לפני תביעה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בסך של 33,400 ₪. על פי כתב התביעה נטען על ידי התובעת כי ביום 28.8.14 ביצעה התובעת עסקה מול חברת "ספיר מדיקל סנטר בע"מ" בסניף חיפה. משך הטיפול ארך מעבר למובטח ורק כחצי שנה לאחר התאריך המיועד. לטענת התובעת, נמסרה לה עבודה חלקית ובלתי גמורה אשר גורמת לה לטענתה עיוות אזור הפה, יכולת דיבור לקויה תוך פיזור רוק מה שגורם לה לבושה רבה ולעוגמת נפש. התובעת מתארת כי הובטח לה שיתאימו לה גשר זמני במעבדה וכל מה שסופק לה זה גשר שנבנה מאקריל במרפאה, אשר לא תאם לטענתה את הלסת ונשבר מס' פעמים.

לטענת התובעת מאחר והנתבעת פשטה רגל ומונה לה כונס נכסים ואין לה למי לפנות על מנת לקבל את המשך הטיפול לו היא זקוקה וכי האחריות שניתנה לה לא תוכל לשמש אותה. התובעת מציינת כי פנתה לחברת האשראי על מנת לעצור את יתרת התשלומים וזאת כיוון שלטענתה על פי חוק כרטיסי האשראי אין היא צריכה להמשיך ולהעביר כספים לחברה שמונה כונס נכסים ו/או אינה פעילה ואינה יכולה להמשיך ולספק את המוצא או השירות עליו התחייבה.

לטענת התובעת עם פנייתה לחברת האשראי אכן הופסק החיוב למשך 4 חודשים אך לאחר מכן חודש החיוב. לטענת התובעת נעשתה עסקת ניכיון הסכום כנגד גביית עמלה. זאת ועוד, שהכספים הללו מועברים למרפאת ד"ר קלמן בירושלים ולטענת התובעת כלל לא רכשה מוצר כלשהו או שירות מד"ר קלמן. בנוסף, טוענת התובעת כי העסקה שנעשתה מול חברת ספיר מדיקל סנטר בע"מ בוצעה חלקה במזומן והיתרה 36,000 ₪ בתשלומים חודשיים ללא ריבית ולא בעסקת קרדיט. התובעת טוענת שלאחר שערכה בירור התברר לה שד"ר קלמן נמנה על הרופאים שהועסקו בחברת תדהר שאף להם מונה כונס נכסים. נוכח כל האמור, תובעת התובעת סכום את השבת סכום הכסף שנגבה ממנה ואשר הועבר למרפאת ד"ר קלמן בסך כולל של 33,800 הכולל : העברה לד"ר קלמן בסך של 17,000 ₪, הפסד ימי עבודה והוצאות משפט 1,500 ₪ ובגין עוגמת נפש וסבל סך של 15,300 ₪.

הנתבעת הגישה כתב הגנה. מכתב ההגנה עולה כי הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובעת. הנתבעת טוענת כי התובעת פנתה אל הנתבעת וטענה כי המוצר אותו רכשה לא סופק לה ועל כן היא מבקשת שלא להמשיך ולחייב אותה בגין העסקה שביצעה ביום 7.10.14. לאור טענת התובעת, עצרה הנתבעת את יתרת התשלומים העתידיים ופנתה לבית העסק לבירור באמצעות החברה עימה הוא מתקשר בהסכם סליקה. בתגובה, נמסר לנתבעת כי לא ניתן לעצור את יתרת התשלומים של התובעת. הנתבעת טוענת כי התובעת קיבלה את כל תמורת העסקה אלא שהיא איננה מרוצה. לטענת הנתבעת כישלון תמורה חלקי כעולה מטענות התובעת, אינו חלק מהמצבים המוגדרים בסעיף 10(א) לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: "החוק"). לעניין טענת התובעת כי היא לא התקשרה עם בית העסק "ד"ר קלמן" טוענת הנתבעת כי לא חייבת להיות קיימת זהות בין הספק אתו נקשרה התובעת לבין בית העסק אשר מחייב את הלקוח בפועל באמצעות כרטיס אשראי והפנתה לסעיף 10(ב) לחוק.

בדיון שהתקיים בפני חזרו הצדדים על טענותיהם.

התובעת חזרה על טענותיה וציינה כי היא באמצע טיפול וכי לכל מקום שהיא פונה מסרבים לטפל בה וחזרה על טענותיה כפי שהועלו בכתב התביעה והוסיפה כי פנתה למועצה הישראלית לצרכנות שהביאה לידיעתה כי החברה שסיפקה את השירותים לתובעת בפשיטת רגל (ת/1).

נציגת הנתבעת חזרה אף היא על הטענות שנטענו בכתב ההגנה והוסיפה כי כאשר התובעת פנתה לנתבעת טענה שהשירות אותו רכשה כלל לא סופק לה ועל כן, על פי הוראות החוק חייבים היו להפסיק את הגבייה. ככל שלתובעת יש טענות כנגד איכות השירות אותו קיבלה, טוענת הנתבעת הרי שעליה לתבוע את בית העסק. זאת ועוד, ציינה נציגת הנתבעת שד"ר קלמן הוא זה שחייב את כרטיס האשראי של התובעת.

בית המשפט אפשר לנתבעת לצרף דפי פירוט העסקאות והחיובים של הנתבעת לגבי השירות אותו קיבלה.

