א. בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י. רטנר) מיום 31.1.17 בת"א 52138-12-16, לפיו דחה בית משפט קמא את בקשתו של המבקש לביטול העיקול, ובית משפט קמא קבע, כי צו העיקול שניתן ביום 25.12.16, ולאחר מכן כפי ששונה ביום 28.12.16, עומד בתוקפו עד להחלטה אחרת של בית המשפט, וכי צו העיקול תקף ביחס לכל הצדדים, ובכלל זה, המחזיקים, לרבות עורך דין אפרים אליגולא, שבידיו הנאמנות יש להפקיד את כספי מכירת הנכס.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

בתחילת חודש מרץ 2015, התמוטט קיר תומך בגבול ביתו של המבקש, מר משה שושני (להלן: "המבקש"), בטבריה, וכתוצאה מכך נגרמו נזקים שונים לבית.

ביום 6.7.2015 התקשר המבקש עם קבלן הבניין מר אהליאב ליצ'י (המשיב מס' 1, להלן: "המשיב") בהסכם לצורך ביצוע כל העבודות הנדרשות לתיקון הנזקים שנגרמו לבית. המשיב התחייב לסיים את ביצוע העבודות בתוך 6 חודשים. באשר לתמורה המגיעה למשיב בגין ביצוע העבודות, נקבע כי תמורה זו מסתכמת ב-850,200 ₪, וכן נקבע כי:

"התמורה תשולם לקבלן על ידי המזמין לאחר סיום ביצוע העבודות וכאשר הבית יהיה ראוי למגורים. יובהר, כי התמורה תשולם לקבלן בפועל ממכירת הבית, והקבלן מסכים לסייע במכירת הנכס עבור המזמין".

עוד הוסכם, כי המבקש מייפה את כוחו של המשיב לצורך רישום הערת אזהרה בפנקסי המקרקעין של הנכס, בדבר התחייבותו של המזמין – המבקש, לשלם את סכום עבודות השיפוץ על פי הסכם זה.

עוד נקבע, שהמבקש יהא רשאי לבצע כל עסקה בנכס, לאחר מסירת הנכס לבא כוחו, כאשר התשלום הראשוני שיתקבל בתמורה למכירת הנכס יהיה לטובת הסרת הערת האזהרה על סכום השיפוץ.

ג. ביום 8.10.2015, חתמו הצדדים על הודעת משכון, ולפיה שועבדו זכויותיו של המבקש בנכס לטובת המשיב, להבטחת תשלום התמורה עבור העבודות, וביום 19.11.15 נרשם המשכון על הנכס לטובת המשיב בספרי רשם המשכונות.

ד. בהמשך, נפלה מחלוקת בין המבקש לבין המשיב, כשהמשיב מצדו טען, כי הוא סיים את העבודות, ואף ביצע לגרסתו מספר עבודות נוספות כדרישת רעייתו של המבקש, הגם שלא התחייב לכך על פי ההסכם, ואילו המבקש טען לאי-סיום העבודות ו/או ליקויים בביצוע העבודות.

ה. המבקש לא שילם למשיב את התמורה הכספית שהגיעה למשיב בהתאם להסכם אשר בין הצדדים מיום 6.7.2015, ולפיכך הגיש המשיב תובענה בת"א 24490-03-16 של בית משפט השלום בחיפה, בה הוא טוען, כי המהנדס יוסף סעיד, אישר בכתב ביום 17.1.2016 את סיום ביצוע העבודות על פי ההסכם.

בתובענה זו הייתה העתירה של המשיב: קבלת סעד הצהרתי, לפיו סיים המשיב לבצע את העבודות שהתחייב לבצען בהסכם, תוך התקופה שנקבעה לכך בהסכם, ולקבוע את זכאותו לקבל מן המבקש את מלוא התמורה עבור העבודות, כפי שנקבע בהסכם בין הצדדים.

בנוסף, עתר המשיב לקבל סעד לפיו זכאי הוא לעכב תחת ידו את החזקה בבית נוכח ההפרה הצפויה של ההסכם על ידי המבקש.

ו. תביעה זו בת"א 24490-03-16 נקבעה לדיון בפני כב' השופטת ש. ברסלב, וביום 23.11.2016 הגיש ב"כ המשיב, במסגרת תובענה זו, בקשה דחופה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המבקש, וכן עיקול במעמד צד אחד, בקשה למתן צו למיסוי מקרקעין, ובקשה להורות לרשם המשכונות להחזיר את המשכון שהיה רשום על ידי המבקש.

בתצהיר שנתן המשיב לתמיכה בבקשתו זו, טען המשיב, כי נודע לו שביתו של המבקש נמכר, או עתיד להימכר בתוך זמן קצר ולאחר בדיקה התחוור לו, שהמשכון שהוא הטיל על הנכס בוטל, חרף העובדה שהוא מעולם לא ביקש לבטל את המשכון, ואף לא הסכים לביטולו, שכן הוא טרם קיבל את התמורה הכספית שהמבקש התחייב לשלם לו.

