1. מבוא – בפני ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים מיום 6.12.2016 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה כי דרגת הנכות היציבה של המערער עומדת על 54%.

2. המערער הינו יליד שנת 1959, אשר הגיש תביעה לנכות כללית. המערער הופיע בפני וועדה מדרג ראשון, אשר קבעה כי נכותו תהיה בשיעור של 54%, בגין השמנת יתר, הגבלה בינונית בעמוד שדרה מותני, שבר בשתי חוליות בגב וכונדומלסיה. המערער הגיש ערר על החלטה זו, וטען בין היתר כי הוא סובל משברים בשלוש חוליות בגב. ביום 6.12.2016 הופיע המערער בפני וועדת העררים, אשר בדקה אותו וקבעה כי יש לדחות את הערר. על החלטה זו נסוב הערעור שלפני.

3. טענות הצדדים בתמצית – המערער טוען כי נפלו מספר פגמים בהחלטת הוועדה – ראשית, הוועדה לא התייחסה לממצאים העולים מן התיעוד הרפואי בדבר קיומו של נזק שורשי בעמוד השדרה המותני; שנית, הוועדה לא התייחסה לתיעוד בדבר שלושה שברים בחוליות הגב, וכפי שעולה מצילום מיום 22.3.2013; שלישית, הוועדה לא התייחסה לטענות המערער והתיעוד הרפואי בדבר הגבלה בברכיים, ולא הסבירה מדוע יש לקבוע נכות בשיעור 10% בגין כונדומלסיה בשתי הברכיים, ולא 10% בגין כל אחת מהברכיים; רביעית, הוועדה לא התייחסה לתיעוד הרפואי הנוגע לבעיה לבבית וקוצר נשימה, וזאת נוכח האמור במסמך מיום 5.12.2016 המתאר הרחבה קלה של האאורטה.

4. מנגד, המשיב טוען כי הוועדה מילאה את תפקידה: ראשית, לעניין הפגיעה העצבית, הוועדה בדקה את המערער ולא מצאה ממצאים המעידים על נזק שורשי; שנית, לעניין השברים בחוליות, הוועדה אישרה נכות בגין שני שברים בהתאם לתיעוד הרפואי; שלישית, הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית בברכיים, ולא מצאה ממצאים המקנים נכות; רביעית, הוועדה ציינה כי אין אצל המערער תיעוד המצביע על הפרעה לבבית או בתחום הריאות, וגם המערער בעצמו טען בפני הוועדה שאין לו יותר תלונות בתחום הנ"ל, וגם לא הציג תיעוד רפואי המלמד על הפרעה לבבית.

5. דיון והכרעה – בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006). יחד עם זאת, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

6. מן הכלל אל הפרט – הכרעת בית הדין בערעור – לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים הקיימים בתיק בית הדין, מצאתי כי דין הערעור להתקבל חלקית, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

7. כאשר הופיע המערער בפני הוועדה, נרשמו תלונותיו באופן לקוני: "מערער בתחום הברכיים – כאבים, גב – כאבים, כאבי חזה – הליך לרמבם – עבר לו". לאחר מכן, בדקה הוועדה את המערער וכתבה את הממצאים הבאים: "אין תיעוד רפואי המצביע על הפרעה קרדילית או בתחום הריאות – ולכן בתחום החזה הערר נדחה. אין ספאזם בשרירי הגב, אין הגבלה מכנית בתנועות הגב, אך מדווח על כאב בכיפוף מקסימלי, אין חסר מוטורי בגפיים, אין סימני גירוי שורשי. ברכיים – אין חום או אודם מקומי, אין נפיחות, אין נוזל תוך מפרקי. תנועות מיישור מלא עד כיפוף של 140 מע'. אין נכות בברכיים. הערר נדחה".

8. מעיון בפרוטוקול הוועדה אכן עולים מספר פגמים, כטענת המערער. ראשית, אין פירוט בפרוטוקול הוועדה מהם המסמכים אשר עמדו בפניה ועל אילו מסמכים היא הסתמכה. הוועדה לא פירטה את המסמכים שעמדו בפניה בפרוטוקול, וגם לא כתבה את התייחסותה אליהם. ודוק – ניתן ללמוד ממסקנות הוועדה כי מסמכים כלשהם עמדו בפניה, שכן היא קבעה למערער, כאמור לעיל, נכות בגין שבר בחוליות הגב. זאת ועוד, בצילום שנעשה למערער ביום 22.3.2013 נרשם כי "הודגמו שברים ידועים בגופי החוליות 1D ו- 2.3L". הוועדה קבעה אחוזי נכות רק בגין שברים בחוליות 2L ו-3L, אולם אין כל הסבר או פירוט בפרוטוקול מדוע הוועדה לא קבעה אחוזי נכות גם בגין חוליה 1D.

9. שנית, הוועדה מציינת כי אין תיעוד המלמד על הפרעה לבבית אצל המערער, אולם בתיעוד מיום 5.12.2016 נרשם "הרחבה קלה של אאורט עולה 3.9". הועודה אינה מתייחסת לתיעוד זה ואינה מסבירה מדוע אין בו כדי להקנות נכות. כאשר הוועדה נמנעת מלהתייחס לתיעוד רפואי, כפי שארע במקרה שלפנינו, הרי שהמדובר בפגם משפטי המחייב את החזרת הדיון אליה.

10. מנגד, אין לקבל את טענותיו של המערער ביחס לנזק שורשי ולברכיים. הוועדה בדקה את עמוד השדרה המותני של המערער ומצאה כי אין לו ספזם בשרירי הגב ואין הגבלה בתנועות, וכן ציינה במפורש כי אין לו חסר מוטורי בגפיים ואין סימני גירוי שורשי. כמו כן, בדקה הוועדה את ברכיו של המערער ומצאה כי "אין חום או אודם מקומי, אין נפיחות, אין נוזל תוך מפרקי. תנועות מיישור מלא עד כיפוף של 140 מע'". ממצאיה של הוועדה הינם מפורטים ומנומקים היטב, והמדובר במסקנה עובדתית-רפואית אשר אין להתערב בה.

11. אין גם לקבל את טענתו של המערער ביחס לקביעת 10% נכות בגין כל אחת מברכיו בגין ליקוי הכונדומלסיה, שכן פריט ליקוי 35(1)(ב) לרשימת הליקויים אינו מתייחס לליקוי ספציפי באיברי הגוף, אלא למידת ההשפעה של ליקוי על כושר הפעולה הכללי. על כן, בין אם הכונדומלסיה קיימת בברך אחת או בשתיהן, הרי שהוועדה קבעה כי יש בליקוי זה כדי להשפיע באופן קל על כושר הפעולה הכללי, ואף במסקנה זו אין מקום להתערב.

12. לסיכום – על בסיס כל האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי. עניינו של המערער יחזור אל הוועדה הרפואית לעררים, באותו ההרכב, על מנת שזו תפעל כדלקמן – תחילה, הוועדה תשקול במנומק האם יש לקבוע נכות בגין שבר בחוליה 1D; לאחר מכן, הוועדה תשקול במנומק האם יש בתיעוד הרפואי המתאר "הרחבה קלה של אאורט עולה 3.9" כדי לקבוע למערער נכות.

13. מאחר והמערער מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

14. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ז (30 אפריל 2017), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.