תביעה כספית, 37,953 ש"ח סכומה. עיקרה: האם בעל השליטה בחברה ערב לחובות החברה והאם יש לחייבו בחובות החברה מכוח ערבותו ובעילות של הרמת מסך והטלת אחריות אישית כמנהל החברה.

רקע:

1. התובעת, "מ. בר תחזוקה בע"מ", הינה חברה שעיסוקה אספקה, אחזקה והשכרה של ציוד בתחום הבניה.
2. הנתבעת 1, "ע. יוהנס עבודות מתכת בע"מ" (להלן: "החברה"), היא חברה שעסקה בביצוע עבודות של ריתוך מתכות. כיום החברה אינה פעילה (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 16-15).
3. הנתבע 2, מר עבאד עבאד, הידוע גם בכינויו "מוהנס" (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 13-11), הוא הבעלים והמנהל היחיד של החברה.
4. ביום 12.3.15 התקשרו התובעת והחברה (באמצעות הנתבע 2) בהסכם, במסגרתו שכרה החברה מהתובעת ציוד (נספח ב' לתצהיר התובעת). הסכם זה חודש בחתימת הצדדים על הסכם נוסף ביום 5.11.15 (נספח ג' לתצהיר התובעת - להלן: "ההסכם").
5. בנוסף, ביום 12.3.15 חתמו הצדדים על טופס פרטי לקוח. הכולל (בסעיף 5 לטופס) "כתב ערבות אישית בלתי חוזרת" (נספח "א" לתצהיר התובעת – להלן: "כתב הערבות"). בכתב הערבות מולא שם הערב כ"יונהס" בצירוף מספר תעודת הזהות של הנתבע 2 והנתבע 2 חתם על כתב הערבות בצירוף חותמת החברה.
6. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא האם כתב הערבות תקף ומחייב את הנתבע 2, לפיכך אביא את נוסח כתב הערבות במלואו:

"אני הח"מ: יונהס [במקור] נושא ת"ז 056852114 [מס' תעודת הזהות של נתבע 2] אחראי וערב בזאת באופן אישי לחובות החברה כלפי מ. בר תחזוקה בע"מ (להלן: "מ. בר") ורישומי החוב בספרי מ. מבר יהוו ראיה חותכת לאמיתות תוכנם, במידה והחברה לא תעמוד בתנאי האשראי שהועמד לרשותי. ערבות זו אינה ניתנת לביטול ותהיה בתוקף החל מיום החתימה על מסמך זה, ועד לפירעון מלוא החוב כלפי מ. בר. ואני פוטר את החברה מחיובים בהתאם לחוק הערבות ו/או תקנות משנה לחוק הערבות ו/או מתן הודאה מוקדמת. ידוע כי פגם טכני כגון היעדר תעודת משלוח ו/או חתימה על מסמך כזה או אחר, לא תהוונה עילה לאי כיבוד החוב, הננו מסכימים כי לבית המשפט בתל אביב תהיה סמכות מקומית ועניינית לדון בכל המחלוקות שבינינו"

בתחתית העמוד חתם הנתבע 2 בכתב ידו, תוך שהוסיף לחתימתו את חותמת החברה.

1. כעולה מהחשבוניות (נספח ו' לתצהיר התובעת) ומכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת (נספח "ז" לתצהירה) החברה לא פרעה את מלוא חובה לתובעת ונותרה חייבת לה סך של 37,848 ש"ח. משפניותיה של התובעת לחברה לא נענו, הגישה התובעת תביעתה זו, בסדר דין מקוצר, נגד החברה ונגד הנתבע 2 כמי שערב לחוב.

אציין כבר עתה, כי הגם שבתחילת ההליך הכחיש הנתבע 2 את חובה של החברה, בהמשך ההליך הוא הודה בחוב (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 26-25; עמוד 21 לפרוטוקול, שורה 21: "יש חוב של החברה, הוא קיים ואני לא מכחיש") והוא אף לא התנגד שיינתן פסק דין נגד החברה על מלוא סכום התביעה (עמוד 7 לפרוטוקול).