ז. בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת ש. ברסלב, ביום 1.12.16 שבו לא הייתה הופעה מטעם המבקש, ניתנה החלטה ולפיה הורה בית המשפט על עיכוב זמני של יציאתו של המבקש מן הארץ. לגבי שאר חלקי הבקשה, קבעה כב' השופטת ש. ברסלב, כי אכן מתקיימות ראיות לכאורה, אין המדובר בתביעת סרק ומאזן הנוחות נוטה, בשלב זה, לטובת המשיב, ואם לא יינתן צו עיכוב זמני יקשה על המשיב לזכות בסופו של יום בפיצוי.

יחד עם זאת, נמנעה כב' השופטת ש. ברסלב מליתן צו עיקול, מן הטעם שבתיק אשר התנהל בפניה הסעד שהתבקש בתובענה היה מתן פסק דין הצהרתי ולא "תובענה לסכום כסף" כנדרש בתקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ולכן נמנעה מליתן צו עיקול וכך גם באשר לבקשה להחזיר לתוקפו את המשכון.

יחד עם זאת, ראתה כב' השופטת ש. ברסלב, להיעתר לבקשה החלופית של ב"כ המשיב, וליתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש לבצע כל עסקה בנכס נשוא הדיון וזאת למשך 20 יום ממועד מתן ההחלטה.

ח. כאן המקום לציין, שעוד ביום 14.11.2016 נעשה הסכם בין המבקש מצד אחד (באמצעות עורך דין אפרים אליגולא) לבין מר מנשה אמויאל, ולפיו מכר המבקש את הבית נשוא הדיון למר מנשה אמויאל, וזאת בסכום של 1,620,000 ₪. במסגרת הסכם המכר, פורטו, בין השאר, צווי עיקול שונים המוטלים על הנכס.

ט. ביום 25.12.2016 הגיש ב"כ המשיב תובענה נוספת לבית משפט קמא בת"א 52138-12-16, כשהסעד המבוקש בה הוא: פסק דין הצהרתי וכן סעד כספי על סך 850,200 ₪, תובענה זו הוגשה הן כנגד המבקש, מר שושני, והן כנגד המשיב - הנתבע מס' 2, מר מנשה אמויאל, כשהטענה בתובענה היא, שעסקת המכירה של הנכס בין המבקש לבין מר מנשה אמויאל בוצעה, לפי הנטען, תוך תרמית מצד המבקש, אשר לגרסת המשיב, ביטל שלא כדין את המשכון שהיה רשום על הדירה נשוא הדיון.

בתביעה זו עותר המשיב לכך, כי יינתן פסק דין המצהיר שההסכם מיום 6.7.2015 שנעשה בין המשיב לבין המבקש, גובר על העסקת המכר שבוצעה בין המבקש לבין מר מנשה אמויאל, וכי לכן עסקת מכר זו מבוטלת.

י. בתביעה זו חזר ופירט המשיב את השתלשלות העניינים בינו לבין המבקש, כמפורט כבר בתובענה הקודמת שמתנהלת בפני כב' השופטת ש. ברסלב ונטען, כי המבקש הפר את ההסכם הפרה יסודית, ואף הביא לביטול המשכון שהיה רשום על הדירה שלא כדין ולכן עותר המשיב לכך שבתביעה זו יחויב המבקש לשלם לו את הסעד הכספי בגין מלוא התמורה, כפי שנקבעה בהסכם שנעשה ביניהם ביום 6.7.2015.

יא. תובענה זו, שהוגשה ביום 25.12.16, נקבעה לדיון בפני כב' השופט י. רטנר (יצוין שכיום תלויה ועומדת בקשה לאיחוד התובענות לפי תקנה 520 של תקנות סדר הדין האזרחי).

בד בבד עם הגשת התובענה מיום 25.12.2016, הוגשה מטעם המשיב בקשה חדשה למתן צו עיקול, צו עיכוב יציאה מן הארץ, והשבת המשכון שהיה רשום על הנכס ואשר בוטל, לגרסת המשיב, שלא כדין. בנוסף למבקש ולנתבע מס' 2, מר מנשה אמויאל, צוינו בכותרת הבקשה לסעדים זמניים גם שלושת המחזיקים: עו"ד אפרים אליגולא (שייצג את המבקש בעסקת המכר של הנכס), עו"ד אורי מס (שייצג את הרוכש, מר אמויאל בעסקה), ומר מנשה אמויאל עצמו.

