1. התובע הגיש ביום 8.2.17 תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לשיטתו, עקב רשלנות הנתבעת 1. עניינה של החלטה זו- בקשת הנתבעות לסילוק על הסף מחמת התיישנות.

2. התובע- המשיב בבקשה זו (להלן: "התובע"), יליד 1974, עבד בכל הזמנים הרלוונטיים אצל נתבעת 1, בין היתר כמפעיל ציוד כבד.

נתבעת/המבקשת 1- חברת נמל אשדוד בע"מ (להלן: "נתבעת 1"), היא חברה שעיקר עיסוקה נמל הים, המהווה שער כניסה מרכזי לסחורות ומטענים הנכנסים ויוצאים ממדינת ישראל. נתבעת 1 העסיקה במועדים הרלוונטיים את התובע, בין היתר בביצוע עבודות הובלה כמפעיל ציוד כבד.

נתבעת/המבקשת 2- הראל חברה לביטוח (להלן: "נתבעת 2"), ביטחה במועדים הרלוונטיים את נתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים.

תמצית טענות הצדדים

3. לטענת הנתבעות, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות. התאונה נשוא התביעה אירעה, על פי הנטען, בחודש יוני 2006 (התייחסות של בית המשפט למועד התאונה בפועל- ראו להלן). התביעה דכאן הוגשה ביום 8.2.17, על כן התביעה התיישנה. לשיטתן- ההתרחשויות המאוחרות יותר אינן מהוות 'מועדים שבהם נולדה עילת התובענה', וממילא גם ההתרחשויות אלו התיישנו.

4. לטענת התובע- מנגד, התביעה לא התיישנה. בס' 6 לתגובתו לבקשה, טען כי מיום 5.4.09, הוא חזר לעבוד כמפעיל ציוד כבד, וזאת בניגוד גמור ליכולתו הפיזית והגופנית. הוא המשיך לסבול מכאבי צוואר וגב כרוניים ומגבלות תנועה, בגין העבודה כמפעיל ציוד כבד, אשר החמירה את מצבו. לטענתו- זהו לב ליבה של התביעה, ומדובר ברשלנות פושעת מצד הנתבעות, שהחזירו אותו לעבודה שאופייה אינו תואם את יכולותיו. מוסיף וטוען התובע כי ואלמלא לא היה מוחזר 'בעל כורחו' לעבודה פיזית קשה, מצבו לא היה מחמיר, והוא מסתמך בעניין זה גם על חוו"ד שהוגשה מטעמו. עוד טוען הוא כי מועד עריכת בדיקת ה- MRI אינו מועד גילוי ההחמרה. "להערכתו"- ממועד הבדיקה ועד למועד מסירת תוצאותיה חולפים כ- 10-7 ימים, ולכן יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד גילוי החמרת מצבו הרפואי, שאירע, לשיטתו- ביום 15.2.15.

רקע עובדתי לעניין שאלת ההתיישנות

5. מועד התאונה- התובע ציין בכתב התביעה כי התאונה אירעה ביוני 2006. גם חוות הדעת הרפואית מטעמו של התובע מתייחסת לתאונה מיוני 2006. הנתבעת- בבקשתה, וביתר כתבי בי-דין מטעמה, מתייחסת למועד התאונה בהתאם לנטען על ידי התובע, דהיינו- יוני 2006.

אולם, מבחינת המסמכים שצורפו לכתבי בי-דין של ע"י התובע מסתבר, על פניו, שלא כך הדבר.

ראו בהקשר זה למשל את מסמכי המל"ל שצורפו לכתב התביעה ועוסקים בתאונת העבודה דנן- מתייחסים לפגיעה בעבודה מיום 12.6.05. למשל- נספח טו' לכתב התביעה - מכתב המל"ל מיום 10.3.11 שעניינו "הודעה על החלטת ועדה רפואית –דיון מחדש". כך גם פרוטוקול וע"ר, הדן אף הוא בפגיעה בעבודה מיום 12.6.05. זאת ועוד. בס' 23 לפרוטוקול הוע"ר הנ"ל, קיימת התייחסות להחלטה קודמת של וע"ר, מיום 1.11.06, שקבעה לתובע נכות זמנית של 20% מיום 15.7.05 ועד ליום 20.7.05 ולאחר מכן 20% נכות זמנית מיום 13.9.05 ועד ליום 30.9.05.

