בקשה מס' 1

שלוש הוא מספר המחלוקות אשר עליי להכריע בהן במסגרת החלטה זו. המקור להן הוא הלוואה שנטל החייב מהמבקשת, מובטחת בכספי גמל שצבר אצלה. לאחר שהחלו הליכי פשיטת הרגל, ביקשה המבקשת לקזז את יתרת ההלוואה כנגד הכספים שהצטברו אצלה לזכות החייב. מוסכם על הכל כי למבקשת קיימת זכות הקיזוז. בצד זה, נתונות המחלוקות הבאות:

1. החייב הסכים לקיזוז רכיב פיצויים בלבד. מכאן השאלה: האם זכאית המבקשת לבצע הקיזוז גם מכספים המיועדים לקצבה? ושאלת משנה בעקבותיה: אלו כספים יקוזזו תחילה, כספי הפיצויים או כספי הקצבה?

2. מהו סכום הקיזוז שיש להתיר למבקשת?

3. מה ייעשה ביתרת הכספים, האם יועברו הם לקופת פשיטת הרגל בהיותם מוקנים לנאמן עבור הנושים, או יוותרו מופקדים אצל המבקשת לזכותו של החייב?

אציין כי החלטה המתירה את הקיזוז כבר ניתנה על ידי, אולם מיד לאחר מכן העלה הנאמן טענות מהותיות, בין היתר כי סכום הקיזוז מבוסס על פסק דין אשר הריבית שנקבעה בו היא בניגוד למסמכי ההלוואה ולטענות המבקשת בהליך דנא.

רקע ונתונים מהותיים

1. צו כינוס ניתן לבקשת החייב, ביום 2/2/17 וביום 15/1/19 הוא הוכרז כפושט רגל. ביום 9/5/17 הגישה המבקשת את בקשתה לקזז סכום של 122,632 ₪ מכספי החייב המופקדים אצלה. הבקשה לא פירטה מהו הסכום המופקד. הסכום הנ"ל התבסס על יתרה בתיק הוצאה לפועל. הנאמן הגיב לבקשה וביקש לקבל פירוט של הסכום המבוקש לקיזוז ושל יתרת הכספים המופקדים אצל המבקשת.
2. המבקשת הגישה הודעה ובה מסרה כדלקמן: הסכום הכולל של הכספים הצבורים הוא 184,521 ₪ מתוכם 68,293 ₪ בקופת פיצויים; המבקשת הגישה נגד החייב תביעה כספית בשנת 2014; המבקשת התרתה בחייב לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל.
3. הנאמן התנגד לסכום הקיזוז, ערך חישוב של הסכום המקורי של ההלוואה בתוספת ריבית לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") והביע הסכמתו לקיזוז סכום של 62,225 ₪ בלבד.
4. החייב לא הגיב "בזמן אמת", אך בתגובתו המאוחרת הסכים לקיזוז מכספי הפיצויים בלבד, ללא הנמקה משפטית.

1. מהמסמכים שלפניי עולה כי אילו היה החייב משלם את ההלוואה כסדרה ועל פי לוח הסילוקין שלה, פירעון ההלוואה היה מסתיים בחודש נובמבר 2009.

1. לא נמסר הנתון הבא: מתי חדל החייב לפרוע את תשלומי ההלוואה.

טענות הצדדים

1. להלן, בתמצית, טענות המבקשת בבקשתה ובתגובותיה:
2. למבקשת זכות קיזוז גם לגבי הריבית ההסכמית, לרבות זו המצטברת במקרה של הפרה מצד הלווה. הריבית ההסכמית במקרה של הפרה היא בהתאם לתקנה 22 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964. החייב הסכים לזכות הקיזוז גם לגבי הריבית וגם לגבי הוצאות המשפט.
3. המבקשת דוחה את חישובי הריבית של הנאמן וטוענת כי מגבלות חישובי הריבית לפי הפקודה אינן חלות על נושה מובטח, המבקש לממש את בטוחתו.
4. לגבי יתרת הכספים לאחר הקיזוז, המבקשת בדעה כי אלו כספים מוגנים לפי סעיף 85(א1) לפקודה וכי יש להותירם מופקדים אצלה עבור החייב.