יב. בו ביום שהוגשה הבקשה לסעדים זמניים, ניתנה החלטתו של כב' השופט י. רטנר, שלא ראה מקום לחזור על צו עיכוב היציאה מן הארץ, שכבר ניתן ביום 1.12.2016 על ידי כב' השופטת ש. ברסלב, ויחד עם זאת, נתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש, מר שושני, ועל רוכש הנכס מר אמויאל, לבצע כל עסקה בנכס נשוא הדיון, וכן החליט שנתקיימו הנסיבות המפורטות בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, המצדיקות היענות לבקשה למתן צו עיקול זמני. לפיכך, ניתן צו עיקול זמני, ברישום בלבד, אצל שלושת המחזיקים שאותם פירטתי לעיל, כשההחלטה קובעת, כי צו העיקול מתייחס לכספים המגיעים או שיגיעו למבקש, מר שושני או לרוכש הנכס, מר אמויאל, משלושת המחזיקים שצוינו לעיל, וזאת עד לסכום של
850,200 ₪.

בנוסף קבע כב' השופט י. רטנר, דיון בפניו במעמד הצדדים, לתאריך 28.12.2016.

יג. בדיון שהתקיים ביום 28.12.2016 הופיעו מלבד המשיב ובא כוחו, גם המחזיק מס' 2, עו"ד הדין אורי מס, שציין כי הוא ייצג בעסקת הרכישה את מר אמויאל, שביום 14.11.2016 רכש מן המבקש את הנכס נשוא הדיון.

בישיבה זו הגיעו ב"כ המשיב מחד גיסא, והמחזיק מס' 2, עו"ד אורי מס, מאידך גיסא, להסכמה דיונית, לפיה צו המניעה שניתן על ידי כב' השופט י. רטנר ביום 25.12.2016 יבוטל, וזאת כדי לאפשר את השלמת עסקת המכר שבין המבקש לבין מר אמויאל בהתאם להסכם שביניהם מיום 14.11.2016.

עוד נקבע באותה הסכמה דיונית, שמר אמויאל ישלים את קבלת המשכנתא מן הבנק, על מנת לבצע את התשלום האחרון המגיע ממנו בגין רכישת הנכס, וזאת בסכום של 620,000 ₪. נקבע כי תשלום זה יבוצע על ידי הבנק ישירות לעורך הדין שייצג את המבקש (מר שושני) בעסקת המכר, דהיינו המחזיק מס' 1, עו"ד אפרים אליגולא. בנוסף נקבע, כי הכספים שעו"ד אפרים אליגולא יקבל כאמור לעיל, יהיו מעוקלים בידיו, וכן נקבע כי צו עיקול זה חל מיום 25.12.2016.

כב' השופט י. רטנר נתן תוקף של החלטה להסכם הדיוני שבין הצדדים.

יד. ביום 4.1.17 הגיש ב"כ המבקש, עו"ד יוני שמיל, בקשה לביטול צו העיקול הזמני שהוטל על הכספים המגיעים למבקש כתוצאה ממכירת ביתו.

תמצית טענת ב"כ המבקש היא, שב"כ המשיב לא המציא לו את צו העיקול הזמני את הבקשה להטלת עיקול זמני ואת המסמכים, וכי מטעם זה יש לבטל את צו העיקול. בהעדר המצאה כנדרש, כך טען ב"כ המבקש, לא היו המבקש ובא כוחו נוכחים בשעת הדיון מיום 28.12.2016.

טו. לטענת המבקש, אין המשיב זכאי להטיל עיקול על כספיו של המבקש, ואין המשיב זכאי לכך שתביעתו תתקבל. כמו כן נטען, שכל רצונו של המשיב הוא לגרום לקריסה כלכלית של המבקש. בנוסף טען המבקש, שהמשיב לא ביצע את הנדרש ממנו לפי ההסכם אשר בין הצדדים מיום 6.7.2015, והוא הותיר את הבית כאילו המדובר בבית נטוש, מלוכלך ומטונף, והמשיב, כך נטען, לא הוכיח, אף לא לכאורה, שמתקיימות הנסיבות לפי תקנות סדר הדין האזרחי להיעתר לבקשה למתן צו עיקול.

טז. יתר על כן, כך נטען בבקשת הביטול, שתי התביעות שהגיש המשיב תתבררנה בעוד זמן רב ואין זה מידתי שהכספים של המבקש יישארו "תלויים באוויר", ובמיוחד שהמשיב לא הוכיח שהוא זכאי להטלת עיקול כאמור.

יצוין, שלבקשתו של המבקש לביטול עיקול צורפו נספחים שונים, אם כי לא צורף תצהיר.

יז. בתאריך 18.1.2017 התקיים בפני כב' השופט י. רטנר הדיון בבקשתו של המבקש לביטול צו העיקול הזמני, ובישיבה זו נכחו והופיעו המבקש עצמו ובא כוחו עו"ד יוני שמיל, ואילו מצד המשיב ובא כוחו, לא הייתה הופעה.

בהחלטתו מאותו יום קבע כב' השופט י. רטנר, כי נראה לו שהמשיב זומן כדין לישיבה, ובהִעדר הופעה בוטל צו העיקול הזמני מיום 25.12.2016, כמו גם הצו כפי ששונה ותוקן בהסכמה הדיונית מיום 28.12.2016.

