טוען...

הוראה לעותר 1 להגיש עמדת העותרת לעתירה

נאוה בן אור20/02/2017

העותרת

עמותת חסד לאברהם בית ספר ופנימייה לילדים

ע"י ב"כ עוה"ד שי ארז ורון זילברמן

נגד

המשיבים

1. מדינת ישראל, משרד החינוך

2. המכללה הכללית במשרד החינוך , גב' מיכל כהן

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

עו"ד מיכל שלם

החלטה

העותרת מבקשת כי בית המשפט יוציא מלפניו צו ביניים שימנע את כניסתו לתוקף של צו סגירה שהוצא כנגד בית ספר אותו היא מקיימת ללא רישיון, וזאת עד להחלטה בעתירה.

כפי שאנמק להלן, דין הבקשה להידחות.

העותרת היא עמותה בעלת מוסד חינוכי בעיר בני-ברק, הפועל ללא רישיון. כמפורט בעתירה, המדובר במוסד בתנאי פנימייה בו לומדים כעת חיה 48 תלמידים בגילאי תיכון. נטען, כי המדובר בנערים שלא הצליחו להשתלב במסגרות חינוכיות אחרות וחלקם אף רואים בבית הספר בית לכל דבר ועניין, שכן הם באים ממשפחות הרוסות. עוד מובא בעתירה כי המוסד החינוכי האמור פועל עשרות שנים במבנה הקיים, כי העותרת מעולם לא ביקשה רישיון להפעלתו וכי פעלה כך בתום לב מתוך שסברה שמאחר שאינה מבקשת תקציב מרשויות המדינה, אין היא זקוקה לרישיון. משעמדה על טעותה, וזאת מבלי שהמשיב בא אליה בדרישה בעניין זה (משום שדבר קיומו של בית הספר לא היתה ידועה לו), פנתה ביוזמתה לקבלת רישיון. העותרת עשתה זאת, לדבריה, לאחר שנודע לה כי היה ויהיה בידיה רישיון תוכל להיעזר בעיריית בני-ברק לשם קיומן של פעילויות שונות.

ב-31.3.16 הגישה העותרת בקשה לקבלת רישיון עבור מוסד חינוכי ללא תקצוב ממשלתי. בקשתה נדחתה במכתבה של מנכ"לית משרד החינוך מ-8.6.16, בו הודיעה לעותרת כי בהתאם לחוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008, הבקשה נדחית משום שלא הוגשו האישורים הנדרשים הנוגעים להתנהלותה הכספית של העותרת וכן לא הוגשו מערכת שעות ותשריטי מבנה בית הספר וחצרותיו.

העותרת לא נקטה כל הליך משפטי בנוגע להחלטה זו ופתחה את בית הספר בתחילת שנת הלימודים על אף שבקשתה לרישיון נדחתה.

במהלך חודש ספטמבר הגיעו פקחים למוסד החינוכי ובעקבות ממצאיהם התרה המשיב בעותרת, במכתב מ-3.11.16, כי עליה לחדול מלהפעיל את בית הספר בהיעדר רישיון.

בעקבות ההתראה, פנתה העותרת במכתב מ-16.11.16 והבהירה כי המוסד החינוכי פועל זה כ-30 שנה, כי הוא מהווה "בית מחסה" (כלשונה) לנערים הלומדים בו וכי היא תוהה מה מקור הסמכות של המשיב להוציא צו סגירה בהינתן שבית הספר אינו מבקש ואינו מקבל תקציב ממשלתי. לחלופין התבקש המשיב להשהות את כוונת הסגירה על מנת לאפשר לעותרת שהות מספקת להמציא את כל האישורים הנדרשים ממנה. יצוין כי עד היום לא הומצאו כלל האישורים הנדרשים.

המשיב לא הגיב על הבקשה וב-3.1.17 הומצא לעותרת צו סגירה הנושא תאריך 6.12.16 ונאמר בו כי הצו ייכנס לתקפו בתום 30 יום ממועד מסירתו. יוער, כי העתירה שלפניי בלוויית הבקשה לצו ביניים הוגשה ב-2.2.17, היינו, ביום בו אמור היה צו הסגירה להיכנס לתוקף. על אף האמור, ובשים לב לכך שהמדובר בעיצומה של שנת לימודים ובהינתן השיקולים שהביאו להוצאת צו הסגירה, סברתי כי לא נכון יהיה לדחות את הבקשה על הסף מבלי לבקש את תגובת המשיבים לבקשה. לפיכך הוריתי בצו ארעי, שניתן באותו יום, על השעיית תקפו של צו הסגירה עד להחלטה בבקשה לצו ביניים.

