1. מונחת לפניי תביעה של התובע לחיוב הנתבעת בגין נזק שנגרם לאופנוע שלו (להלן גם: "הרכב") עקב דלק תקול. התובע העמיד את תביעתו על סך 4,703 ₪.

תמצית טענות הצדדים

1. התובע טוען בין השאר, כי ביום 21.4.2016 תדלק בתחנת הנתבעת בירושלים, ומיד לאחר התדלוק הרגיש כי הרכב אינו "מגיב כשורה" ומאגזוז האופנוע החל לצאת עשן לבן והוא כבה לעתים תכופות. האירוע התרחש ערב חג הפסח אותה שנה. מיד לאחר החג, ניגש התובע לתיקון הרכב במוסך, ושם נמסר לו שהדלק לא היה תקין. כאמור, התובע העמיד את תביעתו על סך כ-4,700 ₪ כאשר סכום זה כולל עלות תיקון הרכב (כ-470 ₪) וכן פיצוי כספי בגין אובדן ימי עבודה ופיצוי בגין עגמת נפש.
2. הנתבעת טוענת מנגד, בין השאר, כי היא מכחישה את האירוע ואת אומדן נזקיו של התובע. הגם שהנתבעת הייתה מוכנה לפצות את התובע בסך כ-530 ₪, ואולם נכונות זו הייתה לפנים משורת הדין ומבלי להודות באחריות. התובע מבקש להתעשר על חשבונה, הוא לא הוכיח כי הנזק שנגרם לרכבו היה עקב דלק תקול וגם לא הוכיח את גובה הנזקים הנטענים. הנתבעת עותרת לדחיית התובענה תוך חיוב התובע בהוצאותיה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי במכלול החומר הקיים בתיק, שמעתי את עדויות הצדדים וכן לאחר שנתתי את דעתי לטענותיהם בנדון, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.
2. כלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה. על כן, על התובע מוטל הנטל להוכיח את גרסתו ואת עילת תביעתו במשפט. הואיל ובמשפט אזרחי עסקינן, ראיות הצדדים תיבחנה לפי מאזן ההסתברויות. במילים אחרות, ככל שהתובע חפץ בקבלת תביעתו, עליו מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי גרסתו עדיפה על גרסת הנתבעת, סבירה יותר ממנה, וכי גרסתו מקימה עילת תביעה נגדה.
3. מעדות התובע, שהותירה רושם אמין ואשר נתמכת במכתבו של המוסך מיום 15.8.2017, שבו טופל האופנוע, זאת לרבות סמיכות הזמנים בין מועד האירוע לבין מועד הטיפול - ישנו בסיס ראייתי מניח את הדעת לקיומו של קשר סיבתי בין התדלוק של האופנוע אצל הנתבעת לבין התקלה שנתגלתה במנוע שלו. התובע העיד גם כי בסמוך לאירוע, שירות הלקוחות אצל הנתבעת יצרו קשר עמו ואמרו לו "שנמצאה התקלה בסניף הספציפי הזה ובעקבות כך התגלגלו כל העניינים" (שורות 8-7, עמוד 2).
4. הנתבעת שידעה על תלונות התובע בנדון סמוך לאחר התרחשות האירוע (ראו התכתבות דואר אלקטרוני בין התובע לבין נציגת הנתבעת, מיום 3.5.2016 ואילך), לא נראה כי מצאה לנכון לבקש בדיקה בזמן אמת של אמיתות טענות התובע (בדיקת האופנוע, בדיקה מול המוסך וכו'). אדרבא, הנתבעת הציעה לתובע פיצוי שיכלול עלות הטיפול בתקלה וכן השבת עלות התדלוק (סך-כולל 533.5 ₪). כאמור, הנתבעת טוענת כי הסכום האמור הוצע לפנים משורת הדין, מתוך רצון טוב וכמחווה שירותית בלבד. בכל מקרה, הנתבעת לא העידה בדיון את הנציגה מטעמה שעמדה בקשר עם התובע בזמנים הרלבנטיים סמוך לאחר האירוע.
5. טענות התובע לפיהן נגרם לו נזק ממוני בדמות הפסד ימי עבודה, לא הוכחו כדבעי. גם לאחר עיון בתלושי השכר שהציג התובע (מוצגים ת/2-1) לא ניתן לכמת כדבעי את הפגיעה בהכנסתו של התובע, ולא פחות חשוב מכך, לא הונחה לפני בית המשפט תשתית ראייתית משכנעת שמוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין האופנוע התקול לבין הירידה בשכר - כביכול. בכל מקרה, נראה כי הטיפול במוסך נמשך מספר שעות בלבד, כך שהפיצוי הנטען והנתבע, אינו עולה בקנה אחד עם היקף תיקון הנזק.

סיכום

1. לאור האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי.
2. הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,200 ₪ כאשר מובהר כי הסכום האמור כולל עלות הטיפול של האופנוע במוסך, פיצוי בגין עוגמת נפש וכן החזר הוצאות משפט.
3. הסכום האמור ישולם לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

על-פי הוראת תקנה 16 בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ניתן להגיש בקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים תוך חמישה-עשר יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים באמצעות דואר רשום.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ח, 15 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.