1. להלן, בתמצית, טענות הנאמן:
2. סכום ההלוואה היה 32,000 ₪ בריבית של 5% לשנה. חישוב לפי נתונים אלה ממועד מתן ההלוואה ועד למועד צו כינוס תוצאתו 62,225 ₪ וזהו סכום הקיזוז שיש להתיר מכספי החייב.
3. מועד סיום ההלוואה אמור היה לחול בחודש נובמבר 2009 ואילו המבקשת הגישה את תביעתה לבית משפט השלום רק בשנת 2014, בסכום של 77,830 ₪. פסק הדין של בית משפט השלום ניתן ביום 22/1/15 והוא כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
4. המבקשת נהגה שלא בתום לב בכך שנוסח הפסיקתה שהגישה לחתימת הרשם של בית משפט השלום, ושעל פיו ניתן פסק הדין, כולל ריבית חריגה כמקובל ב'בנק הפועלים', בניגוד להסכם ההלוואה אשר קבע 'ריבית הסכמית' לפי תקנות מס הכנסה, כאמור.
5. גם בהליך כאן נהגה המבקשת שלא בתום לב, שכן ביקשה לבצע את הקיזוז רק לאחר שניתן צו כינוס נגד החייב.
6. הואיל ופעולת הקיזוז "שוברת" את ההגנה על כספי החייב, הרי הם אינן מוגנים עוד ואת היתרה יש להעביר לקופת פשיטת הרגל.

1. הכונ"ר הצטרף לעמדת הנאמן.

על אילו סוגי כספים תחול זכות הקיזוז במקרה זה ומהו "סדר הקיזוז"?

1. ראינו כי, על פני הדברים, לא קיימת מחלוקת בדבר זכות הקיזוז של המבקשת. יחד עם זאת, החייב הודיע בתגובתו כי הוא מסכים לקיזוז של רכיב הפיצויים בלבד. טענה זו של החייב לא נומקה. די היה בכך כדי להביא לדחייתה. בכל מקרה, ביום 10/4/18 ניתן על ידי בית המשפט העליון הנכבד פסד הדין ברע"א 2512/17 מרי פינצב נגד מגדל חברה לביטוח בע" ואח' (פורסם בנבו). תוצאת פסק הדין הינה, לענייננו, כי מקום שקיימים זכות קיזוז, זכות עיכבון ושיעבוד, לגוף הפיננסי אשר העמיד הלוואה כנגדה ניתן ביטחון בדמות כספים מופקדים, קיימת זכות קיזוז מכספים אלה. הלכת פינצב אינה מסויגת לכספי פיצויים בלבד ולכן, לא ברור לי על מה סומך החייב את טענתו בעניין זה. על כן, אקבע כאן כי זכות הקיזוז תחול לגבי סכום הפיצויים, ככל שאלה מצויים בבעלותו של החייב או כי ניתן להעבירם לבעלותו וככל שיהיה צורך בדבר (ועל כך בהמשך פרק זה), גם לגבי כספים שמיועדים לקצבה.

1. הצדדים לא התייחסו לשאלה מאילו סוגי פיקדונות יבוצע הקיזוז ומהו סדר הקיזוז לעניין זה. הואיל וכאמור מצויים אצל המבקשת כספים משני סוגים, לא ניתן להתעלם משאלה זו, שמא המלאכה לא תהיה שלמה. בעניין זה אפנה לפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון לפני ימים ספורים בע"א 1057/18 עו"ד אייל עברון נגד דוד ורדי ואח' (23/1/19, פורסם בנבו). פסק דין זה הסיר, לטעמי, את כל הספקות לגבי סדר הקיזוז: חובת תום הלב מחייבת את המלווה, המבקשת במקרה דנן, לקזז תחילה מכספי הפיצויים ורק אם לא יהיה די בהם כדי לפרוע את ההלוואה בסכום שיאושר לקיזוז, תפנה המלווה ותקזז מכספי התגמולים. בהתאם לכך יבוצע חישוב הקיזוז לגבי החייב דנן.
2. לא רק בשאלת סדר מקורות הקיזוז דן בית המשפט העליון והכריע במסגרת הלכת ורדי. מחלוקת פוסקים היתה קיימת לגבי השאלה הנוספת אשר נתונה כאן להכרעה והיא, מה ייעשה ביתרת הכספים שמופקדים אצל המבקשת, לאחר ביצוע פעולת הקיזוז כאמור – האם תועבר היתרה לקופת פשיטת הרגל או תיוותר בבעלות החייב, מופקדת אצל המבקשת. בעניין זה אטעים: ככל שעל פי החישוב שייעשה בהתאם להחלטה זו די יהיה בכספי הפיצויים (ככל שהם בבעלות החייב) כדי לכסות את כל סכום הקיזוז, כספי התגמולים נותרים כמות שהם ולא מתעוררת השאלה אם להעבירם לקופה, שכן מוגנים הם, לכל הדעות, לפי סעיף 85(א1) לפקודה. ככל שלאחר הקיזוז יוותרו כספי פיצויים, הרי אלה מוקנים לנאמן ויועברו לקופת פשיטת הרגל. ככל שלא יהיה מנוס מלקזז מכספי התגמולים, הרי שהלכת ורדי הכריעה במחלקות הפוסקים בעניין זה: סעיף 85(א1) לפקודה ממשיך לפרוש את חסותו על הכספים אף לאחר הקיזוז ואלה לא מוקנים לנושי החייב.

