הרקע , והצדדים לתובענה

1. התובע 1 הינו אלמן ורשום כבעלים בשלמות (לאחר שירש את זכויות אשתו ז"ל במחצית הדירה) של הדירה הידועה כתת חלקה 65/1 בגוש 17805 במגדל העמק. הדירה משועבדת במשכנתא ללא הגבלת סכום לטובת בנק מזרחי טפחות בע"מ מיום 8.8.16.
2. התובע 1 הוא אביהם של יתר התובעים. לשם הקיצור ייקראו התובעים להלן: התובע 1- "התובע". התובע 2- "הבן " או "עומרי". התובעת 3- "הבת " או "לירז".
3. הנתבע הוא מי שהתקשר עם התובע בהסכם למכירת הדירה הנ"ל (להלן –"ההסכם"). ההסכם נחתם ביום 27.10.16. הערת אזהרה בגין ההסכם נרשמה ביום 2.11.16.

הסעד המבוקש בתובענה

1. התובעים מבקשים הצהרה לפיה ההסכם הנ"ל נחתם אך למראית עין בין הצדדים וכן נחתם מתוך לחץ, איומים , כפיה, הטעיה ועושק ועל כן הינו בטל ומבוטל. כן נתבקש צו למחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע על יסוד ההסכם.
2. ראוי להדגיש כבר בשלב זה כי למרות שלתובעים , כפי שיפורט להלן, טענות רבות ומגוונות כנגד נסיבות חתימות התובעים 2-3 על בקשה למחיקת הערת אזהרה שרשומה היתה על הדירה הנ"ל, לטובת תובעים 2-3, לא נתבקש שום סעד הצהרתי לפיו יוצהר על בטלות הבקשה הנ"ל ו/או רישום מחדש של הערת האזהרה שנמחקה באמצעות אותה בקשה.

טענות התובעים (מתוך התביעה ולפי סדרן)

1. עובר לחתימת ההסכם נקשרה שותפות בין התובע לצד שלישי מר קובי מויאל (ייקרא להלן -"השותף") בעסק של ניהול קייטרינג (להלן-"העסק") שניהל השותף. עוד קודם לאותה התקשרות בשותפות, יצר השותף חובות גדולים לעסק במאות אלפי ₪. גם לאחר ההתקשרות בשותפות פיזר השותף שלא בידיעת התובע ושלא באישורו שיקים ללא כיסוי, ביניהם שיקים של התובע ויצר חובות רבים.
2. בין היתר יצר השותף טרם ההתקשרות בשותפות, חוב כלפי הנתבע בגין הלוואה לעסק בסך של 400,000 ₪ (להלן- "ההלוואה הראשונה"). הלוואה זו שנתן הנתבע לשותף הינה "הלוואה חוץ בנקאית" אולם לא נחתם בגינה מסמך בכתב כדרישת סעיף 2 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג-1993.
3. לאחר כינון השותפות הגיעו התובע והשותף לנתבע שוב לצורף קבלת הלוואה נוספת בסך של 600,000 ₪. באותה עת לא ידע התובע על ההלוואה הראשונה. כעירבון להלוואה הנוספת שיעבד התובע את דירתו לנתבע. התובע לא התכוון להעביר זכויותיו בדירה לנתבע.
4. עובר לשעבוד ולאחר מות רעייתו, ויתרו בנו ובתו על זכויות הירושה מאמם ז"ל, באופן זמני ובשלב מסוים נרשמה הערת אזהרה לטובת שניהם מתוך כוונה כי הם יירשמו את אביהם ומלא הזכויות בדירה בבוא העת.
5. בסופו של דבר חזר בו הנתבע מהסכמתו להלוות לתובע ולשותפו את ההלוואה הנוספת, ודרש מן התובע את פירעון ההלוואה הראשונה שנטל השותף , תוך שהוא מפעיל על התובע לחץ רב ואיומים. במסגרת זו הביא את התובע לעו"ד מטעמו של הנתבע אשר ערך הסכם למכירת הדירה. התובע הוחתם על ההסכם מבלי שהוסברו לו תוכנו וההשלכות הנובעות ממנו. בפועל הובטחו בהסכם האינטרסים של הנתבע בלבד. עוה"ד שערך את ההסכם הפר את חובת הנאמנות שחב הוא כלפי התובע . מעמד חתימת ההסכם תועד בסרט וידאו וניתן לראות כי התובע הוחתם בעמידה, במהירות וללא שניתנה לו שהות לעיין בהסכם ולהבין את השלכותיו.
6. כמו כן הוחתם התובע על מסמך (להלן:- "הקבלה") בו הוא מאשר לכאורה שקיבל סך של 400,000 ₪ מן הנתבע במזומן בגין הדירה וכי היתרה תשולם לו בעת המסירה.
7. לא נתקיימה גמירות דעת של התובע ומסויימות בנוגע לתנאי ההסכם והקבלה .
8. נסיבות חתימת ההסכם והקבלה מקימות לתובע עילות ביטול מסוג הטעייה, כפיה ועושק שכן אלו נחתמו תחת לחץ.
9. לאחר חתימת ההסכם אף הפעיל הנתבע לחץ רב על בנו ובתו של התובע כדי שיסכימו לביטול הערות האזהרה שנרשמו לטובתם. במסגרת זו הגיע הנתבע יחד עם עו"ד פעמים לביתו של התובע, ותוך שהוא מפעיל לחץ רב על בנו ובתו ניסה להחתימם על הסכמה לביטול הערות האזהרה שהיו רשומות לטובתם על הדירה. תחילה הם סירבו אך נוכח הלחץ המתמשך, ולאחר שעו"ד של הנתבע איים כי אם לא יחתמו התובע יפגע, הם נאלצו בלית ברירה לחתום על בקשת ביטול הערת האזהרה שלטובתם הנ"ל, הכל מתוך עושק וכפיה.
10. מאז חתימת ההסכם, הנתבע ממשיך להפעיל לחץ על התובע על מנת שזה ידאג למחיקת המשכנתא הרובצת על הדירה לטובת בנק מזרחי טפחות.

הגנת הנתבע וטענותיו

1. התביעה קנטרנית וכל ייעודה למלט את התובע מקיום התחייבויותיו לפי הסכם המכר.
2. טענות התובע שקריות. הסכם שנחתם הוא הסכם אמיתי ולא למראית עין. ההסכם נחתם מרצונו החופשי של התובע . יחד עמו נחתם גם ייפוי כח בלתי חוזר. התובע הבין את תוכנם של המסמכים עליהם חתם ואת המשמעויות הנובעות מהם.
3. הנתבעים 2-3 חתמו מרצונם החופשי על בקשות לביטול הערת האזהרה שנרשמו לטובתם ועל יסוד הסכמתם זו נמחקה אותה הערה ולאחר מכן נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע, כדין.

