בפני תביעה כספית, על סך של 10,666 ₪ (מתוכו סך של 675 ₪ תביעת הפסדים של התובע 2 – ואעיר כי רכיבי התביעה מסתכמים ב-30 ₪ יותר מסכום התביעה), ותביעה שכנגד, על סך של 8,690 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, עם הנמקה קצרה, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש. לשם הנוחות, יכונו הצדדים להלן לפי תפקידיהם בתביעה העיקרית.

בקליפת אגוז: רכב התובעים נסע במעבר בתוך מגרש חניה, לאחר שיצא ממתחם חניה סגור במחסום, ורכב הנתבעת הגיע מימינו, אגב ניסיון פניה שמאלה. רכב התובעים פגע (עם פינתו הימנית-קדמית) ברכב הנתבעת (בדלת אחורית-שמאלית). נהג התובעים טען, כי רכב הנתבעת יצא ממעבר צדי, בלא שלפניו תמרור מתן זכות קדימה, אלא רק קו עצירה מצויר (אשר אינו שקול לתמרור), ואילו נהגת הנתבעת טענה, כי יצאה מעמדת-חניה.

גרסת נהג התובעים מובילה לכך, שזכות הקדימה היתה של רכב הנתבעת (שהגיע מימין בצומת), ואילו גרסת נהגת הנתבעת מובילה לכך, שזכות הקדימה היתה דווקא של רכב התובעים (לאור היציאה מעמדת חניה). בנקודה זו, סברתי שעדות נהגת הנתבעת מהימנה יותר; אלא, שלא ניתן לקבל את גרסתה כי הביטה כדבעי שמאלה, שכן אישרה כי שדה הראיה שלה כולל את המחסום ואת שמאחריו, ומכאן כי אם היתה מביטה, לבטח היתה רואה את רכב התובעים. בנסיבות אלה, האחריות מוטלת על נהגת הנתבעים.

מאידך, בין כך ובין כך (ולאור מקום הפגיעה ברכב הנתבעת) היה מצופה מנהג התובעים להספיק לבלום בלא פגיעה, אלא אם הבחין מאוחר מדי ברכב הנתבעת היוצא ממקומו. לפיכך יש לזקוף אשם תורם בשיעור 20%.

לאור כל האמור, אני קובע שיהיה זה נכון וצודק לדחות את התביעה שכנגד, ובתביעה העיקרית לחייב את הנתבעת לשלם לתובע 2 סך של 540 ₪, ואילו לתובעת 1 את הסכומים הבאים: הנזק בסך 8,023 ₪, האגרה בסך 374 ₪, שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יצברו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ח, 11 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.