ניתנה ביום 06 דצמבר 2017

הרשמת אפרת קוקה

1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע מיום 16.1.2017 (כב' השופט משה טוינה; סע"ש 44478-02-16), אשר דחה את בקשתם של המבקשים למחיקת התביעה נגדם על הסף (להלן: ההחלטה).

2. טרם נבוא לגופם של דברים נציין, כי הצדדים הודיעו לבית הדין ביום 27.3.2017 על פנייתם להליך גישור בנסיון להגיע להסכמות אשר ייתרו את הדיון בהליכים המתנהלים ביניהם. בעטיו של הליך הגישור, הגישו הצדדים לבית הדין בקשות חוזרות להארכת המועדים להגשת תגובותיהם בבקשה להארכת מועד. משהליך הגישור בא לכלל סיום, הוגשו תגובות הצדדים בבקשה והתיק הובא למתן החלטה.

3. לאחר שקילת טיעוני הצדדים בבקשה להארכת מועד ועיון בכלל החומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות.

תקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת, כי בקשת רשות לערער על החלטת בית הדין האזורי יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 15 יום מיום המצאת ההחלטה, אם ניתנה שלא בפני המבקש.

החלטתו של בית הדין האזורי ניתנה ביום 16.1.2017 והומצאה כדין לב"כ המבקשים ביום 17.1.2017 בדרך של 'הודעה באתר' נט המשפט עם קישור לתיבת הדואר האלקטרוני. ויוטעם. צפייתו היזומה של ב"כ המבקשים בהחלטה באתר נט המשפט ביום 16.1.2017 אינה מהווה המצאה כדין לידיו. זאת, להבדיל מההמצאה האלקטרונית אשר בוצעה על ידי מזכירות בית הדין למחרת היום, עם קישור לתיבת הדואר האלקטרוני שמסר ב"כ המבקשים להנהלת בתי המשפט לצורך המצאת כתבי בי-דין (ראו: ע"ר 33237-03-17 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – בית בלב בע"מ, ניתן ביום 23.10.2017). בהתאם, חל המועד האחרון להגשת הבקשה לרשות ערעור ביום 1.2.2017. המבקשים הגישו את הבקשה לרשות ערעור ביום 2.2.2017 לאחר השעה 17:00 והיא התקבלה לרישום למחרת היום בהתאם להוראת תקנה 497ג(ו) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כך, שהבקשה לרשות ערעור הוגשה באיחור של יומיים.

4. תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מסמיכה בית הדין או הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בית המשפט העליון^[1] קבע עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" כדלקמן:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

כלל הוא, כי איחור של ימים בודדים או אף של יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון תרוץ והצדקה^[2] וכי "אכן, יש ולעיתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצדו התרשלות חסרת הסבר".^[3]

הלכה פסוקה היא, כי גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו".^[4]

סיכויי הערעור מהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת מועד^[5] , כפי שנפסק:

"הלכה פסוקה היא כי סיכויי הערעור הם 'שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור' כאשר סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד (עאח 14/07 בריסק לירן - המוסד לביטוח לאומי; עאח 44/06 משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, ניתן ביום 30.10.06). עוד נפסק כי 'הנימוק העיקרי שצריך להנחות את בית הדין כאשר הוא שוקל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הוא סיכויי הערעור' (דב"ע נז/98 - 9 שלום כהן - מדינת ישראל - משרד התקשורת, מיום 12.2.97)" ^[6].

5. במקרה שלפני, המבקשים לא הצביעו על נסיבות חיצוניות שלא היו בשליטתם ואשר גרמו לאיחור בהגשת הבקשה. הטעם היחיד שהעלו המבקשים לאיחור, עניינו בטעות ברישום מועד הגשת הבקשה ביומן משרד בא כוחם. אמנם, הפסיקה הכירה במקרים מסויימים בטעות כ'טעם מיוחד', אולם זאת, רק מקום בו אין מדובר בטעות מובנת מאליה או בכזו הניתנת לגילוי בבדיקה שגרתית. במקרה שלפני, טעותם הנטענת של באי כח המבקשים היא טעות מובנת מאליה, אשר היה ניתן למנעהּ בבדיקה שגרתית ופשוטה.

זאת ועוד. על פני הדברים, סיכויי הבקשה לרשות ערעור קלושים. זאת, נוכח מדיניותם של בתי הדין לעבודה בכל הנוגע לסילוק תביעות על הסף ובשים לב לטענות שהעלה המשיב בכתב התביעה בעניין הרמת מסך ההתאגדות, אשר ככל שיוכחו, יכולות להקים עילת תביעה נגד המבקשים.

6. לאור האמור, בהעדר טעם מיוחד להארכת המועד ונוכח סיכוייה הנמוכים של הבקשה לרשות ערעור, נדחית הבקשה להארכת מועד.

7. בהתחשב בהוצאות שהושתו על המבקשים בהחלטתו של בית הדין האזורי, לא יעשה צו להוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ח (06 דצמבר 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה(2) 904. ↑

2. ע"א (עליון) 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, ניתן ביום 30.7.01. ↑

3. עא"ח (ארצי) 30/06 רוני שמעון בע"מ – חארבי עליאן, ניתן ביום 20.12.06. ↑

4. דב"ע (ארצי) נג/59 -9 אליעזר גת – הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552, בעמוד 556; ראו גם בש"א (עליון) 1195/06 אבו חמוד ואח' נ' סלותי, מיום 23.2.06; עא"ח 3/99 (ארצי) פרומקין ולדימיר – ב.נ.ל סחר בינלאומי ונכסים בע"מ, פד"ע לד 271. ↑

5. בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ניתן ביום 21.8.2005. ↑

6. עא"ח (ארצי) 38/08 עזרא מכאמל – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.1.2009. ↑