1. ערעור על פסק דין מיום 9/9/19, שניתן על ידי כב' השופט יהושע רטנר בתיק תא"מ 43025-01-17 בבית משפט השלום בחיפה. פסק הדין דן בתביעה של המשיב לתשלום שכר טרחה עבור עבודה משפטית כעורך דין, שביצע עבור המערער, ושהמערער הכחיש כי עליו לשלם שכר טרחה עבורה.

רקע עובדתי

2. הרקע העובדתי עולה מפסק דינו של בית משפט קמא וממסמכי בית-דין שבתיק בימ"ש קמא ובתיק הערעור שלפני. אביא כאן את עיקריו.

המערער הוא רואה חשבון במקצועו, והמשיב הוא עורך דין בעל משרד למתן שירותים של עריכת דין.

בחודש מאי 2016, מכר משותף הכיר בין הצדדים, על מנת לדון בעניינים מקצועיים. באותה פגישה ביקש המערער מהמשיב להגיש עבורו תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן "המל"ל) כדי לקבל קצבת נכות. היה זה לאחר שנקבע בתביעה בבית הדין לענייני עבודה בחיפה כי הצרידות ממנה סבל המערער, היא פגיעה בעבודה.

3. המערער חתם למשיב על יפוי כח כללי ועל ויתור על סודיות רפואית לגבי מסמכים רפואיים. המשיב החל לאסוף את החומר הרפואי ושמר קשר עם המערער. ביום 13/9/16 הופיעו הצדדים לפני ועדה רפואית של המל"ל, שקבעה למערער 20% נכות בשל הצרידות. נפסק כי המערער יקבל 5,838 ₪ קצבה חודשית, וסכום של 279,299 ₪ עבור קצבאות העבר.

4. המשיב דרש את שכרו לפי שעור שכר הטרחה הקבוע בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 להלן "החוק") - 17% - מהמענק שהמערער קיבל ומ-60 הגימלאות העתידיות, סה"כ 69,670 ₪. משסרב המערער לשלם למשיב דרישה זו, הגיש המשיב את תביעתו לבית משפט קמא.

5. המערער טען בבית משפט קמא כי המשיב לא החתים אותו על הסכם בכתב, כפי שמחייב סעיף 315ז(א) לחוק ולא נתן לו דף מידע כללי לגבי עקרונות הטפול והשכר המגיע. לפיכך, לעמדת המערער, אין המשיב זכאי לשכר טרחה כלשהו.

המערער הוסיף וטען כי לא התחייב לשלם למשיב שכ"ט וכי העזרה שקיבל הייתה מינימאלית, ללא צורך לשלם עבורה כנהוג בין בעל מקצוע אחד לשני. המערער בעצמו השיג חוות דעת רפואית בעניינו וכתב את התביעה. הוא מסר אותו למשיב על מנת להגישו עבורו למל"ל. המשיב הוסיף הערה על הטופס לפיה על המערער לצרף את חתימת אשתו על חשבון הבנק, שהתנהל גם על שמה. ובזאת הסתיימה העבודה שעבד עבורו. אמנם המשיב התייצב בישיבה שהייתה קבועה לשמוע את תביעתו, אולם הוא התייצב זמן קצר לפני הישיבה מבלי להכין את המערער לקראתה, לאחר שניתק קשר עמו לאחר שהגיש את התביעה. נטען כי כאשר קיבל המערער הודעה על הישיבה העומדת להתקיים בעניינו הוא כתב למשיב הודעת מסרון והודיע לו כי בגלל הזנחתו הוא לא יכול היה להתייעץ עם עורך דין אחר, וכי לא ישלם לו כל שכר טרחה, אלא אם יזדקק לשירותיו בתביעה בשל הרעת מצב. לאחר הודעה זו יצר המשיב קשר עמו, ונפגש אתו כ-20 דקות לפני הישיבה, השתתף בה ולא הוסיף דבר פרט להערה שולית.