יח. ביום 23.1.2017, הוגשה מטעמו של המשיב בקשה שהוכתרה כ"בקשה בהולה לביטול החלטת בית המשפט מיום 18.11.2017". בבקשה זו נטען, שאיש ממשרדו של ב"כ המשיב לא קיבל את בקשתו של המבקש לביטול עיקול ואף לא את הזימון לדיון.

לגוף העניין סבור ב"כ המשיב, שיש לדחות את הבקשה לביטול עיקול, שכן המבקש כלל לא צירף תצהיר לתמיכה בטענותיו, ובית המשפט אף לא חקר ולא שמע את המבקש עצמו, ובאשר לגוף העניין, חזר ב"כ המשיב והפנה לנימוקים להטלת צו העיקול הזמני כפי שפורטו בבקשת העיקול שהגיש המשיב בבית המשפט כולל התצהיר.

יט. בתאריך 31.1.2017 התקיים שוב דיון בעניין זה בפני כב' השופט י. רטנר, שבו הופיעו המשיב עצמו ובנו וכן באי כוחו של המשיב. המבקש עצמו לא היה נוכח, אך הופיע בא כוחו, עו"ד יוני שמיל.

כ. לאחר שנשמעו טענותיהם של ב"כ הצדדים, ניתנה באותו מעמד החלטתו של כב' השופט
י. רטנר, בציינו שכל הקביעות אשר בהחלטתו הן לכאוריות בלבד, שכן הן נעשות לצורך הליך הביניים ובטרם נשמעו ראיות הצדדים בהליך העיקרי. לעיצומו של עניין קבע כב' השופט
י. רטנר, שקיימות ראיות מהימנות לכאורה התומכות בקיומה של עילת תביעה למשיב, שכן יש הסכם בדבר ביצוע שיפוצים בביתו של המבקש (מר שושני), וכן משכון שנרשם בזמנו לטובת המשיב. אלה ראיות משמעותיות המצדיקות מתן צו עיקול. עוד הוסיף, שהמשכון שהיה רשום לחובתו של המשיב, בוטל, אך לטענת המשיב – ביטולו של המשכון נעשה שלא כדין, וכי עניין זה נדון במסגרת התיק העיקרי שבפני כב' השופטת ש. ברסלב (בתיק ת"א 24490-03-16), וכן ציין שהחלטתו מתייחסת אך ורק לסעד הזמני.

עוד ציין כב' השופט י.רטנר, כי הוא שוכנע שמתקיים יסוד ההכבדה על ביצוע פסק דין, ככל שבסופו של דבר יינתן פסק דין לטובת המשיב.

כ. כב' השופט י. רטנר העיר במסגרת החלטתו, שהמבקש נמנע מלהגיע לדיונים בבית המשפט, נמנע מלהגיש תצהירים, ונמנע מלתת גרסה עדכנית לטענות המועלות נגדו במסגרת הבקשה לסעד זמני. עוד נראה, על פני הדברים, שהמבקש מצוי בחובות ומאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. כמו כן העיר בית משפט קמא, שהמבקש מכר את הנכס נשוא הדיון, וכי על פי ההסדר מיום 28.12.2016 אליו הגיעו המשיב מחד גיסא, ורוכש הנכס (מר אמויאל) מאידך גיסא, יש אפשרות להשלים את העסקה, ומכאן שהסעד הוא מידתי ומאזן בין זכויות הצדדים.

לפיכך, דחה כב' השופט י. רטנר את בקשתו של המבקש לביטול עיקול, וקבע שצו העיקול הזמני מיום 25.12.2016, כפי ששונה בהמשך ביום 28.12.2016, עומד בתוקפו עד להחלטה אחרת, וזאת ביחס לכל הצדדים ובכלל זה למחזיקים.

כא. על החלטתו זו של כב' השופט י. רטנר מיום 31.1.2017 מונחת בפני בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש אשר ממאן להשלים עם ההחלטה שניתנה.

תמצית טענתו של המבקש היא, שהמשיב כלל לא היה זכאי להטיל עיקול על כספיו של המבקש, והוא כלל לא זכאי שתביעתו תתקבל בבית משפט קמא, וכל רצונו של המשיב אינו אלא לגרום לקריסה כלכלית של המבקש, כפי שכך היה רצונו מאז היום הראשון שהוא פגש במבקש.

כב. בין יתר הדברים, כך טוען המבקש, לא עמד המשיב בהוראה שבפיסקה י"א של התחייבויות הקבלן לפי ההסכם שבין הצדדים, הואיל ובמקום לנקות את הנכס ולהשאירו נקי ומסודר, הותיר המשיב את הבית כאילו היה בית נטוש, כשבכל שטח הנכס הושארו עודפי אשפה ולכלוך.

