1. התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעת ע"ס 3,000 ₪.

2. התובע טען בתביעתו כי הוא ובני משפחתו התארחו בבית המלון של הנתבעת באילת בתקופה 21/11/16-25/11/16.

3. לטענת התובע, בנו עמית שהיה בן 9 באותה עת, התגלש על אחת המגלשות בבית המלון ובסוף המגלשה הוא נפל לתוך בריכת מים שגובהה כפול מגובהו וטבע וכי המציל שהיה במקום הוציאו מתוך הבריכה.

התובע טוען כי בנו עמית עלה למגלשה מבלי שאף גורם מטעם המלון מדד את גובהו ומבלי לשאול אותו אם הוא יודע לשחות.

נטען גם שאף אחד מטעם בית המלון לא יידע אותו על המקרה והוא ידע על המקרה רק למחרת, כאשר בנו הגדול הודיע לו והסביר לו שעמית טבע והמציל הוציא אותו מהמים.

התובע התלונן על כך שלא נמצא בבית המלון כל רישום או תיעוד על המקרה.

לטענת התובע, הבן עמית עבר טראומה שעד היום לא השתחרר ממנה והעיד כי טופל ע"י פסיכולוג והוא עודנו בטיפול והוא אינו מוכן להתארח בבית מלון עם מגלשות.

4. נציג הנתבעת העיד שמדובר בתביעה טורדנית ואין שום הוכחה לנטען ולא צורף מסמך רפואי כלשהו.

נטען גם שהורי הילד צריכים להיות אחראים עליו.

נמסר גם שהמגלשות מתאימות לכל אדם שגילו מעל 6 שנים, ובקשר לגובה, נטען כי לפני העליה למגלשה יש מד גובה ואישור שעומק הבריכה שאליה נוחת המתגלש הינו 1.80 מטר, כאשר ליד הבריכה נמצא מציל שעוזר לאנשים לצאת מהבריכה במידה ואינם מצליחים לעשות זאת בכוחות עצמם.

נטען גם שהמלון לא מבצע רישום לכל פעולה שנעשית ע"י המציל, למעט מקרים חריגים של הצלה בסכנה.

דיון והכרעה:

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את התביעה וזאת מהנימוקים הבאים:

א. במידה ואכן הבן עמית אינו יודע לשחות, הרי מוטלת על הוריו אחריות מוגברת להרחקתו מכל מקום שבו נשקפת לו סכנה לטבוע.

במקרה זה התובע אפשר לילדיו להסתובב בבית המלון ובמתקניו באופן חופשי ללא נוכחותו ובכך התרשל כלפי ילדיו.

ב. כאמור, בכתב התביעה התובע ידע על המקרה מבנו הגדול למחרת.

התובע בעצמו לא ראה את האירוע ולא הוגשה כל ראיה המעידה על התרחשות המקרה.

ג. התובע לא הציג כל מסמך רפואי המעיד על כך שנגרמו לבנו נזקים כלשהם.

ד. מתוכן מכתבו של התובע שהופנה לנתבעת והעתקו צורף לתביעה ניתן ללמוד שתלונותיו העיקריות של התובע כנגד הנתבעת התבטאו בכך שהמלון התייחס אליהם כאורחים סוג ב' וכי האוכל והשירות שניתנו להם היו לוקים בחסר!

ה. גם אדם מבוגר שיודע לשחות, כשהוא נופל ממגלשה לתוך המים יתכן והוא יסתבך ביציאה מהבריכה ויזקק לעזרתו של המציל וזו המטרה של העמדת מציל בסמוך לבריכת המגלשה.

ו. נטל ההוכחה לקיום עילת התביעה מוטל על התובע והוא לא הרים את הנטל הנ"ל ולא שכנע שהיתה רשלנות כלשהי מטעם המלון.

6. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה ולפנים משורת הדין אינני מחייב את התובע בתשלום הוצאות, על אף שנציג הנתבעת נסע למרחקים (מאילת ועד הקריות) על מנת להתייצב לדיון שנקבע.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ח, 23 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.