הדר נ' סקולר). כל החלטותיה של הנהלת רמ"י מחוייבות פרסום, אלא שראוי כי יפורסמו גם פרוטוקולים של דיונים שקדמו לקבלת ההחלטות (ע"א 4547/13 מנהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי צאן ישראליים בע"מ). בהתאם, ראוי שחובת הפרסום תחול גם בהליכים קונקרטיים, בדרך שבו ההליך ינוהל ב"קלפים פתוחים".

לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה לה, נחה דעתי כי דינה להידחות בחלקה הארי, ויובהר:

א. בע"א 4547/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי צאן ישראליים בע"מ (פורסם בנבו, 19.11.2013) תכלית הפרסום היתה להיטיב עם הציבור כולו, ביצירת שיח ציבורי:

"יצוין כי מעבר לעניינם של הצדדים להליך הנוכחי, במישור העקרוני, פריסת התשתית להחלטה מינהלית שעניינה מתן הטבה שלטונית, מכל סוג שהוא, היא בעלת תרומה לשיח הציבורי, וכן עשויה לשפר את הרגשתם של אותם אלה ההחלטה לא חלה עליהם – לפחות מן ההיבט של הבנת ההבחנה בינם לבין מי שנופלים לגדרה"

במקרה העומד לפני, אין מדובר בהחלטה מינהלית שחלה על כלל הציבור, כי אם בעניינה של התובעת בלבד.

ב. ברע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר (פורסם בנבו 11.2.2007), עסקינן היה בדו"ח ועדת חקירה, שמטרתו היתה לבחון טענת חקלאים לפיה נפגעו הגידולים כתוצאה מאיכות מים ירודה, ולא נמצא כי דו"ח זה הופק לצורך הכנה למשפט כי אם לצורך הפקת לקחים:

"לא מצאתי - בכתב המינוי של הועדה או בדו"ח גופו - אינדיקציה לכך שמטרתו עיקרית הדומיננטית של הדו"ח, והפרק העוסק בבורון בכללו, היתה לצרכי משפט או כקידום פניהם של הליכים משפטיים.

דומני כי המטרה שביסוד הדו"ח היתה לימוד הנסיבות והפקת לקחים – דבר ראוי

כשלעצמו. הגם שתלונותיהם של החקלאים באשר לפגיעה בגידוליהם כתוצאה מהשקייתם במים המותפלים הגיעו לאוזניה של המבקשת עוד בשנת 2003, הנה בכתב המינוי מיום 29.4.04 אשר כונן את ועדת הבדיקה והגדיר את מטרותיה, אין אזכור לכך שממצאיו דרושים להכנתם של הליכים משפטיים צפויים"

במקרה דנן, אין מדובר בדו"ח הפקת לקחים כי אם התייעצות בין גורמים שונים אצל הנתבעת בדרך לקבלת החלטת הועדה.

ג. בת"א (מחוזי מרכז) 30490-11-09 בית ארלוזורוב חברה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 08.08.2012) נקבע

"בעע"ם 7024/03, אריה גבע נ' יעל גרמן (טרם פורסם) [פורסם בנבו] (ניתן ביום 6/9/06) נקבע כי במרבית המקרים, משקלו של האינטרס הציבורי בפרסום תוכנם של שלבים

מקדמיים פחות ממשקלו של האינטרס הציבורי שבפרסום החלטה, וכי יש רצון לאפשר לרשות להשלים מלאכתה מתוך ידיעה שהחלטה או המדיניות עצמה תתפרסם.

ואולם, דברים אלו יפים כאשר עילת התביעה עוסקת בסבירות ההחלטה של הרשות. לא כך בענייננו. עילת התביעה היא בטענה לחוסר תום לב מצד המינהל בקיום המו"מ, שאינו יכול להיבחן על יסוד ההחלטה הסופית בלבד, אלא מחייב בחינת הדרך בה הלך המינהל עד לקבלת החלטתו הסופית. על מנת להתחקות אחר דרך זו, יש צורך לחשוף את מהלך הדיון (וכפועל יוצא את ההקלטות ו/או התמלילים של הישיבות) ככל שהוא נוגע לתהליך קבלת ההחלטה, באשר הוא לב ליבה של המחלוקת."

כך גם בענייננו – במקרה דנן עוסקת התביעה רובה ככולה בסבירות החלטת רמ"י, ולא בטענה לפיה נוהל משא ומתן בחוסר תום לב, ועל כן, ההלכה העומדת היא כי המסמכים חסויים.

ד. כך גם באשר למקורות המשפטיים האחרים שהובאו. כל אלה עומדים בנסיבות אותן מחלוקות שעמדו לפני בית המשפט אשר דן בסוגיה, בעוד שבמקרה דנן, עומדת כאמור ההחלטה הקובעת כי מסמכי ההתייעצות הפנימיים חסויים, זאת כאשר נמסרו לידי התובעת מפרטים כספיים בהם נקבעו תנאים שנקבעו לעסקה באותן החלטות של ועדת העסקאות המרחבית.

ה. שונה הדבר באשר לנוהל רמ"י הקובע כי ללא הסדרה חוזית לא תיתכן חתימה על בקשות למתן היתרי בניה (סעיף 15 לתצהיר וסעיף 16 לכתב ההגנה). בעניין זה חלה חובת גילוי של הנוהל, על מנת לבחון את ההליך שבוצע על ידי הנתבעת, ולוודא כי אכן טענתה זו לפיה היא פועלת בהתאם לנוהל קיים, נכונה היא.

לפיכך, כאמור, נדחית הבקשה לגילוי מסמכים, פרט לנוהל שגילויו נדרש.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ח, 28 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.