לטענת העותרת צו הסגירה הוצא מבלי שניתנה לה זכות טיעון. עוד נטען כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני שכן המשיב לא הביא בחשבון את ההשלכה החמורה שתהיה לסגירת בית הספר על התלמידים הלומדים בו ועל צוות בית הספר שיאבד את מקור פרנסתו. בנוסף נטען כי ההחלטה אינה מביאה בחשבון את זכותם של הורי התלמידים לבחירה היכן ילמדו ילדיהם והיא תאלץ אותם לבחור במסגרת לימודית שלא הועדפה על ידם. כמו כן נטען כי חסרון האישורים הכספיים שנדרשו מן העותרת כתנאי לקבלת רישיון הוא בר תיקון וכי לא נשקלה כלל העובדה שהעותרת אינה מבקשת תקציב מן המשיב. ולבסוף נטען כי המדובר בהחלטה בלתי מידתית שאינה מתחשבת בכך שאנו מצויים בעיצומה של שנת הלימודים.

המשיבים טוענים מנגד כי העותרת לא הגישה עד היום את המסמכים הנדרשים ממנה לשם בחינת בקשתה לרישיון, לא הגישה ערר לפי חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 ולעומת זאת עשתה דין לעצמה ופתחה את בית הספר בידיעה ברורה שאין בידיה רישיון. המשיבים מוסיפים וטוענים כי בית הספר מעולם לא נבדק על ידי הגורמים המוסמכים מטעמם, לא נערך במקום ביקור פדגוגי או תברואתי, מסמכי הבטיחות לא נבחנו על ידי הגורמים המקצועיים ודי בכל אלה כדי לדחות את הבקשה על הסף, שהרי יש בכך כדי לסכן את התלמידים הלומדים במוסד שלא נבדק בהתאם לחוק. המשיבים סבורים כי דין הבקשה, כמו גם העתירה, להידחות בשל התנהלות חסרת תום לב בהינתן המפורט לעיל.

עוד טוענים המשיבים כי המסמכים שנדרשו מן העותרת אינם מסמכים "טכניים". התשריטים הנדרשים נועדו לשם בחינת מצבו התברואתי של המוסד החינוכי, כאשר ללא תשריטים לא ניתן לפנות ללשכת הבריאות על מנת שתבחן את המצב התברואתי במוסד. אשר למסמכים הפיננסיים, חובתו של המנהל הכללי של משרד החינוך לבחון האם קיימת רמה נאותה של לימודים, גם בהיבט של "בסיס כספי לקיום המוסד החינוכי" (סעיף 13(א)(4) לחוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים). דרישה זו קיימת גם בתקנות מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים (כללים למתן רישיון), התש"ע-2010.

אשר לטענה כי אין לתלמידים הלומדים בבית הספר מענה חינוכי אחר, הרי שבהינתן העובדה שהתלמידים בחרו ללמוד במוסד חינוכי תרבותי ייחודי, אין המשיבים מחויבים להתאים לכל אחד מהם מוסד חינוכי חלופי. חובתם של המשיבים לשבץ את התלמידים ולדאוג למוסד חינוכי עבורם. מכל מקום, בעיר בני-ברק קיימים עוד כ-20 מוסדות תרבותיים ייחודיים אליהם יוכלו ההורים לפנות. רשימה כזו צורפה לתגובת המשיבים לבקשה.

כפי שפתחתי ואמרתי, דין הבקשה להידחות.

אין בידי לקבל את הטענה לפיה לא ניתנה לעותרת זכות טיעון. החלטת המשיבים לדחות את הבקשה לרישיון, נתקבלה בידיה עוד ב-8.6.16. חוק הפיקוח על בתי ספר יוצר מנגנון לתקיפת החלטה מן הסוג הנדון והוא מנגנון ועדת הערר. בגדרו של הליך הערר יכולה היתה העותרת להביא את כל טעמיה מדוע על המשיבים ליתן לה רישיון על אף אי עמידתה בתנאי הסף ולמצות בכך את זכות השימוע. אין לעותרת להלין אלא על עצמה בכך שלא מיצתה את ההליכים העומדים לרשותה. אין בידי לקבל את הגישה לפיה התעלמות מוחלטת מצו שהוצא במסגרת הסמכות הקנויה לבעל הסמכות בדין, תובא לפתחו של בית המשפט, תוך "דילוג" על ההליכים המוקנים בחוק ועשיית דין עצמי, בטענה כי התלמידים הלומדים במוסד החינוכי יינזקו. לו טובת התלמידים לנגד עיני העותרת, היה עליה להזדרז ולנקוט כל הליך אפשרי על מנת לבטל את רוע הגזירה. היעתרות לבקשה בנסיבות שתוארו לעיל, כמוה כפריצת כל הכללים המחייבים בנוגע לרישוי בית ספר ומתן גיבוי להתנהלות בלתי חוקית שלא ניתן לה כל הסבר.

