בפני בקשה להארכת מועד ביצוע צו הריסה שיפוטי.

רקע :

ביום 19.01.19 נגזר דינם של המבקשים לאחר שהורשעו בעבירות של אי קיום צו להריסת סככת אסכורית בשטח של 50 מ"ר, הרחבתה לכדי 210 מ"ר, הרחבת סככה נוספת בשטח של 187 מ"ר לכדי 607 מ"ר ושימוש בשתי הסככות בשטח כולל של כ- 817 מ"ר לרפת, (להלן: "הסככות"), הכל ללא היתרים במקרקעין המיועדים למגורים.

במסגרת גזר הדין חויבו המבקשים להרוס את הסככות תוך 45 יום ממועד מתן גזר הדין, אלא אם כן יקבלו היתר כדין עד למועד זה, (להלן: "צו ההריסה").

ביום 06.03.19 הונחה בפני בקשת הנאשמים/ המבקשים בה עתרו להארכת מועד ביצוע צו ההריסה, וזאת לאחר שפנו למהנדס על מנת שיגיש בשמם בקשה ללגיטימציה / להיתר בניה עבור הסככות הנ"ל, הוזמנה מדידה לפי הפורמט החדש, והמהנדס מטפל עבור המבקשים בהיתר הנ"ל, ובימים הקרובים תוגש בקשה לוועדה לתכנון ובניה למידע תכנוני בהתאם לדרישות הועדה.

לבקשה צורפו תצהיריהם של המבקשים ותצהיר מטעם המהנדס, מוראד אדריס, (להלן: "המהנדס"), בו הוצהר כי הוא מטפל בבקשה עבור המבקשים וכי כל הפרטים שנמסרו בבקשה לרבות הטענה כי קיים סיכוי ממשי לפיו היתר הבנייה יינתן בהמשך, הם נכונים.

המשיבה בקשה לדחות את הבקשה על הסף מפאת אי עמידתה בהוראות תקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשנ"ח – 2008, (להלן: "התקנות"), וזאת כמפורט לעיל:

א. בניגוד להוראת תקנה 4 עת הוגשה ללא תגובת המשיבה.

ב. בניגוד לתקנות עת לא צורפו לבקשה תצהיר בעל מקצוע ביחס לבקשה להליך רישוי שטרם ננקט כלל.

בשל כך, ובהתאם להוראות סעיף 6 לתקנות בקשה ב"כ המשיבה למחוק את הבקשה על הסף.

ב"כ המשיבה בקשה לחילופין לדחות את הבקשה גם לגופה וזאת באשר לא מתקיימים התנאים הבסיסיים הקבועים בחוק (סעיפים 254ט(ד)(1) ו 254ט(ד)(2) ) כאשר לא הוכח שהעבודה והשימוש נשוא הבקשה אינם מסכנים את שלום הציבור וכן אינם תואמים את התכנית החלה על הקרקע – מגורים, שלא ניתן להתיר בה את הסככות ואת השימושים שנעשים בהן.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

צדקה ב"כ המשיבה כי בקשת הנאשמים הוגשה ללא תשובת המשיבה ובניגוד לקבוע בתקנות.

שמירה על תכליתן של התקנות להסדיר את הפן הפרוצדורלי של הדיון בבקשות לפי סעיף 207 לחוק הינה הכרחית באופן שיאפשר לבית המשפט לקבל תמונה מלאה ומקיפה של המצב התכנוני, בטרם ידון בבקשה.

בעניין זה ניתן להפנות לפסק דינה של כב' השופט אסתר הלמן בעפ"א 112/10 מדינת ישראל, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נגד גבריאל נחמיאס (מחוזי נצרת) מיום 09.05.2010 :

" תקנה 6 לתקנות קובעת בצורה מפורשת, כי "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בכך הביע מתקין התקנות עמדתו, כי על בית המשפט להקפיד ולקיים את הוראות התקנות ואין להתיר סטייה מהן כדרך שגרה וללא נימוק מיוחד ומשכנע".