6. המשיב אישר את טענתו של המערער, כי לא נחתם הסכם שכר טרחה, אולם טען כי היה ביניהם הסכם לפיו המערער ישלם לו כמקובל את שכר טרחתו, והמערער הפר את ההסכם ואף התעשר על חשבונו שלא כדין. עוד טען המשיב, כי ביצע עבודה עבור המערער וכי טיעון שטען בישיבה, הביא לזכיית המערער בתביעתו.

פסק דינו של בית משפט קמא

7. בית משפט קמא קבע כי כאשר בוחנים את פעולותיו של המשיב, עולה שהוא נתן למערער שירות משפטי משמעותי: המשיב בחן את התביעה, הוסיף הערה מעשית לפיה עליו לצרף לתביעה את חתימת אשתו, שכן היה מדובר בחשבון בנק משותף. מהודעת הווטסאפ של המערער עולה כי הוא ציפה לייצוג משמעותי מטעם המשיב. עוד נקבע כי המשיב תדרך את המערער לפני הועדה תדרוך משמעותי וכי ליווה אותו בישיבה, אין לקבל טענות המערער כי המשיב לא תרם לישיבה: המשיב התנהל בנבונות כאשר לא התערב בשאלות הרופא, ולא אמר דברים מיותרים, אלא הערה חשובה שהיה בה כדי להועיל למערער ולעזור לשכנע שיש לקבוע למערער 20% נכות.

8. בית משפט קמא קבע, כשבא להעריך את שכר הטרחה המגיע למערער, שיש לקחת בחשבון שהיה פגם בשירות שנתן המשיב, שכן ניתק קשר עם המערער עד לפני מועד הישיבה לפני הועדה. בשוקלו את העבודה שנעשתה ואת הפגם כאמור, העמיד בית משפט קמא את הסכום על 17,500 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ על 20,475 ₪. כן חייב בית משפט קמא את המערער לשפות את המשיב בסכום האגרה ולשלם למשיב שכ"ט עו"ד במשפט בסכום של 4,791 ₪.

טיעוני הצדדים בערעור

9. הצדדים חזרו על טיעוניהם בבית משפט קמא.

המערער הוסיף כי בית משפט קמא לא דן בטענה העיקרית שלו שכלל לא היה הסכם לפיו המשיב יקבל שכר טרחה עבור שירותיו. לטענתו סוכם כי רק אם הועדה תפסוק לו פחות מ-20% והוא לא יקבל גימלה, יקבל המשיב שכר טרחה עבור הגשת תביעה חדשה להחמרת מצבו של המערער וזאת באספקט נוסף של נכות נפשית. כן סוכם ביניהם כי המערער יפנה אל המשיב לקוחות מלקוחותיו בתמורה לייעוץ שנתן בתביעה לפני הועדה. גירסתו של המערער נתמכת בהודעת הווטסאפ, ששלח למשיב ערב הישיבה לפני הועדה. עובדה היא שהמשיב לא פעל לפי סעיף 315ז המחייב הסכם בכתב. באשר לגובה הסכום שבית משפט קמא פסק לחובתו, טען המערער כי הוא מוגזם וכי אינו הולם את העבודה הזעירה שעשה המשיב. הנכות הוכחה מתוך חוות הדעת הרפואית שהגיש המערער. בטופס שהוגש למל"ל לא נכתב כי המשיב מייצג. המערער לא הוכיח את גובה השכר המגיע לו כמו על ידי חוות דעת מומחה. לטענת המערער מדובר בכ-25 דקות עבודה בסה"כ. לכן, לעמדת המערער, היה נכון לפסוק לתובע כ-500 – 1000 ₪ ולא יותר.

10. המשיב טען כי בישיבה הראשונה בה נפגשו, הוצגו לפניו המסמכים, והמערער התייעץ עמו בקשר לסיכויי התביעה. באותה פגישה סוכם כי המשיב יקבל שכר טרחה בשיעור זהה לאותו מכר משותף שהכיר ביניהם ושהמשיב ייצג אותו בעבר בתביעה למל"ל. לא נחתם הסכם בשל האמון שנתנו זה בזה עקב ההיכרות של מכרם המשותף. הטענה של המערער כי הוסכם ביניהם על שיתוף פעולה עתידית לא נטענה בבית משפט קמא, והיא שקרית. המערער מסר למשיב את כל החומר מיד לאחר הפגישה. המשיב שלח מיד מכתב למל"ל על כך שהוא מייצג את המערער. המערער חתם למשיב על תעודת וס"ר ויפוי כח, שאפשרו למשיב לאסוף כל חומר רפואי ולייצגו ולפעול בשמו, להתפשר, ולגבות ולקזז את שכר טרחתו של המשיב, מהסכום שיתקבל. המשיב אף הוציא הוצאות לצורך תיקו של המערער. המשיב טען לפני הועדה, טענה שהמערער לא העלה, לפיה המערער מאבד את קולו לעתים במהלך העבודה. טענה זו כפי שקבע בית משפט קמא, השפיעה על הועדה בקבלת אחוזי הנכות. גם לאחר הועדה המשיך המשיב וענה לשאלותיו של המערער. המערער הודה למעשה בחובו בתכתובת ביניהם אולם ביקש את דחיית התשלום.

דיון והכרעה

11. קביעותיו של בית משפט קמא הן קביעות עובדתיות. השופט קמא שמע עדים כי היה הסכם בעל פה לתשלום שכר טרחה, שהמשיב ביצע עבודה משמעותית בעניינו של המערער וכי מגיע לו שכר טרחה. מנגד קבע בית משפט קמא כי כיוון שהמשיב לא החתים את המערער על הסכם שכר טרחה, לא מגיע לו שכר הטרחה הקבוע בחוק אלא שכר טרחה ראוי, על פי הערכתו של בית משפט קמא את מהות העבודה שנעשה.

12. כלל ידוע ומבוסס הוא, כי ערכאת הערעור איננה מתערבת בדרך כלל בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. השופט דנציגר בע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ב-4/11/19) הביא את ההלכה בכותבו:

"כידוע, לערכאה הדיונית, אשר בידה הופקדה מלאכת ההתרשמות מהעדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם, יתרון ברור על ערכאת הערעור, אשר הכלים העומדים לרשותה מוגבלים הם [ראו: ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632; ע"פ 1275/09 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.9.2009)]. נוכח דברים אלו חזר בית משפט זה פעמים רבות על ההלכה שלפיה ברגיל לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. הלכה זו תקפה ביתר שאת במקרים בהם העובדות נקבעו על יסוד התרשמות ישירה מן העדים, כבענייננו. ברי כי במקרים אלו המשקל הרב שיש להתרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית מהעדים וליכולתה לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויותיהם משפיע על היקפה המצומצם של התערבות ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית, התערבות שתעשה אך במקרים חריגים ונדירים כאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית והיא ברורה על פניהם [ראו למשל: ע"פ 6295/05 אלי וקנין נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 25.1.2007); ע"פ 5822/08 טרייטל נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.3.09); ע"פ 2649/00 ישראל נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 16.8.01); ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 690]".

13. אבדוק עתה אם יש מקום לקבוע כי השופט טענה במסקנותיו ובקביעותיו.

המערער טען כי בית משפט קמא לא דן כלל בטענה שלו לפיה לא נכרת הסכם בינו לבין המערער לפיו הוא ישלם למערער שכר טרחת עורך דין, והסתפק בקביעת השכר הראוי.

אין לקבל טענה זו: מפסק דינו של בית משפט קמא עולה בבירור כי הוא קיבל את גירסתו של המשיב לפיה סוכם על קבלת שכר טרחה כנהוג. יש לציין כי בחוק יש קביעה לפיה שכר הטרחה יעמוד על האחוזים שנקבעו בסעיף 315ב לחוק.

המערער טען בערעורו כי הוא סיכם עם המשיב שהמשיב יקבל את שכרו בכך שהוא יפנה אליו לקוחות, אולם טענה זו נטענה רק בערעור, וזו הסיבה שבית משפט קמא לא דן בה.

14. נראה כי התכתובת בין המערער למשיב לאחר זכייתו של המערער בועדה, תומכת בגירסת המשיב לפיה היה הסכם כי הוא יקבל שכר טרחה עבור ייצוגו של המערער בועדה, ובאמון שבית משפט קמא נתן לגירסה זו. להלן תמציתה של ההתכתבות: ב-5 באוקטובר כותב המשיב למערער בהודעת ווטספ "שבוע טוב, תעשה מאמץ להיפגש אתי היום או מחר, כדי שנסגור את עניין התשלום שכ"ט. תודה". המערער לא עונה לו שמה פתאום הוא דורש שכ"ט שהרי לא סוכם כי הוא יקבל שכ"ט, אלא הוא כותב לו כי הוא בבדיקות ועמוס ומציע למשיב "סע לחופש ונלבן את הסוגיה ברוח טובה לאחר סוכות". המשיב עונה לו "אני לא מבין את כל הסיפור הזה אבל שיהיה" ועל כך משיב המערער "מה הלחץ אני לא מבין, ממילא עוד לא קיבלתי את הכסף, מה כ"כ דחוף". המשיב מתפלא על כך שהמערער עדיין לא קיבל את הכסף ומבטיח לבדוק ולעדכן מדוע הכסף לא נכנס. בהמשך מודיע המשיב למערער כי ברר עם המל"ל ועולה כי הכסף הופקד כבר ב-30/9/16, ושוב המערער כותב כי הוא נורא עייף ולחוץ וכי כנראה הכסף נכנס לחשבון שאינו בשימוש. המשיב משיב לו כי הוא יברר לאיזה חשבון. בהמשך המערער מתלונן לפני המשיב כי המל"ל לא שילם לו עבור השנתיים הראשונות. המשיב מייעץ לו מה לעשות. המשיב ממשיך לדרוש את שכר הטרחה והמערער טוען כי הוא עסוק. ב-6/10 יש תכתובת ארוכה ביניהם בה, ובהמשכה מפרט המשיב למערער מהו שכר טרחתו. המערער טוען כי המשיב מציק לו בהודעות. שוב המערער אינו טוען כי למשיב לא מגיע שכר טרחה, אולם מזמין אותו לבירור ולשיחה אישית. המשיב עונה לו בווטסאפ ארוך וכעוס כי הגיע הזמן "לעשות סדר בבלאגן", ושלסגור חשבון לוקח שתי דקות. על כך משיב לו המערער כי לא התכוון לעלוב בו וכי "לא עשית לי כל רע ואין סיבה שתיפגע ממני" והם קובעים להפגש במשרד. עולה מהתכתובת שהמערער לא הכחיש אותה, כי המערער לא טען מעולם שלא היה ביניהם הסכם לתשלום שכר טרחה או שלא מגיע למשיב שכר טרחה, אלא שהוא מנסה לדחוק את הקץ ולמשוך את המשיב ב"לך ושוב".

15. מסקנתי היא אם כן שאין טעות בפסק דינו של בית משפט קמא שקבע כי היה הסכם אם כי לא בכתב לפיו ישולם למשיב שכ"ט.

16. עוד טען המערער, כאמור, כי המשיב לא הוכיח את שכר טרחתו וכי בית משפט קמא טעה כאשר העריך את העבודה המזערית בסכום שפסק.

גם בגובה שכר הטרחה שפסק בית משפט קמא, לא מצאתי מקום להתערב. שכר הטרחה נקבע בסעיף 315ב לחוק. המשיב חישב לפי הסכום המינימאלי הקבוע – 17%. בית משפט קמא הפחית את הסכום שחושב לפי 17% לכדי כשליש. יש להדגיש כי על פי חוק העבודה הנדונה איננה נמדדת על פי שעות שהושקעו בה. לא מצאתי לנכון להתערב בה אלא להתחשב בגובהה בכך שלא אפסוק שכר טרחה והוצאות בערעור זה.

17. הערעור נדחה. אין צו להוצאות ככל שהמערער הפקיד עירבון בערעור, יש להחזיר לו אותו באמצעות בא – כוחו.

ניתן היום, ג' אייר תש"פ, 27 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.