כג. המבקש עותר לכך שבית המשפט יבטל את העיקול שהוטל שכן המשיב לא הוכיח, אף לא לכאורה, שמתקיימות הנסיבות לפי התקנות להיעתר לבקשה למתן צו עיקול. מה גם, שהתביעות תתבררנה בעוד זמן רב, ואין זה מידתי שכספיו של המבקש יישארו "תלויים באוויר" שעה שהמבקש לא הוכיח כי הוא זכאי להטיל עיקול כאמור.

בנוסף טוען המבקש, שאין הצדקה להטלת עיקול לטובתו של המשיב, הואיל והמשיב לא שילם כסף לקבלני המשנה שעבדו במקומו בנכס, וכי הוגשו כנגד המשיב (כך לגרסת המבקש) מספר תביעות בדבר הפרת חוזים והסכמים.

כד. לטעמו של המבקש, שגה בית משפט קמא משקבע שקיימות ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת התביעה של המשיב, שכן לטעמו של המבקש, המשיב כלל לא עמד בהסכם שבין הצדדים. בעוד בית משפט קמא ראה, הן בהסכם שבין הצדדים והן במשכון שנרשם משום ראיה משמעותית, הרי, כך טוען המבקש, המשכון נרשם "על סמך ביצוע מלא ומושלם של ההסכם מצד המשיב" (סעיף 43 של בקשת רשות הערעור). כן נטען בהמשך, כי "לא יעלה על הדעת כי המשיב יערוך הסכם עם המערער, ירשום לטובתו משכון ואז לאחר מכן לא ישלים את העבודה ויחזיק את המערער כבן ערובה של ממש לכספיו שלו" (סעיף 44 של בקשת רשות הערעור).

מוסיף המבקש, כי אילו היה המשיב מסיים את העבודות לגביהן התחייב, היה הוא זכאי לכספים על פי ההסכם, אך מכיוון שהמשיב, לפי הנטען, לא עמד בהסכם, מדוע יש להחזיק את הכספים של המבקש בידיו של צד שלישי ולא להחזירם לידיו של המבקש?

כה. עוד טען המבקש, שאין בסיס לטענה כאילו עלולה להיווצר הכבדה בביצועו של פסק הדין לטובת המשיב (אם אומנם יינתן כזה), בשעה שלטעמו של המבקש הכבדה כזו אינה קיימת, ומה גם שאין לראותו כמי שמתגורר בחו"ל הואיל והוא קיבל אישור כתושב חוזר.

גם אין לקבל את הטענה כאילו אין המבקש מופיע לדיונים, שהרי בדיון שהתקיים בפני כב' השופט י. רטנר ביום 18.1.2017 הופיע המבקש ביחד עם בא כוחו.

כו. באשר להערתו של בית משפט קמא כאילו נמנע המבקש מלהגיש תצהירים, מציין המבקש, שהוא כלל לא נדרש להגיש תצהיר, וכי בקשתו לביטול עיקול נסמכה על החלטות שיפוטיות ועל מסמכים שנשלחו לו, כך שהוא לא נדרש להגשת תצהיר, ובית המשפט אף לא ביקש תצהיר, ולכן לא היה מקום לכך שבית משפט קמא יזקוף לחובתו של המבקש את העובדה שלא הוגש תצהיר, כשבית המשפט לא ביקש תצהיר וכאשר המבקש הופיע (ביום 18.1.2017) בפני בית משפט קמא, בית המשפט כלל לא חקר את המבקש.

כז. המבקש גם חולק על ההערה, לפיה הוא לא נתן גרסה עניינית לטענות שהמשיב העלה כנגדו, והוא מסביר, שהוא כלל לא נתבקש ליתן גרסה כאמור, וגרסתו הובאה במסגרת בקשתו לביטול צו העיקול, ואכן ביום 18.1.2017 העיקול בוטל. עוד מלין המבקש על כך שבית משפט קמא העיר לגבי המבקש כי נראה על פני הדברים שהמבקש מצוי בחובות, שכן כלל לא הוכח שהמבקש מצוי בחובות, ולכן לא מובן מדוע נרשמו הדברים.

עוד טוען המבקש, כי שגה בית משפט קמא משציין כי צו העיקול שניתן הוא מידתי ומאזן בין זכויות הצדדים, והמבקש תוהה, מהן זכויות המבקש שבית משפט קמא ראה לנגד עיניו?

כיום, כך נטען, מדובר במבקש שהוא בסטטוס של תושב חוזר, אדם ללא בית, המתגורר בבית אִמו.

כח. באשר לקביעתו של בית משפט קמא, לפיה צו העיקול שניתן ביום 25.12.2016 ושונה לאחר מכן ביום 28.12.2016 עומד בתוקפו, טוען המבקש, שקביעה זו שגויה, הואיל ובדיון האחרון בין הצדדים טען ב"כ המבקש, כי עומדות לזכותו שתי המחאות זכות לטובת שכר הטרחה המגיע לו ממרשו – המבקש (נספח י"ב של בקשת רשות הערעור).