גם ד"ר וינר, רופא נמל אשדוד (להלן: "רופא הנמל"), מתייחס במכתביו שצורפו לתביעה, לתאונה משנת 2005 , פרט למכתבו מיום 31.12.08 שם מצוין כי התובע נפגע בתאונת עבודה בשנת 2006. דומה שמדובר, לכל הפחות, ב'טעות נגררת'.

6. מכל האמור, אני קובעת כי התאונה נשוא התביעה דנן אירעה בחודש יוני 2005 ולא כנטען בכתב התביעה ובחו"ד הרפואית מטעם התובע .

7. ביום 12.6.05 עבר התובע תאונת עבודה כאשר נפל מגורר (להלן: "התאונה"). הוא אובחן, בין היתר, כסובל מבקעים של דיסקוסים בעמוד שדרה צווארי. בעקבות התאונה- הוגבל התובע בעבודת הפעלת ציוד מכני כבד אצל הנתבעת1, ושובץ לתפקיד קל יותר, כבקר.

8. ביום 31.12.08 פנה רופא הנמל למומחה באורתופדיה עמוד שדרה, כדי לברר האם התובע כשיר לשוב לעבודתו כמפעיל ציוד כבד (נספח א' לכתב התביעה).

9. ביום 24.3.09 נבדק התובע אצל רופא מומחה מטעם קופ"ח כללית- ד"ר קצ'קר, שקבע: "רגישות קלה עמ"ש צווארי תנועות מלאות כוח גס תקין תחושה שמורה רפלקסים תקינים ללא חוסר ניורולוגי" (נספח ב' לכתב התביעה).

10. ביום 5.4.09 קבעה "ועדת ירודי כושר" אצל נתבעת 1 , כי התובע כשיר לשוב לעבודתו כמפעיל ציוד מכני כבד (נספח ג' לכתב התביעה).

11. ביום 19.1.10 נבדק התובע ע"י האורתופדי ד"ר ניסים אוחנה, מומחה עמ"ש. התובע צירף לתביעתו רק את העמוד הראשון מתוך שניים, כך שאין לפני את סיכום הביקור. בגוף המסמך, עמ' 1, בפרק התלונות/ סיבת הפניה תיעד ד"ר אוחנה מפי התובע, כדלקמן: "מוסר כי לפני כחמש שנים נפל בעת עבודתו ונחבל בצוואר. אובחנה פריצת דיסק צווארי ורדיקולופתיה. לדבריו, מאז התאונה הוא מבצע עבודה קלה (הוא בקר בנמל). לפני 4-5 חודשים הפסיקו לו את ההגבלה והוא חזר לעבודה כמפעיל ציוד כבד וזה גרם לחזרת הכאבים. בחודשיים האחרונים הוא שוב חזר להיות בקר. בשבוע האחרון חש החמרה בכאב. הכאב מפציע שמאלה לכיוון כתף + יד שמאל, יש תחושת נימול באצבעות 3-2 שמאל. הכאב חזק ובגללו הוא לוקח משככי כאב שונים כולל פרקוסט...". בפרק הדיון/תוכנית טיפולית- מציין ד"ר אוחנה כי "למטופל תיאור והיסטוריה חיוביים לפריצת דיסק צווארי. כיום יש החמרה ניכרת" (נספח ה' לכתב התביעה).

12. לתובע נערכה בדיקת MRI, שהדגימה "שינויים דיסקופתיים וספונדילוארטרוטיים כמתואר...".

13. ביום 8.2.10 פנה רופא תעסוקתי- ד"ר דייצמן, לאורתופד ד"ר אוחנה, במכתב המפרט את תולדות המהלך הרפואי (תוך התייחסות לת.ע משנת 2005...), וכן את תוצאות בדיקת ההדמיה הנ"ל, ומציין מפי התובע עצמו תלונה סובייקטיבית על החמרה מאז חזר לעבודתו.

הרופא אף מבקש התייעצות עם האורתופד לענין הטיפול הנחוץ, לרבות מהלך ניתוחי, כמפורט באותו מסמך.

דיון והכרעה

14. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בראי המסמכים שלפני- באתי לכלל מסקנה שהתביעה התיישנה, ואפרט.

