1.         זוהי תביעה לתשלום סך של 5,188 שקלים, נזקי התובעת הנטענים בעקבות תאונה מיום 8.5.16 בה היו מעורבים אוטובוס שבבעלותה (מ.ר 37-124-78) ורכב נוסף בו נהגה הנתבעת 1 (מ.ר 83-951-76) וזאת בהתאם לפירוט הנזקים הנתון בסעיף 9 לכתב התביעה (נזקי הרכב, שכר השמאי, דמי טיפול וימי עמידת הרכב) ובהסתמך על הערכת שמאי בחוות דעת שצורפה.

2.        ב"כ הצדדים הודיעו כי הם מסכימים לפסיקת בית המשפט בהליך זה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984 בהנמקה קצרה ותוך שהם מציינים כי תלויה ועומדת בבית משפט השלום בפתח תקווה תביעה נגדית במהותה - על סך 22,477 שקלים - בגין נזקי רכב הנתבעים: ת.א. מס' 50015-11-16.

3.         בדיון שהתקיים ביום 12.6.18 העידו לפני נהגי הרכבים המעורבים והוצגו תמונות המשקפות את אזור התאונה ונזקי הרכבים, לרבות מיום התאונה:

יצוין בתמצית כי אין מחלוקת כי עובר לתאונה מצוי היה האוטובוס בנתיב הימני ביותר כאשר בסמוך לפני מקום קרות התאונה ישנה תחנת אוטובוס (ללא מפרץ) שבה נעמד.

עוד יצוין כי מהתמונות ת/1, נ/1 ומעדות הנהגים עולה כי יש שתי כניסות אפשריות ימינה סמוך לאחר התחנה: האחת – הקרובה יותר ואשר לכיוונה ביקשה הנתבעת 1 לפנות לטענתה (להגעה למקום עבודתה) והשניה – מרוחקת קצת יותר ומובילה לכיוון סופרמרקט מגה.

אין אף מחלוקת כי התאונה ארעה בעוד הנתבעת 1 מבקשת לפנות ימינה ולחצות למעשה את נתיב האוטובוס לאחר שנמצאה בנתיב שמשמאלו, אלא שבעוד שנהג האוטובוס טוען כי התאונה ארעה בנסותה להיכנס לכניסה המרוחקת מבין השתיים הנ"ל תוך כדי נסיעתו הוא, טוענת הנתבעת 1 כי זו ארעה בנסותה להיכנס לכניסה הקרובה דווקא ובעוד האוטובוס עוצר ומתחיל בנסיעה באופן פתאומי.

כל נהג מייחס למישנהו את גורם ההפתעה ואת חוסר הזהירות והאשם.

הנתבעת 1 התקשתה להשיב לשאלת בית המשפט לגבי המרחק שהיה בין רכבה לבין האוטובוס בזמן הטיית הרכב ימינה מהנתיב המרכזי שלשמאל האוטובוס לכיוון הכניסה.

4.         בהינתן המכלול המצוי בתיק ונוכח התרשמותי מהעדויות ומהעדים, שקילת סבירות גירסאות הצדדים, הסיכונים והסיכויים של הנטען מצד אחד ומנגד ומתן דעתי לנטל, ככל המוטל על כל צד, ולמסגרת המשפטית בה ניתן פסק הדין, מצאתי מקום להורות על חלוקת האחריות בין הנהגים ואבהיר בקצרה:

• מצאתי מקום להעדיף את גרסת הנתבעת 1 עפ"נ גרסת נהג האוטובוס בכל הנוגע למקום קרות התאונה. נחה דעתי כי ביקשה להגיע למקום עבודתה ומכאן בחירתה לפנות בכניסה הקרובה מבין השתיים. אפנה בענין זה אף למיקום האוטובוס בתמונות שבדף ת/2 בהשוואה למיקום הכניסות בתמונה ת/1. משמעות האמור היא כי התאונה ארעה סמוך יותר לתחנה בה עמד האוטובוס זמן מועט לפני התאונה.
• מקום הפגיעה ברכבים המעורבים ואופי הנזק ברכב מלמדים כי הנתבעת 1 טרם הספיקה להגיע למדרכה בפנייתה וכי נסיעת האוטובוס היתה רק בראשיתה.

מתרשמת אני כי נהג האוטובוס לא נקט זהירות מספקת בהתחלת נסיעתו ולא הביא בחשבון דיו את האפשרות שרכבים יבקשו להיכנס לכניסה הראשונה תוך חציית מסלולו. מצד שני ועיקר - מתרשמת אני כי הנתבעת 1 לא מסרה גרסה עקבית וברורה לגבי אופן חציית נתיב נסיעת האוטובוס על ידה בכל הנוגע למרחק שהיה בינה לבין האוטובוס ברגע הפניה ולזה חשיבות רבה על מנת להמחיש פניה זהירה. נראה כי לא הביאה בחשבון דיו את האפשרות שהאוטובוס יצא מהתחנה לנסיעה כדרכו. יש להביא בחשבון כי הנתבעת 1 היא שביקשה לחצות מסלול נסיעתו של האוטובוס ולפנות ועליה לוודא כי הדבר מתאפשר ע"פ תנאי ומצב הדרך. (ראה, בין השאר, סימן ג' לתקנות התעבורה).

5. לאור האמור ונוכח התרשמותי ממידת אשמו של כל צד, הרי שלנהג האוטובוס אחריות בשיעור 30% מהנזקים ולנתבעת 1 – 70%.

בהתאם לחלוקה זו ישולמו לתובעת אלו: 70% ממרכיבי התביעה המוכחים, קרי - מסך של 2,838 שקלים (המשקף נזק מקובל ע"פ דו"ח שמאי + שכ"ט שמאי) +אגרות המשפט + שכר העד שנפסק + שכ"ט עו"ד המועמד ע"ס של 1,000 שקלים בנסיבות הענין.

המזכירות תוודא חיוב התובעת במחציתה השניה של האגרה.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ח, 14 יוני 2018, בהעדר הצדדים.