במהלך הדיון מיום 31.1.2017 ביקש ב"כ המבקש, שגם אם יחליט בית משפט קמא על המשך העיקול הזמני, יורה בית המשפט על הפרדת הסכומים המגיעים על פי המחאות הזכות לטובת ב"כ המבקש, הואיל ובמעמד החתימה על שתי המחאות הזכות לא היה כל עיקול על כספים כלשהם. לכן, כך לטענת ב"כ המבקש, זכותו לקבל את הכספים המגיעים לו על פי המחאת הזכות גוברת על כל עיקול מטעם המשיב.

לטעמו של ב"כ המבקש, שגה בית משפט קמא כשנתן זכות ראשונה למשיב לעקל את הכספים, אך לא נתן את הזכות המגיעה לב"כ המבקש לקבל תחילה את הכספים שהובטחו לו, שהרי המחאות הזכות, כך נטען, גוברות על זכות העיקול של המשיב.

כט. בנוסף, כך טוען ב"כ המבקש, לא ציין בית משפט קמא בהחלטתו דבר בנוגע להמחאות הזכות אשר לטובת ב"כ המבקש ופשוט התעלם מעובדת קיומן, ומה גם, שב"כ המבקש פעל בתום לב בכל הנוגע להמחאות הזכות, שכן הוא לא ידע כלל שנחתם חוזה למכירת הנכס, ואף לא ידע שהנכס נמכר, שהרי ב"כ המבקש (עו"ד יוני שמיל) לא ייצג את המבקש בעסקת המכר, ולכן אמורה "תקנת השוק" לפעול לטובת ב"כ המבקש, והשאלה היא מדוע זכותו הוודאית של ב"כ המבקש לפי המחאות הזכות אינה גוברת על זכותו הלכאורית של המשיב.

בנוסף, סבור ב"כ המבקש, כי שגה בית משפט קמא בקובעו שעו"ד אליגולא (שהיה בא כוחו הקודם של המבקש במכירת הבית), יחזיק ברשותו את יתרת כספי המכירה בגובה של 620,000 ₪, בשעה שעו"ד אליגולא סיים את ייצוגו של המבקש, ולכן בא כוחו הנוכחי של המבקש (עו"ד יוני שמיל) הוא זה שצריך להחזיק בכספים הנותרים בחשבון נאמנות, ולא עורך דין אשר סיים את הייצוג.

ל. נוכח כל האמור לעיל, עותר ב"כ המבקש לכך, שבית משפט קמא יורה על הפרדת הכספים המגיעים לב"כ המבקש, לפי המחאות הזכות, ובנוסף להורות על שחרור כל יתרת הכספים המגיעים למבקש בגין מכירת ביתו, וככל שיחליט בית המשפט על המשך תוקפו של צו העיקול (זולת הכספים המגיעים לב"כ המבקש לפי המחאות הזכות), עותר ב"כ המבקש לכך שהחזקת יתרת הכספים תיעשה על ידי ב"כ המבקש (עו"ד יוני שמיל) בחשבון נאמנות מיוחד עד למתן החלטה אחרת.

לא. בתגובתו לבקשת רשות הערעור טוען ב"כ המשיב, שדין הבקשה להידחות. לטענת המשיב, ביטל המבקש את המשכון שנעשה לטובת המשיב שלא כדין ועשה לצורך זה (לפי גרסת המשיב) מעשים שלא ייעשו. עוד נטען, כי המבקש כלל לא הגיש תצהיר התומך בבקשתו לביטול עיקול. לטעמו של ב"כ המשיב, צו העיקול שניתן הוא מידתי ובנוסף גם אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית.

באשר להמחאות הזכות שצוינו בבקשת רשות הערעור, טוען ב"כ המשיב, שאין בית משפט זה יכול לדוּן בעניין המחאות הזכות, הואיל והמבקש כלל לא טען זאת בבקשתו לביטול עיקול, והטענה בדבר המחאת הזכויות נועדה, לגרסת המשיב, לרוקן מכל תוכן את העיקול.

לב. ב"כ המשיב חוזר וטוען, שלבקשתו לביטול עיקול לא צירף המבקש כל תצהיר לתמיכה בטענותיו, בניגוד לתקנה 241א של תקנות סדר הדין האזרחי, ובניגוד לטענות של המבקש ובא כוחו, בית משפט קמא לא צריך היה להורות להם להגיש תצהירים, שכן הדבר קבוע בדין, ואין המדובר בדרישה טכנית, אלא בדרישה שיש לה משמעות ראייתית.

עוד נטען מטעם המשיב, שבית משפט קמא קבע ממצאים עובדתיים בדבר הראיות המקימות למשיב עילת תביעה ואין מקום להתערב בקביעות אלה.