1. ביום 7.2.17 הגיש הנתבע 2 התנגדותו לביצוע תביעה בסכום קצוב. בהתנגדותו טען כי לא ערב לחובות החברה, כי לא חתם על כתב הערבות ואף הכחיש את חוב החברה לתובעת (הכחשה ממנה חזר בו כאמור).
2. בעקבות התנגדותו של הנתבע 2 הגישה החברה בקשה לתיקון כתב התביעה, בדרך של הוספת עילות נגד הנתבע 2. בהחלטתי מיום 15.10.17 נעתרתי לבקשת התובעת וכתב התביעה תוקן, כך שבנוסף לטענות התובעת כי הנתבע 2 ערב לחובות החברה טענה התובעת, כי יש לחייב הנתבע 2 בחוב בעילות של הרמת מסך ההתאגדות והטלת אחריות אישית על הנתבע 2 כמנהל החברה שהתחייב בשמה בהסכם בזמן שידע שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. כתב ההגנה המתוקן של הנתבע 2 הוגש ביום 31.12.17.
3. החברה לא הגישה התנגדות ואף לא כתב הגנה וממילא הליכי ההוצאה לפועל נגדה לא עוכבו. לפיכך, בהחלטתי מיום 11.11.18 הוריתי על שפעול הליכי ההוצאה לפועל נגד החברה (ככל שאלו עוכבו), מבלי שהנתבע 2 התנגד לכך (פרוטוקול הדיון מיום 11.11.18).
4. הנתבע 2 מזה ומר זיו אלדר, מנהל המכירות מטעם התובעת - מזה, הגישו תצהירים. התובעת אף זימנה לעדות את מר טארק אבו זינא – עובד החברה בזמנים הרלוונטיים. כעת משנחקרו העדים והוגשו סיכומי הצדדים, בשל התיק להכרעה.

תמצית טענות הצדדים:

1. לטענת התובעת (בתמצית): היא סיפקה הציוד לחברה לשביעות רצונה המלא. החברה עשתה שימוש בציוד מבלי לשלם את מלוא התמורה עבורו כמתחייב בהסכם. הנתבע 2 ערב אישית לחובות החברה. הוא חתם על כתב הערבות והיא הסתמכה על ערבות זו כתנאי להשכרת הציוד. יש לחייב הנתבע 2 בחובות החברה גם בעילות של הרמת מסך ההתאגדות ואף להטיל על הנתבע 2 אחריות אישית לחובות החברה, כמנהלה של החברה. הנתבע 2 היה בעל המניות היחיד בחברה ומנהלה היחיד, הוא ניהל בעצמו את עסקיה והיה בעל שיקול הדעת הבלעדי בקבלת החלטות בחברה. כעת הוא מתנער מחובתו לשלם את החוב תוך ניצול עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. הנתבע 2 נהג בחוסר תום לב, עת הציג בפניה מצגי שווא ונטל בשם החברה התחייבויות בזמן שידע שהחברה נמצאת בקשיים כלכליים ולא יהיה ביכולתה לעמוד בהן. לאחר שקרסה החברה הקים הנתבע 2 חברה חדשה בה הוא ממשיך את פעילות החברה.
2. לטענת הנתבע 2 (בתמצית): הוא פעל כאורגן של החברה והוא אינו צד להסכם באופן אישי. הוא לא ערב באופן אישי לחובות החברה ולא חתם על כתב הערבות. שמו וחתימתו אינם מופיעים על פני כתב הערבות, אלא שמו של יוהנס (וגם זאת עם שגיאה), שעה ששמו עאבד עאבד. לא קמה עילה להרמת מסך ההתאגדות שבינו לבין החברה ולא קמה עילה לחייבו באופן אישי כמנהלה. בעת התקשרותה של החברה בהסכם עם התובעת מצב החברה היה איתן והוא לא סבר שאין ביכולתה של החברה לשלם הסכומים על פי ההסכם. החברה קרסה "בצורה מהירה וכואבת" והוא פעל בתום לב מבלי שהיה בידו לצפות זאת. בסיכומיו הוסיף, כי כתב הערבות כלל אינו כתב ערבות וכי בכתב הערבות נפלו פגמים המונעים מהתובעת לתבוע מכוחו. במסמך שהינו "טופס לקוח", כלל עין מקום לחתימת הערב אלא אך לחתימת הלקוח – החברה. הוא לא נדרש לחתום באופן אישי והוא "כלל לא ראה את הכיתוב של ערבות אישית". גם אם הייתה ערבות אישית הרי שהוא חתם בתוספת חותמת החברה, היינו – בשם החברה ולא באופן אישי.

