1. בבסיס הליך זה תביעה כספית שהגיש התובע בגין יתרת חובו הנטענת של הנתבע. התביעה הועמדה על סך של 171,855 ₪ והוגשה בהליך של סדר דין מקוצר.

הנתבע הגיש לתיק בקשת רשות להתגונן ביום 18/04/17 ובצידה בקשה למחיקת כותרת.

הבקשה למחיקת כותרת נדחתה בהחלטתי מיום 18/04/17 ונימוקיה בצידה.

2. התובע הגיש תגובה לבקשה למתן רשות להתגונן ובהתייחס לזוֹ, ואחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 30/04/18, איפשרתי לנתבע להגיש תשובה לתגובה ואף להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת נוכח הטענות שפירט ב"כ הנתבע בדיון כמפורט בפרוטוקול.

3. אחר הדיון, הגיש הנתבע ביום 10/05/18 תשובה לתגובה ואף הוגשה מטעמו בקשת רשות להתגונן מתוקנת, היא הבקשה שלפניי (להלן: "הבקשה המתוקנת").

במועד זה הגיש הנתבע גם בקשה לגילוי מסמכים אשר בבסיסה עתירתו להמצאת מסמכים מטעם התובע וטענתו כי הצורך במסמכים אלה עלה נוכח האסמכתאות שצורפו לתגובה שהגיש התובע לבקשת הרשות להתגונן.

בתגובותיו, ביקש התובע לדחות את טענות הנתבע, הן אלה שפורטו בבקשת הרשות להתגונן לגופה של המחלוקת מושא ההליך והן אלה הנוגעות לגילוי המסמכים.

4. עיינתי היטב בתיק, בחנתי את המסמכים שהגישו הצדדים, את כתב התביעה ואת התצהיר אשר הוגש בתמיכה לבקשה שלפניי, ושקלתי האם יש מקום לקיים דיון נוסף בשלב זה, בנסיבות העניין ונוכח פסיקת בית המשפט העליון בסוגיית מתן רשות להתגונן [ע"א 10189/07 עזרא ששון נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ (מיום 15/6/09) (להלן:"ענין ששון") ; ע"א 7644/07 נ.פ.ג יזום ושיווק בע"מ נ' דור אנרגיה (מיום 5/1/10)].

5. ההלכה הנוהגת קובעת, כי לא תינתן רשות להתגונן "רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 6154/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג (1) 390 ). נקבע, כי ככל שבסופו של יום יתברר, כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא, הרי שבידי בית המשפט הכלי של הטלת הוצאות (ראו דברי כבוד השופט רובינשטיין בענין ששון הנ"ל).

6. לפיכך, ולאחר ששקלתי את הנסיבות הספציפיות של תיק זה, אני מחליטה בהתאם לסמכותי על פי תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ליתן לנתבע רשות להגן על יסוד הבקשה המתוקנת וזאת מאחר שאני סבורה כי הנתבע הצביע על הגנה "לכאורה" הראויה להישמע ומן הראוי לקבוע את התיק לגופו של עניין.

7. בהעדר בירור מלא, הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי, לא ניתן לשלול, בשלב זה, על פניו, את טענות הנתבע ראשית, בשים לב לכך שהנתבע טוען בתוקף כי יש במסמכים אותם מסרב התובע להמציא לו כדי לבסס את הגנתו כדבעי , ובעיקר נוכח טענתו הנוגעת לזיוף חתימותיו הן על גבי נספח 1 לתגובה ועל גבי נספח א לכתב התביעה. עוד יש לציין, כי הנתבע אף מכחיש בתצהירו קבלת הלוואה על סך 230,000 ₪ בטוענו כי ההלוואה אליה התייחס בבקשתו הראשונה למתן רשות להתגונן התייחסה להלוואה אחרת אותה לקח מהתובע ופרעה במלואה.

ויובהר- עסקינן בשלב מקדמי בו על פי הפסיקה הנוהגת מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן ( ראו: יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 676 (מהדורה שביעית 1995); דוד בר אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה 291-292 (מהדורה שתים-עשרה 2014).

8. אציין, כי בנסיבות הענין, לטעמי, יש בהחלטה זו כדי לקדם את בירור התובענה בדרך יעילה וכדי להביא לחיסכון בהוצאות הצדדים ובזמן שיפוטי.

התוצאה:

9.         לאור האמור- ניתנת לנתבע רשות להתגונן על יסוד הבקשה המתוקנת.

נוכח סכום התביעה, תידון היא בהליך של סדר דין רגיל.

התיק יוקצה למותב שידון בו.

סוגיית ההוצאות תוכרע במסגרת פסק הדין ובהתאם לשיקול דעת המותב שישב בדין.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"א סיוון תשע"ח, 25 מאי 2018, בהעדר הצדדים.