26 אוגוסט 2019

שאלת זכאותה של התובעת לגמלת שמירת הריון לתקופה שמעבר לזו שאושרה לה ע"י הנתבע, היא הדורשת הכרעה.

אלה העובדות הרלבנטיות

א. התובעת מועסקת כמטפלת בילדים.

ב. התובעת היתה בהריון מחודש אפריל 2016 ועד 9.1.2017

ג. הנתבע אישר לתובע גמלה לשמירת הריון החל מהשבוע ה24 להריונה (1.10.16).

ד. אין חולק כי התובעת סבלה מסימפיזיוליזיס.

מהלך הדיון

1. בהמשך להחלטה מקדם המשפט מונה מומחה יועץ רפואי, פרופ' ישראל גולדשטיין, לחוות דעתו בשאלות הבאות:

האם היתה התובעת במצב רפואי המזכה בקבלת גמלה לשמירת הריון בתקופה שהחל מיום 15.6.2016 ועד 30.9.2016, בשים לב בין היתר למצבה הבסיסי ולנוכח ההסטוריה הרפואית שהיתה לה בהריון קודם. לענין זה , זכאות לגמלה לשמירת הריון היא במקרים בהם העדרות מעבודה בתקופת הריון מתחייבת בשל אחת מאלה 1. מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האשה או את עוברה; 2. סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותה בהריון או את עוברה.

2. לאחר שהמומחה ניתח את הממצאים שלפניו סיכם מסקנותיו בקביעה:

3. לא נחה דעתו של הנתבע מקביעותיו של המומחה והוא ביקש להעביר אליו סדרה ארוכה של שאלות הבהרה (13 במספר), אשר על מנת שלא להאריך לא נפרטן (ור' לענין זה הבקשה מה 14.6.18.) התובעת לא התנגדה לשאלות ההבהרה אך ביקשה לצרף דיסק שכלל אסמכתאות לכך שסבלה מסימפיזיוליזיס עוד בטרם ההריון מושא הליך זה. בית הדין אישר את העברת השאלות בשלמותן בצירוף התוספת שביקשה התובעת (ואליה לא התנגד הנתבע).

ראוי לציין כבר עתה:

4. עיון בשאלות מעלה כי אליבא דנתבע לא יתכן כלל שהסימפיזיוליזיס שממנו סבלה התובעת בהריונה (וכפי שהתברר גם לפני ההריון) יכול להוות גורם סיכון לתובעת ו/או לעובר (כשלעצמו או בצירוף תנאי עבודתה).

5. המומחה השיב לכלל שאלות ההבהרה ומתשובותיו עלה כי נותר בעמדתו לפיה ראוי לאשר לתובעת גמלת שמירת הריון לתקופה שבמחלוקת.

6. הנתבע טען , גם לאחר מענה זה, כי הוא עומד על עמדתו , והצדדים סכמו טענותיהם. התובעת בסכומיה מפנה לאסמכתאות רפואיות שהמציאה וכן לקביעותיו של המומחה עצמו. אליבא דנתבע ישנם קשיים מהותיים אשר יפורטו להלן בעמדת המומחה המצדיקים דחיית התביעה ולחלופין מינוי מומחה אחר תחתיו.

הכרעה

7. לאחר שעמדנו על טענותיו של הנתבע סבורים אנו כי אין לקבלן. להלן יפורט:

8. ניתן לתמצת את עיקר השגותיו של הנתבע על קביעות המומחה בטענות הבאות:

א. המומחה אינו קובע למעשה כי ישנו סיכון כנדרש בלשון החוק אלא למעשה סובר שיש מקום לאשר הגמלה "כאשר מאבחנים סימפיזיוליזיס בהריון ובנוסף קשיים מהם סובלת האשה שבהריון ואשר מגבילה את הפעילות היומיומית ו/או שמתואר המצב שמונע תפקוד של אשה בהריון אזי יש מקום לאשר שמירת הריון" (ס' 12 לחווה"ד). בשל כך מוצדק לדחות קביעותיו.

ב. המומחה מתבסס על כך שהתובעת השתמשה בהליכון ואולם זאת עשתה ללא המלצה רפואית ומשכך לא היה כל מקום ליתן משקל לכך .

ג. הסימפיזיוליזיס של התובעת אינו נובע מהריונה אלא תוצאה של הריונות קודמים ,היינו היה קיים גם לפני ההריון ואף לא הגיוני שהריון של מספר שבועות יגרום לתוצאה כנטען. המומחה גם לא הפנה לספרות רפואית בנדון.

ד. המומחה לא מבחין בין מנוחה לשמירת הריון ולא ברור לשיטתו מדוע לא היה די בהפחתת מאמצים עליה המליץ רופאה של התובעת (ואף אחד מרופאיה לא המליץ על מנוחה מוחלטת באותו שלב מוקדם) וכן מדוע לא ניתן היה להסתפק ביציאה לחל"ד מוקדמת/נכות זמנית.