דיון:

1. כמפורט להלן, דין התביעה להתקבל במלואה. אנמק בתמציתיות, מבלי שאדרש לטענות שאינן נחוצות לצורך ההכרעה בתיק כמצוות המחוקק בעניין תביעות המתבררות בסדר דין מהיר. כן לא אדרש לטענות הצדדים שנזנחו בסיכומיהם ולטענות המהוות הרחבת חזית.
2. הסוגיה המרכזית הנדרשת להכרעה בתיק זה היא: האם הנתבע 2 ערב לחובות החברה אם לאו. משהחלטתי כי הנתבע 2 ערב לחובותיה של החברה דין התביעה להתקבל. עם זאת, למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה גם לטענותיה הנוספות של התובעת, לעניין הרמת מסך ההתאגדות וקיומן של נסיבות המצדיקות הטלת אחריות אישית על הנתבע 2 כמנהל החברה.

ערבותו של הנתבע 2 לחובות החברה:

1. דין טענתו של הנתבע 2, כי לא ערב באופן אישי לחובות החברה, להידחות. גרסתו לעניין זה לוקה בקשיים לא מעטים ומעלה תמיהות רבות. אפרט:
2. בסעיף 5 לתצהיר התמיכה בהתנגדות הצהיר הנתבע 2 כך:

"מעולם לא ערבתי בערבות אישית לנתבעת 1 מול התובעת, כי לא חתמתי על המסמך המוצג כעת על ידי התובעת כנספח ה' לכתב תביעתה, ומכונה "כתב ערבות אישית, ואף עיון בסעיף 5 למסמך מראה כי בפרטי הערב נכתב כך "אני הח"מ (מילה לא ברורה)..." שאינה שמי שהוא "עאבד עאבד" כפי שאמור היה להיות אילו אכן היה מדובר בכתב ערבות אישית שלי..."

1. גם בכתב ההגנה שהגיש טען כי לא חתם על כתב הערבות (סעיף 13):

"המסמך המכונה על ידי התובעת "כתב ערבות אישית" (נספח ה' לכתב התביעה), שמעולם לא נחתם על ידו! ואף עיון בסעיף 5 למסמך זה, מראה כי בפרטי הערב נכתב כך "אני הח"מ..." שהיא מילה לא ברורה אך ברור כי היא אינה שמו של הנתבע 2 שהוא עאבד עאבד..."