במקרה שלפניי, התעלמותם של המבקשים מקיומם של תנאי הסף כמפורט בתקנות , עומד בסתירה לתכלית הוראת החוק. נכון הוא הדבר, כי אין המדובר בפרוצדורה שאין לסטות ממנה ואין גם מחלוקת שלבית המשפט נתונה הסמכות להפעיל את שקול דעתו ולבחון מתי ניתן לסטות מדרישות התקנות, אך זאת ניתן לעשות רק מנימוקים מיוחדים וזאת מבלי לבטל את דרישות החוק לעמוד בכל תנאי הסף להגשת בקשות מסוג זה (ראה בעניין זה ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל).

בבקשתם, לא העלו המבקשים את הטעמים לאי הגשת הבקשה בהתאם לתנאי הסף כקבוע בתקנות. הבקשה הוגשה מבלי שצורפה עמדת המשיבה, ובשל טעם זה בלבד היה מקום למחוק את הבקשה.

לבקשה צורף תצהיר מטעם המהנדס שבו הוצהר בעלמא כי המהנדס מטפל בבקשה עבור המבקשים וכי קיים סיכוי משי לפיו היתר הבנייה יינתן בהמשך. דברים אלו של המהנדס לא נתמכו בכל מסמך רלוונטי, בניגוד לאמור בתקנה 2(ג) לתקנות.

לא זו אף זו, מהבקשה והתצהירים עולה כי טרם הוגשה בקשה ללגיטימציה כלל על ידי המבקשים, וכל המדובר הוא בכוונה להגיש בקשה כאמור – אם בכלל.

בקשת המבקשים גם לא עומדת בהוראות סעיף 254ט לחוק, וזו לשונו:

ד) (1) בית המשפט לא יעכב ביצוע צו בבקשה שהוגשה לפי סעיף זה אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואם נוכח כי העבודה האסורה או השימוש האסור שלגביהם חל הצו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו;

(2) נוסף על האמור בפסקה (1), בית המשפט לא יעכב את ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיפים 217, 221, 235, 237, 239 או 254ב אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין או אם מצא כי העבודה שלגביה ניתן הצו נמשכה, לאחר שהומצא הצו; לעניין זה, "תכנית" – תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה בלא צורך באישורה של תכנית נוספת.

בענייננו, המבקשים לא הוכיחו ולא צירפו כל מסמך שיש בו להעיד כי הסככות נשוא צו ההריסה אינן מסכנות את שלום הציבור או את בטיחותו, וגם לא הוכיחו כי הסככות תואמות את התכנית שחלה על הקרקע שיעודה חקלאי כאשר בעניינו מדובר בסככות שנעשה בהן שימוש לרפת.

מעבר לפן הפרוצדורלי, לא מצאתי בבקשה כל נימוק משפטי אשר בכוחו להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה. המבקשים כמעט ולא נימקו את בקשתם, וגם הנימוק שהובא על ידם (כי מהנדס החל לטל עבורם בהליך לגיטימציה להכשרת הסככות) נטען בעלמא ללא תימוכין במסמך המעיד על בקשה להכשרת הסככות שהוגשה או אפילו בקשה למידע תכנוני.

מעבר לכל האמור לעיל, הלכה ידועה היא, כי על המבקש לעכב ביצוע צו הריסה, בהתאם לסעיף 207 לחוק במתכונתו הקודמת, להראות כי קבלת ההיתר הינה בהישג יד (ראה ע"פ 654/10 אורה מושב עובדים להתיישבות ואח' נ' מדינת ישראל).

בענייננו – המהנדס ציין בתצהירו כי ההיתר יינתן בהמשך, ולא נטען בבקשה או בתצהירים כי ההיתר נמצא בהישג יד, מה גם שלא הובאה כל ראיה לפיה הוגשה בקשה להיתר כזה.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר ההחלטה בדחיפות לצדדים.

ניתנה היום, ח' אדר ב' תשע"ט, 15 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.