לפני תביעת התובע על סך 32,000 ₪, הנוגעת לנזקיו הנטענים – הן נזקי רכוש, הן נזקים בלתי ממוניים, כתוצאה מטיפול רשלני של הנתבעת בפנייתו בבקשה להעברת כספים מחשבונו אצלה.

1. בתמצית, טענות התובע כנגד הנתבעת נחלקות לשלוש. ראשית, אובדן הטבות מס כתוצאה מהתנהלות הנתבעת שהתעכבה בטיפול בפנייתו להעברת קרן הפנסיה ובשינוי מעמדו משכיר לעצמאי. נזק זה נאמד על ידי התובע בסך של 2,592 ₪. שנית, פיצוי בגין אובדן זמן בשל הצורך להקדישו לטיפול בנושא אל מול הנתבעת. נזק זה נאמד על ידי התובע בסך של 24,000 ₪. שלישית, פיצוי בגין עוגמת נפש. נזק זה נאמד על ידי התובע בסך של 10,000 ₪. אעיר, כי במסגרת כתב התביעה נטען כי התובע אולץ להצטרף לקרנות הביטוח של הנתבעת, בה עבד אז. טענה זו הוכחשה על ידי הנתבעת. במהלך הדיון הבהיר כי טענותיו נוגעות רק לנזקיו לאחר עזיבתו את עבודת הנתבעת (עמ' 2, ש' 7-8 לפרוטוקול ככל שלא יצויין אחרת, ההפניות הם לפרוטוקול הדיון), וטענתו בדבר כפייתו נאמרה לשם השלמת התמונה בלבד, ומשכך לא אדרש לדברים.

2. לטענת הנתבעת, בסמוך לאחר העברת האישורים המתאימים טופלה בקשת התובע והסכום הופקד על פי ערך קבלתו.

3. ביום 30.7.2017, בפתח הדיון שנערך בתיק, הצעתי לצדדים להדבר ביניהם, ובין היתר להיעזר במגשרים אשר נכחו בהיכל בית המשפט במקביל לשמיעת הדיונים. הצדדים הסכימו לכך, ואולם לא הגיעו לכלל הבנות. לאחר מכן, במסגרת הדיון, חזרו על טענותיהם. התובע אף הרחיבן, טען להונאה מטעם הנתבעת, הנוגעת אף לאחרים, ולאחר ששמע הערות במספר פעמים טען כי יש מקום להעביר את התביעה לבירור בבית משפט השלום.

4. בתום הדיון, החלטתי כי על התובע להודיע האם הוא מבקש להעביר את התביעה לבית משפט השלום, בכפוף לתשלום הוצאות הנתבעת בסך 500 ₪, או כי ינתן פסק דין על יסוד הראיות בתיק.

5. ביום 13.8.2017 הודיע התובע כי על מנת לחסוך בזמני הצדדים ובהוצאותיהם הוא מבקש כי יינתן פסק דין על בסיס מסמכי התיק הקיימים וכן ביקש כי הנתבעת תעניק לו שירות הולם במסגרת טיפול ביתר ענייניו המתנהלים לפניה. לאחר שנתקבלה תגובת הנתבעת, ולאחר שהתובע העביר מסמך מסוים שהוצג בדיון, אך נשאר בידו לאחריו, בשלה העת למתן פסק דין בתיק.

6. לאחר ששקלתי בדבר החלטתי לדחות את התביעה ברובה, אף כי מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי מתון בגין נזקיו הבלתי ממוניים בשל עיכוב בטיפול בפנייתו. על פי הוראות סעיף 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976, ינומק פסק דיני בצורה תמציתית.

7. תחילה, בכל הנוגע לאובדן הטבת המס – התובע ציין במהלך הדיון כי הסכום הוחזר לו (עמ' 3, ש' 1-2). באשר ליתר טענותיו של התובע – הן מורכבות, נוגעות בשאלות שבמומחיות, דורשות חוות דעת אקטוארית ונוגעות הן לטיב הפסדיו והן לעניין התנהלות הנתבעת – האם כדין פעלה עת המתינה והאם הסכום שהופקד אכן הסכום שהיה מקום להפקידו. כאמור לעיל, במהלך הדיון עלו טענות בדבר הונאתו של התובע, כמו גם אחרים.

מקום בו מיוחסת לאדם עברה פלילית במשפט אזרחי, הרי שנטל השכנוע מצריך ראיות שמשקלן מוגבר. ראה והשווה דברי כבוד השופט כבוב בת"א 1599/05 (ת"א) ישרופ מלונות ונופש בע"מ נ' מלון עדי אילת בע"מ (27.6.2012), לפיהם: "דא עקא, התובעת לא הביאה הוכחות המספיקות להרמת נטל ראיה "סטנדרטי" של הדין האזרחי, קל וחומר ראיות העומדות ברף המחמיר של הטוען לעבירות פליליות במסגרת ההליך האזרחי". דברים אלה יפים גם לענייננו. ראה גם ע"א 400/86 עיזבון קריגר נ' קריגר פ"ד מב(4) 500, 504 (1989); ע"א 373/89 מסרי (שאהין) נ' ח'לף, פ"ד מה(1) 729, 742 (1991); ע"א 2745/12 עזבון סרור נ' גמרסני, פסקה 5 (20.5.2014)). הדברים נאמרים למעלה מן הצורך, שכן במקרה דנן, בהקשר נזקיו הממוניים הנטענים, לא עמד התובע אף בנטל השכנוע המוטל על כל תובע בהליך אזרחי.