1. בניגוד לאמור בתצהירו, כי לא חתם על כתב הערבות וכי השם המופיע על פני כתב הערבות אינו שמו, העיד הנתבע 2 כי הוא כן חתם על כתב הערבות: "אני לא מכחיש שזו חתימה שלי אבל תעודת הזהות והשם זה לא אני רשמתי וזה נוסף אחרי החתימה" (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 10-9 וכן בעמוד 26 לפרוטוקול, שורות 11 ו- 26). וכי השם (הלא ברור) "יוהנס" שאינו שמו, הוא למעשה הכינוי בו הוא מוכר " כאשר השם הזה פשוט עושה לי קל בתוך המערכת של המפעלים. קבלתי אחרי שבניתי את החברה, התחילו לכנות גם אותי יוהנס" (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 13-12). ראו לעניין זה גם עדותו של מר טארק אבו זינא, שהעיד כי מר עאבד עאבד הוא יוהנס וכי זה כינויו (עמוד לפרוטוקול, שורות 8-5).
2. משנשאל הנתבע 2 בחקירתו איך הוא מיישב את הסתירה בין הגרסאות העלה גרסה חדשה, לפיה הוא רואה לראשונה את המסמך וכי המסמך שהוצג בפניו עובר לדיון היה מסמך אחר שעליו לא חתם: "אני ראיתי מה שהם הגישו מסמכים, הגישו בבית המשפט הציגו מסמך כזה שאני לא חתמתי עליו, מסמך אחר שאני לא חתמתי עליו. היו צילומים כאלו, שמו כאילו השם הפרטי שלי יוהנס ולא יודע מאיפה הביאו את תעודת הזהות שלי, רשמו בכתב יש שלהם. לקחו חותמת של החברה וחתימה של החברה ושמו שם. המסמך הזה אני לא חתמתי עליו, המסמך שאתה מציג לי עכשיו פעם ראשונה שאני רואה" (עמוד 23 לפרוטוקול, שורות 30-26).
3. גרסה זו אינה רק גרסה חדשה שלא נטענה בתצהיריו, אלא שהיא מעלה תהיות רבות, שכן כבר בהתנגדותו התייחס המבקש ל"מסמך הזה" (שטען כי הוא רואה אותו לראשונה במהלך הדיון) ואף הפנה מפורשות ל"מסמך הזה" (ככזה שצורף כנספח ה' לכתב התביעה) וטען שהשם המופיע בו אינו שמו. משנשאל על כך, השיב הנתבע 2 כי התכוון שהוא רואה אותו בפעם הראשונה "בתוך מהלך המשפט". טענה בלתי סבירה שאינה מתיישבת עם דבריו קודם לכן.
4. מהאמור עולה כי הנתבע 2 היה מודע לכתב הערבות ולחתימתו על כתב הערבות וכן היה מודע לכך שהשם "יוהנס" ומספר תעודת הזהות שלו רשומים בכתב הערבות.
5. גם טענתו (הסותרת והמאוחרת) כי חתם על כתב הערבות בשם החברה ועל כן צירף לחתימתו את חותמת החברה, אינה יכולה להתקבל. ראשית, טענה זו סותרת את טענתו כי כלל לא חתם על כתב הערבות וכן את טענתו כי המסמך כלל אינו כתב ערבות וכי לא שם לב לכך שזו ערבות. טענה זו אף לא נטענה בהתנגדותו, בה אף טען כי "איש הקשר מול התובעת היה בחור בשם טארק" (מר טארק אבו זינה, עובד החברה). שנית, טענה זו אינה סבירה ואין בה כל היגיון, משפטי ומסחרי. מהותה ומשמעותה של ערבות היא התחייבות של אדם לקיים חיובו של אחר (סעיף 1 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967) ולא לקיום חיוב של עצמו, בו הוא ממילא חייב מכוח ההתחייבות הראשית (ובענייננו ההסכם). לפיכך, חתימת החברה על ערבות עבור עצמה היא חסרת משמעות ולבטח שאינה יכולה לשמש כבטוחה למקרה בו החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.
6. לכך יש להוסיף, כי מעדותו של הנתבע 2 עולה כי הוא סבור שנוסח כתב הערבות דווקא מחייב אותו באופן אישי. בעדותו טען הנתבע 2: " לא רימו אותי הם ביקשו של החברה ונתתי של החברה. שהוצג לבית המשפט הוסיפו פה מילת יוהנס ומס' תעודת זהות האישית ולא היה לפני כן. לא הייתי מסכים שיהיה ככה. לא הייתי חותם" (עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 3-1 וראו גם עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 11-8).
7. כלומר, הנתבע 2 מבין כי נוסח המסמך מחייב אותו כערב, ולטענתו, אילו היה רואה את המסמך כפי שהוא היום הוא לא היה מסכים לחתום עליו בשל כך. אלא, שלטענתו, שמו ומספר תעודת הזהות שלו הוספו לאחר החתימה. אינני מקבל טענה זו, שלא נטענה כלל בהתנגדותו ואף לא בתצהיריו.
8. מר זיו אלדר העיד כי הנתבע 2 מסר לו את שמו ומספר תעודת הזהות שלו וכי הוא מילא הפרטים בטרם חתם הנתבע 2 על כתב הערבות (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 17-16). עדותו הייתה הגיונית סדורה וקוהרנטית ואני מבכר אותה על עדותו של הנתבע 2 הלוקה בכשלים.
9. הנתבע 2 הציג גרסה בעייתית גם בעניין זה. תחילה הכחיש נחרצות כי מסר את מספר תעודת הזהות למר זיו אלדר, אולם בהמשך עדותו טען שאינו זוכר האם מסר הפרטים:

"ש. זיו אמר שאתה נתת לו את מספר תעודות הזהות שלך?

ת. אני לא יודע את מאיפה הוא המציא את זה, מאיפה הוא הביא את מספר תעודת הזהות.

ש. אתה לא נתת לו את תעודת הזהות?

ת. אני לא זוכר את זה מדובר פה. זה משהו שהיה לפני שנים בשנת 2013."

(עמוד 25 לפרוטוקול שורות 14-4).