לג. בנוסף, כך טוען המשיב, ההסדר שהושג בישיבת יום 28.12.2016 בין ב"כ המשיב לבין עו"ד אורי מס (שייצג את מר אמויאל, הרוכש בעסקת המכר), לפיו תושלם עסקת המכר, אך הסכום של 620,000 ₪ יעוקל ויישמר בידיו הנאמנות של עו"ד אליגולא שייצג את המבקש בעסקת המכר, מהווה פתרון מידתי המאזן בין זכויות הצדדים.

לד. נוכח כל אלה, עותר המשיב לכך שתידחה בקשת רשות הערעור. לכתב התגובה צורף תצהירו של המשיב לתמיכה בטענות אשר בתגובה לבקשת רשות הערעור.

לה. לאחר שנתתי דעתי להשתלשלות העניינים הארוכה אשר בין הצדדים, הן במסגרת ת"א 24490-03-16 והן במסגרת ת"א 52138-12-16 (וכפי שציינתי תלויה ועומדת בקשה לאיחוד התובענות), ולאחר שעיינתי בהחלטת כב' השופט י. רטנר מיום 31.1.2017, העומדת בבסיס בקשת רשות הערעור, כמו גם בכל שאר כתבי הטענות שהוחלפו בין הצדדים ונספחיהם, ובכלל זה גם ההסכם מיום 6.7.2015, והסכם המכר מיום 14.11.2016, מסקנתי היא שלא נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא מיום 31.1.2017, ואין כל הצדקה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטה מיום 31.1.2017.

לו. לכאורה, על פני הדברים לפחות, נראה שהמשיב הניח בפני בית משפט קמא כמות מספקת של ראיות לכאוריות, כנדרש בשלב הנוכחי של הדיון, על מנת להוביל למסקנה שקיימת הצדקה להיעתר לבקשתו להטלת צו עיקול זמני, וזאת, כעולה בין היתר, מן ההסכם בין הצדדים מיום 6.7.2015, וכעולה מן העובדה שביום 8.10.2015 חתמו הצדדים על הודעת משכון לפיה שועבדו זכויותיו של המבקש בנכס לטובת המשיב להבטחת תשלום התמורה עבור העבודות, וביום 19.11.2015 נרשם המשכון על הנכס לטובת המשיב בספרי רשם המשכונות.

לז. אכן, משכון זה בוטל. לגרסת המשיב ביטולו של המשכון, נעשה של כדין. ברי, כי טענותיהם של שני הצדדים תצטרכנה להתברר באופן מלא במסגרת הדיון בתובענות המונחות בפני בית משפט קמא, ולא זה השלב שבו יש להכריע בסוגיות אלה.

לצורך השלב הנוכחי, בו יש לקבוע האם קיימת הצדקה להטלת צו עיקול זמני, די, כפי שבצדק קבע בית משפט קמא, בראיות הלכאוריות.

לח. על כל אלה, יש להוסיף, שלבקשתו של המבקש לביטול צו העיקול הזמני, נמנע המבקש מלצרף תצהיר מטעמו, שבו יפרט הוא מהן הטענות והעובדות הנכונות מנקודת מבטו, וזאת על מנת שתהא מונחת בפני בית משפט קמא גרסה עניינית מצד המבקש, כשגרסה זו מגובה בתצהיר כדין, שעליו גם ניתן היה לחקור את המבקש בחקירה נגדית.

אין לקבל את טענתו של המבקש, לפיה בית משפט קמא לא דרש ממנו להמציא תצהיר, ואף אין לקבל את טענתו מדוע בית משפט קמא לא חקר אותו כאשר התייצב בפניו ביום 18.1.2017 (כשלא הייתה הופעה מטעמו של המשיב).

אין בית המשפט חייב מיוזמתו לחקור בעל דין, והדבר אמור להיעשות, בעיקרו של דבר ובדרך כלל, על ידי הצד שכנגד. בוודאי הוא כך, כאשר אף לא היה מונח בפני בית משפט קמא תצהיר מטעמו של המבקש שבו יפרט מהי גרסתו, ואין די כמובן רק בטענות המועלות במסגרת בקשה לביטול עיקול. אין צורך לפרט ולהסביר את ההבדל המהותי בין טענות המופיעות במסגרת הבקשה, לבין עובדות המגובות בתצהיר.

לט. כמו בית משפט קמא, אף אני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המשיב, וכי בהִעדר עיקול אכן עלולה להיווצר הכבדה על ביצוע פסק הדין, וזאת אם בסופו של דבר יינתן פסק דין לטובתו של המשיב.

מ. יתר על כן, ההסדר שהושג ביום 28.12.2016 בין ב"כ המשיב מחד גיסא, לבין עו"ד אורי מס, המייצג את רוכש הנכס, מר אמויאל, הסדר אשר קיבל תוקף של החלטת בית המשפט, איפשר את השלמת עסקת מכר הנכס בין המבקש לבין רוכש הנכס, מר אמויאל, באופן שיתרת תמורת הנכס בסך 620,000 ₪, תישאר בידיו הנאמנות של עו"ד אליגולא (שייצג את המבקש בעסקת המכר), וצו העיקול יחול על כספים אלה.

