לפני:

כב' הנשיא מירון שוורץ

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעים 2 ו-3 לסילוק התביעה כנגדם על הסף, בטענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפיהם וכי לא מדובר במקרה המצדיק הרמת מסך התאגדות הנתבעת וחיובם באופן אישי.

רקע ותמצית טענות הצדדים

2. התובעת, הועסקה אצל הנתבעת 1, כרכזת אקדמית, החל מיום 10.10.2010. ביום 1.4.2016 הודע לתובעת לטענתה על הפסקת עבודתה (לטענת הנתבעים בכתב הגנתם, התובעת הועסקה עד ליום 31.7.2015). התובעת הגישה תביעתה לתשלום זכויות שונות הנובעות מיחסי העבודה ומסיומם. בין השאר, טוענת התובעת בכתב התביעה, כי הנתבעת ניכתה משכרה סכומים לצורך העברתם לחברת כלל ו/או הדר חברה לביטוח אולם בפועל, לא כל הסכומים הועברו ליעדם והתובעת מבקשת לחייב את הנתבעים להשיב אליה את הסכומים אשר לא הועברו. כן נטען כי הנתבעת לא הפרישה את מלוא הסכומים אשר היה עליה להפריש לקרן פנסיה לפי צו ההרחבה הפנסיוני. לטענת התובעת, גם לא הועברו כספים אשר נוכו משכרה לקרן השתלמות, וגם לא הועבר חלק הנתבעת בתשלום. כן נטען לגבי חלק מהכספים, כי אלו הועברו באיחור משמעותי של שנים. בסך הכל, בגין כלל רכיבי התביעה, מבקשת התובעת לפסוק לה סכום של 243,763 ₪.

3. לטענת התובעת, בנסיבות שבהן נוכו משכרה סכומים שלא הועברו ליעדם, הרי שקיימת עילה מספקת להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב הנתבעים 2 ו- 3 באופן אישי. נטען כי מעשי ומחדלי הנתבעים, לרבות ניכוי סכומים שונים משכרה ללא העברתם ליעדם, מהווה התנהגות בחוסר תום לב מובהק והפרה בוטה של חובת האמון המוטלת עליהם ביחסיה העבודה עמה. נטען כי מעשי הנתבעים אף עולים כדי תרמית.

4. בכתב הגנתם, טענו הנתבעים, כי הנתבעת הוקמה על מנת שיהא קיים מוסד להשכלה גבוהה אשר ינגיש את ההשכלה הגבוהה לפריפריה ובמיוחד למגזר הערבי. נטען כי תחילה פעלה הנתבעת כשלוחה של אוניברסיטה מחו"ל וכי לאחר כמה שנים ניתן לה היתר לפתיחת מוסד ישראלי להשכלה גבוהה. אלא שההיתר בוטל. נטען כי עד למועד כתיבת כתב ההגנה, לא ניתן שוב האישור על אף שהנתבעת בראשות הנתבע 2 עושים מאמצים כבירים לשם כך.

5. לטענת הנתבעים, הנתבע 2 הינו יו"ר הוועד המנהל של הנתבעת וחבר באסיפה הכללית. הנתבע 3 שימש כיו"ר הוועד המנהל וחבר האסיפה הכללית. נטען כי תפקיד יו"ר ועד מנהל בנתבעת אינו כתפקיד יו"ר עמותה רגילה, כי תפקידיו מוגדרים על פי תקנוני המועצה להשכלה גבוהה וכי מדובר בדמות ייצוגית. נטען כי הנתבעים 2 ו- 3 עמלו רבות לצורך הקמת מוסד אקדמי באזור, תוך לעיתים פגיעה בעסקיהם הפרטיים ומתוך אותה מטרה ציבורית. נטען כי הנתבעים כלל לא טיפלו בענייני עובדים וכי מי שטיפל בכך היה נשיא המוסד האקדמי וסגנו. נטען עוד כי הטענה להרמת מסך אינה מבוססת וכל מטרתה הינה להפעיל לחץ פסול ושימוש לרעה בהליכי משפט. כן נטען כי התובעת היתה עובדת טובה ומסורה, המקובלת על כלל הגורמים בארגון. נטען כי התובעת קיבלה יחס ראוי. כן נטען כי סיום העסקתה של התובעת נבע מכך שהמועצה להשכלה גבוהה לא שינתה את החלטתה וכי הדבר הביא לסיום פעילת המוסד האקדמי, כפי שהתובעת ידעה.