סכום הקיזוז

1. במחלוקת זו, אין דעתי כדעת המבקשת, וגם לא כדעת הנאמן.
2. אתחיל דווקא בחישוב של הנאמן אשר, כזכור, נטל את סכום ההלוואה (32,000 ₪) ואליו הוסיף את ריבית ההלוואה (5% לשנה כאשר גם הקרן וגם הריבית צמודות והריבית מצטרפת לקרן בכל שנה) והגיע לתוצאה של 62,225 ₪. חישוב זה עשוי היה להיות רלוונטי אם החייב לא היה משלם כל תשלום על חשבון ההלוואה. ואולם, אם שילם החייב במהלך הזמן תשלומים על חשבון ההלוואה (לא הובאו כלל נתונים לעניין זה), הרי כל חישוב מסוג זה לא יכול להיות נכון, באשר הוא מתעלם מתשלומים ששולמו על חשבון ההלוואה. חישובו של הנאמן עשוי להיות רלוונטי רק במקרה בו החייב הפר את הסכם ההלוואה מיד לאחר שנחתם, דהיינו, כי לא שולם דבר לפירעון ההלוואה.
3. כאמור, לא אאשר גם את סכום הקיזוז המבוקש על ידי המבקשת (ואם בוצע בפועל, יש "להחזיר הגלגל אחורה" ולערוך החישוב מחדש ועל פי החלטה זו).
4. ההלוואה ניתנה בנובמבר 2006. תקופת התשלומים נקבעה לשלוש שנים, עד נובמבר 2009. כאמור, אין בידי נתונים לגבי המועד בו הפסיק החייב לפרוע את ההלוואה אך לא יכול להיות כל מקום לספק כי המבקשת השתהתה בנקיטת הליכים נגד החייב: התביעה הוגשה בשנת 2014 – 5 שנים לאחר המועד בו היה אמור להסתיים פירעון ההלוואה וזמן בלתי ידוע, ארוך יותר מן הסתם, מהמועד בו הפסיק החייב את תשלומי ההלוואה. לא זו אף זו וזה עיקר: המבקשת ביקשה לבצע את פעולת הקיזוז במאי 2017, דהיינו, 8 שנים לאחר המועד בו היה אמור להסתיים פירעון הלוואה. במשך השנים האלה, חייבה המבקשת את חשבון ההלוואה של החייב בריבית חריגה כמקובל בבנק הפועלים (?), הגם שלא זו הריבית עליה הוסכם בהסכם ההלוואה במקרה של הפרה. בעניין זה, יש להצר מאוד על כך שלרשם בית המשפט אשר נתן את פסק הדין בהיעדר הגנה נגד החייב, הוגש נוסח פסיקתה אשר אינו עולה בקנה אחד עם הסכמות הצדדים ועם כתב התביעה שמכוחו ניתן פסק הדין (ראה סעיף 3 לכתב התביעה). אם כן, חובו של החייב תופח לו בריביות גבוהות ביותר, בלתי מוסכמות, והמבקשת יושבת בחיבוק ידיים במשך שנים רבות וכיום מבקשת היא ליהנות מחוסר מעש זה דרך זכיה בריביות הגבוהות, על חשבון החייב ונושיו האחרים. לכך אין לתת יד.

