1. בקשת המנהל המיוחד לביטול ההליך.

2. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני מוצאת שהבקשה מוצדקת.

3. מדובר בהליך מחודש 1/17, שעד כה לא התקדם בו דבר. יש גבול למספר ההזדמנויות שניתן לתת, לזמן השיפוטי שיש להשחית ולסבלנות שיש לצפות לה מהנושים.

4. מדובר בתיק שבו הוגשו תביעות חוב בסכום של כ- 935,000 ₪, מתוכם סכום של כ- 339,500 ₪ בדין קדימה.

5. בחודש 3/19 התקיים דיון בתיק. עד אותו מועד החייב לא מיצה את כושר השתכרותו, והשתכר פחות משכר מינימום אצל מעסיק שלא היה אלא עובד לשעבר בעסק של החייב עצמו. באותו דיון הוריתי על העלאת צו התשלומים לסכום של 1,000 ₪, וכן הוריתי לחייב למצות את פוטנציאל השתכרותו.

6. חלפה שנה וחצי שבה החייב לא עשה דבר. החייב לא הגיש דוחו"ת דו חודשיים, לא יצר קשר עם המנהל המיוחד, וצבר חוב לקופה.

7. בתוך אותה תקופה, בחודש 11/19, לאחר טען שעבר תקופה נפשית קשה (ללא מסמכים תומכים), ניתנה לו אורכה למלא אחר ההחלטה מחודש 3/19.

8. החייב שוב לא עשה דבר, וכך בחודש 6/20 הגיש המנהל המיוחד בקשה נוספת לביטול ההליך.

9. בתגובתו, החייב טען כי לאחר ההחלטה מחודש 11/19 שוב לא הצליח להשתקם, מצבו הנפשי הידרדר, ולא היה לו אפילו מקום ללון. החייב טען שמצא דירה בשכירות בחודש 2/20 וצירף דו"ח לחודשים מרץ – אפריל 2020. החייב טען ש"מצא עבודה חדשה" וכעת הוא משתכר סכום של כ- 6,300 ₪. עיון בתלוש השכר שצורף מצביע, למרבית ההפתעה, על כך שמדובר באותו מעסיק שאינו אלא העובד לשעבר באותו עסק שהיה לחייב, כאשר הפעם החייב משתכר שכר גבוה יותר. על פי התלושים, החייב שב לעבוד באותו מקום החל מחודש 11/19.

10. לחייב אין דבר להציע לנושיו. תשלומים לא שולמו, חובותיו בדין קדימה גבוהים וחלקם אינם בני הפטר. הדבר היחיד שיכול היה החייב להציע בהליך זה, הדבר המינימלי ביותר, היה שקיפות. אף בכך כשל החייב. אין לחייב הסבר של ממש מדוע לא הוגשו דוחו"ת, שאין בצדם עלות כלכלית. אין מסמך אחד שתומך בתגובתו באשר לקשיים בהם נתקל. אין סיבה של ממש מדוע צבר חוב ניכר לקופה (12,000 ₪) אם שב לעבוד כבר בחודש 11/19. אין הסבר מדוע אפילו היום החייב הסתפק בהגשת דו"ח אחד, וציין כי "ברי אין לחייב מספיק לשלם לכונס לפי ההסדר". מאחר שהחייב, כדרכו, טוען טענות בעלמא ובדיעבד, אין שום אפשרות לבדוק היום את טענותיו ביחס לאותה תקופה, וכאמור, אין בהן לגופן דבר, משום שלפי התלושים החייב הרוויח והשתכר ויכול היה לכל הפחות לעמוד בתשלומים לקופה.

אנו מצויים היום שלוש שנים וחצי לאחר תחילת ההליך ובקופה סכום של 5,400 ₪. הדבר מצביע על מידת הרצינות שהחייב מייחס להליך ולנושיו.

מדובר בהליך סוציאלי, וכיום בוודאי ניתן לומר שהתכלית העיקרית שלו מכוונת לשיקום החייב. תכלית עיקרית אינה תכלית יחידה. גם לנושים יש זכויות. מי שאיבד את כספו זכאי לכך שייעשה מאמץ להחזירו. בוודאי זכאים הנושים לכך שייעשה מאמץ להתנהג באופן הולם ושקוף כלפיהם.

יתר על כן, הציבור זכאי שבית המשפט יקדיש את זמנו המצומצם למי שמעוניין לקדם את ההליך שבו פתח. מעגל קסמים זה של מחדלים, בקשות ביטול ובקשות ארכה וחוזר חלילה צריך להיפסק. גם להזדמנות האחרונה שאחרי ההזדמנות האחרונה יש סוף.

אף באשר לשיקום ניתן להרהר, שעה שהחייב מתנהל בהליך באופן לא שקוף זה זמן רב וכפי שתואר לעיל.

11. מנימוקים אלו, אני מורה על ביטול ההליך.

צו עיכוב יציאה מן הארץ יעמוד בתוקף למשך 90 ימים מהיום ולאחר מכן יבוטל.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תש"פ, 07 יולי 2020, בהעדר הצדדים.