1. מונחת לפניי תביעת תחלוף ובה עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בסך 164,805 ₪ בגין פיצויים ששולמו על-ידי התובעת 1 לתובע 2 (להלן בהתאמה: "התובעת" ו-"התובע"), עקב נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונה מיום 7.1.2016 (להלן: "התאונה").
2. כעולה מחומר הראיות, במועד התאונה, עת נסע רכבו של התובע על כביש מספר 1, מכיוון ירושלים לכיוון תל-אביב, בהתקרבו לפקק תנועה שנוצר עקב תאונה אחרת, האט רכב התובע את נסיעתו עד עצירה מוחלטת. זמן קצר לאחר מכן, הוא נפגע מרכב הנתבע 1 שהגיח מאחור.
3. בעוד טוען הנתבע 1 כי בעת עצירה, רכבו נהדף אל עבר רכב התובע כאשר נפגע מרכב הנתבע 3 שהגיח מאחור, טוען הנתבע 3 כי רכבו פגע ברכב הנתבע 1, רק לאחר שזה כבר פגע ברכב התובע ונדבק אליו.
4. מהודעת בא-כוח הנתבעים 2-1 בדיון מיום 26.10.2017 עולה כי הנתבעת 2 הגישה תביעת תחלוף נגד הנתבעים 4-3, בבית משפט השלום באשקלון [ת.א. 26442-12-16] (להלן: "ההליך המקביל"). הוסכם בין הצדדים, כי הכרעה בהליך זה תחייב את הצדדים בהליך המקביל (שורות 26-25, עמוד 1).
5. מטעם הצדדים העידו שלושת הנהגים.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי במכלול החומר הקיים בתיק, שמעתי את עדויות הנהגים והתרשמתי מעדויותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, במובן זה שהאחריות לקרות הנזק לרכב התובע תחולק באופן הבא: 80% מהנזק מוטל על רכב הנתבע 1 ו-20% מהנזק מוטל על רכב הנתבע 3.
2. אין מחלוקת כי רכבו של התובע נפגע מרכבו של הנתבע 1. אין מחלוקת גם כי רכבו של הנתבע 1 נפגע מרכב הנתבע 3. בשעה שהנתבעים 1 ו-3 חלוקים ביניהם בדבר נסיבות התרחשות התאונה - ודוק: איזה רכב פגע ברכב שלפניו קודם - הנטל מוטל על כל אחד מהם להוכיח במשפט כי גרסתו סבירה יותר מגרסת הצד שכנגד.
3. מהתרשמותי מעדויות הנהגים, וכן מעיון במקבץ התמונות שצורף לתיק בית המשפט ביום 31.10.2017 סבורני כי עדיפה גרסת הנתבע 3 לפיה הוא פגע ברכב הנתבע 1 רק לאחר שהאחרון כבר פגע ברכב התובע, על גרסתו הנגדית של הנתבע 1.
4. גרסת הנתבע 1, לפיה רכבו פגע ברכב התובע רק לאחר שהיה בעצירה ונהדף לכיוונו עקב פגיעה מאחור על-ידי רכב הנתבע 3 [ראו: הודעת הנתבע לבעלת הרכב (מוצג נ/2), כתב הגנה מטעם הנתבעים 2-1 (סעיף 4) וגם עדותו בדיון (שורות 3-2, עמוד 6)], זאת לצד ההיקף הגדול של הנזק שנגרם לרכב התובע (מעל 100,000 ₪ - עמוד 2 בחוות דעת שמאי מיום 12.1.2016), יש באלה כדי לבסס את ההנחה הסבירה כי בנסיבות התיאור האמור, רכב הנתבע 3 דהר במהירות ופגע בעוצמה רבה לכאורה ברכב הנתבע 1 במידה מספקת שיש בה להדוף אותו ממצב עצירה לכיוון רכב התובע, על כל הנזק שנגרם לו. בהתקיים הנחה זו, סביר ביותר כי רכב הנתבע 1 ניזוק גם הוא באופן משמעותי, בפרט בחלקו האחורי.
5. ברם, ממקבץ התמונות שצורף לתיק בית המשפט ביום 31.10.2017 ניתן להתרשם כי הפגיעה האחורית ברכב הנתבע 1 היא קלה יחסית ואינה עולה בקנה אחד עם עוצמת הפגיעה המשוערת כמשתמע מגרסתו (ראו: דף 31 במקבץ). לעומת זאת, מעיון בתמונת הפגיעה ברכב התובע (דפים 29 ו-30 במקבץ) נראה כי הנזק הקדמי דווקא שברכב הנתבע 1 הוא בהיקף גדול יותר. יש לציין כי זולת התמונות, הנתבעים 2-1 לא הציגו מיוזמתם ראיות משכנעות שיש בהן ליתן אינדיקציה כלשהי להיקף הנזקים שנגרמו לרכב התובע, או לרכב הנתבע 1 כל שכן מהפגיעה מרכב הנתבע 3.
6. יתירה מכך, מעיון בדף 31 במקבץ (מוקדי המגע בין רכבי הנתבע 1 והתובע), נראה כי רכב הנתבע 1, בעיקר בחלקו הקדמי-ימני פגע בחלק האחורי-שמאלי של רכב התובע. ללמדך, כי בעת הפגיעה, ניסה רכב הנתבע 1 לסטות שמאלה כדי "לברוח" מרכב התובע שעצר לפניו, דבר שיש בו לחזק את הסברה לפיה הוא היה בנסיעה דווקא לפני ההתנגשות ולא בעצירה כפי שנטען. בהקשר זה יצוין, כי בעוד טוען הנתבע 1 בהודעתו למבטחת של רכבו כי התאונה אירעה בנתיב הימני, מעיון בתמונה (דף 30) נראה כי התאונה אירעה בנתיב השמאלי, זאת כטענת הנתבע 3 (שורות 33-32, עמוד 9).
7. לפי גרסת הנתבע 3 בהודעתו למבטחת של רכבו (הנתבעת 4), נרשם כהאי לישנא: "הייתה תאונה בין מונית וניסאן אפורה בנתיב השמאלי ובעלים של רכבים האלה לא שמו משולש. הנהג של bmw עצר בפתאומיות כי לא שם לב שמכוניות לפניו עומדות ולא נוסעות. לכן רכב של צד ג' מסוג קאיה לא הספיק לבלום ונכנס ברכב לפניו bmw. רק אחרי זה נכנסתי ברכבו מאחורה". גרסה זו נתמכת בגרסת התובע, שהעיד בדיון כי שמע שני "בומים", באופן זה שרכבו נפגע פעמיים, פעם ראשונה נפגע מרכב הנתבע 1 תחילה ולאחר מכן, בפעם השנייה, עקב הפגיעה שמקורה רכב הנתבע 3 (שורות 21-20, עמוד 3; שורה 18, עמוד 5).
8. הגם בהודעתו למבטחת של רכבו (התובעת 1), בפרט במכתבו מיום 10.1.2016 (שלושה ימים לאחר התאונה), לא התייחס התובע לרכב הנתבע 3 וגם לא "בסקיצה" שצייר (מוצג ת/1), ואולם לא מצאתי כי יש באמור כדי לפגוע במהימנות עדות התובע: ראשית - סביר כי התובע רשם במועד התאונה אך ורק את פרטי הרכב שפגע בו ישירות ולא את שרשרת הרכבים המעורבים; שנית - דומה כי לתובע אין אינטרס בחלוקת האחריות בין הנתבעים, שכן אין מחלוקת כי האחריות לנזקי רכבו מוטלת על מי משניהם או על שניהם ביחד.
9. על-יסוד האמור, נקבע בזאת כי האחריות לקרות התאונה וגרימת הנזק לרכב התובע רובצת בחלקה הגדול על רכב הנתבע 1 (בשיעור 80%). ומשהוכח כי גם רכב הנתבע 3, לא שמר מרחק כדין ופגע ברכב הנתבע 1 עת היה "דבוק" לרכב התובע, דומה כי יש בסיס סביר להניח שפגיעה זו העצימה את הנזק. בנסיבות העניין, סבורני כי שיעור תרומתו של רכב הנתבע 3 לנזק שהנגרם הוא 20%.