העיסקה אף דווחה לרשות המיסים, והתובע קיבל פטור מתשלום מס שבח.

1. לא נתקיימו מצד הנתבע הטעייה, כפיה או עושק. טענות התובע הן טענות על-פה כנגד מסמך בכתב.
2. טענות התובע בדבר הפעלת איומים ולחץ נטענו באופן כללי וללא פירוט של זמנים ומקומות כנדרש לפי הדין. על התובע חלה חובת הוכחה מוגברת של טענותיו אלו.
3. רק עילת "חוזה למראית עין" מקימה בטלות. עילות ההטעיה ,העושק והכפיה אינן מזכות בבטלות מיידית.
4. חתימת התובע על ההסכם מעידה על גמירות דעתו. היא גם יצרה מצג עליו הסתמך הנתבע. בהסכם המכר שנחתם מתקיימת גם דרישת המסויימות.
5. התובע אף הסכים שיתרת ההלוואה לבנק מזרחי טפחות בסך של כ- 150,000 ₪ (למועד החתימה על ההסכם) תסולק מתוך תמורת מכירת הדירה .
6. גם בנו ובתו חתמו על הבקשה למחיקת הערת האזהרה לאחר שהבינו את תוכנה. אפילו לפי גרסתם , מי שהפעיל עליהם לחץ לא היה הנתבע אלא אביהם התובע.
7. באשר לאחד ממועדי התשלום נפלה טעות סופר בהסכם שתוקנה בקבלה הנ"ל.
8. הטענות לקיומם של לחץ, הטעייה כפיה ועושק הן חסרות שחר ובסיס.

חומר הראיות

1. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית . לתצהיר התובע צורפו המסמכים שנחתמו כאמור לעיל וכן דיסק/תקליטור המתעד את מעמד חתימת ההסכם .
2. מטעם הנתבע הוצגו תצהירי עדות ראשית שלו ושל עו"ד עימראן חטיב שערך את ההסכם, בצירוף הודעות שומה, וצילומים של יפוי הכח שנחתם ות.ז. של התובע.
3. העדים מטעם כל אחד מן הצדדים חזרו על הטענות של הצדדים. העדים כולם נחקרו בחקירות נגדיות .
4. אדון להלן במחלוקות שבין הצדדים .

הערה מקדימה – כל ההדגשות בקו מכאן ואילך אינן במקור.

איומים, לחץ וכפיה

1. לאחר עיון בראיות שהובאו בפניי, בפרט עדותו של התובע בחקירתו הנגדית, אני דוחה טענותיו בדבר קיומם של איומים, לחץ או כפיה.
2. התובע נשאל והעיד:

"ש. טקס החתימה על הסכם המכר כולו התקיים במשרדו של עו"ד חטיב?

ת. התקיים במשרדו של עו"ד חטיב. האוירה היתה בסדר. אמר לי יא חביבי, יא חביבי, מה

שלומך?" (ע' 11 ש' 16-17).

" ש. נכון שהחתימה על הסכם המכר נסתיימה בלחיצות ידיים וחיבוקים?

ת. יכול להיות, לא זוכר, אבל יכול להיות". (ע'12 ש' 32-33).

"ש. אני חוקר אותך כמה דקות טובות ואתה טוען בתצהירים שלך ובכתבי הטענות שלך שכפו

עליך לחתום על ההסכם ואתה חוזר על זה בתצהיר אם כי לא בפירוט, שאלתי אותך הרבה

שאלות בעניין ולא שמעתי בעניין שום טענה לכפייה?

ת. לכפייה של הדירה או חתימה של הדירה?

ש. כן.

ת. לא הייתה כפייה".

1. גם צפייה בדיסק שהוצג יחד עם תצהירו של התובע, הכולל שני קטעי וידאו (האחד, חתימה על ההסכם עצמו והשני, ניסוח וחתימה על הקבלה ) מלמד כי שררה במקום אוירה נינוחה, ללא איומים או לחץ ואף נאמרו באותן נסיבות דברים שהעלו צחוק על פני התובע.
2. לסיום עניין זה אני מוצא לציין כי לפי חקירתו הנגדית של התובע, המקום היחיד בו הופעל לחץ היה במעמד בו דרש הוא מילדיו לחתום על הבקשה לביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובתם. התובע הודה כי מעמד זה היה בתוך ביתו שלו, כי הנתבע כלל לא נכח באותו מעמד, אלא נכח עו"ד חטיב, וכי מי שהפעיל לחץ היה התובע עצמו על ילדיו באופן שדרש מהם לוותר על זכויות שהיקנה להם לפי הערת האזהרה הנ"ל בדירה, מבלי שסיפר כי הדבר נועד לצורך התחייבויות שיש לו כלפי צדדים אחרים (ראה עדותו בע' 16 בין השורות 3-34. ראה גם עדות הבת בע' 25 ש' 6-7 לגבי דברים שנאמרו לה ע"י התובע בטלפון. ראה גם עדות הבן בע' 30 ש' 28 ואילך לפיה, "הלחץ" המדובר היה בדמות צעקות והתלהמות של התובע בביתו, שכאשר אלו התחילו, עזב עוה"ד את הדירה, משמע גם עוה"ד לא היה מעורב ביצירת אותו "לחץ" ).
3. לאור כל האמור, אני דוחה את כל הטענות שלפיהן חתם התובע על ההסכם לאחר שאוים , או תחת לחץ או כפיה.

עושק

1. לצורך עילת העושק נדרש קיומם של שלשה יסודות:-

א. מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון.

ב. ניצול של הנ"ל ע"י הצד שכנגד להסכם.

ג. תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל.

1. לאחר שעיינתי בחומר הראיות ועדויות הצדדים, סבורני שיש לדחות גם טענה זו.
2. בענייננו מדובר בהסכם למכירת דירה בבית משותף. על מנת להוכיח כי תנאי העסקה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, בנסיבות בהם התנאי העיקרי מבחינת התובע הינו מחיר הדירה, היה על התובע להציג חוות דעת שמאית המוכיחה שאכן כך הדבר. התובע לא טרח להציג חוות דעת כאמור.
3. בסיכומיו טען ב"כ התובע (בסעיפים 34-33) כי התובע לא קיבל שום תמורה בעד הדירה וכי על אף שחתם על הקבלה הנ"ל, תוכנה הוא פיקטיבי שכן הוא לא קיבל את הסכום הנקוב בה.

טענה זו בכל הכבוד אינה יכולה לענות על היסוד "תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה...", שכן, אי מתן תשלום בניגוד למוסכם בהסכם הינה פעולה (או מחדל) חיצונית ל"תנאי החוזה " והיא איננה "תנאי בחוזה". "תנאי החוזה " נבחנים על פי הכתוב בו או המוסכם בין הצדדים ולא על פי התנהגות הצדדים לאחר שתנאי החוזה סוכמו.

1. התנהגות מפרה של צד לחוזה יכולה להוות עילה לביטול החוזה בשל הפרתו, כאירוע מאוחר למועד קביעת תנאי החוזה, אך לא תשמש כנסיבה לביטול החוזה על יסוד עילת העושק שתנאיה ויסודותיה נבחנים כל כולם ביחס למועד שהינו עובר למועד כריתת ההסכם.
2. על כן אני דוחה גם את טענת העושק.

ביטול הערת האזהרה לטובת הנתבעים 2-3

1. כפי שציינתי קודם, בעניין זה לא נתבקשה במסגרת הסעדים שנתבקשו בתביעה (ראה במבוא לתביעה ובסעיף 33 לתביעה המסכם את הסעדים המבוקשים) כל הצהרה כי ביטול הערת האזהרה נעשה שלא כדין, הגם שבגוף התביעה נטען כי הבקשה נחתמה בתנאי כפיה ועושק.

בהיעדר סעד המבוקש בעניין זה, הופך הדיון בו לתאורתי בלבד. די בכך כדי לדחות כל טענה בעניין זה.

1. למעלה מן הצורך אציין כי על אף שהבת מופיעה בתביעה זו כתובעת, עולה מעדותה (ע' 27 ש' 11-14) כי לא היא הגישה את התביעה וספק רב, אם זו הוגשה על דעתה כלל.
2. כמו כן מעדות הבן עולה (ע2' 9 ש' 18-21) כי עילת הגשת תביעתו מבוססת על דברי אביו כי האב לא קיבל תמורה עבור מכר הדירה.
3. עוד עולה מעדויות הבן והבת, כי עובר למעמד חתימתם על הבקשה לביטול הערת האזהרה, נכחו בביתם שניהם יחד עם אביהם התובע וכן עוה"ד חטיב שערך את ההסכם בין הצדדים. כמו כן עולה כי הנתבע עצמו לא היה מעורב כלל ב"לחץ" שהופעל על הבן והבת, אלא מקורו של לחץ זה באביהם עצמו . (ראה עדות הבת בע' 25 ש' 6-7 לגבי דברים שנאמרו לה ע"י התובע בטלפון. ראה גם עדות הבן בע' 30 ש' 28 ואילך לפיה, "הלחץ" המדובר היה בדמות צעקות והתלהמות של אביו התובע בביתו, שכאשר אלו התחילו, עזב עוה"ד את הדירה, משמע גם עוה"ד לא היה מעורב ביצירת אותו "לחץ").
4. לא יהיה מיותר גם לציין כי התובעים לא טרחו להציג בפניי את טופס בקשת הביטול של הערת האזהרה הנ"ל (הגם שאין מחלוקת כי זו היתה רשומה ובוטלה) , על מנת לבדוק אם נרשמה בגין "התחייבות" שמסר להם אביהם בעניין הדירה. מסמך "התחייבות" של התובע כלפי בנו ובתו, ככל שאכן קיים הוא, לא הוצג בפניי. כמו כן מעדויות הבן והבת בחקירתם הנגדית עולה, בהיעדר מסמך בכתב, לכאורה, כי אביהם התחייב שהזכויות בדירה תועברנה אליהם בירושה אם ילך חס ושלום לבית עולמו (עדות הבת ע' 23 ש' 3 . עדות הבן ע' 30ש' 6-10 ) וספק רב, אם למסמך המדובר, אשר לכאורה, מקנה זכויות ירושה, יש תוקף כלשהוא במהלך חיי האב.

הטעיה, היעדר גמירות דעת והסכם למראית עין

1. עילות ביטול אלו כרוכות זו בזו כפי העולה מטענות התובע ועל כן אדון בהן יחדיו.
2. לפי גרסת התובע בתביעתו, עובר להיכרותו עם הנתבע, היה חייב השותף לנתבע חוב בסך של 400,000 ₪ בגין עסק קייטרינג שהיה בבעלות השותף (להלן:-"העסק"). לימים, ולאחר שכבר נוצר החוב הנ"ל, התקשר התובע בעסקת שותפות בעסק עם השותף בעסק הנ"ל, והסתבר לו, (לפי האמור בתביעה ובסעיף 6 לתצהירו -ת/1) כי הוא חייב לנתבע בגין העסק חוב בסך 400,000 ₪. על קיומו של חוב זה לנתבע, נודע לתובע רק לאחר התקשרותו בעסקת השותפות הנ"ל, כשהגיע יחד עם שותפו כדי לבקש הלוואה נוספת (בסך של 600,000 ש"ח) מן הנתבע, (סעיף 8 לת/1).
3. לטענת התובע, במעמד בקשת ההלוואה הנוספת, היתנה הנתבע את מתן ההלוואה הנוספת הנ"ל בחתימת התובע על הסכם שיבטיח את החזר ההלוואות הנ"ל באמצעות שיעבוד דירתו.
4. לטענת התובע, הוא לא הבין כי הוא חותם על הסכם מכר, תוכן ההסכם לא הוסבר לו והוא הוחתם על הסכם המכר מבלי שהבין את תכנו ואת ההשלכות הנובעות ממנו, זאת, במעמד (חתימת ההסכם) שמשכו היה קצר ואשר צולם ע"י הנתבע עצמו. כמו כן הוחתם באותו מעמד על הקבלה (ת/1 א-1) המאשרת לכאורה כי הוא קיבל תשלום של 400,000 ₪ על חשבון התמורה בגין מכירת דירתו, זאת שעה שהוא כלל לא קיבל תשלום כלשהוא באותו מעמד.
5. בסיכומיו טען התובע כי חוזה המכר שנחתם מבלי שהבין את תוכנו, והוטעה לחשוב כי הוא אך הסכם שיעבוד, נכרת בהיעדר גמירות דעת מצדו (התובע טען בתביעתו גם להיעדר מסויימות, ברם, עיון בנוסח הסכם המכר מלמד כי נוסח עונה לדרישת המסויימות ולכן לא מצאתי מקום להרחיב בעניין זה). כן טען כי ההסכם נכרת תוך הטעייתו כי מדובר בהסכם שיעבוד, והוא אינו אלא הסכם למראית עין כאשר ההסכם האמיתי, הנסתר מן העין, אינו אלא הסכם לשיעבוד דירתו בגין חוב לנתבע.
6. הנתבע בכתב הגנתו, הכחיש את כל טענות התובע. הנתבע טען כי עדות התובע וטענותיו כנגד ההסכם הן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. לטענתו הסכם המכר הוא אמיתי. כמו כן , בסיום החתימה לחצו הצדדים ידיים ואף התלוצצו ביניהם. עוד נטען כי החתימה על הקבלה הנ"ל תומכת בתוקפו של הסכם המכר ואף מתקנת טעות סופר בהסכם המכר ביחס לשנה בה תשולם יתרת התמורה בסך של 300,000 ₪ (3/2017 ולא 3/2018 כפי שצוין בהסכם). עוד נטען כי מדובר בעסקה שדווחה לרשויות המס.

