המבקשת הגישה (לצד בקשת רשות להתגונן) בקשה למחיקת כותרת.

הבקשה מציינת, כי כתב התביעה אינו מקיים את הוראות תקנה 202 בתקסד"א, באשר אין התביעה נסמכת ברשומה מוסדית, לסמוך את הסכום הנקוב בתביעה, כמבטא את "יתרת ההלוואה".

פועל יוצא מטיעון זה הא, כי התביעה אינה על סכום קצוב.

תשובת המשיב ממוקדת כל כולה בסוגיית ה"ראייה בכתב".

באשר ל"סכום קצוב", מציין סעיף 6 של התגובה, כי סכום התביעה ניתן לחישוב אריתמטי פשוט, על בסיס נתוני כתב התביעה ונספחיו.

תגובת המבקשת קובעת, כי מענה המשיב עניינו אך באחד משני התנאים הדרושים להגשת תביעה בסדר דין מקוצר, באשר מתעלמת היא מן הדרישה לסכום קצוב.

כעולה משורה 12 דלעיל – אין הדבר הולם את התשובה...

בחינת הלימותו של כתב התביעה לסדר הדין המקוצר, אינו נבחן ע"פ דקויות טיעון וטענות עובדתית, כי אם אך ע"פ הנחזה מכתב התביעה ונספחיו, והיום הולמים את הוראות הדין.

משנעשה כן, נמצא כי הן לעניין הראיה בכתב והן לעניין הסכום הקצוב, מקיימת התובענה את הוראות הדין ועל כן – הולמת היא את ההתדיינות בסדר הדין המקוצר.

הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין – אין צו להוצאות, ולו על מנת להקל עם הצדדים בדרכם (האפשרית בהחלט) להסכמה שתייתר את המשך ההתדיינות.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ז, 09 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.