6. אלו עיקרי הדברים, הנוגעים בעיקר לבקשה נשוא החלטה זו, כאשר כתבי הטענות כוללים נושאים נוספים אשר לא פורטו. יצוין רק כי בתיק התקיימו דיונים מוקדמים לפני כב' הרשמת רויטל טרנר, בין הצדדים התקיים הליך של גישור על ידי נציגת ציבור מבית הדין וכי הוגשה גם בקשה למתן פסק דין חלקי ובית הדין ממתין להגשת תגובה לה.

7. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הוגשה בקשה זו. הנתבעים חוזרים על טענותיהם בכתב ההגנה ומוסיפים, כי מעיון בכתב התביעה נמצא אך סעיף אחד בגינו מבקשת התובעת "לגרור" את הנתבעים להליך, והוא עצם העובדה כי הנתבעים נמנו על חברי העמותה וכי הם שימשו כראש הועד המנהל שלה. נטען כי מלבד אמירה "ריקה" זו, התובעת אינה מפרטת עובדות המבססות את התנאים להרמת מסך. לטענת הנתבעים נטען בכתב התביעה רק כי נוכו כספים משכרה של התובעת מבלי שנטען מה חלקם של הנתבעים בכך ומדוע יש להרים את המסך במקרה דנן. נטען כי לנתבעים אין ידיעה בקשר לניכויים כאלו, כי הם לא מעורבים בעניינים הקשורים להעסקת עובדים ומשכורתיהם וכי הם עסקו רק בממשק עם הגורמים הרגולטוריים על מנת להגשים את מטרת העמותה. במקרה בו התביעה אינה מפרטת את העובדות העיקריות המהוות את עילת התביעה, כך נטען, יש למחוק את התביעה על הסף. עוד נטען, כי הפסיקה עליה סומכת התובעת בכתב התביעה, חודדה בפסיקה מאוחרת יותר כך שנקבע כי אין די באי העברת כספים ליעדם כדי להרים את מסך ההתאגדות וכי צריך שתתקיימנה נסיבות נוספות המצדיקות זאת. כן נטען כי הרמת מסך אינו מעשה שבשגרה וכי לצורך קיומה על המבקש להוכיח כי קיימת תשתית עובדתית מקיפה ומלאה בכתב התביעה וכן כי יש לבחון את חבותם של הנתבעים בהתחשב בכך כי מדובר בעמותה המפעילה מוסד אקדמי, אשר לו דין ספציפי, שלא בדומה לעמותה רגילה.

8. התובעת הגיבה לבקשה וטענה כי דינה להידחות. נטען כי על פי ההלכה הפסוקה, סילוקה של תביעה על הסף, תיעשה ביד קמוצה ולעיתים נדירות בלבד, גם אם בית הדין מטיל ספק בעילת התביעה כנגד נתבע מסוים. נטען כי הטענה לפיה יש מקום להרמת מסך וחיוב הנתבעים עלתה מאחר שנוכו משכרה סכומים אשר לא הועברו ליעדם וכי על פי ההלכה הפסוקה, די בכך. נטען כי בהיות הנתבעים חברי ועד המנהל הם היו גם בעלי זכות חתימה בשם העמותה. כי הוועד המנהל ממונה על ניהול ענייניה ונכסיה, כבכל עמותה (תקנון הנתבעת צורף לתגובה). נטען כי הנתבעים לא הפנו לסעיפים בדין הספציפי אשר לטענתם גובר על הדין החל על כלל העמותות. נטען כי הנתבעים מעלים טענות עובדתיות אשר עליהן להתברר. עוד נטען כי ההלכה הפסוקה לעניין חיוב אישי על דרך הרמת מסך במקרים של אי העברת כספים אשר נוכו משכרם של עובדים, לא השתנתה וכי הנתבעים מפנים לפסקי דין אזוריים. כן נטען כי העובדה כי לא נוכו סכומים באופן אשר נטען על ידי התובעת – שיטתי וממושך, מלמדת כשלעצמה על כך כי מתקיימות אותן נסיבות נוספות אשר דרושות לטענת הנתבעים, על פי הפסיקה החדשה.