אומדן הנזק וסיכום

1. התובעים כימתו את תביעתם והעמידו את הסכום שלה, כאמור, על סך 164,805 ₪. הסכום האמור כולל פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכב התובע (סך 158,986 ₪), שכר טרחת שמאי (סך 819 ₪) וכן הוצאות השתתפות עצמית של התובע (סך 5,000 ₪).
2. לעומת התובעים שתמכו את אומדן נזקיהם בחוות דעת שמאי (מיום 12.1.2016) ומסמכים נוספים, הנתבעים לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית ולא מצאתי כי בחקירות הנגדיות שנוהלו כדי להדוף את הכימות והפירוט שבתביעה לעניין אומדן הנזק.
3. על-יסוד האמור, נקבע בזאת כי על הנתבעים לפצות את התובעים במלוא נזקיהם, באופן זה, שעל הנתבעים לשלם לתובעת את סך 158,986 ₪ בצירוף שכר טרחת שמאי בסך 819 ₪, וכן לשפות את התובע בגובה ההשתתפות העצמית (סך 5,000 ₪) שנשא מכוח פוליסת הביטוח שלו.
4. לסכומים האמורים יתווספו הוצאות משפט בסך כולל 2,500 ₪ וכן שכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין בסך כולל 15,300 ₪.
5. הסכומים האמורים ישולמו לתובעים בחלוקה דלעיל (סעיף 17), על-ידי הנתבעים בחלוקה דלעיל (סעיף 14), תוך 30 יום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

זכות ערעור כקבוע בדין.

המזכירות - לשלוח את פסק הדין לצדדים באמצעות דואר רשום.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ח, 02 מאי 2018, בהעדר הצדדים.