1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 8.11.17 (להלן: "פסק הדין").

2. במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח תקפים ונגזרו עליו העונשים הבאים: פסילה בפועל של 11 חודשים, פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 2,500 ₪.

3. ב"כ המבקש טען כי המבקש סובל מבעיות רפואיות אשר בגינן הוא נוטל משככי כאבים "המרתקים אותו למיטתו" וצירף מסמכים רפואיים. טען כי אף שהמבקש ידע על מועד הדיון, לא הצליח להגיע לבית המשפט עקב מצבו הרפואי. טען כי לא התאפשר למבקש לעיין בחומר החקירה ולהציג טענותיו בבית משפט ומשכך הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין. ציין כי היום יש בידיו של המבקש רישיון נהיגה וכי המחדל הוסר.

4. המאשימה לא הגישה תגובתה לבקשה.

5. לאחר ששקלתי טענות המבקש החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.

6. על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7. המבקש אינו חולק על כך כי זומן כדין וכי ידע אודות מועד הדיון שכן המועד נדחה לבקשתו ובנוכחותו. המבקש אמנם הגיש מסמכים רפואיים המעידים על מצבו הרפואי אך לא הוצג אישור מחלה רלבנטי ליום הדיון או אישור ממנו עולה כי נבצר מהמבקש להתייצב לדיון אשר היה קבוע בעניינו. מעבר לכך, גם בנסיבות בהן נבצר מאדם להגיע לדיון בשל מצבו הבריאותי, יכול הוא להגיש בקשה באמצעות מי מטעמו לדחיית מועד הדיון, או לפחות להגיש הודעה בהתאם בסמוך לאחריו.

8. עם זאת, לאחר ששקלתי טענות המבקש, ועיינתי בטיעוניו בדיונים קודמים אשר התקיימו בנוכחותו, אני סבורה כי יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה.

9. סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין, זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה בסך של 1,300 ₪, אשר ישולם על ידי המבקש עד ליום 1.3.18 שאחרת, יוותר פסק הדין על כנו.

עם ביטול פסק הדין יובא התיק בפניי לצורך קביעת מועד לדיון.

המזכירות תודיע לצדדים.

לעיוני בהתאם.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ח, 13 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.