1. בכותרת של סעיף 5 בנספח ה' (כתב הערבות) נכתב מפורשות כי הסעיף מהווה "כתב ערבות אישית בלתי חוזרת". בתחילת הסעיף נכתב: אני הח"מ... ערב אישית לחובות החברה". הנתבע 2 קרא סעיף זה ממנו ברור כי יש למלא פרטים של ערב, שהינו אדם פרטי בעל מספר תעודת זהות, לחובות החברה. הנתבע 2 היה מודע לכך, לא מחק הסעיף ולא הלין עליו, אם פרטיו לא נרשמו בטופס פרטיו של מי היו צריכים להירשם? לכך לא התייחס הנתבע 2. הנתבע 2, אשר העיד על עצמו כי הוא בעל ניסון עסקי רב וכי חתם על הסכמים רבים (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 18-9) בוודאי היה מודע לכך שהחברה אינה יכולה לשמש ערבה לעצמה וכי אין כל היגיון מסחרי ומשפטי בטענה זו.
2. ועוד: טענה זו, כי חתם על ערבות בשם החברה, אף סותרת את טענתו בסיכומיו, בהם טען כי המסמך (נספח ה') כלל אינו כתב ערבות וכי "אף לא ראה את הכיתוב של ערבות אישית" במסמך. בעדותו אף העיד הנתבע 2, כי ראה הכיתוב והוסיף: "אני לא התייחסתי לסעיף הזה כשאני חתמתי חותמת החברה וה.... החברה ערבה לסעיף הזה לא אני. זהו" (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 21-20) וכן: " אם אני חתמתי עם חותמת החברה עם החתימה שלי התכוונתי שזה חתימה של החברה ולא שלי אישית" (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 31-30). כלומר הנתבע 2 היה מודע לכך שהמסמך הוא כתב ערבות.
3. בנוסף לכשלים אלו בגרסאותיו של הנתבע 2, הנתבע 2 אף לא הצליח להסביר מדוע, בתצהיר התומך בהתנגדותו ובכתב הגנתו, הכחיש קיומו של חוב החברה לתובעת, שעה שבחקירתו הודה בחוב. תשובותיו בעניין זה היו אף הן מתחמקות ובלתי קוהרנטיות (ראו חקירתו לעניין זה בעמוד 21 לפרוטוקול, שורות 30-20).
4. לאור האמור, נוכח הכשלים הרבים בגרסאותיו, אני דוחה את גרסתו של הנתבע 2 ואת טענתו כי לא ערב לחובות החברה כלפי התובעת. אני קובע כי הנתבע 2 ערב לחובות החברה וכי יש לחייבו לשלם לתובעת את מלוא חובה של החברה מכוח ערבותו זו.
5. אינני נדרש לטענות נוספות וחדשות שהעלה הנתבע 2 בסיכומיו, המהווים הרחבת חזית ואשר דינן להידחות מטעם זה כשלעצמו. עם זאת אציין, כי לא מצאתי שיש בטענות אלו כדי לשנות מהחלטתי. תוקפה של ערבות אינו מותנה במסמך בכתב וערבות יכולה להינתן גם בעל-פה (ככל שהוכחה). משקבעתי כי הצדדים התכוונו שהנתבע 2 יערוב לחובות החברה המסמך מהווה אך ראיה לקיום הערבות. משכך דין טענתו של הנתבע 2 בדבר הפגמים שנפלו בכתב הערבות להידחות. אוסיף, כי הנתבע 2 נסמך לעניין זה על פסיקה הנוגעת לדיני מכרזים שעוסקת בפסילת הצעות שנפל פגם בערבות שצורפה להן. הלכות אלו (הגם שלא בכל מקרה נפסלת הצעה בשל פגם בערבות) אינן קשורות למקרה זה ואין בהן ללמד לענייננו. זאת, כפי שטענות הנוגעות לפגמים בשטר (שלא כבענייננו) אינן קשורות למקרה זה.

טענותיה הנוספות של התובעת:

1. משקבעתי כי הנתבע 2 ערב לחובות החברה כלפי התובעת ממילא יש לקבל התביעה במולאה ואיני נדרש להעמיק בטענות הצדדים לעניין הרמת מסך ההתאגדות וחיובו של הנתבע 2 מתוקף אחריותו כמנהל החברה. עם זאת, ולמעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה גם לטענות אלו.
2. צודק הנתבע 2 בטענתו שחברה היא ישות משפטית נפרדת ושבית המשפט אינו נוטה להרים את מסך ההתאגדות כדבר שבשגרה, אלא אך בנסיבות מיוחדות המצדיקות לעשות כן (ע"א 3755/03 שמעון בן חמו נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ (12.9.04)) אולם, אין זה המצב במקרה של "חברת יחיד", בו נכונותו של בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות רבה יותר (ע"א 4403/06 אייזיק שפירא נ' עיריית תל אביב (23.3.11); ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353 (1992)).
3. אין מחלוקת, כי החברה בענייננו היא חברת יחיד, בה הנתבע 2 הוא בעל המניות היחיד ומנהלה היחיד. הנתבע 2 העיד כי החברה הוקמה רק לצרכי מס (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 5-2), כי הגם שהחברה חדלה מלפעול, הוא ממשיך בפעילות החברה באמצעות חברה חדשה שהקים (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 13-6). פעילות זו מבוצעת אף עם אותם לקוחות של החברה (עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 13-6).
4. בנסיבות אלו, דומה שיש מקום לטענת התובעת כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לנתבע 2, אולם משקבעתי כי הנתבע 2 חייב בחובות החברה מכוח ערבותו, לא מצאתי צורך להכריע בטענה זו בגדרו של הליך זה.
5. אשר לטענת התובעת, כי יש לחייב הנתבע 2 בחוב לאור אחריותו כמנהל החברה שהתחייב כלפיה בהסכם בזמן שידע (או היה עליו לדעת) כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה: הנתבע 2 לא הציג ראיות שיש בהן לשכנע כי מצבה של החברה במועד התקשרותה בהסכם איפשר לה לעמוד בהתחייבויותיה לתובעת, הגם שהיה בידו לעשות כן. לא הוצגו תדפיסי חשבונות הבנק, לא דוחות כספיים ואף לא אישור רואה החשבון. הימנעותו מהבאת ראיות לעניין זה משמשת לחובתו. המועד בו החלו בעיותיה הכלכליות והתזרימיות של החברה לא הובהר דיו וגרסתו של הנתבע 2 לעניין זה לא הייתה ברורה. גרסתו כי "הבעיות התחילו בסוף 2015 תחילת 2016" וכי הובילו לסגירתה המהירה של החברה (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 31-30) ושתהליך הקריסה היה מהיר "בבת אחת, מהרגע להרגע" (עמוד 21, שורה 21) הועלתה לראשונה בחקירתו, מבלי שנטענה בתצהירו, מבלי לתמוך אותה בראיות ומבלי לאפשר לתובעת להיערך לטענה ולזמן עדים על מנת לנסות להפריכה. הנתבע 2 אף לא הצליח לתת הסבר לכך שנמנע מלטעון הטענה בתצהירו (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 29-23).

מנגד, התובעת לא הביאה ראיות שיעידו כי מצב החברה במועד ההתקשרות לא איפשר לה לשלם התמורה. מר זיו אלדר העיד כי החברה עמדה ברוב התחייבויותיה ואף שילמה לתובעת סך של 360,613 ש"ח מתוך סך כולל של 398,461 ש"ח (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 13-9). בנסיבות אלו, הגם שגרסת הנתבע 2 מעלה תהיות לא מצאתי כי הוכח שהנתבע 2 התקשר עם התובעת בהסכם שעה שידע שהחברה לא תוכל לשלם התמורה על פיו.

1. מכל מקום, לאור כל האמור לעיל, ובפרט משקבעתי כי הנתבע 2 ערב לחובות החברה כלפי התובעת, מצאתי לחייב הנתבע 2 באופן אישי בתשלום חובות החברה לתובעת – לפיכך אני מחייבו במלוא סכום התביעה. אשר להוצאות: שקלתי את טענות הצדדים לעניין זה, לקחתי בחשבון את העובדה שהתביעה תוקנה, את סכום התביעה, את השינוי בטענות ובגרסאות הנתבע 2 וכן את הבקשות השונות שהוגשו במהלך ניהול ההליך.

סוף דבר

1. דין התביעה להתקבל במלואה.

הנתבע 2 (עאבד עאבד) ישלם לתובעת (מ. בר תחזוקה בע"מ) סך של 37,953 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה המתוקן. בנוסף ישלם הנתבע 2 לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,448 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 15,00 ש"ח.

הסך של 500 ש"ח שהפקידה התובעת בתיק, יועבר בצירוף פירותיו למר טארק אבו זינא, על פי הפרטים המצוינים בבקשה מיום 29.5.19.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, י"ג אדר ב' תשע"ט, 20 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.