בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן אחד, נזקי כלי הרכב של הצדדים בתאונה מיום 16.6.2016.

אין מחלוקת כי ארעה תאונה בין כלי הרכב, גדר המחלוקת הוא בשאלת נסיבות התרחשות התאונה והאחריות להתרחשותה, כשלגרסת כל אחד מהנהגים, הרכב האחר סטה לנתיבו וגרם לתאונה.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם, על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ואת עדות נוסעת רכב הנתבעים, אשתו של נהג הרכב, בחנתי את הראיות ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים, הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים באופן הבא:

התובע: 70%; הנתבע 1: 30%.

ראיתי להעדיף את גרסת נהג רכב הנתבעים לאופן התרחשות התאונה יותר מגרסתו של התובע. נהג רכב הנתבעים העיד כי בעת שרכב הנתבעים היה בנסיעה בנתיב השמאלי המיועד לפנייה ימינה במחלף "קיבוץ גלויות", רכב התובע שנסע מימינו סטה באורח פתע לנתיב נסיעת רכב הנתבעים ולפניו, ורכב הנתבעים שלא הספיק לבלום, פגע בו. התרשמתי לחיוב מגרסת נהג רכב הנתבעים ונתתי בה אמון. גרסת נהג רכב הנתבעים בעדותו הייתה קוהרנטית ואחידה לגרסתו הראשונית בטופס ההודעה והיא נתמכת בעדותה של אשתו, שנסעה ברכב הנתבעים וישבה במושב הקדמי. מנגד, גרסתו של התובע לא הייתה משכנעת והתקשיתי להסתמך עליה כעדות יחידה. בעוד שלגרסת נהג התובע בטופס ההודעה התאונה מתרחשת בעת שרכב התובע בעצירה לפני רמזור ורכב הנתבעים פוגע ברכב התובע מאחור, בעדותו הדגים התובע כי רכב הנתבעים סטה משמאלו בעת התאונה, אף שלא טען כי רכב הנתבעים עקף את רכב התובע עובר לתאונה. בנוסף, בעוד שנהג רכב הנתבעים ואשתו שנסעה ברכב ראו את מהלך נסיעת רכב התובע והדגימו את התרחשות התאונה באופן העולה בקנה אחד עם גרסתם, בחקירתו הנגדית אישר התובע כי לא ראה את מהלך נסיעת רכב הנתבעים עובר לתאונה, אף שטען, באותה נשימה, כי רכב הנתבעים נסע מאחורי רכב התובע, אולם לא היה יכול לשלול כי רכב הנתבעים נסע לשמאלו (עמ' 2 שו' 5,16,18 אל מול עמ' 2 שו' 22). התובע לא טען לעקיפת רכב הנתבעים את רכב התובע לפני התאונה, וגרסתו לנסיעת רכב הנתבעים מאחורי רכב התובע, אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו לסטיית רכב הנתבעים ולאופן בו הוא הדגים את מהלך התאונה.

קושי נוסף יש בעדותו של התובע, כי לאחר התאונה נהג רכב הנתבעים נמלט מהמקום והוא נאלץ לבצע מרדף אחרי רכב הנתבעים על מנת לקבל את פרטיו. ראשית, בהקשר זה אני מעדיפה את עדותם של נהג רכב הנתבעים ואשתו כי רכב הנתבעים נסע מעט קדימה כדי לא להפריע לתנועה, עצר בשול והם מסרו את פרטיהם, עדות ממנה התרשמתי ובה נתתי אמון. שנית, אליבא שני הנהגים התאונה מתרחשת ב"איילון" בשעות בוקר וכביש עמוס. נהג רכב הנתבעים הוא אדם מבוגר ומהתרשמותי מהעדים, גרסת התובע כי נהג רכב הנתבעים נמלט במהירות גבוהה והוא נאלץ לדלוק אחריו ממחלף קיבוץ גלויות ועד למחלף לגרדיה אינה סבירה, ואף לא מסתברת עם הפניית נהג רכב הנתבעים את התובע למוסך שלו. לכך יש להוסיף כי נוסעת רכב התובעת, אשתו של התובע, שנכחה באולם בזמן עדות התובע לא העידה.

מוקדי הנזק בכלי הרכב תומכים, אף הם, בהעדפת גרסת נהג רכב הנתבעים. על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, רכב התובע ניזוק בחלקו האחורי שמאלי ובתמונות שהוצגו נראים סימני פגיעה בצלחת הנוי בגלגל, סימני חיכוך בכנף האחורית שמאלית ופגיעת מעיכה בפינה האחורית שמאלית של הרכב. רכב הנתבעים, על פי חוות הדעת שהוצגה ניזוק בחלקו הימני, ובתמונות שהוצגו נראים סימני חיכוך לאורך הכנף הימנית קדמית עד הדלת וסימני מעיכה בפינה הימנית קדמית של הרכב. מיקום וסוג הנזק בכלי הרכב כמפורט לעיל, תומך במסקנה כי רכב התובע הוא שסטה לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים ולפניו, כגרסת נהג רכב הנתבעים. לא ראיתי לקבל את גרסת נהג התובע, לראשונה בעדותו, כי סימני הנזק הנראים בצלחת הנוי בגלגל ובכנף אינם מהתאונה. מוקדים אלה נכללים בחוות דעת השמאי שבדק את הרכב כשבועיים לאחר התאונה ולא סביר בעיניי, גם אם התובע נכון היה לוותר על תביעתם בתיק זה במהלך הדיון, כי אילו מוקדים אלה לא היו שייכים לתאונה הם היו נכללים בחוות דעת השמאי, ובוודאי כאשר התובע אינו מציג כל ביסוס ראייתי לקיומה של תאונה קודם בהם ניזוקו מוקדים אלה.

בנסיבות אלה מירב האחריות לתאונה מוטלת על התובע בשיעור שקבעתי.

עם זאת לנהג רכב הנתבעים, אף הוא, אחריות לתאונה בשיעור שקבעתי. לאור מוקדי הנזק, רכב התובע כבר חלף עם מרבית חלקו לפני רכב הנתבעים, היה על נהג רכב הנתבעים להבחין במהלך זה של רכב התובע ולבלום מבעוד מועד. לא השתכנעתי כי כך נעשה. מסקנתי זו יש בה ליתן הסבר לכך שנהג רכב הנתבעים התנצל, ואף הפנה את התובע למוסך מטעמו.

אינני מקבלת את הדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש, באשר בתביעות "פח אל פח", ככלל אין פוסקים רכיב ומקרה זה לא מצדיק סטייה מהכלל.

לאור חלוקת האחריות שקבעתי, בתביעה העקרית, הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך כולל של 1,701 ₪, אגרת המשפט ששולמה ושכר טרחת עורכי דין בסך של 1,500 ₪.

בתביעה שכנגד, הנתבע שכנגד, ישלם לתובעת שכנגד סך כולל של 8,806 ₪, אגרת המשפט ששולמה ושכר טרחת עורכי דין בשיעור של 17.55%.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

פוטרת את התובע והתובעת שכנגד מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, ב' כסלו תשע"ח, 20 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.