15. כפי שנקבע לעיל, אירוע התאונה התרחש כבר ביוני 2005 בעוד שהתביעה הוגשה רק ביום 8.2.17, מעל 11.5 שנים ממועד התאונה- די בכך כדי להביא למסקנה כי התביעה התיישנה.

16. ההחלטה להחזיר את התובע לעבודה כמפעיל ציוד כבד ביום 5.4.09. כפי שפורט לעיל, לאחר 4-5 חודשים חזרו הכאבים ולכן חזר לעבודתו כבקר.

כפי שפורט לעיל, בפרק העובדות, הרי שקים תיעוד רפואי על החמרה במצבו הרפואי של התובע כבר מיום 19.1.10. התובע עצמו מדבר על כך, מסביר וקושר את ההחמרה עליה הוא מדווח לחזרתו לעבודה: "...לפני 4-5 חודשים הפסיקו לו את ההגבלה והוא חזר לעבודה כמפעיל ציוד כבד וזה גרם לחזרת הכאבים. בחודשיים האחרונים הוא שוב חזר להיות בקר. בשבוע האחרון חש החמרה בכאב..." (שם, מפיו לרופא המטפל). דהיינו- קיים תיעוד על טענה מפי התובע בדבר החמרה במצבו, כך שהוא היה מודע לכך, לכל המאוחר, כבר ביום 19.1.10. לכן- גם אם תיבחן שאלת ההתיישנות ביחס למועד "גילוי ההחמרה", הרי שחלפו מעל 7 שנים מיום 19.1.10 ועד להגשת התביעה דנן, ועל כן התביעה התיישנה גם במקרה כזה.

17. זאת ועוד. גם לו דובר בתאונה מחודש 6/06- היה דין התביעה היה להדחות מפאת התיישנות. התובע הופנה לביצוע בדיקת MRI .תוצאות הבדיקה תועדו במכתבו של ד"ר דייצמן מיום 8.2.10. כאמור, גם ממועד מכתב זה, חלפו למעלה מ- 7 שנים עד ליום הגשת התביעה ביום 8.2.17. אין בידי לקבל בהקשר זה את טענת התובע כי יש לקבוע ש'תאריך גילוי החמרת מצבו הרפואי' היה ה- 15.2.15. לשיטתו- "יש להעריך" כי מכתב שיצא ביום 8.2.10 יימסר בתוך 7-10 ימים. לכן, מסביר הוא, יש להוסיף פרק זמן כזה לתאריך הנקוב במכתב הנ"ל. מדובר בטענה בעלמא, ובנסיון מלאכותי "למתוח את בזמן" אל מעבר לתאריך הקלנדרי של הגשת התביעה. יתרה מכך, התובע לא צירף תצהיר לתמיכה בטענה סתמית זו ואף אינו מצהיר כי זה היה המועד בו קיבל את תוצאות בדיקת ה-MRI, או כי במועד זה גילה לראשונה החמרה במצבו הרפואי. אזכיר, כמפורט לעיל, שכשלושה שבועות לפני כן (ביום 19/1/10), כבר דיווח על החמרה במצבו.

18. בשולי הדברים, ולמעלה מן הדרוש, ראיתי לציין כי טענת התובע בתגובתו לבקשה, כי 'לב התביעה ברשלנות הנתבעת 1 להחזירו לעבודה שאינה תואמת את יכולותיו הפיזיות', נטענה במפורש לראשונה במסגרתה. ענין זה נזכר בכתב התביעה כחלק ממסכת עובדתית, בפרק המתייחס ל"ארוע התאונה" ואין אליו התייחסות בסעיפים המייחסים רשלנות לכאורה לנתבעת 1. עם זאת, גם אם תמצי לומר שאין מדובר ב'הרחבת חזית' אסורה, לא היה בכך כדי לרפא את הפגם של התיישנות התביעה, מהטעמים המפורטים לעיל.

סוף דבר

19. מכל האמור- התביעה נדחית, מחמת התיישנות.

התובע יישא בהוצאות הנתבעות בגין הבקשה, בסך כולל של 1,500 ₪.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה במשרד ב"כ של התובע, שאם לא כן- ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום בפועל.

המזכירות תואיל לשלוח את החלטתי לב"כ הצדדים

ניתנה היום, ד' אב תשע"ז, 27 יולי 2017, בהעדר הצדדים.