1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת בטענה כי בתאריך 15/4/16 התרחשה תאונת דרכים בה נפגע רכב המבוטח על ידי התובעת בידי רכב הנתבעת. כנגד נהגת רכב הנתבעת נטען, כי זו אותתה לפניה ימינה ואף סטתה ימינה ולפתע סטתה שמאלה בניסיון לבצע פניית פרסה ואזי פגעה ברכב התובעת בחלקו הימני וגרמה לו נזקים. התובעת תמכה נזקיה בחוות דעת שמאי.

2. לטענת הנתבעת, האירוע כולו התרחש ברשלנותה של התובעת, באשר נהגת הנתבעת ביצעה פנייה שמאלה כדין כשלפתע הגיח נהג רכב התובעת ובחוסר זהירות ביצע עקיפה משמאל ופגע ברכב הנתבעת וגרם לתאונה.

3. לאחר ששמעתי את עדויות עדי הצדדים, מצאתי לאמץ ולהעדיף את גרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה ולהטיל את האחריות להתרחשותה על כתפי נהגת רכב הנתבעת. כל זאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

4. עדי התובעת כולם חזרו על גרסתם לפיה נסעו הם מאחורי רכב הנתבעת כשלפתע אותתה היא לפנייה ימינה ואף פנתה לימין הדרך בתוך הצומת אך חזרה וסטתה שמאלה לצורך ביצוע פניית פרסה. נהג רכב תובעת ניסה להימנע ממפגש בין הרכבים והסיט את רכבו שמאלה אך ללא הועיל. כך יצא שרכבו נפגע בצד קדמי ימיני ואילו רכב הנתבעת בצד קדמי שמאלי. על עדות זו חזרו בצורה אמינה ומהימנה שלושת העדים מטעם התובעת שצפו בהתרחשות התאונה בעודם בנסיעה ברכב התובעת. חקירתם הנגדית רק חיזקה את אמינות גרסתם ולא פגמה בכהוא זה במהימנותה.

5. לעומתם, היתה עדות נהגת רכב הנתבעת עדות מחזקת ומאששת לגרסת התובעת דווקא, שכן זו העידה, הדגימה ואישרה כי ביקשה לבצע פניית פרסה שמאלה אך עשתה כן תוך סטייה קלה ימינה בטרם פניית הפרסה שמאלה. בכך אישרה היא את גרסת עדי התובעת לפיה זו סטתה לימין בטרם הפנייה שמאלה, דבר שאישר את המשך נסיעתם ישר בכביש בטרם שזו ביצעה פנייה מפתיעה שמאלה. בחקירתה הנגדית לא ידעה היא להסביר את גרסתה הכיצד רכב התובעת עקף אותה משמאל אם לשיטתה לא פנתה היא ימינה או כטענתה כי עצרה את רכבה בטרם הפנייה שמאלה. בשאלה הבאה ציינה היא כי אינה זוכרת ממש אם עצרה בצומת אלא כי רכב התובעת נכנס בה כשהיתה בשמאל. אלא שטענתה זו אינה מסתברת מאופי הנזקים לרכב התובעת, שהרי אילו זה היה עוקף אותה משמאל סביר להניח שהיה פוגע בה עם הפגוש הקדמי של רכבו דווקא ולא נפגע בכנף הימנית מעל הגלגל הקדמי. נזקי רכב התובעת מסתברים מפניית פרסה רחבה שביצעה הנתבעת לאחר סטייה לימין וניסיון הימנעות נהג רכב התובעת מהתנגשות הרכבים באמצעות סטיית רכבו לשמאל הדרך, כפי שתיארו עדי התובעת. אף לא ברור היכן בדיוק נפגע רכבה של הנתבעת ועניין זה לא ניתן היה להשוואה, שכן על כך לא הציגה הנתבעת כל ראיה. לא זו בלבד, אלא שהנתבעת תיקנה את רכבה ולא הציגה על כך כל חשבונית ו/או קבלה ואף לא תבעה את נזקיה מאת התובעת. כל אלו, מאששים ומובילים למסקנה האחת לפיה היתה זו נהגת רכב הנתבעת שהתרשלה בעת ביצוע פניית הפרסה שבוצעה בחוסר זהירות מימין הדרך ולא משמאלה כנדרש. מנגד, לא הוכחה הטענה בדבר עקיפת רכב הנתבעת משמאל אלא המשך נסיעתו ישר לפנים לאור ההטעיה שיצרה נהגת הנתבעת בעצם הפנייה ימינה לימין הדרך.

6. לאור האמור לעיל, מצאתי כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה, ולפיכך, האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על כתפי נהגת רכב הנתבעת במלואה. נזקי התובעת, כמתואר בחוות דעת השמאי מטעמה, לא נסתרו, ועל כן, הנני מקבלם במלואם.

7. המסקנה היא שעל הנתבעת לפצות את התובעת בסכום נזקיה בסך של 10,853 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/1/17 ועד לתשלום בפועל, שכ"ט עו"ד בסך של 3500 ₪, אגרת בית משפט ושכר העדים כפי שנפסק בדיון.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ח, 01 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.