1. לפני עתירה בעניינה של תכנית מתאר מקומית במחוז ירושלים, שמספרה 7828, שמטרתה בין היתר איחוד וחלוקה של מקרקעין בלתי מוסדרים בשכונת בית חנינה, שינוי במערך ייעודי הקרקע שלהם, קביעת אחוזי בנייה מרביים, קביעת הוראות לפיתוח שטחים ציבוריים ועוד (להלן: התכנית).

2. העותר טוען כי הינו בעל זכויות בחלקה הנמצאת בבית חנינה, שעליה חלה התכנית. לטענתו התכנית פוגעת בזכויותיו ומעבירה לאחרים שלא כדין זכויות בנייה שהיו בידו, ולפיכך הוא עותר להורות על בטלות התכנית כולה או לחלופין על החלקה שבה יש לו זכויות, זאת בשל פגמים חמורים באישור התכנית לגופה וכן בשל פגמים בתהליך אישורה.

לטענת העותר הכללת חלקתו בתכנית נעשתה ממניעים פסולים, ומשכך זכאי העותר "לקבל בחזרה את מלוא הזכויות בשטח אשר הופקע מחלקתו ללא תמורה במסגרת התכנית", ולחלופין לזכות בתשלום פיצויים הולמים בהתאם לחוות דעת שמאי שצרף לעתירתו. העותר מדגיש כי קיבל בעבר היתרי בנייה המאפשרים לו בנייה נוספת של כ-600 מ"ר על הבנייה הקיימת בחלקתו, וכי על פי התכנית הופקעה ממנו אפשרות זו ולמעשה הועברו זכויות הבנייה לבעל החלקה השכנה. לטענתו רק בחלוף כתשע שנים לערך מאישור התכנית נודע לו אודותיה.

3. המשיבים טוענים כי התכנית עומדת במבחן הסבירות וכי לא נפל בה או בהליכי קבלתה כל פגם. המשיבים עותרים לדחות את העתירה על הסף נוכח שיהוי ניכר בהגשתה וכן בשל אי צירופם של משיבים חיוניים. לטענתם בשנת 2012 התקבלה פנייה מטעם העותר בעניין התכנית וכי מאז העותר לא פעל בעניין.

4. דין הבקשה לדחיית העתירה על הסף להתקבל.

התכנית שלפנינו הינה תכנית מפורטת שפורסמה ברשומות בשנת 2005; התקבלה לאחר שמיעת התנגדויות ביום 21.12.2006; ואושרה לאחר הכנסת תיקונים בה ביום 23.10.2007. התכנית נועדה ליישם את תכנית במ/3458/א החלה בחלק משכונות צפון ירושלים, ולאחר קבלתה פעלו הרשויות לאורך העשור האחרון על פיה. לטענת ב"כ משיבה 2 "אנחנו נמצאים בשלב זה עשר שנים לאחר שהתוכנית אושרה, הוצאו היתרי בנייה, אנשים הסתמכו על התוכנית, אין אפשרות להחריג רק את המגרש של העותר. התוכנית חלה על כולם וכאמור מדובר בתוכנית איזון שנעשו איזונים מסוימים וכל מגרש משפיע על האחר".

על פני הדברים לוקה העתירה בשיהוי ניכר סובייקטיבי ואובייקטיבי, זאת משהוגשה כעשור לאחר אישור התכנית.

בין הצדדים מחלוקת בשאלה אם בטרם אישור התכנית הודע לעותר עליה. העותר טוען כי לא ידע על התכנית; כי לא הבחין בפרסומים אודותיה – בדרך של הצבת שלטים בשכונת מגוריו או בדרך של פרסום בעתון; וכי לא קיבל הודעה אישית או כללית על כך לביתו.

בעניין זה יש לקבל את טענת המשיבות, ולפיה על פי החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מיום 14.8.2005 ננקטו דרכי איתור מגוונות של בעלי החלקות הרלוונטיות, ונקבעו דרכי פרסום, לרבות בדרך של פרסום בעיתונות בשפה הערבית, הצבת שלטים מתאימים ברחובות הרלוונטיים לתכנית, חלוקת מכתבים בכל תיבות הדואר שבחלקות הרלוונטיות, ובנוסף נשלחו מכתבים אישיים לבעלי החלקות על פי פרטיהם שנודעו למשיבות לאחר בירור בדרכים שפורטו בהחלטה. לטענת המשיבות בשל חלוף הזמן הרב מאז פרסום התכנית בשנת 2016, אין בידיהן להציג הוכחות להמצאת מכתב אישי לבעלי החלקות, לרבות לידיו של העותר. על פי חזקת התקינות החלה על הרשויות, יש יסוד לקבוע כי פעולות איתור ופרסום נרחבות כאמור לעיל, בוצעו בשכונות הרלוונטיות לתכנית וכי המשיבות עמדו בחובת ההמצאה בעניינו של העותר.

זאת ועוד, העותר לא חלק על כך כי עוד בשנת 2012 פנה למשיבה 2 בעניין התכנית, ומשכך אין חולק כי במועד זה היה מודע לתכנית והיה בידו לפעול בעניינה. אף על פי כן בחר העותר שלא לנקוט בפעולה משמעותית, עד שחמש שנים לאחר מכן הגיש את העתירה שלפני. די בכך כדי לקבוע כי על העתירה חל שיהוי ניכר המצדיק כשלעצמו את דחייתה על הסף.

6. בנוסף לכך לעתירה לא צורפו בעלי זכויות בחלקות הסמוכות העלולים להינזק כתוצאה מקבלת טיעוניו של העותר. יודגש כי אין המדובר בטענה תאורטית, שהרי העותר מדגיש כי תוצאתה של התכנית היא העברה של זכויות בנייה שלהן היה זכאי לידיו של שכנו, וכי הסעד המבוקש על ידו הינו בין היתר ביטול התכנית בכלל או בנוגע לחלקתו. ביטל התכנית עלול לפגוע ברבים הנהנים ממנה, וביטולה בנוגע לחלקתו של העותר עלול לפגוע בשכנו (ולא מן הנמנע בבעלי חלקות נוספות) שאת זכויות הבנייה שקיבל על פי התכנית מבקש העותר לבטל.

בעניין זה טען ב"כ העותר כי "לי אין יריבות עם צדדים אחרים. היריבות שלי עם המשיבות. הנפגע העיקרי זה אני המרווחים הוא השכן שלי. אינני רוצה ליצור יריבות עם השכן שלי. השכן שלי אומר שהוא מבחינתו מכבד כל החלטה, הוא לא דרש את ה-600 מ"ר, הוא לא בארץ בשביל לדרוש". מובן כי אין בדברים אלה כדי להתגבר על אי עמידתו של העותר בחובתו לצרף כמשיב כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה.

נוכח האמור לעיל דין העתירה להידחות על הסף.

התוצאה

7. העתירה נדחית על הסף.

העותר יישא בהוצאות משיבות 1 ו-3 בסך 5,000 ₪; וכן בהוצאותיה של משיבה 2 בסך 5,000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ח, 30 מאי 2018, בהעדר הצדדים.