ב"כ העותרת הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בבר"מ 6458/10 ועד ההורים בבית הספר אל קאסמי נ' מנכ"ל משרד החינוך (19.9.2010). בגדרו של פסק דין זה קיבל בית המשפט העליון (כב' השופט ח' מלצר) את בקשתם של המערערים ליתן צו ביניים המונע את סגירת כיתות ט' בבית הספר נשוא הדיון שם לשנת הלימודים בה נדונה הבקשה. אלא שעיון באותו פסק דין מלמד כי אין הנדון דומה לראיה. מלבד זאת שהעמותה המפעילה אותו בית ספר פתחה בהליכים משפטיים כנגד צו הסגירה שניתן באותה פרשה, הרי שהתברר כי אי מתן צו הביניים יגרום ליותר מ-100 תלמידים פגיעה קשה שכן הוכח כי בישוב מגוריהם אין מסגרת חלופית ראויה וכי בתי הספר האחרים מסרבים לקלוט אותם. עוד ניתן ללמוד מאותו פסק דין כי בית הספר הגיש בקשה לקבלת רישיון להפעלת חטיבת ביניים (לרבות כיתה ט') אולם לא זכה למענה במשך חודשים רבים והתנהלות משרד החינוך בעניין זה זכתה לביקורת. אמנם הובא לבית המשפט העליון כי ביני לביני נתקבלה החלטת דחייה אולם זו לא נשלחה במועד הדיון לבית הספר ולא פורטו נימוקי הדחייה. כאמור בענייננו, העותרת נמנעה במפגיע מלהביא את החלטת המשיבים לביקורת לפני ועדת הערר ובמקרה הצורך גם לבית המשפט. משמעות בקשתה, שבית המשפט יאפשר לה להמשיך ולנהל בית ספר כשאין היא כופרת בכך שאין לה רישיון. זאת ועוד, להבדיל מעניין אל קאסמי, התלמידים הלומדים בבית הספר נשוא דיוננו, בחרו ללמוד במסגרת ייחודית והמשיבים אינם מחויבים על פי דין לספק חלופה אחרת למסגרת זו. לא נטען כי המשיבים אינם מסוגלים להציג פתרון חינוכי אחר במסגרות שאינן תרבותיות וייחודיות. יתירה מכך, הוצגה רשימה של מוסדות תרבותיים ייחודיים אחרים הפועלים בעיר בני-ברק.

עוד הפנה ב"כ העותרים לבר"מ 8172/14 חברת מפעלי אנקורי נ' ארז (18.12.2014). בעניין זה החליט בית המשפט העליון (כב' השופטת ד' ברק-ארז) ליתן צו ביניים המעכב את ביצוע צו הסגירה שהוצא כנגד המבקשת באותה פרשה. אכן גם שם עשתה המבקשת דין לעצמה ופתחה את בית הספר על אף שבקשתה לרישיון נדחתה. בית המשפט העליון עמד על הצורך בבחירה בין שתי רעות, היינו, המשך הלימודים של התלמידים בבית הספר עד להכרעה בעתירה שהגיש כנגד צו הסגירה לבין העברתם לבית ספר אחר קודם להכרעה בעתירה. בית המשפט מצא כי "בנסיבות העניין, שבהן הדיון בערעור על החלטתה של ועדת הערר קבוע למועד קרוב... וכאשר אין טענה כי נשקפת לתלמידי בית הספר סכנה מידית כתוצאה מהמשך הלימודים בו דומה שמאזן הנוחות נוטה לעבר מתן צו ביניים". רוצה לומר, בית המשפט העליון הביא בחשבון את העובדה שערר שהגישה המבקשת כנגד דחיית בקשתה לרישיון תלוי ועומד והכרעה בו צפויה בקרוב, כמו גם הכרעה בעתירה שהוגשה כנגד צו הסגירה. בענייננו, כאמור, לא נתקפה כלל ההחלטה שלא ליתן לעותרת רישיון וכך יוצא שבדרכי עקיפין מבקשת העותרת, באמצעות ביטול צו הסגירה, לקבל לידיה רישיון שלא ניתן לה כדין.

אכן, יש להצטער על כך שהתלמידים הלומדים בבית הספר ייאלצו לחפש עתה מוסד חינוכי אחר ההולם את צרכיהם, אולם כפי שהסברתי לעיל העותרת הביאה גזירה זו על עצמה ועל תלמידיה והתנהלותה אינה מאפשרת היעתרות לבקשה.

הבקשה נדחית אפוא. עם זאת, ועל מנת לאפשר לתלמידים להיערך כראוי, אני מורה כי צו הסגירה ייכנס לתקפו ביום 15.3.17.

ב"כ העותרת יודיע עד 26.2.17 אם הוא עומד על העתירה.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה לב"כ הצדדים ותרשום את התיק לעיון פנימי למועד האמור.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה