1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה, בעקבות נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 04.09.2012, בין כלי רכב, מ"ר 46-221-14 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת מפני נזקי רכוש העלולים לקרות בתקופת פוליסת הביטוח (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 45-216-72, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעת טוענת כי בזמן שרכבה הוסע כדין בכביש צר, הגיח רכב הנתבעים מהנתיב הנגדי עצר, ולכן המשיך רכב התובעת בנסיעה, אלא שאז החל רכב הנתבעים בנסיעה ופגע ברכב התובעת בצדו השמאלי, וגרם לו לנזקים. הנזקים שנגרמו לרכב התובעת הוערכו על ידי שמאי רכב. עתה תובעת התובעת את נזקיה על פי הערכתו של השמאי מטעמה, בצירוף שכ"ט השמאי.

מנגד, טוענים הנתבעים כי רכב התובעת אשר הוסע בנתיב הנגדי סטה מנתיב נסיעתו בחוסר תשומת לב, וכתוצאה מכך פגע ברכב הנתבעים עת זה חנה כדין במקום. כמו כן, מכחישים הנתבעים את הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה ואת היקפו.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא בדבר האחריות לקרות התאונה ובדבר הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, ובכלל זה טופסי ההודעה על התאונה מטעם התובעת (ת/1), תמונות הנזק לרכב התובעת (ת/2), טופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעים (נ/1), ותמונות מקום קרות התאונה (נ/2).

כמו כן, העידו נהגות כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4. בתום חקירת העדים, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה, מהנימוקים המובאים להלן:

5.1. בראש ובראשונה, אציין כי על יסוד התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדויות שנשמעו לפניי, אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת, שהייתה מהימנה עליי, על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעים, שלא הותירה בי רושם דומה.

5.2. כמו כן, על יסוד תמונות הנזק לרכב התובעת עולה כי זה ניזוק בעיקר בדלת השמאלי האחורית (ת/2), ואף נהגת רכב הנתבעים מאשרת זאת (עמ' 3, שורות 10-8 לפרוטוקול). לעומת זאת, מוקד הנזק ברכב הנתבעים הוא בפינה השמאלית הקדמית, כפי שהעידה נהגת רכב הנתבעים (עמ' 3, שורה 8 לפרוטוקול) וכפי שאישרה נהגת רכב התובעת (עמ' 2, שורות 6-5 לפרוטוקול).

מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה, מצביעים על כך שכאשר חלקו הקדמי של רכב התובעת חלף על פני הפינה השמאלית הקדמית ברכב הנתבעים, התרחש המגע בין אמצע הדופן השמאלית ברכב התובעת לבין הפינה השמאלית הקדמית ברכב הנתבעים.

במילים אחרות, רק בשל סטייתו שמאלה של רכב הנתבעים לעבר נתיב נסיעתו של רכב התובעת, ארעה המפגש בין הרכבים.

5.3. לא האמנתי לנהגת רכב הנתבעים כי רכבה היה בעצירה ברגע התאונה מאחורי רכב אחר ובמנח ישר. אני סבור כי נהגת רכב הנתבעים החל להתקדם בנסיעתה חרף הגעתו של רכב התובעת מהכיוון הנגדי, כך שברגע המגע בין הרכבים רכב הנתבעים היה בהטיה שמאלה.

5.4. סבורני, כי נהגת רכב הנתבעים מיהרה להביא את בנה לגן הילדים ולכן לא התאזרה בסבלנות ובזהירות הנדרשת מנהג המסיע את רכבו בתנאי כביש צר.

5.5. לא מצאתי להטיל על נהגת רכב התובעת כל אחריות או אשם תורם, באשר שוכנעתי כי היא הסיעה את רכבה כדין, תוך הקפדה על כללי הזהירות המתחייבים בנסיעה בכביש צר, וכן שוכנעתי כי לא היה באפשרותה לנקוט פעולה למניעת התאונה.

5.6. מכאן, שהאחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהגת רכב הנתבעים.

5.7. באשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, אקדים ואומר כי לאור העובדה כי נגרם נזק לרכב התובעת, כפי שבא לידי ביטוי בתמונות הנזק שצולמו על ידי שמאי רכב במהלך בדיקתו שהתרחשה ביום למחרת יום התאונה, והואיל והנזק מתיישב עם נסיבות התאונה, אני קובע כי אכן הנזק שנמצא בחוות דעת שמאי מטעם התובעת, נגרם כתוצאה מהתאונה.

5.8. באשר להיקף הנזק הנטען שנגרם לתובעת, הרי מאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא הודיע על כוונתו לחקור את שמאי התובעת, על פי תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הרי שסכום התביעה, המבוסס על הפסדיה של התובעת, בדין יסודו.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך 5,323 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. הוצאות משפט (ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד) בסך של 2,500 ₪.

6.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ח, 12 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.