1. המבקשת, שהינה בעלת חשבון עובר ושב בסניף ראשי חיפה של המשיב (להלן: הבנק), הגישה בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 (להלן: חוק שיקים ללא כיסוי או החוק), להורות על ביטול הבאתו במניין של שיק שסורב בחשבונה, ושבהיותו השיק העשירי שסורב במשך שנים עשר חודשים - הביא להגבלת החשבון על-פי החוק.

השיק שגריעתו התבקשה הינו שיק בסך 2,900 ₪, שהוצג לפירעון ביום 12.1.2017, וסורב על-ידי הבנק למחרת היום. לולא סורב, הייתה נוצרת בחשבון, במועד הצגת השיק לפירעון, יתרת חובה החורגת ממסגרת האשראי, שעמדה באותה עת על 4,000 ₪.

2. בטרם נידרש לטענות הצדדים, נסקור בקצרה את קורות החשבון מיום 15.7.2016 - הוא המועד בו הוצגו בחשבון לפירעון שני שיקים, האחד בסך 472 ₪ והשני בסך 1,500 ₪, שסורבו על-ידי הבנק, ואשר הינם השיקים השמיני והתשיעי במניין השיקים שסורבו. בעקבות סירובם של שני השיקים הללו ביום 17.7.2016 והפקדת מזומן בסך 2,950 ₪ ביום 18.7.2017, "התכנסה" יתרת החובה בחשבון אל מסגרת האשראי, ועמדה על 3,890 ₪. ביום 21.7.2016 נמשך על החשבון שיק בסך 333 ₪, שבעקבותיו חרגה יתרת החובה אל מעבר למסגרת האשראי, והייתה בסך 4,133 ₪. על אף שביום 25.7.2016 עמדה יתרת החובה על סך 4,656 ₪ (דהיינו, חריגה ב-656 ₪ ממסגרת האשראי), כיבד הבנק שני שיקים נוספים שהוצגו לפירעון באותו יום - האחד בסך 448 ₪ והשני בסך 400 ₪. יתרת החובה גדלה לסך 5,504 ₪, אולם כעבור יומיים הופקדו 2,400 ₪ במזומן, ויתרת החובה שבה ו"התכנסה" אל תוך מסגרת האשראי. אף ביום 28.7.2016 כיבד הבנק שני שיקים נוספים שהוצגו לפירעון - בסך 330 ₪ ובסך 1,000 ₪ - למרות שכתוצאה מכך נוצרה בחשבון יתרת חובה של 5,377 ₪. שיק נוסף בסך 472 ₪ שהוצג לפירעון ביום 2.8.2016 כובד אף הוא, למרות שיתרת החובה נותרה בחריגה ממסגרת האשראי, ורק לאחר שביום 5.8.2016 הופקדו בחשבון 1,400 ₪ במזומן, עמדה יתרת החובה על פחות מ-4,000 ₪. הבנק אף כיבד שלושה שיקים (שסכומיהם 1,500 ₪, 1,000 ₪ ו-350 ₪) שהוצגו לפירעון ביום 15.8.2016, על אף שבעשותו כן הביא לחריגה ממסגרת האשראי, וליתרת חובה של 6,101 ₪. אף הפעם, הפקדות מזומנים בחשבון בתאריכים 16.8.2016 ו-18.8.2016 הביאו לביטול החריגה. כאשר ביום 21.8.2016 הייתה בחשבון יתרת החובה בסך 4,000 ₪, והוצג לפירעון שיק בסך 333 ₪, באופן שהביא לחריגה מהמסגרת, נהג הבנק באופן שונה, וסירב לפירעונו. אולם סירוב זה היה החריג מהכלל. הבנק המשיך לכבד שיקים שהביאו לחריגה ממסגרת האשראי, אשר סולקה כעבור יום או יומיים, עם הפקדת מזומן: ביום 15.9.2016 כיבד הבנק שיק בסך 1,500 ₪ שנמשך על החשבון והביא ליתרת חובה של 5,542 ₪, ולמחרת הופקד בו מזומן בסך 1,800 ₪. כך אף כובד ביום 25.10.2016 שיק בסך 400 ₪, שהוצג לפירעון בחשבון והביא לגידול ביתרת החובה, שעמדה על 4,429 ₪. החריגה "תוקנה" למחרת היום, עם הפקדת מזומן. כך קרה אף ביום 28.11.2016, עת כובד שיק בסך 1,000 ₪ שהוצג לפירעון - הפקדת מזומן ביומיים שלאחר מכן הביאה לביטול החריגה. הבנק אף כיבד שיק בסך 587 ₪ שהוצג לפירעון ביום 22.12.2016, על אף שבכך גדלה יתרת החובה מסך 3,859 ₪ לסך 4,446 ₪. גם הפעם הופקד בחשבון מזומן כעבור שלושה ימים, ויתרת החשבון שבה ו"התכנסה" לתוך מסגרת האשראי. ביום 10.1.2017 עמד החשבון ביתרת זכות של 3,697 ₪, ובבוקרו של יום 12.1.2017 - ביתרת זכות של 586 ₪.

