בפני בקשה לחיוב המשיבה - התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת - הנתבעת, בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "החוק").

1. המצב המשפטי

סעיף 353א לחוק קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

על פי הפסיקה, סעיף זה יוצר, הלכה למעשה, חזקה, לפיה, כאשר עסקינן בתובעת שהיא חברה אשר אחריות בעלי מניותיה מוגבלת, או חברה זרה, יש מקום לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. חזקה זו ניתנת לסתירה, ככל ותוכיח החברה את הפרטים המנויים בסעיף הנ"ל: איתנותה הכלכלית, או קיומן של נסיבות אשר אינן מצדיקות חיוב החברה התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע. נטל ההוכחה להוכיח פרטים אלה רובץ לפתחה של החברה התובעת, שכן בידיה הנתונים הנדרשים לשם כך (רע"א 10376/07, הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים (11.2.09)).

במסגרת דיון בבקשה לפי סעיף 353א ישקול בית המשפט בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה התובעת. ככל ויתברר כי אין ביכולתה של התובעת לעמוד בתשלום ההוצאות אשר יכול ויפסקו כנגדה, גם אז אין מקום לחיוב מיידי של החברה התובעת בהפקדת ערבון, ועל בית המשפט לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות את החיוב בהפקדה. במסגרת שיקולים אלה של "נסיבות העניין" יש לשקול את האיזון בין הזכויות החוקתיות, סיכויי ההליך, תוך הנחה כי ביחס לחברה בע"מ, הכלל הוא שיש לחייבה בערובה, בעוד שהפטור הוא החריג.

1. מן הכלל אל הפרט

אשר לאיתנותה הכלכלית של המשיבה, טענה המבקשת כי לאור התנהלות המשיבה עד כה, אשר מנהלת בעצלתיים את תביעתה, לא מקיימת את החלטות בית המשפט ומגדילה את ההוצאות המשפטיות של המבקשת, תוך שהושתו עליה עד כה הוצאות לטובת המבקשת בשלוש הזדמנויות שונות, כאשר ביחס לאחד החיובים ביקשה המשיבה לדחות את מועד תשלומו, עולה חשש כי המשיבה לא תוכל לשלם את הוצאות המבקשת, אם תזכה האחרונה בדין. בנוסף, ציינה המבקשת כי המשיבה הינה חברה מפרת חוק, נפתחו כנגדה תיקי הוצאה לפועל בגין אי תשלום חובותיה כדין, על נכסיה מוטלים שלל שעבודים, ובכלל זה שעבודים על שלושת חשבונות הבנק על המשיבה וכן שיעבודים על כספים שעתידים להגיע אליה. מן האמור ניתן ללמוד על מצבה הפיננסי הקשה של המשיבה.

לבקשתה, צירפה המבקשת דו"ח ביחס למשיבה מרשם החברות, ממנו עולה כי המשיבה לא שילמה את האגרה השנתית לרשם החברות החל משנת 2017, ולחובתה נזקף חוב של למעלה מ - 4,000 ₪.

1. מנגד, הדגישה המשיבה את זכות הגישה לערכאות, ואת מעמדה של זכות זו כזכות חוקתית. לטענתה, שילמה את כלל ההוצאות שהושתו עליה במסגרת ההליך המשפטי עד כה, ומכאן ניתן ללמוד על חוסנה הכלכלי. עוד ציינה כי אין המדובר בתביעה שהוגשה בקלות ראש, אלא בהליך ראוי ורציני, אשר כלל שכירת ייצוג משפטי והגשת כתב תביעה מתוקן.

בנוסף, טענה המשיבה כי העובדה שהחברה מנהלת מספר הליכים משפטיים נגד לקוחותיה בגין חובות כלפיה אינה חורגת מתנהלות עסקית רגילה, וכך גם קיומם של שעבודים לטובת הבנק, המהווים דרך התנהלות שגרתית מבחינה עסקית, וודאי שאין בהם כדי ללמד על חוסר איתנות כלכלית מצידה של המשיבה.

1. לאחר עיון במכלול טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה, ולחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת.

כפי שפורט לעיל, בעניינה של חברה בע"מ, הכלל הוא כי יש לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה, ופטור מהפקדה שכזו מהוה חריג.

למעט תצהיר שצורף לתמיכה בטענות המשיבה, אשר בעיקרו נותן מענה לטענות הספציפיות של המבקשת, אך לא מעבר לכך, לא השכילה המשיבה לצרף כל אסמכתא, אשר תומכת בטענתה בעניין איתנותה הכלכלית. כך, לא צורך אישור מטעם רו"ח של המשיבה בדבר יכולתה של המשיבה לשאת בתשלום הוצאות משפט, ככל ויפסקו כאלה לחובתה בתום ההליך המשפטי, או אסמכתא אחרת המלמדת על בעלות בנכסים כאלה ואחרים היכולים להעיד על איתנות כלכלית של המשיבה, או למצער – מקור אפשרי לפרעון תשלום הוצאות ככל ויפסקו לחובת המשיבה. משאלה הם פני הדברים, לא ניתן לקבוע כי עלה בידי המשיבה לעמוד בנטל הרובץ לפתחה להוכיח את איתנותה הכלכלית או קיומן של "נסיבות אחרות", המצדיקות חריגה מן החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק, בדבר חיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע.

להשלמת התמונה יצויין כי אין כל פגם בהעדרו של תצהיר תומך לבקשת המבקשת, בשים לב לאופי הטענות והמסמכים שצורפו לתמיכה בטענות אלה, כאשר יצויין כי תגובת המשיבה נעדרת התייחסות לממצאי פסה"ד בת"א (ת"א) 39979-11-15, הליך שהתנהל כנגד המשיבה, ומסקנות ביהמ"ש בו מדברות בעד עצמן ואידך זיל גמור.

1. סוף דבר, לא עלה בידי המשיבה לעמוד בנטל הרובץ לפחתה להוכיח את איתנותה הכלכלית או קיומן של "נסיבות אחרות" המצדיקות כי בעניינה יסטה ביהמ"ש מן הכלל הנהוג בעניינה של חברה בע"מ, כפי שנקבע בסעיף 353א לחוק החברות, וימנע מחיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. משכך, הנני מורה כי המשיבה תפקד בקופת ביהמ"ש סך של 12,000 ₪ וזאת עד ולא יאוחר מיום 5.7.19. לא יופקד הסכום במועד כאמור, יעוכבו ההליכים בתובענה.
2. ת"פ ליום 6.7.19.

5129371

54678313

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ט, 02 יוני 2019, בהעדר הצדדים.