1. לחלופין ביקש הנתבע, שככל שבית המשפט יכיר בטענת התובע כי מדובר בהסכם למראית עין, ידון בית המשפט "בהסכם לשיעבוד הדירה, שבקיומו הודה המוכר, להבטחת החזרת החובות, אליהם התייחס המוכר בהמרצת הפתיחה, ונפקותו. ודוק, סעיף 2(ב) לחוק המשכון תשכ"ז – 1967 מורה כי הוראותיו של חוק המשכון יחולו על כל עסקה שכוונתה שיעבוד נכס כערובה לחיוב , יהא כינויה של העסקה אשר יהא". (ההדגשות בקו כאן הן במקור-י.א.).
2. אסקור להלן את הראיות והעדויות הנוגעות למחלוקת בעניין אמיתות/ אי אמיתות הסכם המכר.
3. בעדותו בפניי (ע' 8 ש' 4 ואילך) אישר התובע כי הנתבע ביקר בדירתו וראה אותה. כשנשאל אם היה הביקור לפני או אחרי חתימת ההסכם השיב (ש' 10) "וודאי שאחרי".
4. לתובע הוצג בחקירתו הנגדית גם סרטון שהוקלט במהלך אותו ביקור ולאחר שצפה בו אישר (ע' 11 ש' 13 ואילך) כי אמר לבתו בעת אותו ביקור, שהנתבע הוא חבר שבא לראות את הבית . הוא נשאל והשיב בהמשך :

" ש. כשחתמת על ההסכם, נכון שידעת שאתה חותם על הסכם מכירת הדירה?

ת. ממש לא. באתי לעניין התחייבות דירה ולא מכר דירה.

ש. מה זה התחייבות דירה?

ת. אנחנו קבענו במשרד של הנתבע שאני מתחייב התחייבות לדירה. התחייבות על 400,000 ₪. שאני מתחייב לתת לו 400,000 ₪ אם הוא יתן לנו עוד 600,000 ₪ שהוא אמור לתת וזה התחייבות. זה לא למכור את הדירה, זה התחייבות לדירה.

שאלת בית המשפט: אני לא מבין מה זה התחייבות לדירה. תסביר איך הדירה קשורה להתחייבות?

ת. כשהיינו אצל הנתבע במשרד, אני וקובי בן מויאל שהייתי שותף איתו, דיברנו עם הנתבע ואמרנו לו שאנחנו רוצים ממנו הלוואה של 600,000 ₪ ו- 400,000 ₪ של הדירה. הוא אמר בסדר אני אתן לכם. עלינו לעורך הדין, אבל התחייבות הדירה, לא למכור את הדירה.

ש. מה זה התחייבות לדירה?

ת. אם לא נשלם לו כל חודש 50,000 ₪, אז הוא ייקח את הדירה. לא למכור את הדירה בשום פנים ואופן. לא דיברנו בכלל על מכירת דירה".

1. כן נשאל והעיד התובע (עמ' 12 ):

" ש. אני מבין שניגשת למשרדו של עו"ד ח'טיב כדי לחתום על ההסכם למכירת הדירה שאתה מכנה אותו מסמך להתחייבות מעצמך, מרצונך החופשי והטוב כפי שהסברת עכשיו לבית המשפט, האם זה נכון?

ת. באתי לחתום להתחייבות ולא למכור את הדירה. יש הבדל לתת לו התחייבות שאם אני לא נותן לו כל חודש 50,000 ₪ אז אני נותן לו את הדירה שלי, אבל לא למכור לו את הדירה.

ש. אבל אותה התחייבות שבעצם חתמת על הסכם מכר דירה. אתה אומר שהבנת התחייבות. הגעת מרצונך לחתום עליו נכון או לא?

ת. הגעתי מרצוני להתחייבות לתת את הדירה ולא למכור את הדירה.

ש. ובאותו מסמך התחייבות שעליו חתמת. מה היה כתוב? קראת אותו?

ת. וודאי זה הסכם של מכירת דירה אבל התגלה לי את זה בסוף. כל החתימה שנעשתה אני לא ראיתי את הכותרת של המסמך שזה מכירת דירה. רק אחרי יומיים נתגלע (צ.ל. "נתגלה" –י.א.) לי שזה מכירת דירה.

ש. אבל אתה אומרת שקראת את ההסכם. זה כתוב בעברית.

ת. לא קראתי שום דבר.

ש. קודם שאלתי אותך אם קראת את ההסכם ואמרת שכן.

ת. לא קראתי שום דבר, אני רק חתמתי, זה מה שאמר לי לעשות העורך דין.

ש. במהלך החתימה על ההסכם, נכון שהיית מעורב בהליכים שהתנהלו במשרד של עו"ד ח'טיב במהלך החתימה על ההסכם?

ת. מעורב במה?

ש. למשל מסרת לו העתק מתעודת הזהות שלך.

ת. כן.

ש. מסרת לו נסח רישום ואמרת לו שזה הנסח המקורי שאתה רוצה לשמור אצלך וביקשת שיצלמו אותו ושתחתום על ההעתק וזה מה שאכן נעשה. היה או לא היה?