1. המבקשת הינה נושה מובטחת וככזאת (לא רק), מוטלת עליה החובה לנהוג בתום לב במימוש בטוחתה. היא לא הייתה רשאית להשתהות בשיהוי בלתי סביר לחלוטין במימוש בטוחתה, תוך פגיעה בנושים בלתי מובטחים ובחייב. יש לבצע מימוש בטוחה במסגרת הליכי פשיטת רגל תוך זמן סביר ולא כך אירע במקרה דנן. בעניין זה אפנה לע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ ואח' נגד בנק הפועלים בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 23/8/15) (להלן: "עניין זאבי").
2. השאלה מהו הזמן הסביר אשר במסגרתו מצופה כי נושה מובטח יממש את בטוחתו תלויה בנסיבות העניין, שתיבחנה מתוך המטרה להשיא את התמורה שתתקבל ממימוש הבטוחה על מנת לפרוע את חובו של הנושה (ראה עניין זאבי). כאשר עסקינן בבטוחה בדמות כספים אשר אמורים לשמש כספי קצבה לעת פרישה ולאחר מכן לעת זקנה, כגון כספי תגמולים וכספי פיצויים, אשר פדיונם עלול אף להביא לתשלום מס בשיעור ניכר, מס אשר לא היה משולם אלמלא פדיון מוקדם, סבור אני כי אין על מחזיקת הכספים למהר ולבצע את פעולת הקיזוז. הנזק ללווה, מפדיון מוקדם של הכספים, עלול להיות משמעותי ביותר. על כן, לא אחת נשמעת טענה של הגופים הפיננסיים כי בחרו שלא לבצע מידית את פעולת הקיזוז אלא לנסות תחילה לנקוט בהליכי גביה "רגילים", על דרך הגשת תביעה ונקיטת הליכי הוצאה לפועל. טענה זו – טעם רב בה וניתן לראות בה, במקרים המתאימים, משום קיום החובה לממש את הבטוחה בתום לב. יחד עם זאת, לא ניתן להשלים עם המתנה של שנים ארוכות, אפילו הוגשה תביעה ונפתח תיק הוצאה לפועל, עד אשר תבקש המלווה לממש את הבטוחה, שהרי בכל אותה התקופה, חשבון ההלוואה מחויב בריבית גבוהה, בהתאם להסכם ההלוואה. המתנה בלתי סבירה תביא לכך שהחוב יתפח, דבר שיביא לנגיסה גדולה יותר, שלא לצורך, בחסכונותיו של הלווה, חסכונות המיועדים לעת זקנה. כך, המלווה תזכה לריבית "חריגה" ולרווחים נאים, על חשבונם של החייב ושל נושים בלתי מובטחים ואלה בדין קדימה.

1. אבהיר כי השאלה אם חייבת המלווה בנקיטת הליכים משפטיים לפני שהיא מבצעת את פעולת הקיזוז לא התעוררה כאן ולא נידונה. יחד עם זאת, מצאתי לנכון להתייחס לדבר, לאור העובדה כי הדבר נטען לא אחת על ידי גופים כדוגמת המבקשת. במקרה דנא, האיחור בנקיטת הליך התביעה היה כה רב עד אשר השאלה אם היה מקום להמתין עם הליכי הקיזוז, אינה רלוונטית כלל.

1. לטעמי, הדרך הנכונה להילך בה במקרה הזה הינה, ראשית, איתור המועד האחרון בו שולם על ידי החייב תשלום לפירעון ההלוואה. משלא נקטה המבקשת בהליך כלשהו לגביית החוב, סביר בעיניי יהיה לומר כי היה עליה לממש את הבטוחה כארבעה חודשים לאחר מכן ולאחר מתן התראה לחייב, על מנת למנוע צבירת ריבית פיגורים במשך תקופה ארוכה ונגיסה בכספי החייב. בתקופה זו, זכאית המבקשת לריבית פיגורים בהתאם להסכם ההלוואה. מתום תקופה זו, יש לזכות את המבקשת בריבית לפי סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה, תשכ"א -1961, עד למועד צו הכינוס. הצדדים יבצעו החישוב לפי כללים אלה.

סוף דבר

1. חישוב סכום הקיזוז יערך בהתאם לאמור בפסקה 20 לעיל.
2. הקיזוז ייעשה מכספי הפיצויים תחילה וככל שלא יהיה בהם די, מכספי תגמולים.
3. היתרה שמופקדת אצל המבקשת, תיוותר מופקדת לזכות החייב.
4. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
5. המזכירות מתבקשת לשלוח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, א' אדר א' תשע"ט, 06 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.