מא. אינני סבור שנפל פגם כלשהו בהחלטת בית משפט קמא מיום 31.1.2017 משקבע שההוראה שניתנה בהחלטתו מיום 28.12.2016, לפיה כספי מכירת הנכס צריכים להיות מופקדים בידיו הנאמנות של עו"ד אליגולא, וכי צו העיקול ממשיך להיות בתוקף "גם אם מסיבה כלשהי עו"ד אליגולא יפסיק לייצג את מי מהצדדים בעסקת המכר של הנכס נשוא התביעה" (עמ' 12 של הפרוטוקול מיום 31.1.2017). קביעתו זו של בית משפט קמא סבירה בנסיבות העניין.

מב. לבסוף, עליי להתייחס גם לטענה שהעלה ב"כ המבקש, ולפיה ניתנו שתי המחאות זכות לטובתו, בגין שכר הטרחה המגיע לו, ובקשתו הייתה שהסכומים המגיעים בגין המחאות זכות אלה, יופרדו מהכספים המעוקלים, וזאת ככל שצו העיקול יוסיף לעמוד בעינו.

אין בידי לקבל את בקשתו זו של ב"כ המבקש. הטענה בכל הנוגע להמחאות הזכות הועלתה לראשונה בשעת הדיון שהתקיים ביום 31.1.2017, בפני כב' השופט י. רטנר, כאשר עו"ד שמיל טען (בעמ' 9 לפרוט'):

"בנוסף, הנתבע חתם על שתי המחאות זכות לזכותי לטובת שכר טרחה, לפני שידעתי שהחלו ההליכים ביום 22.9. לאחר מכן אני הבנתי שהבית למעשה נמכר, רק בשלביו הסופיים, ובתאריך 20.1, לאחר שבוטל צו העיקול החתמתי את מרשי על המחאת זכות נוספת...".

(וכן חזר על הטענה בדבר המחאת הזכות בעמ' 10 לפרוט' ש' 26-29).

מג. אינני סבור שבמסגרת בקשת רשות הערעור יש מקום לדוּן בטענותיו אלה של ב"כ המבקש, ביחס להמחאות הזכות שנעשו לטובתו על ידי המבקש. הטעם לכך הוא, שבבקשה שהגיש המבקש לביטול צו העיקול לא נזכר כלל עניין המחאת הזכות, ונזכור, שהמחאת הזכות הראשונה נושאת תאריך 22.9.2016, ואילו בקשת ביטול העיקול, הוגשה ביום 4.1.2017. כך שהייתה אפשרות בידי המבקש להעלות במסגרת בקשתו לביטול עיקול, בין היתר, גם את טענתו לפיה הוא חתם על המחאת זכות לטובת בא כוחו. דבר זה לא נעשה, וכאמור כבר לעיל, כלל לא צורף תצהיר מטעם המבקש לבקשה לביטול עיקול, ובוודאי שהסוגיה האם יש עדיפות להמחאות הזכות היא סוגיה משולבת עובדתית ומשפטית, והדעת נותנת שהיא מחייבת, בין היתר, גם בירור עובדתי. כל אלה לא יכלו להיערך מפני שעצם הסוגיה של המחאת הזכות לא עלתה בבקשה לביטול עיקול, וממילא לא צורף תצהיר מטעם המבקש לתמיכה בטענותיו.

מד. בסיכום הדברים, סבורני, שלא נפל כל פגם בקביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא בהחלטתו מיום 31.1.2017, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה בזאת על דחיית בקשת רשות הערעור.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בגין בקשת רשות הערעור בסכום כולל של 2,500 ₪ (כולל מע"מ).

מזכירות בית המשפט תעביר מתוך הפיקדון שהפקיד המבקש לצורך בקשת רשות הערעור את הסכום של 2,500 ₪ (כולל מע"מ) למשרד ב"כ המשיב (עו"ד א.דהאן) עבור המשיב, ואילו את יתרת הפיקדון, ככל שתישאר כזו, תחזיר המזכירות לידי בא כח המבקש (עו"ד
י. שמיל) עבור המבקש.

המזכירות תמציא את העתקי ההחלטה אל:

1. ב"כ המבקש, עו"ד יוני שמיל, כפר סבא.

2. ב"כ המשיב, עו"ד אהוד דהאן, חיפה.

3. המשיב מס' 2, מנשה אמויאל, באמצעות בא כוח, עו"ד אורי מס, טבריה.

4. עו"ד אפרים אליגולא, רמת גן.

5. רשם המשכונות, שדרות פל-ים 15, חיפה.

ניתנה היום, י"ד אדר תשע"ז, 12 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.