ת. לא היה דבר כזה. פשוט חתמנו והלכנו. זה הכל. הכל נמצא אצל העורך דין ואצל הנתבע. אני לא קיבלתי כלום. הלכתי ריק הביתה.

ש. לא היה בידך תיק?

ת. היה בידי תיק. התיק היה צר מאוד שהוא הכיל הרבה הרבה מסמכים.

ש. נכון שבמועד חתימה על ההסכם אצל עו"ד ח'טיב חתמת אך על אישור קבלת כספים.

ת. אמת.

ש. נכון שאותו אישור נערך בנוכחותך ובמעורבותך.

ת. אמת.

ש. נכון שהחתימה על הסכם המכר הסתיימה בלחיצות ידיים וחיבורים.

ת. יכול להיות, לא זוכר אבל יכול להיות שכן".

1. בחקירתו הנגדית נשאל התובע באשר לאפשרות כי פעל לביטול הסכם המכר זמן מה לאחר החתימה עליו וכך השיב התובע (ע'12 ש' 34 ואילך):

" ש. נכון שלאחר החתימה על הסכם המכר עם הנתבע, ניהלת קיומו של משא ומתן כדי לבטל את הסכם המכר, להחזיר לו את התמורה ואף הסכמת לשלם לו קנס בסך של 70,000 ₪.

ת. זה היה אחרי התהליך, אחרי ההסכם. ניגשתי אליו כי למה? אחרי יומיים הוא התקשר לקובי, השותף שלי ואמר לו קובי אני מבטל את החוזה מה שעשינו. זאת אומרת גם את ה- 600,000 ₪ וגם את ה- 400,000 ₪ ואמרתי לו בסדר אבל אין בעיה שיבטל את ה- 600,000 ₪ אז שיבטל גם את הדירה. הוא אומר, לא אין דבר כזה, שנעלה אליו למשרד. הוא רוצה את ה- 400,000 ₪.

ש. הגעת למשרד של הנתבע לבדך כדי לבטל את ההסכם.

ת. פעם הייתי לבד ופעם הייתי עם קובי.

ש. אלי בקסיס אף פעם לא הצטרף לפגישות שלך עם הנתבע.

ת. הוא הצטרף איזו פעם אחת או פעמיים. אלי בקסיס הוא חבר שלי".

1. בהמשך עדותו (ע'14 ש' 2-14) אישר התובע כי לאחר שנחתם ההסכם התקיימה פגישה אצל הנתבע בה נכח גם מר אלי בקסיס, חברו של התובע בניסיון להגיע להסכמה לביטול ההסכם. התובע אישר כי במהלך אותה פגישה הוא הציע להחזיר לנתבע סך 400,000 ₪ ששולם לו וכי הנתבע ביקש גם "קנס" בסך של 70,000 ₪ והתובע הסכים לכך והתחייב לפעול לפי אותו סיכום עד למועד מסוים (המועד עצמו לא פורט) ובסיום אותה פגישה הוא חיבק את הנתבע ולחץ את ידו.
2. תמיכה לאמיתות דברי התובע בדבר קיומה של אותה פגישה נמצאת בעדות הנתבע בתצהירו, בסעיף 10 (פיסקה שניה) באשר לפגישות שנתקיימו ביניהם לאחר חתימת ההסכם, שם הצהיר "באחת הפגישות, הוא הציע לי לבטל את הסכם המכר ולהחזיר לי את הסכום הנ"ל ששילמתי לו".
3. תמיכה נוספת לכך נמצאה בעדותו של הנתבע (ע' 35 ש' 34) שם נשאל והשיב:

" ש. ואחרי שגילית שיש בעיה עם התובע 1 שהוא מבקש לבטל את ההסכם, מה אמרת בנוכחות בקסיס?

ת. אין לי בעיה. שיחזיר לי את ההוצאות, שיחזיר לי את הכסף, בבקשה".

1. הנתבע העיד בחקירתו הנגדית (ע' 33 ש'2 ואילך) כי הוא מכיר את השותף הנ"ל (קובי מויאל) וכי גם השותף היה לקוח של הנתבע במסגרת עיסוק הנתבע כחלפן כספים. הנתבע הכחיש כי השותף היה חייב לו באותה תקופה כספים.
2. בסעיף 4 לתצהירו (נ/1) העיד הנתבע כי שילם לתובע מקדמה בסך 400,000 ₪ במזומן זאת בלא שפירט היכן ובאיזה נסיבות שולם הסך הנ"ל.
3. באשר לאופן ומקום תשלום הסך 400,000 ₪ נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית והשיב (ע' 34 ש' 16 ):

" ש. איך שילמת את הכסף לתובע 1, את ה- 400,000 ₪.

ת. שתי החבילות, כל חבילה של 200,000 ₪, הוא קיבל סך הכל 400,000 ₪ אצלי בבית במזומן.

ש. מי הנוכח שנתת לו את ה- 400,000 ₪ לכאורה?

ת. אני והוא לבד ואשתי בבית.

ש. אשתך ראתה שאתה מוסר לו את ה- 400,000 ₪?

ת. כן.

ש. למה לא זימנת אותה לעדות?

ת. תזמן אותה. היא לא בעניינים. לא ישבה איתנו. בתחום עבודה שלי כל יום אנשים מגיעים אליי לבית או במשרד, היא לא יודעת על מה קיבל כסף. שאלת מי היה נוכח בבית אבל לא בעסקה.

ש. זאת אומרת שמה שרשום בסעיף 8.1 (א) להסכם המכר, הוא לא נכון.

ת. מה זאת אומרת?

ש. רשום שסך של 400,000 ₪ במעמד חתימת ההסכם.

ת. זה קיבל את הכסף והמשרד של העורך דין נתנו לו מסמכים והמשרד של העורך דין רחוק מהבית 2 דקות והוא אישר קבלת הכסף בתצהיר ובהסכם. מהבית הלכנו למשרד של העורך דין. זה מרחק של 2 דקות.

ש. איפה היה הכסף כל הזמן הזה?

ת. עם התובע 1.

ש. איך? תתאר לנו איך זה היה?

ת. לתובע 1 היה תיק.

ש. תתאר לנו.

ת. מה שזכור לי, היה לו תיק שחור. תיק יד.

ש. באיזה שטרות מסרת לו את הכסף.

ת. שטרות של 200 ₪ בשתי חבילות.

ש. איפה ספרתם את הכסף.

ת. זה ספור. ניילונים. סגור. כסף סגור, מגיע מהבית. רשום עליו.

