1. לפני התנגדות לביצוע שטרות. המדובר בשבעה שיקים בסכום כולל של 353,484 ₪ אשר נמשכו על ידי המבקשת לפקודת "מ.מוסטפא הובלות ומסחר בע"מ" (להלן: המסבה) והוסבו למשיב.

השיקים חוללו עקב הוראת ביטול ומשכך, הגיש המשיב בקשה לביצועם בלשכת ההוצאה לפועל בקריות (תיק הוצל"פ מס' 525426-11-16).

המבקשת הגישה התנגדות לביצוע השיקים ובעקבות כך הועבר העניין לבית משפט השלום קריות. מאוחר יותר, בהעדר תגובת המשיב להתנגדות, במסגרתה העלתה המבקשת, בין היתר, טענה להעדר סמכות מקומית, הועבר העניין לבית משפט זה.

טענות הצדדים

1. במסגרת ההתנגדות, מעלה המבקשת טענת הגנה של כישלון תמורה מלא במישור היחסים בינה לבין המסבה. לטענתה, כישלון התמורה קדם לסיחורם של השיקים על ידי המסבה ועל כן טענת כישלון התמורה תקפה כלפי המשיב. המשיב נטל את השיקים מן המסבה בחוסר תום לב הואיל והיה מודע למצבה הכלכלי הבעייתי של המסבה ולהיותה חדלת פירעון ומשכך צריך היה לנקוט במשנה זהירות בטרם ניכה את השיקים עבורה.
2. בהחלטתי מיום 18.6.17 נתתי תוקף של החלטה להסכמת הצדדים ולפיה תינתן החלטה בהתנגדות לאחר הגשת סיכומים בכתב על ידי הצדדים, ללא חקירת המצהיר.
3. בסיכומיה, טענה המבקשת שהינה חברה העוסקת בגידול בקר, כי בשלהי שנת 2015 היא התקשרה עם המסבה בעסקה לרכישת מוצרי לוואי להכנת מזון לעגלים. בתמורה למוצרים שהציעה המסבה, משכה המבקשת את שבעת השיקים נשוא ההתנגדות, בסכום כולל של 353,848 ₪, ואשר מועדי פירעונם בחודשים פברואר-יוני 2016.

על פי הנטען, זמן קצר לאחר משיכת השיקים, פנה למבקשת מר מוסטפא מנאסרה, בעליה של המסבה, וביקש ממנה לבטל את השיקים בשל העדר יכולת לספק את הסחורה בגינה נמשכו השיקים, וזאת נוכח מצבה הכלכלי של המסבה והפסקת מהלך עסקה בשל הגבלות שהוטלו עליה. נוכח פנייתה האמורה של המסבה ובהסכמתה, ביטלה המבקשת את השיקים. אלא, שחרף הסכמתה כאמור בדבר ביטול השיקים, הסבה המסבה את השיקים למשיב וניכתה אותם או קיבלה בגינם אשראי או הפקידה אותם למשמרת אצל המשיב.

המבקשת טוענת לחוסר תום לב מצד המשיב הואיל והיה מודע למצבה הכלכלי של המסבה ולחוסר יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות, כך גם לדירוג האשראי הנמוך ולמצבה הכלכלי של המבקשת שבמועדים הרלבנטיים הייתה לקוחה של המשיב בסניף טבריה. למרות אלה, בחר המשיב לבצע עסקת ניכיון בהיקף גדול לטובת המסבה, מבלי לקיים את חובת הזהירות החלה עליו כלפי לקוחותיו או כלפי צדדים שלישיים ומבלי שפנה ולו פעם אחת אל המבקשת על מנת לערוך בירור בדבר טיב השיקים או לקבל אסמכתא מן המסבה על כך שהתמורה בגין העסקה סופקה למבקשת. בכך, ביקש המשיב, בכוונה תחילה, להפוך את המבקשת לחייבת ממנה יוכל להיפרע בבוא העת.

המבקשת שבה וחזרה על טענתה ולפיה כישלון התמורה בין המבקשת לבין המסבה קדם לסיחור השיקים.

על כן, טוענת המבקשת כי המשיב איננו אוחז כשורה בשיקים.

1. מנגד, טוען המשיב בסיכומיו כי דין ההתנגדות להידחות על הסף בשל העדר פירוט ולאור הודאת המבקשת בזכותו של המשיב מכוח ניכיון השיקים. המבקשת איננה מצרפת את ההסכם הכתוב בגינו נמסרו השיקים למסבה ואיננה מפרטת מהו המועד מסירת השיקים, טיב התמורה שאמורה הייתה להתקבל, מועד מתן התמורה וכו'. בניגוד לנטען בתצהיר, אין כל ראייה המעידה כי השיקים בוטלו. להיפך, מעיון בשיקים עולה כי חלקם סורבו בשל העדר כיסוי.

עוד טוען המשיב, כי המבקשת לא סתרה את שלוש החזקות שבפקודת השטרות: חזקת המסירה, חזקת הערך וחזקת האחיזה כשורה. המשיב הינו בגדר "אוחז בעד ערך" משום שנתן תמורה בעד השיקים ומאחר שסיחורם קדם לכישלון התמורה הנטען. בעניין דנא, לא התעורר חשד אצל המשיב כי מדובר בשיקים שאינם כשורה.

