1. התובעת, ילידת 1979, הגישה תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת דרכים ביום 20.3.16, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.
2. הנכות הרפואית
   דר' אסתר ליפסקר, מומחית בתחום האורתופדי, בדקה את התובעת וקבעה ממצאים באשר לנזק שנגרם לה בתאונה.
   מחוות הדעת עולה כי התובעת מתלוננת על כאבים בכתף ימין, זרוע וצוואר. בעברה דיווחים על בעיות בכתף ימין. אין בעברה דיווחים על בעיות בצוואר. אין מגבלה בתנועות הצוואר, אולם סחרחורת ממנה סובלת התובעת יכולה להיות תוצאה של בעיות צוואריות. במרפק ימין סובלת התובעת מאפיקודיליטיס מדיאלי שאובחן עוד טרם התאונה, אולם הוחמר כתוצאה מהתאונה.
   בסיכומו של דבר, נקבעו נכויות אלה:
   בגין המרפק, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 10%, שרק מחצית ממנה היא החמרה בגין התאונה, היינו 5% בהתאם לפריט 35 (1) (ב) (מותאם) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956.
   בגין הסחרחורות שמקורן בצוואר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 10%, שרק חלק ממנה היא החמרה בגין התאונה, היינו 8% בהתאם לפריט 37 (5) (א) (מותאם) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956.
   היינו בס"ה מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 12.6%.
   עוד קבעה המומחית, כי בעניין המרפק, מומלץ ניתוח שעשוי לשפר את מצבה של התובעת. בנוסף הומלץ על טיפולי פסיותראפיה.
3. בתשובה לשאלות הבהרה מיום 21.2.18, הוסיפה המומחית, כי למרות שאין אזכור לחבלה בצוואר בחדר המיון, מנגנון הפעולה מתאים לפגיעה צווארית, ויש אזכורים מאוחרים יותר בתיעוד הרפואי. דחיה של חודשים ארוכים בצילום הצוואר ניתן לשייך לרקע התרבותי של התובעת.
4. טענות הצדדים
   עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, בין הייתר, את השיקולים הבאים:
   מדובר בנכות כוללת של 12.6%, שחלק ממנה מוטל בספק ושנוי במחלוקת ;
   הנתבעת חלקה על מסקנות המומחית, שכן נטען כי הנכות בצוואר נקבעה ללא כל ממצא אובייקטיבי, בסעיף לא מתאים, מחוץ לתחום המומחיות, וללא תלונות בסמוך לאחר התאונה ;
   לגבי המרפק, נטען כי התובעת מחוייבת בהקטנת הנזק ע"י הניתוח המומלץ שעשוי לצמצם את הנכות. התובעת טענה כי לפי הפסיקה אין לחייב ניזוק בניתוח, מה גם שלא ידועים סיכוניו של הניתוח ;
   התובעת טענה, כי עבדה באופן חלקי במשק בית, ולכן יש לחשב את אובדן השכר לפי שכר מינימום, ואילו הנתבעת טענה, כי בכל חייה הבוגרים של התובעת, היא לא עבדה כלל, למעט חודשים בודדים בשכר של כמה מאות ₪ לחודש, ולכן בלתי סביר שבגילה היתה לפתע נכנסת למעגל העבודה.
5. הצעת הפשרה
   נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא בסכום כולל של 40,000 ₪ בתוספת שכ"ט כחוק והשבת אגרה (בערך 20,000 ₪ בגין נזק שאינו נזק ממון, 12,000 ₪ בגין אפשרות גלובאלית להפסדי שכר לעתיד ו- 8,000 ₪ בגין עזרה והוצאות).
6. יודגש כי הצעת הפשרה היא רק מסד למשא ומתן בין הצדדים.
7. הצדדים יבואו בדברים ויודיעו עד ליום 28.5.18 אם הגיעו להסכמות או שאין מנוס מקידום התיק לשמיעה.
8. לעיוני ביום 29.5.18.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ח, 25 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.