ש. יש לך תיעוד למשיכה של הכסף הזה.

ת. יש לי תיעוד של מיליונים. אני אדם שמתעסק בכסף. זה אצלי במשרד בכספת. אני חלפן כספים, לא חנות ירקות".

1. בהמשך עדותו (ע'35 ש' 24-27 ) העיד הנתבע כי בדק באמצעות בא כוחו את הזכויות בדירה טרם החתימה על ההסכם וכי הוא זה ששילם את שכר טרחת עורך הדין (להלן עו"ד חטיב) בגין ההסכם (שם ש' 30-33).
2. עו"ד חטיב העיד גם הוא. בתצהירו (נ/2) כי הוא ערך את ההסכם בין הצדדים. הוא הכחיש את טענות התובע וילדיו בדבר חתימה על הסכם או מסמכים אחרים תחת לחץ ואיומים. כן העיד בתצהירו כי הוא שדיווח על ההסכם לרשויות המס וכן מחק את הערת האזהרה לטובת ילדי התובע ורשם הערת אזהרה לטובת הנתבע.
3. בחקירתו הנגדית אישר עו"ד חטיב כי ייצג את שני הצדדים בהסכם. כן העיד כי ההסכם משקף את הסכמות הצדדים "אחד לאחד" . כן עולה מעדותו כי על אף שידע על קיומן של משכנתא (לטובת בנק) והערת אזהרה (לטובת ילדי התובע) ערך את ההסכם באופן בו משולמים במעמד החתימה סך של 400,000 ₪, לדבריו, תוך השארת יתרת תשלום בסך 300,000 ₪ לכיסוי ההתחייבויות המוכר ככל שלא תוסרנה. הוא העיד כי היה בפניו נסח רישום. את ההסכם ביקש ממנו הנתבע לערוך, הצדדים הגיעו אליו "באותו יום בערב ואפילו לקראת הלילה ואז ערכתי את ההסכם, הסברתי לאנשים את ההסכם, חתמו עליו וזהו" (ע' 37 ש' 18-19).
4. כן העיד עו"ד חטיב כי לא עמד על כך שילדי התובע יגיעו לחתום על בקשה לביטול הערת אזהרה עובר לחתימת ההסכם אלא הסתפק בדברי התובע כי לא תהיה בעיה בעניין זה (ע' 37 ש' 26 וכן ע' 39 ש' 3). בהמשך אישר כי לא היתה לו היכרות קודמת עם התובע (שם ש' 15).
5. כן אישר עו"ד חטיב (שם ש' 116-17) כי הוא לא הוציא נסח טאבו במעמד חתימת ההסכם. בהמשך אישר עו"ד חטיב כי הוא זה שחתם בשם התובע, ולפי ייפוי כוח , על ההצהרה לרשויות מיסוי מקרקעין בגין העיסקה.
6. באשר לסך 400,000 ש"ח נשאל עו"ד חטיב אם בדק שהתובע קיבל את הכסף והעיד, כי שאל את התובע אם הסכום שולם לו והתובע השיב בחיוב (ע' 39 ש' 12) אך הוא עצמו לא ראה את התשלום מבוצע. כשעומת כי בהקלטה של מעמד החתימה לא שומעים את שאלתו לתובע השיב כי לא ראה את ההקלטה וביקש לראותה.
7. כן העיד עו"ד חטיב כי עובר לחתימת ההסכם לא ביקש מכתב כוונות מן הבנק הנושה ולא קיבל דו"ח מרשם המשכונות. בסוף עדותו אישר כי בעת שביקר בדירת התובע לצורך החתמת ילדיו על בקשה לביטול הערת אזהרה, היה ויכוח בין התובע לילדיו בעניין זה, והוא יצא מן הדירה וחזר לאחר כשעתיים, אז חתמו על הבקשה מרצונם החופשי וללא כל ויכוח.

1. הוצג בפניי גם תקליטור (מוצג ת/1 ב) ובו שני קטעי וידאו. בצפייה בקטע הווידאו הראשון ניצפה עו"ד חטיב במשרדו יושב ליד שולחנו, כשלשמאלו עומד התובע ועו"ד חטיב מדריך את התובע באלו מקומות לחתום על מסמך הכולל מספר עמודים ונראה כהסכם. בתום חלק זה של הווידאו נשמע הנתבע (שהסתבר כי הוא זה שצילם את המעמד) אומר לעו"ד חטיב – "תוציא לי קבלה על סך ארבע מאות אלף ₪ התשלום הראשון".
2. בקטע הווידאו השני (שככל הנראה צולם מיד לאחר הקטע הראשון) ניצפה עו"ד חטיב מנסח מסמך (עליו חותם לבסוף התובע, ככל הנראה מדובר בקבלה הנ"ל). התובע עומד מעברו השני של השולחן ובינו לבין הנתבע מתפתחת שיחה שאת חלקה (החל מזמן 2.40), אותו אני מוצא כרלוונטי לענייננו מצאתי להביא להלן:

" תובע. אז מה, כאילו הבית שלך עכשיו?

נתבע. כן.

תובע. כאילו הבית שלך.

נתבע. אתה חי איתו.

תובע. (התובע צוחק) אני חי איתו והבית שלך.

נתבע. הבית שלי עד 30.3. (ההדגשות בקו הוספו – י.א.).

1. בקלטת לא נשמע עו"ד חטיב שואל בשום שלב את התובע אם קיבל את הסך 400,000 ₪.
2. לאחר שבחנתי ושקלתי את חומר הראיות הנ"ל, סבורני שיש לקבל את טענת התובע לפיה הוא הוטעה לחשוב, וסבר שהוא חותם על הסכם להבטחת החזר חוב לנתבע והלוואה נוספת שתינתן, כפי שטען בתביעתו.
3. אקדים ואציין כי בכל הנוגע לעילת הבטלות בגין הסכם למראית עין, אין לקבל את טענת הנתבע שעדות התובע דינה להיפסל בהיותה כנגד מסמך בכתב. מהותה של העילה מבוסס על קיומו של הסכם נסתר מן העין השונה מן ההסכם הגלוי שלמראית עין ואשר נחתם על ידי התובע, לפי טענתו, תוך הטעייתו. בעניין זה נאמר בספרם של המלומדים דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים, כרך א מהדורה שניה -2018 בעמ' 170-171, כי באופן הרגיל " אין סיבה שלא לדרוש כתב להוכחת הטענה שהחוזה אינו מחייב..." ברם, שונה הדבר מקום בו מדובר בפגמים ברצון היורדים לשורשו של הסכם וכך נאמר שם:

"מכל מקום, הדבר שונה במקרה של פגמים ברצון היורדים לשורשו של הסכם, כגון, תרמית. כאן מותר להביא ראיות בעל פה, שהרי כמעט מטבע הדברים אין אפשרות להוכיחה בכתב. טענת תרמית מבוססת על היעדר הסכמה בין הצד המטעה והצד המוטעה. זהו היפוכו של מצב הדברים בחוזה למראית עין (שבו קיימת הסכמה בין הצדדים), וממילא לא ניתן לצפות שהצד שרומה ידאג מראש (כלומר שלא ידע עדיין שמרמים אותו) לקיום מסמך שיוכיח את מה שאין הוא יודע".