שתי פעולות שבוצעו בחשבון ביום 12.1.2017 - העברת מזומן בסך 4,250 ₪ מהחשבון אל חשבון אחר של המערערת והצגה לפירעון של שיק בסך 2,900 ₪ - יצרו יתרת חובה בסך 6,854 ₪. ביום ששי בבוקר, 13.1.2017, כשהתבררה לבנק תמונת המצב, דרשה פקידת הסניף מהמבקשת להפקיד לאלתר מזומן בחשבון, על מנת לסלק את החריגה ממסגרת האשראי, שנוצרה בגין הצגתו לפירעון של השיק.

3. בתצהיר של המבקשת, שצורף לבקשתה, היא טענה כי ביום 13.1.2017 (יום ששי) דרשו ממנה נציגי הבנק לדאוג לכיסוי היתרה עד לשעה 12:00 בצהרים, שאם לא כן - יסורב השיק בסך 2,900 ₪ שהוצג לפירעון ביום הקודם. המבקשת הודיעה לנציגי הבנק כי עד לשעה 12:00 ביכולתה להפקיד מזומן בסך 1,470 ₪ (ובכך להקטין את החריגה מהמסגרת לסכום של 1,384 ₪ - א"ג), וכי היתרה תופקד על-ידי בעלה עד השעה 14:00. בפועל הופקד על-ידה באותו יום סך 1,470 ₪ במזומן ולא מעבר לכך. בו ביום סורב השיק בסך 2,900 ₪, והפך להיות השיק העשירי במנין השיקים המסורבים.

מעניין לציין כי משהוצג ביום 16.1.2017 השיק בסך 2,900 ₪ לפירעון פעם נוספת, הוא כובד, על אף שבעקבות זאת גדלה יתרת החובה מסך 2,589 ₪ לסך 5,177 ₪, קרי - לחריגה של 1,177 ₪ ממסגרת האשראי. חריגה זו "רופאה" על-ידי המבקשת בדרך הרגילה, על-ידי הפקדת מזומן ביום שלמחרת.

אמרו מעתה: ביום ששי, 13.1.2017, כשיתרת החובה חרגה ב-1,384 ₪, החליט הבנק לסרב את השיק בסך 2,900 ₪, אולם ביום שני שלאחר מכן, 16.1.2017, כשהחריגה הייתה בסך 1,177 ₪ - החליט הבנק לכבד את אותו השיק!

4. בבקשתה טענה המבקשת כי יש לגרוע את השיק בסך 2,900 ₪ ממנין השיקים המסורבים, מאחר וסירובו נגוע בשרירותיות ובחוסר תום-לב. נטען סירוב לכבד את השיק היה מנוגד לדרך ההתנהלות הרגילה של הבנק במשך תקופה ארוכה, אשר כללה כיבוד השיקים שהוצגו לפירעון והסתפקות בהפקדת מזומנים בסמוך לאחר מכן.

