1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 20.3.2014 בכביש בין עירוני ליד ניר אליהו. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 12,802 ₪, בגין עלות תיקונים ושכר שמאי.

2. כלי הרכב הגיעו זה מול זה בשעת לילה בכביש מתעקל (עבור הנתבע זהו עיקול ימינה, ועבור התובע עיקול שמאלה), בעל נתיב אחד לכל כיוון, כשביניהם קו הפרדה רצוף. רכב הנתבע סטה לנתיב רכב התובע וכלי הרכב התנגשו. הנתבע הורשע בבית המשפט לתעבורה, והמחלוקת שנותרה היא בשאלת האשם התורם, והיא מבוססת בעיקר על קביעת בוחן המשטרה, כי נקודת המגע היתה 20 ס"מ בתוך נתיב הנסיעה של רכב התובע.

3. התובע העיד, כי נסע במרכז הנתיב, ואילו הנתבע העיד כי סטייתו לנתיב הנגדי היתה מזערית. עד מטעמו שהתייצב באולם והזדהה כמי שישב כנוסע ברכב מאחוריו הותיר רושם בלתי מהימן בעליל (בין היתר בשל אי התאמה בגרסאות באשר לנסיבות הימצאותו במקום), וממילא קשה לקבל כי היתה לו זווית ראיה שתאפשר לו לראות את מידת הסטיה של חזית רכב הנתבע, שהיה במהלך עיקול ימינה, וזאת בשעת לילה.

4. תיק המשטרה הוגש על ידי הנתבע בלא התנגדות של התובע, ומהאמור בו אכן עולה כי סטיית הנתבע לנתיב נסיעת התובע לא היתה משמעותית, ומכאן כי בהכרח נסע רכב התובע בסמיכות לקו ההפרדה (כפי שממילא יש נטיה לעשות בכבישים המתעקלים שמאלה, כך שפעולה זו אף מתיישבת עם ניסיון החיים).

5. משכך, אני קובע כי יש לייחס לתובע אשם תורם, אותו אני מעמיד, בנסיבות, ובהינתן שסטיית הנתבע היתה חרף קו לבן רצוף, על 20%.

6. בשולי הדברים אציין, כי לנתבע גם טענות הנוגעות לאופן חישוב הנזק ע"י השמאי, אולם משלא הזמין את השמאי לחקירה, ולא הגיש חוות-דעת נגדית, לא מצאתי כי יש יסוד להשגותיו.

7. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 10,242 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 374 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

בהיות הנתבע בלתי-מיוצג, אני מעמידו על זכותו לערער על פסק-דין זה בפני בית המשפט המחוזי מרכז תוך 45 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לנתבע ולב"כ התובע.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ח, 14 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.