(וראה גם דעות שהובעו בפסיקה בעניין זה, אמנם אגב אורחא בע"א (מחוזי י-ם) 18/83 גולדמן נ' חיימוביץ (1984), וכן ראו עמ"ש (מחוזי י-ם) 42461-10-10 פלוני נ' פלונית (23.1.2011) פסקה 9).

1. אכן, בחקירתו הנגדית ולענין הטענות בתצהירו בדבר הפעלת לחצים עליו, עושק וכפיה, העיד התובע ההיפך מהנטען בתצהירו. לטעמי, בחקירתו הנגדית, סיפר את האמת . התובע עשה כן ללא היסוס ולא ניסה לספק תשובות שתתמוכנה באותן עילות (בתצהירו) גם בחקירתו הנגדית אלא ענה באופן נחרץ- "לא היתה כפיה".
2. התובע נחקר ושב ונחקר לגבי מהות ההסכם (גם ע"י בהמ"ש) ועמד על כך כי סבר שה"התחייבות" עליה הוא חותם בהסכם, היא להבטחת החזר חוב/ הלוואה ולא למכירת דירתו.
3. נתתי אמון גם בטענתו כי סמך על הנתבע ועל עו"ד חטיב ולא קרא את ההסכם טרם החתימה עליו (כשם שהתרשמתי שלא קרא והבין כראוי את תצהירו הכולל טענות בדבר עושק וכפיה, אותן הפריך בעדותו ללא היסוס) ולא הוסבר לו כי הוא חותם על הסכם למכירת הדירה.
4. צפייה בתקליטור שהוגש, מלמדת כי יש בו לתמוך בטענות התובע. מעמד החתימה נראה אכן דחוק, כפי שטען התובע. התובע נצפה כשהוא עומד בצדו של עו"ד חטיב ומקבל הנחיות היכן לחתום ולפרק זמן מסוים, אף תוך שעו"ד חטיב משוחח בטלפון עם אדם אחר. הא ותו לא. אין בקטע הנצפה שום הסבר הניתן לתובע לגבי ההסכם או קטע המראה כי התובע מעיין בו לפני החתימה.

אזכיר בעניין זה כי הנתבע בעדותו טען כי מסמכים בעניין החוזה נמסרו לתובע קודם לחתימה ע"י משרד עוה"ד, ברם עדות זו נסתרה ע"י עדותו של עו"ד חטיב שהעיד שלא נתקיימה היכרות מוקדמת בינו לתובע עובר לחתימה, וכי סד הזמנים בין הרגע בו נתבקש להכין הסכם לבין החתימה עליו, היה קצר מאוד. ההסכם נחתם עוד באותו ערב לפי עדותו או בשעת לילה.

1. עדויות נוספת המלמדות על סד הזמנים הדחוק הנ"ל הן עדויותיו של עו"ד חטיב שלפיהן, הוא לא הוציא נסח עדכני נכון למעמד חתימת ההסכם, לא קיבל דו"ח מרשם המשכונות, לא קיבל מכתב כוונות מן הבנק הנושה לפי המשכון הרשום על הדירה ואף החתים את התובע והנתבע על ההסכם, מבלי שדאג קודם לכן או באותו מעמד להחתים את ילדי התובע על בקשה לביטול הערת האזהרה הרשומה על הדירה לטובתם.
2. התובע נחקר (ביוזמת ב"כ הנתבע) על פגישה בה עלתה האפשרות שההסכם יבוטל. התובע הבהיר מדוע יזם פגישה זו . לדבריו, רק מאוחר למועד החתימה הבין שחתם על הסכם מכר ולא על הסכם להבטחת החזר חוב. כמו כן הודע לו ע"י שותפו כי הנתבע מסרב ליתן להם הלוואה נוספת כפי שהתחייב טרם החתימה על ההסכם. מצאתי תמיכה לעדות זו של התובע מתוך עדות הנתבע שנשאל לתגובתו לדרישת התובע לביטול ההסכם (ע' 35 ש' 34):

" ש. ואחרי שגילית שיש בעיה עם התובע 1 שהוא מבקש לבטל את ההסכם, מה אמרת בנוכחות בקסיס?

ת. אין לי בעיה. שיחזיר לי את ההוצאות, שיחזיר לי את הכסף, בבקשה".