דיון ומסקנות

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי אין מקום בשלב מקדמי זה, למחוק או לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3. אכן, השימוש בדוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות צריך להיעשות במשורה, ורק באותם מקרים חריגים וקיצוניים כפי שנקבעו בפסיקה, כאשר אין די בטענה להפרת חוזה עבודה או הפרת הוראות משפט העבודה כשלעצמן, כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות. במקרה שלפנינו, מסתמכת התובעת בטענתה כי יש להרים את מסך ההתאגדות, על כך כי כספים אשר נוכו משכרה, הן לחברות הביטוח והן לקרן ההשתלמות, לא הועברו במשך שנים ליעדם – כך לטענתה.

10. בע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב – החברה לפיתוח ולמלונאות בע"מ, ניתן ביום 19.1.2003, נקבע, כי ניכוי כספים על ידי מעסיק משכר עובדים למבטחים, ללא העברתם לתעודתם, מהווה מעשה חמור. נקבע כי מדובר בחוסר תום לב מובהק תוך הפרה בוטה של חובת האמון המוטלת עליו, כאשר מדובר במעשה תרמית של החברה כלפיה נושיה – עובדיה, המצדיק הרמת מסך ההתאגדות, גם אם אין מתקיימות עילות אחרות להרמת מסך.

גם אם נכונה טענת הנתבעים, כי קיימות נסיבות שבהן לא יהא בעצם אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם, כדי להוות עילה מספקת להרמת מסך - בשל מכלול נסיבות אחרות אשר מתקיימות, או כי לא כל אי העברת ניכוי מצדיקה מהווה תרמית, הרי שיש לברר האם זוהי תמונת המצב בעניינו.

11. במקרה שלפנינו, יש מקום לברר תחילה את טענת התובעת כי ניכוי הכספים משכרה ללא העברתם ליעדם, היה באופן כזה המלמד כשלעצמו על הצורך בהרמת מסך ההתאגדות, כפי שנטען על ידה. כן יש מקום לברר את טענות הצדדים לגבי חלקם של הנתבעים בקבלת החלטות הנוגעות לסוגיות שלפנינו כגון את טענתם כי הם עסקו רק במימוש מטרת העמותה, אל מול הרשויות. וכן את טענתם כי לעמותה כמוסד אקדמי, דין שונה בשאלות השנויות במחלוקת בתביעה זו. או– האם התקיימו נסיבות אחרות בהן בכל מקרה ותוך בחינת מכלול הדברים, אין לחייב את הנתבעים באופן אישי באמצעות הרמת מסך ההתאגדות.

12. הלכה פסוקה היא כי "מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, ופתרון המחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף" (ע"א 693/83 שמש נ. רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671 (1986)). זאת, קל וחומר בבתי הדין לעבודה: "סעד של מחיקה על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע נא/3-195 תוכנה מכונות תרגום בע"מ – עמיחי סגל, פד"ע כג 275, 277 (1991))".

במקרה זה, אין להסכים עם טענות הנתבעים כי כתב התביעה כפי שהוא, אינו מגלה עילה כלפיהם ואני סבור כי יש לברר את מכלול הטענות אשר הועלו, לגופן.

13. סוף דבר – הבקשה נדחית.

14. הנתבעים 2 ו-3 ישלמו לתובעת, כל אחד, סך של 1,800 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתנה היום, ט' בשבט תשע"ח (25 בינואר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.