לפני תביעה לתשלום סך של 6,691 ש"ח שלטענת התובע על הנתבע לשלם לו כשכר טרחה בגין הכנת חוות דעת מומחה מטעמו.

העובדות

1. הנתבע מנהל הליך משפטי נוסף בבית המשפט השלום בתל אביב (שמספרו 64083-03-15, להלן: "ההליך האחר"). מבלי להיכנס לפרטי ההליך האחר, שאינם נדרשים לענייננו, נציין כי במסגרת ההליך האחר ביקש הנתבע להגיש חוות דעת מומחה במשפט העברי אשר תסקור בפני בית המשפט את הכלי ההסכמי המכונה בדין העברי "היתר עסקה" ויחווה את דעתו בכל הנוגע לתנאי המערכת ההסכמית שבין הצדדים להליך האחר המתנהלים בהתאם לתנאי "היתר עסקה".
2. לשם כך פנה הנתבע לתובע, אשר מציג עצמו באמצעות אתר האינטרנט שלו כדיין מוסמך. הצדדים ערכו שיחת טלפון, ככל הנראה ביום 14.12.2016, במסגרתה אישר התובע כי הוא אכן דיין מוסמך מטעם הרבות הראשית לישראל. במסגרת שיחת טלפונית זו תיאר הנתבע לתובע את תוכן חוות הדעת המבוקשת והצדדים הסכימו על שכר טרחה בסך של 1,000 דולר אמריקאי בתוספת מע"מ בתמורה להכנת חוות הדעת.
3. לא נחתם הסכם שכר טרחה בין הצדדים, וכן לא נשלחה לנתבע הצעת עבודה כתובה ומפורטת שנחתמה על ידי הצדדים. יחד עם זאת, ביום 14.12.2016 בשעה 18:20, ככל הנראה בסמוך לאותה שיחה טלפונית, שלח הנתבע לתובע הודעת דוא"ל המפרטת את תוכן חוות הדעת המבוקשת. בשל חשיבות הדברים אביא אותם כלשונם:

"...מצ"ב מספר נספחים ודף הסבר ראשון על תוכן המקרה שאליו מצורפים הנספחים. בנספח "הרב מזרחי" כתבתי על המקרה בכדי שתוכל לקבל תמונה ראשונה. הנספחים המצורפים הם היתר עסקה ברית פנחס עליו הסכמנו + מצרף דף הסבר חשוב מאד שהינו חלק מהיתר עסקה....פסק דין החלטה של הרשמת בכירה ורדה שוורץ לאפשרות למתן רשות להתגונן בהסתמך על היתר עסקה (חשוב ביותר מה שכתבה) מקורות פסקי דין לחיזוק היתר עסקה בבתי המשפט שהינו חוזה לכל דבר. המאבק שלי נועד להגיע לכך שאני לא בגדר חייב להחזיר אלא מרצוני הטוב בלבד...

חשוב לי לציין- שבראשית חוות הדעת עליך לכתוב מי אתה ומה מעמדך וניסיונך בצירוף מסמכים ותעודות..".

1. במענה, השיב התובע: "קיבלתי", תוך שהוא מבהיר כי במידה ויידרש להופיע הרי שייגבה תשלום נוסף של 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ בגין כל שעה.
2. כפי שעולה מהשתלשלות הודעות הדוא"ל בין הצדדים, אשר צורפה כנספחים לכתב התביעה, כבר למחרת בבוקר (15.12.2016 בשעה 11:11) הועברה טיוטת חוות הדעת לנתבע יחד עם התעודות הנדרשות. חוות הדעת, אשר צורפה כנספח לכתב התביעה ולכתב ההגנה, מתפרסת על פני עמוד אחד. עיקרה של טיוטת חוות הדעת עוסק בשאלת הבאת העדים ותוקפם של העדים, ואין בה התייחסות מפורטת לסוגיית היתר העיסקה והיותו חוזה בר תוקף במשפט הישראלי וניתוח המערכת ההסכמית שבין הצדדים להליך האחר בהתאם לעקרונות תנאי היתר העסקה.
3. זמן קצר לאחר קבלתה פנה הנתבע לתובע, בהודעת דוא"ל, וקבל כי חסרים בטיוטת חוות הדעת נושאים מהותיים. ונביא את הדברים כלשונם:

