בפני בקשה למתן צו למינוי בא כח התובעת ככונס נכסים זמני, וזאת בהתאם להסכמת התובעת והנתבע בסעיף 19 להסכם השכירות שנחתם ביניהם ביום 8.5.16 ביחס לנכס הידוע כדירת מגורים בחו' שלמה המלך 46 בנתניה.

במקביל לבקשה לצו זמני, הוגשה בקשה לפינוי מושכר בהתאם לפרק ט"ז(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

טרם הגיע המועד להגשת כתב הגנה על ידי הנתבע.

בסעיף 19 להסכם השכירות הוסכם בין הצדדים כי : "בנוסף, במקרה כאמור, השכור מסכים בזה כי המשכיר יהיה זכאי לפנות לביהמ"ש המוסמך בבקשה במעצד צד אחד ולבקש ולקבל מינוי כנוס נכסים זמני או קבוע מטעם המשכיר אשר יהיה זכאי לממש מידית את כל זכויות המשכיר כלפי השוכר עפ"י חוזה זה לרבות פינוי השוכר מהמושכר, החלפת מנעולים וניתוק המושכר מרשתות החשמל והמים"

בא כח התובעת טוען כי יש לכבד את הסכמת הצדדים ובהתאם להיעתר לבקשתו.

הבקשה לסעד הזמני נקבעה לדיון במעמד הצדדים . הוצג אישור מסירה לידי הנתבע אשר לא התייצב לדיון.

בבקשה נטען בתצהיר המבקשת כי הנתבע אינו עומד בחיובי דמי שכירות (של חודשיים) וכן של וועד בית, כן צורפו מכתבי התראה והודעה בדבר ביטול ההסכם.

לאחר ששקלתי את הדברים, אני סבורה כי אין מקום להיעתר לבקשה, וזאת על אף הסכמת הצדדים בהסכם השכירות.

כאמור, מתן הסעד הזמני הינו בשיקול דעתו של בית המשפט..

הסעד הזמני המבוקש בענייננו זהה לסעד הסופי המבוקש בתובענה שהינו סעד של פינוי מושכר.

כאשר הצו הזמני המבוקש זהה לזה העיקרי, במובן זה שמתן הצו ייתר את הצורך בבירור ההליך העיקרי, הכלל הוא כי יש להימנע ממתן הצו האמור - ר' רע"א 338/88 חמיס נ' שטרן, פ"ד מג (4) 552, 555 וכן בר"ם 6918/06 .

הרציונל העומד בבסיס הפסיקה, הוא כי הסעד הזמני נועד לאפשר למבקש לזכות בסעד העיקרי אם יוכיח צדקתו לכך בהליך משפטי מסודר, ולא לחסוך למבקש את הצורך בהוכחת צדקתו בהליך העיקרי.

ככלל, אין סעד של צו זמני משמש ומהווה תחליף לקיום דיון ומתן פסק דין של פינוי, אלא בהתקיים תנאים חריגים וקיצוניים המצדיקים מתן של צו עשה כסעד זמני.

בנוסף, הסעד הזמני המבוקש – בדבר מינוי כונס נכסים זמני- הינו סעד שעל פי ההלכה ייושם במקרים חריגים ובזהירות.

כך נפסק ברע"א 1855/14 יצחק בן אברהם נ' לב האגם בע"מ (21.05.2014)

"הלכה פסוקה היא, כי מינוי כונס נכסים הוא סעד חמור וכי יש להפעילו במשורה. "נהוג לאפיין את מינוי כונסי הנכסים כהליך 'חמור' או 'מרחיק לכת'. הסיבה לכך היא, כי במהותו מבצע כונס הנכסים פעולות של השתלטות וניהול נכסים לשם מימוש חוב. בכך יש למעשה משום הפקעת השליטה בקניינו של אדם, וברי כי פעולה מעין זו לא תיעשה כדבר שבשיגרה וללא צורך מיוחד"

(ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ''ד מט(2) 102, 108 (1995))."

עוד אציין כי מעיון בלשון התקנה (383 לתקנות סדר הדין האזרחי) , ספק אם הסעד הנדרש במקרה זה של מינוי כונס נכסים לצורך פינוי, עולה בקנה אחד ונכלל בהגדרת כונס נכסים זמני בתקנות.

לפיכך, ולאור הטעמים האמורים, אין מקום להיעתר לבקשה.

ככל שלא יוגש כתב הגנה, רשאי התובע לפנות לבית המשפט בבקשה למתן פסק דין לפינוי בצירוף תצהירי השליח.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ז, 12 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.