9. לטעמנו, המומחה השיב לשאלות הנתבע במידה מספקת ועל פי מומחיותו באופן שמבהיר את עמדתו גם נוכח שאלות אלה. להלן נפנה לעולה מחוות הדעת ביחס לטענות דלעיל לפי סדרן:

א. המומחה נשאל מפורשות אודות הקשר שבין סימפיזיוליזיס כשלעצמו לסיכון (ש' 8) והשיב שישנו קשר כזה ומוסיף: " הכאב עצמו שגורם לחוסר שינה בלילה, לחוסר ריכוז בתנועות הגוף סבל בתנועה, בהליכה בעמידה עלול לגרום לנפילה פתאומית וזאת הסיבה שנעזרה בהליכון לצורך יציבות בעמידה והליכה". על עמדה זו חזר בתשובה לשאלה 10ב'. יוער כי בסעיף 10 מצטט המומחה את לשון החוק.

זוהי עמדתו המקצועית של המומחה, לשם כך מונה וגם אם עמדה זו אינה מקובלת על הנתבע, אין לכך כל רלבנטיות. המשך טיעון כאילו המומחה אינו מתיחס לסיכון או כאילו אינו "מבין" את הגדרת סעיף החוק הרלבנטית אינו ראוי ודינו להדחות.

ב. הטענה כי אין המלצה על הליכון אלא רק עובדתית שמוש בהליכון וכי בגין כך אין מקום להכיר בזכאות התובעת לגמלה היא טענה שמתפלמסת עם שיקול דעתו המקצועי של המומחה.(ור' תשובתו בסעיף 12). נוסיף מעבר לכך: המומחה מתיחס מפורשות לכך שהאורתופד הקבוע של התובעת מציין שנעזרת בו (והוא זה שהמליץ על שמירת הריון(ר' ס' 13+17 לחוות הדעת))- אין ציון של הרופא הקבוע כי אין צורך בו או כי יש להמנע מהליכון, ואין גם צורך שימליץ על הליכון כשנוכח שנעשה שמוש בהליכון. לא זו אף זו, מציין המומחה (ס9ד לתשובות לשאלות ההבהרה) שיש ציון בביקור רופא נשים על שמוש בהליכון גם כשנה וחצי לפני ההריון כך שה"חשד" שחושד הנתבע כביכול ההליכון הוא אמצעי שלא נדרש, אין בו ממש.

ג. גם בטענה ג' אין ממש. המומחה נשאל והשיב על כך מפורשות. הוא הבהיר כי ההריון מחמיר את הסימפיזיוליזיס הקיים, כי הדבר יתכן גם בשליש הראשון להריון (שבוע 8 בעניינה של התובעת) שכן אינו פונקציה רק של משקל ההריון אלא גם של הורמוני ההריון, וכי לדבר גם תימוכין בספרות הרפואית (כשהנתבע טוען בסכומיו למרות ההפניה לספרות שלא נעשתה הפניה!!!)- לענין כל אלה ר' תשובות המומחה לשאלות בסעיפים4,5 ו- 9א'.

ד. המומחה מבהיר לאורך כל חוות הדעת מדוע לא די במנוחה בלבד בנסיבותיה של התובעת ומדוע גמלת שמירת הריון היא המתאימה, וזאת לשאלות ספציפיות ובין היתר משיב לשאלה 10 "הזכאות לשמירת הריון היא במקרים אשר חייבו את העדרותה מעבודה, בשל מצב רפואי הנובע מההריון, אשר סיכן את התובעת או את עוברה, או כי סוג העבודה ואופן ביצוע העבודה מסכנים את התובעת בשל היותה בהריון או את עוברה. התובעת סבלה מסינפיזיוליזיס שנובעת מהריון והמשך עבודתה עלול לגרום לתובעת/עובר נזק כמו נפילה עקב חוסר ריכוז".

10. לא מצאנו כל ממש בכלל טענות הנתבע ואף לא מצאנו כי בנסיבות הענין יש לחרוג מן הרגיל ולהמנע מלאמץ את חוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי שמונה על ידי בית הדין או כי יש בנסיבות הענין משום הצדקה למינוי מומחה אחר על פי הקריטריונים שנקבעו בהנחיות הנשיא.

סוף דבר

התביעה מתקבלת. לתובעת תאושר זכאות לגמלת שמירת הריון לתקופה שמאז 15.6.16 ועד לסוף חודש ספטמבר 2016 (כשמאז ה1.10.16 כבר הכיר הנתבע בזכאותה לגמלה).

הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך של 3500 ₪.

ניתן היום, כ"ה אב תשע"ט, (26 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.