"הדבר העיקרי הוא שחוות הדעת היתה צריכה להיות כיצד על פי היתר העסקה שנחתם לפי תנאיו וסעיפיו: א. הסכם ההלוואה מתאריך 23/4/2014 בטל ואין לו כוח כהסכם כי הינו כפוף להיתר עסקה, מה משמעות הדבר מבחינה הלכתית. ב. והעיקר כיצד על פי היתר העיסקה אני לא חייב בהחזר ההשקעה...".

1. בין הצדדים הוחלפו באותו היום עוד מספר תכתובות, במסגרתן עמד התובע על דעתו כי חוות הדעת מספקת. וכדבריו: "חוות הדעת היא גם פשוטה וגם עמוקה מאד. וכל אחד יכול לקרוא ולהבין לפי רמת השכלתו" (הודעת דוא"ל מיום 15.12.2016 בשעה 12:08).
2. בהמשכו של אותו יום פנה הנתבע פעם נוספת אל התובע, לאחר התייעצות עם בא כוחו בהליך האחר, וביקש כי חוות הדעת תרחיב ותפרט בנוגע למספר נקודות מהותיות שלא מופיעות בה (הודעת דוא"ל מיום 15.12.2016 משעה 14:53). במענה השיב התובע כי יטפל בכך (הודעת דוא"ל מיום 15.12.2016 שעה 15:06).
3. כפי שעולה מהשתלשלות הודעות הדוא"ל, ביום 18.12.2016 פנה הנתבע לתובע וביקש לדעת מתי תהא חוות הדעת מוכנה לעיון. במענה השיב התובע:

"אני לא יודע עד כמה אהיה פנוי השבוע. אני מציע שנגיש ככה את החוות דעת ואתה יכול להגיש לשופטת גם את המיילים שלנו שבהם אתה מבקש ממני הרחבה במספר פרטים נוספים. תמסור לה בשמי כי לדעתי מה שכתבתי יספק אותה ואם תרצה שארחיב בנושאים נוספים אעשה זאת לבקשתה". (הודעת דוא"ל מיום 18.12.2016 שעה 13:56).

1. ניסיונות נוספים של הנתבע לפנות לתובע על מנת שיעדכן את חוות הדעת עלו בתוהו, כאשר התובע בתחילה משיב כי "אין לי זמן, עשה מה שכתבתי לך". ולאחר מכן מסרב לתקן את חוות הדעת כפי שהתבקש, תוך אף הטחת עלבונות בנתבע ובעורך דינו (כך לדוגמא, בהודעת דוא"ל מיום 20.1.2016 משעה 15:55).
2. מספר ימים לאחר מכן, ביום 24.12.2016 פנה התובע לנתבע בדרישת תשלום. הנתבע סירב לשלם. בנוסף דרש הנתבע חשבונית, אולם חשבונית לא הוצאה והתובע שב ודרש את קבלת שכר טרחתו במזומן (הודעות דוא"ל מיום 14.1.2017).
3. ביום 30.1.2017 הגיש התובע את תביעתו במסגרתה הוא עותר לתשלום שכר טרחתו בסך של 4,457 ש"ח בתוספת מע"מ וכן תשלום עבור שעתיים נוספות של עבודה בסך של 2,234 ש"ח.