8. במהלך הדיון עצמו, ציין התובע מספר פעמים, כי מורכבות התיק ובחינת טענותיו דורשת גורם מקצועי (עמ' 2, ש' 21-22; עמ' 3, ש' 14; עמ' 4, ש' 17). כן שקל להעביר העניין לבית משפט השלום (בו יהיה מיוצג על ידי גורם מקצועי). זאת ועוד, במסגרת הדיון ציין התובע כי יוכל לצרף מסמכים התומכים בטענותיו, הן בנוגע להפסדי שעות העבודה (עמ' 4, ש' 7-8); הן בנוגע לגבי אובדן הטבות המס (עמ' 2, ש' 21-22): מסמכים אלה לא הועברו, אף לא לאחר הדיון.

9. ניכר היה כי התובע אינו בוטח בנתבעת ובנציגיה. בין הצדדים התנהלו חילופי דברים קשים גם סמוך לעזיבת התובע את מקום עבודתו בשנת 2013. חלק מטענותיו אף קשורות לגורם אחר (חברת אורות) שלא נתבע על ידו. בתביעה לפניי לא הצליח להציג בצורה מוסדרת טענותיו, וממילא גם לא להוכיחן במידה הנדרשת לשם קבלת תביעתו. כך לגבי טענות המרמה שהועלו כנגד הנתבעת וכך גם לגבי הפסד ממוני שנגרם לו כתוצאה מהתנהלותה – הן בנוגע לעיכוב הנטען, הן בנוגע לגריעת סכומים המגיעים לו לטענתו והן בנוגע להפסדי שכר עבודתו: לא הוכח הזמן אליו נדרש התובע לטענתו על מנת להתנהל אל מול הנתבעת, ולא הובאו נתונים מספקים דיים הקשורים לשכר זה. התובע בחר שלא למחוק תביעתו ולהגישה מחדש, בצורה מסודרת, לאחר שייוועץ בעורך דין. זו זכותו, ואולם, בצד זה עדיין קמה לו החובה להוכיח תביעתו במידה הנדרשת. משלא עשה כן, דין רכיבי תביעה זו – להדחות.

10. באשר לטענות בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע בשל מחדלי הנתבעת בטיפול בפנייתו בסוף שנת 2016 – לאחר עיון נוסף במסמכי התיק, לרבות הודעות הדוא"ל שצירף התובע, אני סבורה כי יש לפסוק סכום מסוים לטובת התובע, בגין עגמת הנפש והטרחה שנגרמו לו עקב אי טיפול ראוי והולם בפנייתו לשיוך ההפקדות ולתגמול כעצמאי. חיזוק לטענתו (שנתמכת אף בהודעת דוא"ל מזמן אמת) עולה בבירור דווקא מפניית נציגת הנתבעת עצמה (ששמה נטלי) מיום 30.1.2017 לעובדת אחרת של הנתבעת, פניה אליה כותב אף התובע. נאמר בה: כי "ההפקדות הועברו ביום 25.12.2016 "טרם בוצע עזיבה והפקדה לפוליסה גם לאחר מספר מיילים שהועברו" ובסופה, מתנצלת נטלי על העיכוב הממושך שחל בטיפול בעניין. רק יום למחרת בוצעה העברה כנדרש (ראה סעיף 12 לכתב ההגנה). מכאן, שאף נציגי הנתבעת סברו כי היה על בקשת התובע להיות מטופלת תוך פרק זמן מהיר יותר, וכי נדרשו מספר פניות לשם כך. פרק זמן של למעלה מחודש לטיפול בבקשה, לאחר קבלת המסמכים, אינו סביר, באשר אין המדובר בתקלה נקודתית, ותוך שנתתי דעתי לכך שקיימות פניות נוספות מטעם המבקש, כמו גם מטעם נציגת הנתבעת עצמה במהלך התקופה לקידום העניין.

11. עיכוב זה גרם לטרחת התובע, כמו גם לעוגמת נפש. יחד עם זאת, גובה הנזק לו טען התובע, 10,000 ₪, הוא מופרז ואינו הולם בנסיבות הענין (ונזק ממוני לא נוכח במידה הנדרשת, כפי שצויין לעיל). בהתחשב בעיכוב – למעלה מחודש ימים, ובשל מספר הפניות להן נדרש התובע, בשל מורת רוחו שניכרה עוד במהלך התקופה הרלבנטית, אני אומדת נזק זה בסך של 1,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום המלא בפועל.

12. בנסיבות העניין, נוכח דחיית רוב טענות התובע, לא אעשה צו נוסף להוצאות.

13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב וזאת תוך 15 ימים מהיום.

14. המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"א תשרי תשע"ח, 11 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.