חן מונחת בפני תביעה, שעניינה אירוע הצפה שאירע בלילה שבין 3-2/12/16 במושב אחיעזר, במסגרתו הוצף רכב התובעים ונגרמו לו נזקים שאינם שנויים במחלוקת.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א (א) לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לקרות האירוע רובצת לפתחה של הנתבעת שהתרשלה בשמירה על תשתיות הדרכים שבתחום שיפוטה ובתחום אחריות ולכן יש לקבל את התביעה, ובנסיבות העניין אין מקום לייחס לתובעים כל אשם תורם שיהא בו כדי להפחית מסכום התביעה.

באשר להודעה לצד שלישי לאחר שמיעת העדויות ועיון במלוא הראיות שהובא סבורני שהנתבעת לא עמדה בנטל השכנוע להוכחת טענותיה לפיהן יש לחייב את הצד השלישי בגין חיובה כלפי התובעים.

לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 41,710 ₪ , תוך שאבהיר כי סכום הפיצוי כולל אתסכום הנזק שאינו שנוי במחלוקת, וכן סכום נוסף בסך של 1,500 ₪ כפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים. אמנם ברגיל אינני נוהגת לפסוק פיצוי בגין רכיב נזק זה בתביעות אלה אך במקרה דנן לאור עדות התובעים מצאתי, כי יש לתת לכך ביטוי במסגרת הפיצוי הכולל.

לסכום של 41,710 יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 11.8%.

אני מורה על דחיית התביעה כנג הצד השלישי , ללא צו להוצואת.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

אני פוטרת את התובעים מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט וככל ששולמה אני מורה על השבתה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ח, 12 יוני 2018, בהעדר הצדדים.