פתח דבר וטענות הצדדים

התובע הינו הבעלים של רכב מסוג מיצובישי, מ"ר 42-578-66 (להלן – רכב התובע). הנתבעת הנה המבטחת של רכב מסוג יונדאי מ"ר 83-235-57 (להלן – רכב הנתבעת).

ביום 19.05.2016, היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבעת בתאונת דרכים שהתרחשה בחניון (להלן – התאונה).

הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לתאונה וגם לא על גובה הנזק, אך טענה, כי יש לייחס לנהגת רכב התובע, רשלנות תורמת בשיעור של 15%., וכך נכתב במכתבה לתובע: "לאחר בדיקת תביעתך אישרנו לתשלום סך של 21,329 ₪ הכוללים ניכוי בסך של 3,763 ₪ בגין רשלנות תורמת." כן, נכתב כי "בהתאם לחובת הזהירות הכללית ובפרט בצמתים, על נהג המתקרב לצומת חלה החובה להאט ולוודא כי הצומת פנוי. בתאונה דנן, עת מבוטחנו נכנס לצומת הגיח לפתע רכב התובע כשהוא נוהג במהירות מופרזת, והתנגש ברכבו של מבוטחנו במוקד ימני קדמי, עם צדו השמאלי של רכבו. בנסיבות העניין ובהתאם למיקומי הנזק ולפסיקה המקובלת, יוחס לתובע אשם תורם בשיעור 15%".

התובע הגיש את התביעה דנן ובה עתר לחייב את הנתבעת בהשלמת הפיצוי המגיע לו מחמת התאונה, בסך כולל של 5,263 ₪, כדלקמן:

• קיזוז בגין רשלנות תורמת בסך 3763 ₪;
• הפסד ימי עבודה בסך 1,000 ₪;
• הוצאות ובזבוז זמן בסך 500 ₪.

במסגרת הדיון שנערך לפני, העידו נהגת רכב התובע הגברת איילת פיקסמן (להלן: נהגת התובע) ונהגת רכב הנתבעת הגברת חנה שקורי (להלן: נהגת הנתבעת) אודות נסיבות התאונה, וכן הדגימו אופן התרחשותה באמצעות רכבי הדגמה. כן, הוצגו בפני הודעות הצדדים לחברות הביטוח, תמונות נזקי רכב התובע וחוות דעת השמאי שבדק את רכב התובע .

בעדותה, טענה נהגת התובע כי במועד האירוע, נסעה במהירות מאוד נמוכה לקראת כיכר ויציאה מהחניון, כאשר לפתע הבחינה ברכב המגיע במהירות עצומה לכיוונה ואשר פגע בדופן שמאל של הרכב בו נהגה.

מנגד טענה נהגת הנתבעת, כי :

"היתה כיכר, היה לי תן זכות קדימה, פניתי ימינה, סיימתי את הפניה, היא היתה רחוקה, סיימתי את הפניה, היא באה במהירות ממש גבוהה, סובבה אותנו ב- 90 מעלות. היא היתה בכיכר, אני פניתי ימינה, סיימתי את הפניה, זה היה בתוך חניון, הדלקתי אורות, היא לא הדליקה אורות. היא באה מהכיוון הנגדי, היא סובבה אותנו 90 מעלות. היא איבדה שליטה וסובבה אותנו. ...נסעה על 60 קמ"ש בתוך חניון ללא אורות. יכול להיות שאיבדה שליטה, נסעה ממש במהירות. פניתי ימינה, סיימתי את הפניה, היא באה, יכול להיות שאיבדה שליטה, לא יודעת איך הגיעה אליי. היא נכנסה לי בגלגל. לא ראיתי באמת איך זה היה. ..."(עמוד 1 לפרוטוקול שורה 19-28).

דיון והכרעה:

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, נחה דעתי כי דינה של עמדת התובע להתקבל.

מרגע שהודתה הנתבעת באחריות הנהגת מטעמה להתרחשות התאונה, הרי שהנטל להוכיח קיומה של רשלנות תורמת מצד נהגת התובע, עובר לפתחה של הנתבעת.

הנתבעת טענה, כאמור במכתב שנשלח לתובע ובכתב ההגנה, כי נהגת רכב התובע נכנסה במהירות לצומת לא פנויה, בעת שנהגת הנתבעת הייתה בעיצומה של פניה ימינה.

דא עקא, שעדותה של נהגת הנתבעת מציגה גרסה שונה באופן מהותי. לפי גרסה זו, נהגת הנתבעת סיימה את ביצוע הפניה, יישרה את הרכב בו נהגה בנתיב נסיעתו ואז, הגיח במהירות רכב התובע, פגע ברכבה בעוצמה, סובב אותו 90 מעלות וכי נהגת רכב התובע היא זו אשר גרמה למעשה להתרחשות התאונה.

ברי, כי בנסיבות אלו לא ניתן ליישב שתי גרסאותיה של הנתבעת.

אף אם ניתן היה ליישב בין גרסאותיה השונות של הנתבעת, הרי שלכל היותר – הציגה הנתבעת גרסה כנגד גרסתה של נהגת התובע. לא הוצגה כל ראיה נוספת שיש בה בכדי להטות את כף המאזניים ולהעדיף דווקא את גרסתה של נהגת הנתבעת.

ההיפך הוא הנכון – יש בראיות בכדי לחזק דווקא את גרסת נהגת התובע וזאת משתי סיבות:

ראשית – גרסתה של נהגת הנתבעת לפיה כאמור השלימה את הפניה, ישרה את רכבה בנתיב נסיעתו, ורכב התובע הגיח במהירות, פגע ברכבה וסובב אותו – בתוך חניון – 90 מעלות, נשמעת מפורזת, מוגזמת, בלתי סבירה וכזו שאינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר. יתרה מכך, בעדותה ציינה נהגת הנתבעת, כי כלל אינה יודעת כלל מהיכן הגיע רכב התובע וכיצד קרתה התאונה.

שנית – מיקומי הנזק ואופיים, כפי שהם עולים מהתמונות ומחוות דעת השמאי מתיישבים יותר עם גרסת נהגת התובע.

מן הנימוקים האמורים, לא ניתן לקבוע – במאזן ההסתברויות, כי יש להעדיף את גרסתה של נהגת הנתבעת על פני גרסתה של נהגת התובע.

אשר על כן, אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח, לאחר שנטלה אחריות לקרות התאונה, כי יש לייחס לנהגת התובעת רשלנות תורמת בשיעור כלשהו.

באשר לשאלת הנזק –

הנזק הישיר לרכב הוכח באמצעות חוות דעת שמאי, שהנתבעת לא חלקה עליה, ולכן יש לחייב את הנתבעת לשלמו במלואו, בסך של 3763 ₪.

ביחס לנזק כללי שנתבע – בגין הפסד ימי עבודה והוצאות – הרי שרכיב זה לא הוכח באמצעות אסמכתאות. עם זאת התחשבתי בנטען, במסגרת פסיקת ההוצאות בגין הליך זה.

סוף דבר

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,763 ₪, בצירו, הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך של 750 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ח, 12 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.