דיון והכרעה

1. בהתאם להוראת סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, דינה של התנגדות לביצוע שטר המועברת לבית המשפט, כדין בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר.
2. הלכה פסוקה היא, כי בשלב זה של ההליך, די בכך שהנתבעת תראה טענות הגנה אפשריות, ולו רק בדוחק, על מנת שתינתן לה הרשות להתגונן מפני התביעה, ובלבד שהגנתה איננה "הגנת בדים".
3. ברע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' בן ברוך (23.7.12, פסקה 12) עמד כב' השופט דנצינגר על מהותה של בקשת רשות להתגונן המוגשת במסגרתה של תביעה בסדר דין מקוצר:

"בשלב זה בוחן בית המשפט האם, בהנחה שטענות הנתבע אמת הן, יוכל הוא לזכות במשפט. במידה שהתשובה לשאלה זו חיובית, ייתן בית המשפט לנתבע רשות להתגונן והתביעה תעבור לבירור בסדר דין רגיל. לעומת זאת, אם הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי תצהיר הנתבע אינו מגלה הגנה, לא ייתן רשות להתגונן [ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 654 (מהדורה שביעית, 1995)]. המבחן באמצעותו יכריע בית המשפט האם לתת לנתבע רשות להתגונן, הוא מקל מאוד. יפים לענייננו דבריו של השופט י' מלץ: 

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין... הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע." [ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ([פורסם בנבו], 25.11.93)].

רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן."

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן מפני התביעה, וזאת לאחר שהראתה הגנה אפשרית.
2. תביעת המשיב מבוססת על שבעה שיקים שהתקבלו לידיו מצד ג', המסבה, במסגרת עסקת ניכיון שיקים, על פי הנטען. המבקשת טוענת כי השיקים נמסרו למסבה במסגרת עסקה שנכרתה בין הצדדים, כנגד סחורה שעתידה הייתה לספק למבקשת. לטענתה, מאחר והעסקה בינה לבין המסבה לא יצאה לפועל ולא סופקה לה התמורה בגין השיקים שמסרה, אין היא חבה בפירעון השיקים שבוטלו על ידה בהסכמתה של המסבה.
3. אמנם, המבקשת לא הציגה כל הסכם, מסמך או קבלה בגין השיקים שנמסרו על ידה למסבה. המבקשת לא מסרה פרטים מדויקים על אודות העסקה עם המסבה וסכום התמורה המדויק. המבקשת לא הציגה מסמך בדבר מתן הוראה לביטול השיקים. בנוסף, אציין, כי מעיון בשיקים עולה כי לא מדובר בסדרה של שיקים עוקבים.
4. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון כי לביסוס טענתה לכישלון תמורה ולביטול השיקים עקב פניית המסבה, בידיעתה ובהסכמתה, הגישה המבקשת את תצהירו של מר מוסטפא מנאסה, אשר על פי הנטען הינו הבעלים של המסבה, ולפיו המבקשת מסרה לידיו את השיקים נשוא ההתנגדות, כי לא סופקה בגינם סחורה על ידו וכי השיקים בוטלו על ידי המבקשת בהסכמתו ובידיעתו (ראה הודעת המבקשת מיום 31.8.17).
5. לאור ההלכה הפסוקה, כפי שהובאה לעיל, לא ניתן לקבוע מסמרות או לומר כי אין בפי המבקשת טענות הגנה. המבקשת מעלה טענות שבעובדה ובמשפט, המגלות הגנה לכאורית ודורשות בחינה מקיפה של הראיות בתיק ובירור המחלוקת על דרך של הבאת ראיות בקשר לעסקה הנטענת בין המבקשת לבין המסבה, לטענת המבקשת לכישלון תמורה וגם בקשר לעסקת ניכיון השיקים ובכלל זה בחינת השאלה האם סיחור השיקים קדם לכישלון התמורה שמא לאו, התקיימות התנאים של אחיזה כשורה או אחיזה בעד ערך וכן שאלת תום ליבו של המשיב. על כן, אין להכריע בשלב זה בטענות הצדדים לגופן.
6. בנסיבות דנן, שוכנעתי כי בכפוף להפקדת ערובה, יש מקום ליתן למבקשת את יומה בפני בית המשפט ולהיעתר לבקשתה להתגונן, וזאת על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראה ע"א 9654/02 חברת האחים עלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41 (2004), פסקה 7).
7. על יסוד האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ונותן למבקשת רשות להתגונן, אך זאת בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית המשפט סך של 3,500 ₪ עד ליום 25.10.17.

לא יופקד הסכום עד המועד האמור – תידחה ההתנגדות, ללא צורך במתן החלטה נוספת.

בשלב זה, אין צו להוצאות. הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בעת סיום ההליך.

התיק יובא לעיוני ביום 26.10.17.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ח, 25 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.