ת"א 50353-05-17

1. לפניי שלוש תביעות כספיות שאוחדו: הראשונה, ת"א 59652-01-17 (להלן: "התביעה הראשונה"), השנייה, ת"א 50353-05-17 (להלן: "התביעה השנייה"), והשלישית, תא"מ 56288-06-17 (להלן: "התביעה השלישית"), שעילתן נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

מדובר בתאונת דרכים מסוג "תאונת שרשרת" שארעה ביום 17.07.2016 בין חמישה רכבים כדלקמן:

כלי רכב, מ"ר 51-588-10, תוצרת איסוזו, שנטען כי היה הרכב הראשון בשרשרת, אך מי מטעמו אינו צד לתובענות (להלן: "רכב האיסוזו"); כלי רכב, מ"ר 24-653-75, תוצרת אופל, שהיה הרכב השני בשרשרת, שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 ובבעלות התובעת 2 בתביעה השלישית (להלן: "רכב האופל"); כלי רכב, מ"ר 62-083-75, תוצרת פורד, שעל פי חלק מהצדדים היה היה הרכב השלישי בשרשרת ועל פי חלק אחר היה הרכב האחרון בשרשרת, שבעת התאונה היה בבעלות צד ג' בתביעה הראשונה והנתבעת בתביעה השנייה והנתבעת 6 בתביעה השלישית ונהוג בידי הנתבע 5 בתביעה השלישית (להלן: "רכב הפורד"); כלי רכב, מ"ר 10-323-37, תוצרת טויוטה, שהיה הרכב השלישי או הרביעי בשרשרת, שבעת התאונה בבעלות התובעת בתביעה הראשונה והנתבעת 2 בתביעה השלישית ונהוג בידי הנתבע 1 בתביעה השלישית (להלן: "רכב הטויוטה"); וכלי רכב, מ"ר 69-115-12, תוצרת ניסאן, שהיה הרכב הרביעי או האחרון בשרשרת, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 בתביעה הראשונה הנתבע 3 בתביעה השלישית והתובע 2 בתביעה השנייה ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בתביעה הראשונה, הנתבעת 4 בתביעה השלישית והתובעת 1 בתביעה השנייה (להלן: "רכב ניסאן") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה, למעט עד מטעם רכב האיסוזו, שהיה הרכב הראשון בשרשרת, שמי מטעמו לא היה צד לתובענות.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל המסקנות, להלן:

נהג רכב הניסאן אחראי לתאונה שארעה בין רכבו לחלקו האחורי של רכב הטויוטה בלבד.

נהג רכב הפורד ונהג רכב הטויוטה אחראים לתאונה שבין רכבם לרכב האופל באופן שווה.

ומשכך:

דין התביעה הראשונה להתקבל חלקית נגד הנתבעים באופן שהנתבעים יישאו רק בנזק לחלקו האחורי של רכב הטויוטה, ודין הודעת צד ג' להידחות.

דין התביעה השנייה להידחות.

ודין התביעה השלישית להתקבל חלקית, באופן שהנתבעים 5 ו-6 מצד אחד, והנתבעים 1 ו-2 מצד שני, יישאו באופן שווה בנזקי התובעות בתביעה זו.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

שוכנעתי כי מהלך התאונה היה כדלקמן:

5.1. בשל עצירתו של רכב האופל שעצר את רכבו בעקבות רכב אחר שעצר, ובשל אי שמירת מרווח, פגע רכב הפורד ברכב האופל והדפו לעבר רכב האיסוזו. אולם, מאחר ונהג רכב הפורד ניסה לחמוק מהמפגש עם רכב האופל, בשל הסעת רכבו במהירות גבוהה, על ידי הסטת רכבו שמאלה, עיקר הנזק לרכב הפורד הינו באזור הכנף הימינית הקדמית ואף מעליה ובדלת הימינית הקדמית. בשל סטייתו הפתאומית שמאלה של רכב הפורד התנגש רכב הטויוטה גם הוא ברכב האופל, אם כי בעוצמה חזקה הרבה יותר. רק לאחר מכן, פגע רכב הניסאן בחלקו האחורי של רכב הטויוטה, בשל אי שמירת מרווח ממנו, והדפו לעבר רכב האופל, כך שהפגיעה השנייה של רכב הטויוטה ברכב האופל הייתה מינורית, כזו שנבלעה על ידי הפגיעה הראשונה והשנייה של רכב הפורד ורכב הטויוטה (בהתאמה) ברכב האופל.

5.2. משכך, בגין התביעה הראשונה מאחר שבשל רשלנותו של נהג רכב הניסאן, נגרמה לרכב הטויוטה נזק למוקד האחורי בלבד, כאשר הנזק למוקד החזית ברכב הטויוטה נגרמה ברשלנותו של נהג רכב הטויוטה שלא שמר מרווח מרכב האופל.

אציין כי עלות תיקון הנזק לחלקו האחורי של רכב הטויוטה דומה מאוד לעלות תיקון הנזק לחלק החזית ברכב הטויוטה, וצירוף שני מוקדי הנזק ברכב הטויוטה (לא כל אחד מהם לחוד) הוא שהביא לאבדן ערכו המוחלט של רכב הטויוטה.

מכאן, שהנתבעים בתביעה הראשונה יישאו בשיעור של מחצית מסכום התביעה.

ברי כי דין הודעת צד ג' להידחות.

5.3. דין התביעה השנייה להידחות, שהרי הנזק לרכב הניסאן נגרם ברשלנותו של נהג רכב הניסאן בלבד. מה גם, ששוכנעתי שלא היה כל מגע בין רכב הניסאן לרכב הפורד.

5.4. בגין התביעה השלישית יישאו הנתבעים 5 ו-6 מצד אחד, והנתבעים 1 ו-2 מצד שני, באופן שווה בנזקי התובעות בתביעה זו.

5.5. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזקים הנטען, הרי שמאחר שהנזקים נתמכים בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצדדים שכנגד לא הגישו שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזקים, ואף לא ביקשו לחקור את שמאי הצד שכנגד על חוות דעתו, הרי שסכומי התביעות בדין יסודם.

התביעה הראשונה

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת , ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 42,929 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 11.7% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

התביעה השנייה

7. מאחר ותביעה זו נדחתה, הרי שהתובעים יישאו בהוצאות הנתבעת לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪, בתוספת שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הוצאות אלו כוללות בתוכן הוצאות הנתבעת כצד ג' בהודעת צד שלישי שהגישו נגדה התובעים בתביעה השנייה במסגרת התביעה הראשונה.

התביעה השלישית

8. הנתבעים 1 ו2, באמצעות הנתבעת 2, והנתבעים 5 ו-6, באמצעות הנתבעת 6, תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים באופן שווה:

8.1. סכום התביעה, בסך של 25,424 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

8.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום המוצמד שנפסק.

8.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

9. הסכומים הכוללים, המנויים בסעיפים 8-6 לעיל, ישולמו תוך 30 יום.

10. התובעת 1 בתביעה השנייה תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

11. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את שלושת התיקים שבכותרת.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ח, 14 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.