<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

אני מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ביחס לעבירת השב"ח והגניבה. ביחס לעבירה של תקיפה כדי לגנוב, אני טוען שאין ראיות בכלל, לעניין זה אני מפנה את בית המשפט לעדות המתלוננת ישראלה מיום 21.1.2017 ש' 9 שם החוקר שואל האם הוא תקף אותה בזמן שהוא חטף את הטלפון מהיד והיא עונה בש' 10 "לא הוא רק חטף את הפלאפון מהיד" ולכן לא קיימות ראיות לכאורה ביחס לאותה עבירה שהיא הפסגה בעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום.

ב"כ המבקשת:

אני מפנה את בית המשפט לע"פ 5942/13, נאשם נגיש למתלוננת ולחברה שלה, שתי קטינות, שאל מה השעה ואז משך את מכשיר הטלפון בכוח מידה ונמלט. בית המשפט המחוזי הרשיע בעבירת שוד, הגיע לבית המשפט העליון ושם נדחה הערעור והנאשם שם הורשע בעבירת שוד.

ב"כ המשיב:

לא הופעל שום כוח ע"י המשיב.

אני מבקש לקבוע שאין ראיות לכאורה ביחס לאותו סעיף.

לשאלת בית המשפט באשר לעילת המעצר מה אני מבקש, אני משיב שיש לי חלופת מעצר להציע. לשאלת בית המשפט אם יש לי חלופת מעצר להציע היום, אני משיב שבית משפט זה כהרגלו כאשר טוענים לראיות בית המשפט כהרגלו דוחה למתן החלטה. יש פה שאלה משפטית.

עילת המעצר משתנה בהתאם לקביעה של מותב זה ביחס לראיות.

לשאלת בית המשפט האם יש חלופת מעצר, אני משיב שיש חלופה ונביא אותה בדיון הנדחה. לשאלת בית המשפט האם היא נמצאת באולם, אני משיב שלא ואני אביא אותה בדיון הנדחה.

<#2#>

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, תקיפה כדי לגנוב וגניבה.

על פי העובדות, ביום 24.1.2017 סמוך לשעה 21:00 שהה המשיב שהינו תושב האזור ליד תחנת האוטובוס ברח' יצחק רגר כשאין לו היתר כניסה או שהייה בישראל כדין. באותו מעמד תקף המשיב את המתלוננת, ישראלה טסמה, בכדי לבצע גניבה בכך שהגיע לעברה במהירות בעת שהמתינה בתחנת האוטובוס, חטף מתוך ידה את מכשיר הטלפון הנייד ונמלט בריצה מהמקום. בתוך כך הבחינו שוטרים במשיב כשהוא רץ והוא אוחז בידו מכשיר והמתלוננת דולקת אחריו ובשל כך פתחו במרדף אחריו ובעת שעצרו אותו השליך את המכשיר מידו ארצה.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק וגניבה, אולם טען כי באשר לעבירה של תקיפה כדי לגנוב זו לא מתקיימת מאחר והמתלוננת נשאלה בחקירתה האם המשיב תקף אותה בזמן שחטף לה את הפלאפון מהיד והיא השיבה "לא הוא רק חטף את הפלאפון מהיד שלי".

שתי עילות מעצר בענייננו, האחת החשש להימלטות מן הדין בהינתן שמדובר במי שהוא תושב האזור והשנייה מסוכנות של המשיב הנובעת ממעשיו. המדובר במי שנהג ללא מורא ובעת שהוא שוהה שלא כדין בישראל עוד מעז וחוטף מידיה של המתלוננת שעמדה לתומה בתחנת האוטובוס את המכשיר הנייד שלה, נמלט מהמקום ורק לאחר מרדף של השוטרים אחריו הוא נתפס. המדובר בתקיפה כדי לגנוב, לא יכול להיות חולק על כך. העובדה שהמתלוננת השיבה לחוקר כפי שהשיבה בעניין זה, לא היא הקובעת ולא היא המגדירה את גבולות העבירה. ב"כ המשיב מופנה להגדרת עבירת התקיפה על פי החוק ולפסיקה בעניין זה.

כך או אחרת, עילת המעצר בענייננו היא כפולה כאמור, לא רק חשש להימלטות מן הדין אלא גם מסוכנות של המשיב.

בהינתן האמור ובהעדר כל חלופת מעצר להציע, שהרי באולם בית המשפט לא התייצב אף מפקח או ערב מטעם המשיב ובכל מקרה ספק גדול בלבי אם הייתי מורה על שחרורו של המשיב אשר המאסר הצפוי לו לאחר שיורשע בדין הינו גבוה נוכח מעשיו והחשש להימלטותו מן הדין.

בנסיבות האמורות אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים במשפטו.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ג' שבט תשע"ז, 30/01/2017 במעמד הנוכחים.

ב"כ המשיב:

לגבי התיק העיקרי – הקראתי למשיב את כתב האישום, הסברתי לו את תוכנו, ווידאתי כי הוא הבינו. אנו רואים בישיבת היום תחילת משפטו של המשיב, ונבקש לבטל את דיון ההקראה שנקבע לפני מותב זה.

<#4#>

החלטה

משפטו של המשיב החל. משבוצעה הקראה מורה על ביטול דיון ההקראה בתיק העיקרי שנקבע ליום 8.2.2017, ועל ביטול זימון המשיב באמצעות שב"ס לאותו מועד.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ג' שבט תשע"ז, 30/01/2017 במעמד הנוכחים.