1. יתר על כן, כפי שהוכח למעלה מכל ספק, אין עוד חולק כי בניגוד לאמור בהסכם ובקבלה, לא קיבל התובע במעמד חתימת ההסכם סכום כלשהוא. הנתבע טען כי הסך 400,000 ₪ שולם לתובע בבית הנתבע עובר להגעתם למשרד עו"ד חטיב לצורך החתימה על ההסכם. התובע טוען כי הסך 400,000 ₪ הוא חוב ישן של עסק הקייטרינג אליו נכנס כשותף . לצורך התובענה דנן, אינני מוצא מקום להכריע בעניין זה שכן, אין בפניי תביעת השבה. די בכך ששני הצדדים הסכימו כי בניגוד לאמור בהסכם שבכתב, לא שולם במעמד החתימה עליו סכום כלשהוא. גם בכך יש כדי לפגום באמיתות האמור בהסכם. בשולי הדברים אציין כי גם עו"ד חטיב לא ידע להסביר, כהסבר משכנע, מדוע ניסח באופן זה את ההסכם. כפי שציינתי לעיל, גם להסבר הלא משכנע שמסר ולפיו עשה כן לאחר ששאל את התובע אם קיבל את הסכום, לא נמצאה תמיכה בווידאו המתעד את מעמד החתימה על ההסכם והקבלה.
2. עמדתי קודם על כך כי בדיקות נחוצות כבדיקות מוקדמות להסכם מכר, לא נעשו ע"י עו"ד חטיב כראיה לסד הזמנים הדחוק בו נחתם ההסכם. ברם, אי עריכת הבדיקות הנ"ל כמו גם אי הבטחת מחיקת הערת האזהרה לטובת ילדי התובע קודם לחתימת ההסכם (באופן של חתימה על בקשה), פוגמים גם הם במראית העין כי מדובר בהסכם מכר אמיתי ומעידים גם הם על אי רצינות ההסכם.
3. כמו כן העיד עו"ד חטיב כי על הצהרה לרשויות המס חתם הוא עצמו לפי יפוי כוח. לטעמי, גם באי החתמת התובע על טפסי הצהרה לרשות המיסים יש לראות כתומכת בטענתו כי לא ידע שמדובר בעסקת מכר. הדבר אף מעלה את החשש שמא הורחקה מן התובע האפשרות לשאול לשם מה נחוצה חתימה על טפסים אלה לרשויות המס ויתברר לו כי לאמיתו של דבר מדובר בעסקת מכר בניגוד לסברתו כי אין כך הדבר.
4. הצדדים טענו בסיכומיהם, כל אחד מצדו, על אי הצגת ראיה רלוונטית ע"י הצד האחר. הנתבע טען כי התובע לא העיד את משתתפי הפגישות שלאחר כריתת ההסכם (שותפו וכן חברו מר בקסיס) וכן חברי ילדיו אליהם הלכו הילדים עת סירבו לחתום על הערת האזהרה. התובע טען כי הנתבע לא העיד את אשתו לעניין מסירת הכספים בביתו וכן נמנע מלהציג קלטות נוספות שצילם ואשר מתעדות את הפגישות המאוחרות למועד חתימת ההסכם.
5. אשר לחברי הילדים, עדותם אינה נוגעת אלא לטענות בדבר לחץ שהופעל על הילדים לצורך ביטול הערת האזהרה שלטובתם. על כן לא היה בכך כדי להועיל בענייננו. אשר לעדות השותף ומר בקסיס, אלה אכן השתתפו בפגישות המאוחרות. על אף האמור, אינני סבור כי יש לקבל את טענת הנתבע לפיה לו היו מעידים הייתה עדותם משקל נגד לעדות התובע. ומדוע? משום שהנתבע אישר בעדותו כי הפגישות הנ"ל שנתקיימו במשרדו מצולמות. כדבריו (ע' 35 ש' 16):

"במשרד שלי הכל מתועד ומצולם ושהבנתי שיש בעיה עם התובע 1 שהוא רוצה להתחרט במכירה, תיעדתי וצילמתי ישיבה ביני לבינו לבין סגן ראש העיר (מר בקסיס הנ"ל- י.א.)".

לא יהיה מיותר להזכיר כי התובע תיעד גם מחוץ למשרדו שלו, במשרד עו"ד מטיב, את מעמד חתימת ההסכם ע"י הנתבע.

1. תמהני מדוע שעה שהנתבע מחזיק בידיו קלטות של פגישות, לגביהן הוא טוען כי עדים שהשתתפו בהם, לו העידו, היה בעדותם לפגום בגרסת התובע, הוא אינו טורח להציג את הקלטות כראיה מטעמו. אזכיר, הקלטת שכן הוגשה, תמכה דווקא בטענות התובע לגבי המעמד הדוחק של חתימת ההסכם.
2. בסיכומיו טען ב"כ הנתבע כי ב"כ התובע התנגד במהלך הדיון לקלטות הנ"ל. אין אמת בטענה זו. ההתנגדות הוצגה לגבי קלטת הנוגעת לביקור הנתבע בדירת התובע ולצורך עדות לפיה התובע הציג את הנתבע בפני בתו כחבר שלו (ראה ע' 10-11 לפרוטוקול). לא נעשה שום ניסיון מצד הנתבע להציג את קלטות הפגישות המאוחרות. אין חולק כי אלו מוחזקות בידי הנתבע. דומני שחשיפת הדברים שנאמרו באותן פגישות לגבי המניע לדרישת התובע לביטול ההסכם, יכלה לשפוך אור רב על השאלה שבמחלוקת לפניי ועל האפשרות לעמוד על אמיתות עדויות הצדדים.
3. אין גם ספק כי אשת הנתבע שנכחה בביתו שעה שלטענתו שילם לתובע סך 400,000 ₪ כתמורה לרכישת הדירה, יכלה לתמוך בטענתו בדבר התשלום הנ"ל. לא ברור מדוע נמנע הנתבע מהעדתה.
4. ואם לא די בכל אלה, אפנה שוב לקלטת המתעדת את מעמד החתימה על ההסכם ובפרט את הקטע בו מתקיימת שיחה בין התובע לנתבע ממנו עולה כמעט באופן מפורש כי התובע רואה במסמך שנחתם מסמך למראית עין או כסברת התובע "כאילו הבית שלך עכשיו", וכי סברה זו זוכה לתמיכה ומחוזקת ע"י הנתבע המשיב לתובע :- "כן".
5. על יסוד הנימוקים הנ"ל, אני קובע כי ההסכם שנחתם בין הצדדים כהסכם מכר, הינו הסכם למראית עין בלבד שנחתם תוך הטעיית התובע לחשוב כי מדובר בהסכם להבטחת החזר הלוואה/חוב, וכי ההסכם האמיתי עליו הסכימו וסיכמו הצדדים, תכליתו היתה להבטיח חוב/ הלוואה עתידית.
6. במסגרת סיכומיו ביקש ב"כ הנתבע כי בית המשפט יקבע לחלופין ממצאים לגבי ההסכם האמיתי בין הצדדים ויורה על אכיפת ההסכם האמיתי. בקשה זו נדחית. הנתבע לא הגיש תביעה שכנגד. כמו כן, בראיותיו שהוגשו עמד הנתבע נחרצות על הטענה כי ההסכם שנחתם בין הצדדים אינו למראית עין אלא אמיתי.

טיבו של ההסכם האמיתי והיקפו לא הובהרו די צורכם. לאור כל זאת נדחית הבקשה.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת. אני מצהיר כי ההסכם שנחתם בין הצדדים כהסכם מכר ביום 27.10.16 לגבי הדירה הידועה כתת חלקה 65/1 בגוש 17805 בעיר מגדל העמק בטל בזאת. כמו כן אני מורה על ביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע בגין ההסכם הנ"ל, ממרשם המקרקעין.
2. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג תשרי תש"פ, 22 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.