5. בתשובת הבנק לבקשה נטען כי לא צורפו לה עותק פניית המבקשת לבנק בבקשה לביטול הבאת השיק העשירי במניין השיקים המסורבים; כי המבקשת לא דאגה להפקדת כספים בחשבונה על מנת שניתן יהא לפרוע את השיק; כי הבנק הסכים להמתין עם החזרת השיק עד לשעה 12:00 ביום 13.1.2017, מאחר וזו שעת סגירת הסניף ביום ששי; וכי בהפקדת מקצת הסכום לא היה כדי לאפשר את פירעון השיק. לתשובת הבנק צורף תצהירו של עדו מושקטל (להלן: מושקטל), ששימש כראש מגזר בנקאות פרטית והשקעות בסניף הבנק. בתצהירו טען מושקטל כי לא קיים בבנק נוהל לפיו אופשרו, אף לא לימים בודדים, חריגות ממסגרת האשראי המאושר, וכי "המבקשת הותרתה, הוזהרה והובהר לה כי המשיב לא יאפשר חריגות אשראי בחשבונה".

6. בישיבה ביום 6.7.2017 הודה מושקטל כי "ניתן לראות בדפי החשבון שכן אופשר לה מדי פעם חריגה בחשבונות, אך יום למחרת הלקוחה הפקידה מזומן בחשבון והחריגות היו מזעריות יחסית". ואכן, כמפורט בפסקה 2 לעיל - במשך חודשים ארוכים נמנע הבנק מלסרב שיקים שהוצגו לפירעון וגרמו לחריגה ממסגרת האשראי, ואיפשר למבקשת לתקן את החריגה תוך יום, יומיים או שלושה, בדרך של הפקדת מזומנים בחשבון. אינני מקבל את דברי מושקטל, לפיהם "היו שיחות התרעה ושיחות די ברורות שאין יותר לחרוג". ראשית, מהטעם שהדברים מנוגדים לתמונה המשתקפת בדפי החשבון. שנית, מאחר ולא מושקטל הוא ששוחח עם המבקשת, אלא, לדבריו, "הבנות בצוות אמור לה שלא תחרוג", אולם אף אחת מהן לא הגישה תצהיר בעניין זה. ושלישית, ראינו כי אף לאחר שסורב השיק בסך 2,900 ₪, המשיך הבנק בהתנהלות הרגילה (של כיבוד שיק והמתנה להפקדת מזומן בימים שלאחר מכן).

7. בסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי פורטו חלופות שונות, אשר בהתקיים אחת מהן - רשאי לקוח מוגבל (שחשבונו הוגבל בתנאי סעיף 2 לחוק) לבקש ביטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו. אחת החלופות הינה:

"ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו".

על טיבה של חלופה זו עמד יצחק עמית, במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981", הפרקליט מד (1999) 449, בעמ' 469:

"הטענה השכיחה היא כי הבנק לא נהג לפי ההסכם החדש, שהתגבש בין הצדדים. התנהגות או נוהג של הצדדים עשויים ליצור חוזה או לשנות הוראותיו. כאשר מדובר בשינוי של חוזה בכתב, על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, יש להשתית המסקנה, כי החוזה שונה, על בסיס מוצק. לכן, להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח - להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר. החזרת שיקים על-ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים .... בית-המשפט בתוך עמו יושב, ומן המפורסמות כי לעיתים קרובות נוהגים הבנקים לאפשר ללקוחותיהם חריגה ממסגרת האשראי, שהוקצתה על-פי הסכם האשראי בכתב".

חלופה זו מתקיימת בענייננו. משהמשיך הבנק במשך חודשים ארוכים לכבד שיקים שהוצגו לפירעון - אף לאחר שסורבו תשעה שיקים עובר ליום 15.7.2016 - ונתן הסכמתו לתיקון החריגה ממסגרת האשראי על דרך של הפקדת מזומן תוך מספר ימים, נוצר הסכם מכללא ולמבקשת היה יסוד סביר להניח כי הבנק ינהג על-פיו אף ביום 12.1.2017, עת הוצג לפירעון השיק בסך 2,900 ₪.

8. אשר על כן, הערעור מתקבל. הנני מורה על גריעתו של השיק העשירי שבהודעה על החלת ההגבלה ממניין השיקים שסורבו, ועל ביטול ההגבלה של החשבון.

כמו-כן הנני מחייב את המשיב לשלם למבקשת הוצאות בקשתה בסך כולל של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום. כן הנני מורה להחזיר למבקשת, באמצעות בא-כוחה, את הפיקדון שהופקד על-ידה בתיק זה.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ז, 07 יולי 2017, בהעדר הצדדים.