טענות הצדדים בתמצית

1. כאמור לעיל, התובע עותר לתשלום שכר טרחתו המוסכם בגין חוות הדעת שערך והשעות הנוספות שהוקדשו לעניין.
2. מנגד, טוען הנתבע, כי התובע אינו זכאי לכל תמורה, שכן המסמך אותו קיבל מהתובע אינו עונה כלל על דרישות חוות הדעת אותה ביקש מהתובע. לטענת הנתבע התובע לא השקיע אפילו בקריאת המסמכים שהועברו לו על ידי הנתבע. עוד מוסיף הנתבע וטוען, כי התובע הציג מצגי שווא בדבר הסמכתו כדיין באשר לתעודות שהציג בפני הנתבע אין כל תוקף חוקי שכן הן תקפות לשנתיים בלבד (נספח 4 לכתב ההגנה).
3. ביום 14.8.2017 התקיים דיון במסגרתו העידו התובע והנתבע. במסגרת הדיון הבהיר התובע, כי הוא אכן דיין מוסמך. התובע חזר על עמדתו, כי ערך חוות דעת מספקת לצורך העניין וכי ההערות שהועברו לו על ידי הנתבע ובא כוחו אינן רלוונטיות לנושא חוות הדעת. כפי שהעיד התובע, הוא מוכן לבצע תיקונים בחוות הדעת ולהגיע להיחקר עליה בבית המשפט במסגרת ההליך האחר. מנגד עמד הנתבע על טענותיו בכל הנוגע לתעודות אשר הוצגו בפניו. כפי שהעיד הנתבע, חוות הדעת כלל לא תאמה את שהתבקש מהתובע ובהתאם הוא לא עשה ולא יכול היה לעשות כל שימוש בטיוטת חוות הדעת שהועברה על ידי התובע לצורך ההליך האחר. לטענת הנתבע, לא רק שחוות הדעת לא ענתה על השאלות אשר ביקש הנתבע מהתובע להתייחס במסגרתה, אלא אף היתה עלולה לפגוע בו משום שנכתבו בה דברים בניגוד לאינטרס של הנתבע אשר היו עלולים לשמש כנגדו.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו להם ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי במחלוקת שנפלה בין הצדדים יש לקבל את טענות הנתבע.
2. אציין, כי עובדות המקרה נלמדות מתוך המסמכים ותכתובות הדוא"ל מזמן אמת אשר צורפו על ידי הצדדים לכתבי טענותיהם, ופרשנות הצדדים בעדותם למה שהתרחש אינה משנה את מהות הדברים.
3. כאמור לעיל, הנתבע שכר את שירותיו של התובע לשם מתן חוות דעת מומחה שתוגש במסגרת ההליך האחר. כפי שהעיד הנתבע, וכפי שניתן ללמוד מההתכתבות בין הצדדים בזמן אמת, חוות הדעת אמורה הייתה לפרוש בפני בית המשפט את סוגיית היתר עיסקה בהתאם למשפט העברי ותקפותה החוזית בדין הישראלי. כן נדרשה חוות הדעת, תוך בחינת תנאי היתר עסקה והמערכת ההסכמית נשוא ההליך האחר, לתמוך בגרסתו של הנתבע שם כי הוא לא חייב בהחזר ההשקעה (נספח ג לכתב התביעה, הודעת דוא"ל מיום 14.12.2016 בשעה 18:20). תמורה חוות דעת זו הוסכם על שכר טרחה בגובה של 1,000 דולר (בתוספת מע"מ).
4. הגם שההסכם לא הועלה על הכתב באופן מסודר, ממסמכים מזמן אמת ומהתנהגות הצדדים ניתן להסיק כי מדובר בחיובים שלובים- התשלום צריך להיות מועבר לאחר שהתובע יעביר לנתבע חוות דעת העומדת בסטנדרטים המקובלים. כך לא התבקש התשלום מראש, אלא רק לאחר העברת חוות הדעת.
5. ברם, חוות הדעת שנכתבה על ידי התובע לא ענתה על שהתבקש ולא עמדה בסטנדרטים המצופים מחוות דעת מומחה המוגשת לבית משפט. טיוטת חוות הדעת שהועברה לנתבע הייתה דלה בתוכנה, לא בהירה ולא התייחסה לשאלות שאליהן ביקש הנתבע מהתובע להתייחס במסגרתה.
6. לא מצאתי ממש בטענת התובע כי הנתבע ניסה להתנער מתשלום שכר טרחתו. מהתכתובות בין הצדדים בזמן אמת עולה כי הנתבע עשה מספר ניסיונות על מנת שהתובע יתקן ויתאים את חוות הדעת לתוכן ולהיקף המבוקש, אולם התובע הדף את בקשותיו וסירב לערוך תיקונים והתאמות בחוות הדעת. טענתו של התובע בדיון, כי הוא נכון לבצע תיקונים כעת הינה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי, ועומדת בניגוד לאמירותיו בזמן אמת עת סירב לבצע התאמות אלו.
7. יצוין, כי מערכת היחסים שבין התובע כמומחה מטעמו של הנתבע, שונה ממעמדו של מומחה הממונה מטעם בית משפט. כמומחה מטעמו של הנתבע, לצד ידיעותיו ומומחיותו- האמורים לבוא לידי ביטוי בחוות דעתו, עליו לעשות את המיטב – בגדר הסביר והמידתי – כדי לוודא שהנתבע כלקוח יקבל מענה הולם לפניותיו ולתהיותיו.
8. כפי שעולה מהמסמכים מזמן אמת, ואף מעדויות הצדדים, התובע לא סיפק מענה הולם מסוג זה. התובע לא הסביר לנתבע את שיקוליו במתן חוות דעתו, השונה באופן ברור מציפיותיו של הנתבע, לא הקדיש לחוות הדעת די תשומת לב וזמן, לא עשה כל ניסיון להתייחס להערותיו של הנתבע ובקשותיו ולא עשה מאמץ מספיק להפיס את דעתו ולהתאים את חוות דעתו לציפיותיו של הנתבע. בסופו של יום, חוות דעתו של התובע בנושא שהתבקש לא הוגשה על ידי הנתבע לבית המשפט.
9. מכל האמור עולה, כי התובע לא עמד בחובתו לספק לנתבע חוות דעת מומחה בסטנדרטים מקובלים, ובכך הפר את ההסכם בין הצדדים. משהגעתי לכלל מסקנה זו, לא מצאתי מקום להידרש לטענותיו של הנתבע בדבר מצגי השווא הנטענים של התובע, טענה שהוכחשה על ידי התובע.
10. סעיף 6 לחוק התרופות מגדיר הפרה יסודית כ"הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית". בע"א 8741/01 STCUDORP DECNALAB ORCIM נ' תעשיות חלאבין בע"מ, פ"ד נז(2) 171, 175, נפסק כי:

"סיווג הפרה כהפרה יסודית מסתברת נעשה על פי מבחן אובייקטיבי של סבירות. מבחן זה משמעו מעין "שחזור" מעשיו של האדם הסביר- האם היה מתקשר בחוזה לו ראה מראש את ההפרה ואת תוצאותיה".

1. לא יכול להיות חולק, כי הנתבע לא היה מתקשר עם התובע בהסכם, לו היה צופה מראש כי התובע יספק לו חוות דעת שלא עומדת בסטנדרטים המקובלים ושאינה עונה על השאלה אותה ביקש הנתבע לפרוס בפני בית המשפט בהליך האחר. לא יכול להיות חולק, כי הנתבע גם לא היה מתקשר בהסכם עם התובע לו היה יודע כי התובע יסרב לבקשתו לבצע התאמות ותיקונים הנדרשים בהתאם להנחיות בא כוחו. גם אמירתו של התובע במהלך הדיון כי הוא מוכן לבצע את התיקונים הנדרשים אינה יכולה להואיל. כפי שנפסק בע"א 1368/02 צמנטכל ב. קוטיק בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון ואח', פ"ד נז(1) 516, "הקיום המאוחר של החוזה (או הנכונות לקיימו) אין בו כדי לסלק את העילה לביטול ואין בכוחו לשלול את עצם אירוע ההפרה".
2. כאמור לעיל, תשלום התמורה שלוב ומותנה בחיובו של התובע לספק לנתבע חוות דעת הולמת. התובע לא קיים את חיובו ובהתאם אין הוא זכאי לתמורה.
3. סיכומם של דברים, באתי לכלל מסקנה כי דין תביעתו של התובע להידחות. התובע יחויב בהוצאות משפט בסך של 500 ₪ שישולמו לנתבע וזאת בתוך 30 יום ממועד פסק הדין שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ז, 16 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.