לתיק בית המשפט התקבלה הודעה של התובעת ביום 1.8.17 . התובעת ביקשה להשלים טענותיה וזאת "בשל יום עמוד להחריד" של בית המשפט ובשל "קוצר הזמן שנכפה על הצדדים". בהודעה טענה התובעת כי נציגת הנתבעת הטעתה את בית המשפט וכי ביום בו הפסיקה חברת מדיקל סנטר פעילותה, אסור היה לנתבעת להמשיך ולמשוך כספים מחשבונה של התובעת ולהעבירו לד"ר קלמן. בנוסף, טענה התובעת כי הנתבעת דווחה עליה כמי שחבה כספים ואינה עומדת בפירעון החוב וזאת לאור התביעה שהגישה ולא משום סיבה אחרת.

הנתבעת הגיבה להודעת התובעת והתייחסה לטענות כי התובעת כי העסקה נשוא התיק הינה עסקת טיפולי שיניים עם בית העסק "ד"ר קלמן" בסך של 20,000 ₪ ב- 36 תשלומים ואשר דווחה לכ.א.ל ביום 7.10.14 וכי התביעה אותה הגישה כ.א.ל כנגד התובעת עוסקת בחוב של התובעת בסך של 27,945.03 ₪. בנוסף, צירפה הנתבעת ביום 27.8.17 דפי פירוט בהם מצוין באופן גלוי שמו של בית העסק "ד"ר קלמן".

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי טענות הצדדים שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. בבסיס תביעתה של התובעת עומדת הטענה כי ספיר מדיקל סנטר, בית העסק לטענתה שביצע את טיפולי השיניים שלה התרשל בעבודתו וכי נוכח האמור, נגרמו לה נזקים קשים המחייבים השבת סכומי הכסף שנגבו ממנה. אלא שהתובעת איננה תובעת את בית העסק שנתן לה את השירות. התובעת טוענת כי היא איננה מעוניינת לתבוע את בית העסק וכי מדובר בעסק אשר פשט רגל והגישה את מכתב התשובה שנשלח אליה מטעם המועצה הישראלית לצרכנות שממנו עולה כי בית העסק המשתייך ככל הנראה בחברת "תדהר מרכז רפואי להשתלות שיניים חיפה בע"מ" פשט רגל וכי מדובר בעסק שיש לגביו צו פירוק. נוכח האמור, פנתה התובעת לחברת האשראי בטענה כי עליה להשיב את הכספים שנגבו ממנה.

התובעת מעלה מספר טענות:

ראשית טוענת התובעת כי השירות ניתן לה היה באיכות ירודה, דבר שגרם לה נזקים אשר מחייבים את השבת הסכומים ששילמה. דא עקא שתביעתה של התובעת כלפי הנתבעת איננה יכולה לסייע לה בשאלת טיב השירות שניתן לה ולבית המשפט אין כלל כלים מקצועיים לבחון את איכות הטיפול שניתן לה ללא כל חוות דעת בעניין זה. גם אם אצא מנקודת הנחה כי אכן הטיפול שקיבלה התובעת לקוי, הרי שהיה עליה להגיש תביעה כנגד נותן השירות ובנסיבות העניין, נוכח העובדה שניתן צו פירוק היה עליה לפנות בדרישת חוב למפרק . עילת תביעה אם קיימת כזאת הרי שהיא מתגבשת כלפי נותן השירות ולא כלפי הנתבעת. תביעה כנגד הנתבעת אינה יכולה לסייע לתובעת בעניין זה שכן היא איננה אחראית לטיב השירות אותו קיבלה התובעת.

התובעת טוענת טענה נוספת לפיה לא היתה הנתבעת רשאית לחייב אותה בכספים ולהעביר את הכספים לד"ר קלמן וזאת נוכח העובדה שלטענתה העסקה לא נעשתה עם ד"ר קלמן וכי מדובר בעקיפה של ההליך המשפטי שבו מצויה החברה ספיר מדיקל סנטר.

טענה זו דינה להידחות. לאחר שהתבקשה הנתבעת להציג נתונים והם הוצגו בפני, הרי שמהם עולה כי מרגע שנעשתה העסקה נשוא כתב התביעה חויבה התובעת לטובת ד"ר קלמן וכי טענתה כי רק לאחר שהוכרזה החברה כפושטת רגל החלה הנתבעת לחייבה לטובת ד"ר קלמן.

גם טענתה של התובעת כי הנתבעת דווחה עליה כמי שחבה חוב כלפי הנתבעת רק מפני שהגישה התביעה נשוא תיק זה, דינה להידחות. הנתבעת ציינה כי התובעת חייבת בכספים ועל כן, דווחה כמי שחבה בחוב כלפיה והוגשה כנגדה תביעה.

התובעת טוענת עוד כי הנתבעת עצמה הפסיקה את חיובי התובעת למשך 4 חודשים ולאחר מכן החלה לחייבה שוב. הנתבעת טוענת כי נוכח הודעת התובעת כי לא סופק לה השירות, הרי שעל פי החוק מחויבת היתה להפסיק את הגבייה אולם לאחר שטענות התובעת נבדקו שבה לגבות ממנה את התשלומים.

סעיף 10 לחוק כרטיסי חיוב, מורה למנפיק כרטיס אשראי כי עליו להפסיק את חיובו של הלקוח, אם הודיע הלקוח בכתב למנפיק שהנכס שנרכש באותה עסקה לא סופק לו ושהוא ביטל את העסקה. דא עקא כי למעשה התובעת איננה טוענת כי לא סופק לה השירות אלא שהשירות שסופק איננו באיכות שהובטחה לה ולקוי. משכך, הרי שסבורני כי הנתבעת פעלה כראוי שעה ששבה לגבות את התשלומים מהתובעת.

נוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין ונוכח הדברים ששמעתי מהתובעת לגבי החוב אותו היא חבה כלפי התובעת אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ח, 22 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.